"תיאטרון הילדים" הוא סיפור הרפתקה של לאון ובטקה, אח ואחות, בני שמונה ושש, שהקימו במרתף ביתם שבפולין, ביחד עם שלושה חברים בני גילם ובעזרת הדוד רפאל, תאטרון בובות מיוחד. בתאטרון שלהם לא חסר היה דבר, היו בובות גדולות וקטנות, תפאורה, מסך מווילון קטיפה אדום ומחזה מרתק, אליו עשו חזרות לקראת ההצגה שאליה הוזמנו ילדי הכיתה והשכונה.

ללאון ולבטקה וגם לחבריהם, הייתה ילדות מאושרת. אך זו נגדעה בסערה בשנת 1939 ערב מלחמת העולם השנייה. סיפורם מגולל את רגעי השמחה הפשוטים ואת הכאב שבהתמודדותם עם גילויים אנטישמיות – גזענות ובריונות, ועוסק גם בחברות, דמיון, תשוקה לחיים, לאמנות ולהגשמת חלומות.

הרטמייר ואביה | צילום: פרטי

זהו ספרה הראשון של שְׁלוֹמִית הַרְטְמָיֶיר, בתו של לאון (אריה) הרטמייר, ניצול שואה שהיה ממקימי תאטרון הילדים. לאון, הספיק בעודו בחיים לספר לבתו את סיפורו והיא העלתה אותו על הכתב. הוא נפטר בלילה שלאחר יום החתימה על הוצאת הספר ובתו הספיקה לספר לו שהספר מצא בית ויראה אור. וככה זה מתחיל...

"בֶּטְקָה, רוֹצָה לָרֶדֶת לַמַּרְתֵּף?" שָׁאַלְתִּי אֶת אֲחוֹתִי אַחַר צָהֳרַיִם אֶחָד בִּזְמַן שֶׁהֵכַנּוּ אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת. "הַיּוֹם יוֹרֵד שֶׁלֶג וְאִי אֶפְשָׁר לָצֵאת לְשַׂחֵק בַּחוּץ."

"בֶּטַח!" קָרְאָה בֶּטְקָה וְהִנְהֲנָה בְּרֹאשָׁה, וּשְׁתֵּי צַמּוֹתֶיהָ הַזְּהֻבּוֹת רָקְּדוּ בְּשִׂמְחָה.

בַּחוּץ הִשְׁתּוֹלְלָה סְעָרָה. הָאֲוִיר הָיָה קַר וְאָפֵל כִּמְעַט כְּמוֹ בַּלַּיְלָה. זְגוּגִית הַחַלּוֹן הָיְתָה קְפוּאָה, וּבֶּטְקָה נֶעֶמְדָה לְיָדָהּ, נָשְׁפָה עָלֶיהָ מֵהֶבֶל פִּיהָ וְצִיְּרָה עִגּוּלִים בָּאֶצְבָּעוֹת.

"לֵאוֹן, בֶּטְקָה, יְלָדִים יְקָרִים שֶׁלִּי," קָרְאָה אִמָּא מִן הַמִּטְבָּח - הִיא תָּמִיד שׁוֹמַעַת מָה אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים - "סַיְּמוּ קֹדֶם לְהָכִין אֶת הַשִּׁעוּרִים, בְּבַקָּשָׁה!"

אִמָּא יוֹדַעַת שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים מְאוֹד לְשַׂחֵק וִיכוֹלִים "לִשְׁכֹּחַ" לְהָכִין אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת - וְיֵשׁ לָנוּ הַרְבֵּה. אֲנִי תַּלְמִיד בְּכִתָּה ג' וְלוֹמֵד בְּבֵית הַסֵּפֶר לְבָנִים בָּעֲיָרָה שֶׁלָּנוּ בּוֹרִיסְלָב שֶׁבְּפּוֹלִין. אֲחוֹתִי קְטַנָּה מִמֶּנִּי בִּשְׁנָתַיִם וְלוֹמֶדֶת בְּבֵית הַסֵּפֶר לְבָנוֹת, שֶׁלְּיַד בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלִּי. בְּבֵית סִפְרִי לוֹמְדִים פּוֹלָנִים וִיהוּדִים יַחַד. אֲנַחְנוּ יְהוּדִים.

הִתְיַשַּׁבְנוּ שׁוּב אֶל שֻׁלְחַן הָאֹכֶל בַּמִּטְבָּח וְסִיַּמְנוּ לַעֲנוֹת בִּמְהִירוּת עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת. אַחַר כָּךְ יָרַדְנוּ לַמַּרְתֵּף. הַמַּרְתֵּף שֶׁלָּנוּ עֲנָקִי. תָּמִיד קְצָת קַר בּוֹ וְגַם חָשׁוּךְ. נוּרַת חַשְׁמַל יְחִידָה תְּלוּיָה בִּקְצֵה הַמַּרְתֵּף וּמְפִיצָה אוֹר חַלָּשׁ. צְלָלִים רוֹקְדִים עַל הַקִּירוֹת רִקּוּדִים מְשֻׁנִּים. בֶּטְקָה פּוֹחֶדֶת מִן הַצְּלָלִים. הִיא חוֹשֶׁבֶת שֶׁגָּרִים שָׁם שֵׁדִים. אֲנִי דַּוְקָא אוֹהֵב לְהִתְחַבֵּא בֵּין הַצְּלָלִים הַשְּׁחֹרִים וְלִרְקֹד אִתָּם. בְּפִנָּה אַחַת שֶׁל הַמַּרְתֵּף עוֹמְדִים אַרְגָּזִים מְלֵאִים בִּדְבָרִים יְשָׁנִים שֶׁשּׁוֹמְרִים שָׁם. עַל הָרִצְפָּה פָּרוּשׂ שְׁטִיחַ צֶמֶר עָבֶה, וּבַפִּנָּה הַשְּׁנִיָּה נִצֶּבֶת קֻפְסַת עֵץ גְּדוֹלָה, מְצֻפָּה לַכָּה מַבְרִיקָה.

זֶהוּ תֵּאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת שֶׁלָּנוּ. בַּחֲזִית הַקֻּפְסָה מֻתְקָן מָסַךְ קְטִיפָה אָדֹם, קָשׁוּר וּמְחֻזָּק בְּחֶבֶל. בְּתוֹךְ הַקֻּפְסָה מְצֻיֶּרֶת תַּפְאוּרָה שֶׁל בַּיִת קָטָן. בְּצִדָּהּ הָאֲחוֹרִי יֵשׁ פַּרְגּוֹד שָׁחֹר, שֶׁמַּסְתִּיר אֶת מִי שֶׁמַּפְעִיל אֶת הַבֻּבּוֹת. בְּתוֹךְ הַקֻּפְסָה גָּרוֹת הַבֻּבּוֹת שֶׁל תֵּאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת שֶׁלָּנוּ.

הִנֵּה מַרְיוֹ. הוּא הַבֻּבָּה הַגְּדוֹלָה. יָדָיו וְרַגְלָיו עֲשׂוּיוֹת עֵץ, וְרֹאשׁוֹ גָּדוֹל וְכָבֵד. חוּטִים אֲרֻכִּים וְדַקִּים מְחֻבָּרִים לְרֹאשׁוֹ וּלְמִפְרְקֵי הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ, וּמִסְתַּיְּמִים בִּמְשֻׁלַּשׁ עֵץ קָטָן. מִישֶׁהוּ פַּעַם אָמַר לָנוּ שֶׁהַשֵּׁם הָאֲמִתִּי שֶׁלּוֹ הוּא מַרְיוֹנֶטָה, אֲבָל בֶּטְקָה וַאֲנִי קוֹרְאִים לוֹ מַרְיוֹ. וְגַם אַתֶּם יְכוֹלִים לִקְרֹא לוֹ כָּךְ, אִם אַתֶּם רוֹצִים.

מתוך הספר "תיאטרון הילדים". איור: ענבל אבן

כְּדֵי שֶׁמַּרְיוֹ יֵלֵךְ, יֵשֵׁב אוֹ יַעֲמֹד, צָרִיךְ לִמְשֹׁךְ בַּחוּטִים שֶׁלּוֹ. אֲבָל זֶה לֹא פָּשׁוּט כְּלָל וּכְלָל! אָסוּר לְהִסְתַּבֵּךְ עִם הַחוּטִים, אַחֶרֶת מַרְיוֹ מִתְקַפֵּל וְנוֹפֵל.

הַבֻּבָּה הַקְּטַנָּה יוֹתֵר הִיא מָאמֶה (אִמָּא, בְּיִידִישׁ). מָאמֶה דּוֹמָה לְאִמָּא. גַּם לָהּ, כְּמוֹ לְאִמָּא, יֵשׁ שְׂעָרוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁמִּסְתַּתְּרוֹת מִתַּחַת לְמִטְפַּחַת צִבְעוֹנִית.

לַבֻּבָּה הַקְּטַנָּה הַשְּׁנִיָּה אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים טָאטֶה (אַבָּא, בְּיִידִיש(. טָאטֶה דּוֹמֶה לְאַבָּא שֶׁלָּנוּ. שַׂעֲרוֹתָיו קְצָרוֹת, וּלְרֹאשׁוֹ הוּא חוֹבֵשׁ כּוֹבַע שָׁחֹר.

שְׁמָהּ שֶׁל הַבֻּבָּה הַשְּׁלִישִׁית - חַנָּה'לֶה. חַנָּה'לֶה קְטַנָּה כָּל-כָּךְ, שֶׁרַק בֶּטְקָה יְכוֹלָה לְשַׂחֵק אִתָּהּ. בֶּטְקָה מַלְבִּישָׁה אֶת חַנָּה'לֶה עַל כַּף הַיָּד וּמְנַעְנַעַת אֶת הָאֶצְבָּעוֹת, וְכָךְ הַבֻּבָּה מְזִיזָה אֶת רֹאשָׁהּ וְאֶת גּוּפָהּ הַזָּעִיר.

 הַבֻּבָּה הָאַחֲרוֹנָה הִיא קֶצָלֶ'ה. קֶצָלֶ'ה הוּא חָתוּל קָטָן. יֵשׁ לוֹ זָנָב אָרֹךְ, פַּרְוָה לְבָנָה וְרַכָּה, שָׂפָם מְסֻלְסָל וּפֶה נִפְתָּח-נִסְגָּר. אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים לְלַטֵּף אוֹתוֹ. הוּא רַךְ וְנָעִים, כְּמוֹ שֶׁמְּלַטְּפִים חָתוּל אֲמִתִּי.

"הַיּוֹם נְשַֹחֵק בְּאִמָּא וְאַבָּא," אָמְרָה בֶּטְקָה וְהִלְבִּישָׁה אֶת מָאמֶה עַל כַּף הַיָּד. אֲנִי לָקַחְתִּי אֶת טָאטֶה.

"תָּמִיד אֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקִים בְּאִמָּא וְאַבָּא," אָמַרְתִּי. "אוּלַי נְשַֹחֵק בְּמַשֶּׁהוּ אַחֵר?"

"בְּמָה?"

לֹא יָדַעְנוּ בְּמָה עוֹד אֶפְשָׁר לְשַׂחֵק.

"אוּלַי נִשְׁאַל אֶת הַדּוׂד רְפָאֵל?" הִצַּעְתִּי.

"רַעְיוֹן טוֹב," אָמְרָה בֶּטְקָה וְרָצָה לִקְרֹא לוֹ.

הַדּוֹד רְפָאֵל הוּא אָח שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי. הוּא דַּק וְאָרֹךְ כְּמוֹ לוֹקְשׁ (אִטְרִיָּה שֶׁל פֶּסַח, בְּיִידִישׁ), וְיֵשׁ לוֹ מִשְׁקָפוֹפִים עֲגֻלִּים וּפּוֹנִי קָצָר. לַמְרוֹת שֶׁהוּא כְּבָר גָּדוֹל, הוּא קְצָת כְּמוֹ יֶלֶד בְּעַצְמוֹ.

"אַתֶּם יוֹדְעִים," אָמַר הַדּוֹד רְפָאֵל בִּזְמַן שֶׁיָּרַד בַּמַּדְרֵגוֹת לַמַּרְתֵּף, וְהִצְבִּיעַ עַל הַקֻּפְסָה וְהַבֻּבּוֹת. "זֶה הָיָה גַּם תֵּאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת שֶׁלִּי."

"בֶּאֱמֶת?"

"כֵּן. סַבָּא שֶׁלָּכֶם בָּנָה אֶת תֵּאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת הַזֶּה לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים, כְּשֶׁאֲנִי עוֹד הָיִיתִי יֶלֶד קָטָן. אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהָיִינוּ מְשַׂחֲקִים בּוֹ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, כָּל הַיְּלָדִים." אַחַר כָּךְ נָעַץ אֶת מַבָּטוֹ בִּנְקֻדָּה רְחוֹקָה וְאָמַר, "פַּעַם אַחַת הֶעֱלֵינוּ כָּאן הַצָּגָה שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בָּהּ רַק יְלָדִים."         

"הַצָּגָה רַק שֶׁל יְלָדִים?" עַכְשָׁו כְּבָר הָיִיתִי בֶּאֱמֶת סַקְרָן.

"כֵּן. כָּל מִי שֶׁהִשְׁתַּתֵּף בַּהַצָּגָה הָיָה חַיָּב לִהְיוֹת יֶלֶד, עַד גִּיל בַּר-מִצְוָה. וְגַם הַקָּהָל הָיָה רַק יְלָדִים. לַמְּבֻגָּרִים הָיָה אָסוּר לְהִכָּנֵס."

"בְּלִי מְבֻגָּרִים?" חָשַׁבְתִּי בַּלֵּב, וּבְקוֹל רָם אָמַרְתִּי, "אֵיזֶה רַעְיוֹן מְצֻיָּן!"

"וְאֵיךְ קָרְאוּ לָכֶם?" שָׁאֲלָה בֶּטְקָה וְהִתְקָרְבָה קְצָת.

"קִינְדֶר טֶאָטֶר'," ("תֵּאַטְרוֹן הַיְּלָדִים", בְּיִידִישׁ) עָנָה.

"'קִינְדֶר טֶאָטֶר'," חָזַרְנוּ שְׁנֵינוּ בְּשֶׁקֶט.

"חֲבָל שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת תֵּאַטְרוֹן כָּזֶה בְּעַצְמֵנוּ," אָמַרְתִּי בְּצַעַר.

"וּמִי אָמַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר?" הִתְפַּלֵּא הַדּוֹד רְפָאֵל.

אַחַר כָּךְ הִסְבִּיר, "יֵשׁ לָכֶם מַרְתֵּף עֲנָקִי וְתֵאַטְרוֹן בֻּבּוֹת עִם הַרְבֵּה בֻּבּוֹת. אִם תַּעֲשׂוּ חֲזָרוֹת וּתְסַדְּרוּ אֶת הַכֹּל, אֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם שֶׁגַּם אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהַעֲלוֹת כָּאן הַצָּגָה, וְהִיא תִּהְיֶה לֹא פָּחוֹת יָפָה מִן הַהַצָּגָה שֶׁלָּנוּ!"

"נוּכַל לְהַזְמִין אֶת כָּל הַחֲבֵרִים מֵהַכִּתָּה!" קָרָאתִי בְּקוֹל.

"וּמִכָּל יֶלֶד שֶׁיָּבוֹא נְבַקֵּשׁ לְהָבִיא מַמְתָּק אֶחָד," אָמְרָה בֶּטְקָה. "הוּא יִתֵּן לָנוּ אֶת הַמַּמְתָּק, וַאֲנַחְנוּ נִתֵּן לוֹ כַּרְטִיס. לִפְנֵי הַהַצָּגָה נֶאֱסֹף מִכָּל הַיְּלָדִים אֶת הַמַּמְתַּקִּים שֶׁהֵבִיאוּ, וְיִהְיוּ לָנוּ הַרְבֵּה דְּבָרִים מְתוּקִים לֶאֱכֹל." סִיְּמָה וְלִקְּקָה אֶת הַשְּׂפָתַיִם.

"הָאָדָם מְתַכְנֵן וֶאֱלֹהִים צוֹחֵק," אָמְרָה אִמָּא. הִיא יָרְדָה לַמַּרְתֵּף לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵינוּ, וּכְמוֹ תָּמִיד, בְּלִי שֶׁהִרְגַּשְׁנוּ, שָׁמְעָה עַל מָה דִּבַּרְנוּ.

"לָמָּה אֱלֹהִים צוֹחֵק?" הִתְפַּלְּאָה בֶּטְקָה, הִתְבּוֹנְנָה מִסָּבִיב וְחִפְּשָׂה מִי צוֹחֵק.

"הִיא מִתְכַּוֶּנֶת שֶׁלֹּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה תָּכְנִיּוֹת. וַהֲכִי חָשׁוּב - לָדַעַת בְּדִיּוּק מָה אֲנַחְנוּ רוֹצִים לַעֲשׂוֹת," הִסְבִּיר הַדּוֹד רְפָאֵל בְּסַבְלָנוּת.

בֶּטְקָה רָצְתָה לְהַתְחִיל תֵּכֶף וּמִיָּד בַּהֲכָנוֹת לַהַצָּגָה, אֲבָל אִמָּא לֹא הִסְכִּימָה. הִיא אָמְרָה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲלוֹת וְלֶאֱכֹל אֲרוּחַת עֶרֶב.

אַבָּא הִגִּיעַ עִם גּוּלִי, הַכֶּלֶב שֶׁלָּנוּ, וְכֻלָּנוּ הִתְיַשַּׁבְנוּ לֶאֱכֹל.

אַחַר כָּךְ הָיָה מְאֻחָר וְהָיִינוּ עֲיֵפִים, וּכְבָר לֹא יָרַדְנוּ לַמַּרְתֵּף.

"נַמְשִׁיךְ מָחָר," אָמַרְתִּי לְבֶּטְקָה בִּזְמַן שֶׁשָּׁכַבְנוּ לִישֹׁן. "יֵשׁ לָנוּ תָּכְנִית טוֹבָה, וַאֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהִיא תַּצְלִיחַ."

"גַּם אֲנִי בְּטוּחָה," לָחֲשָׁה אֵלַי בֶּטְקָה וּפִהֲקָה פִּהוּק גָּדוֹל.

אִמָּא בָּאָה לְבָרֵךְ אוֹתָנוּ לִפְנֵי הַשֵּׁנָה. הִיא נָשְׁקָה לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ עַל הַמֵּצַח וְכִסְּתָה הֵיטֵב בַּשְּׂמִיכָה.

מתוך הספר. איור: ענבל אבן

בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי חֲלוֹם.

הַמָּסָךְ הָאָדֹם נִפְתַּח, וְהוֹפִיעוּ בֻּבּוֹת וְלֵיצָנִים. הֵם חָבְשׁוּ כּוֹבָעִים אֲדֻמִּים וְצִלְצְלוּ בְּפַעֲמוֹן קָטָן. הֵם רָקְדוּ וְשָׁרוּ לְקוֹל מַנְגִּינָה עַלִּיזָה, וְנִגְּנוּ בְּתֻפִּים וּבְגִיטָרָה. בֻּבָּה אַחַת הָיְתָה קְצָת מַפְחִידָה, אֲבָל כָּל הַשְּׁאָר הָיוּ מַצְחִיקוֹת. בַּלַּיְלָה הַזֶּה צָחַקְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים מִתּוֹךְ שֵׁנָה, אֲנִי נִשְׁבָּע לָכֶם.

תֵּאַטְרוֹן הַיּלְָדִים. מאת: שְׁלוֹמִית הַרְטְמָיֶיר. איורים: ענבל אבן. רימונים הוצאה לאור. 144 עמודים, 78 שקלים. להשיג בחנויות וברשתות הספרים. מיועד לילדים בכתות ב'-ד'.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו