אושרי כהן. צילום: odrey

אושרי כהן ( 44), אשדודי הנשוי לגלית ואב לטל (14), רוה (11) ולפלג (6). מהנדס אזרחי בהשכלתו העובד בחברת נתיבי ישראל כמנהל תחום הבטחת איכות של גשרים ומבנים. לפני מספר שנים החליט יחד עם אשתו להירשם לקבוצת בוגרים בתאטרון ברמוזה, בהנהלתו של ג'רום ארוש ונחום ישראלי, בו למדו יחד ליצנות רפואית ותאטרון. כך מצא את עצמו עוסק ביום בגשרים,  ובשעות הפנאי משתתף בהופעות רחוב ופסטיבלים.

לפני כשנתיים פנה ג'רום ארוש, מנהלה של קבוצת התאטרון 'ברמוזה', לאושרי עם הצעה להדריך קבוצה של בוגרים. לאחר היסוס לא רב החליט להיענות לאתגר - "ההנאה הייתה עצומה, הרגשתי שיש לי מה לתת ומה ללמד..." אומר אושרי ומספר, "ההינו נפגשים פעם בשבוע לומדים, משפרים את הביטחון העצמי, מאלתרים, שרים ומשחקים".

עוד הוסיף כי השנה החליט להרים את רף הריגוש שלו ושל הקבוצה, ולהעלות ערב מונולוגים ודיאלוגים של חנוך לוין. בתחילה נפגשו חברי הקבוצה ללמוד את אמנות התיאטרון, לאחר מספר חודשים של עבודה ולמידה, התאים אושרי לכל שחקן את הדמות המתאימה ביותר בעיניו, מתוך מחזותיו של חנוך לוין.

דיאלוג מתוך ההצגה. צילום: odrey

בין התאטרון לעבודה על נתיבי ישראל

אושרי, כמהנדס, לקח חלק משמעותי בבניית מחלף נשרים בכביש 431, בהרחבות של כביש 6 כולל גשרים, מסילות רכבת וגם ברכבת הקלה, אך בערבים מצא את עצמו מתמסר לאהבתו לתיאטרון. 

עם הזמן צבר אושרי ניסיון רב והשתתף במגוון סדנאות ומופעים. הוא העלה מונולוגים ודיאלוגים על הבמה יחד עם אשתו, לקח חלק בהצגה בשם "טופז" בבימויו של נחום ישראלי, בנוסף הצטרף לקבוצת התאטרון בהדרכתה של דבי לוברוזו שם השתתף בהצגה בשם "כל אדם".

לאחר מכן, התקבל לקבוצת תיאטרון בגבעתיים, בבימויה של פנינה לוי, שם השתתף במחזה "מים רבים", שלקח חלק בפסטיבל "כל הארץ במה" בצוותא בתל אביב.

מונולוג מתוך ההצגה לפני כשבועיים, צילום: odrey

בהצגה שהעלה לפני כשבועיים, באולם של 'ברמוזה' בקניון לב אשדוד, פתח אושרי במונולוג שמיד הכניס את האנשים לאווירה:
"בואו לפגוש קוסם לא מוצלח, שאישה מהקהל לשניים חתך,
כשנתבקש אותה לחבר, הבינו כולם כי זה כבר עסק אחר.
וגברת שחזרה מטיול מאורגן, שהיה נורא כיף וממש בלגאן,
בין מגדלים, למוזאונים וכנסיות, היא לא מוכנה לעוד כאלה נסיעות.
ואחת שעוזבת ללונדון ולא רוצה ליווי, ומגלה ששם זאת לא מציאה או בילוי,
כי מי יכסה אם בלילה קר, ומי ייתן נשיקה בעיקר.
וגם עיוורת זקנה חסרת מזל, שחבלות בגופה הן דרך גורל,
בין ביתה לקופת חולים, היא שומעת איך אנשים צוחקים.
ואישה קנאית לכובע, פצירה ושוקולד, שבחייה כנראה תישאר לבד,
כי בדיוק כזה וכזה היא רוצה, וחלום הוא כל דבר, שלא אצלה נמצא.
וזקנה שהציעו לה להיות רמטכ"ל, היא כמעט ולא הסכימה בכלל,
למענה, כל צבא סין התאגד, והבטיחו לאהוב, להקשיב ולכבד.
ועוד אחת שבשביל אהבה תעשה הכול, אך אובססיביים כפייתיים...לא תוכל לסבול,
כשפגשה בחור מוזר ומשונה, שהזכיר לה בלי סוף כי הם קבעו בשמונה.
ועוד זוג הורים, שמבשורה רעה בורחים, כי יש חתונה, 800 עופות ו- 400 אורחים,
לאירוע הזה יש בפרוש תאריך, ובדלת יש נודניק שאף אחד לא צריך."  

יהודה ואיתמר, מתוך ההצגה. צילום: odrey

בסיום המופע אושרי והשחקנים קצרו תשואות סוערות על הביצוע האיכותי, שבו הצליחו ללכוד את האווירה הייחודית לחנוך לוין - אם מבחינת האמירה החברתית, ואם מבחינת לשונו המיוחדת במינה, ובעיקר מבחינת היחס הנדיר בין אלימות מפורשת, חסרת רחמים עצמיים ובוטה, לבין עדנה אין קץ, חמלה ואולי אפילו פן של רוחניות מזוקקת ובלתי ממסדית לחלוטין. לחלק מהמשתתפים זאת הייתה הפעם הראשונה בה עמדו על הבמה וההתרגשות של כולם עלתה לשיא.