תרבות ובידור
נפתחה ההרשמה בית ספר לאמנויות הקרקס
ביה"ס לקרקס CircusArt נוסד השנה באשדוד על ידי אמני קרקס מהוותיקים והמקצועיים בארץ, בעלי ידע נרחב בטכניקות קרקס שונות ומיוחדות שנרכשו במשך כ 20 שנה בקרקס הידוע והוותיק "ארנה" הפועל בעיר ושנוסד ע"י אבי תחום הקרקס בארץ ואחד המומחים הגדולים של התחום יוסף צ'ריפינסקי. רוצים להיות להטוטנים, לוליינים או אקרובטים? חלמתם ללמוד לעוף, להצחיק קהל, לבצע תרגילים באוויר, ללכת על הידיים או לעשות סלטות? רוצים ללמוד לבצע תרגילי שיווי משקל, להגמיש את הגוף ולהרהיב אנשים ביכולות שלכם?חוגי הקרקס של החברה העירונית לתרבות הפנאי פותחים לכם דלת ומזמינים אתכם להגשים חלום... כזכור,קרקס "ארנה" באשדוד פועל מאז 1990 ובשנים האחרונות הוא נכנס למשכן הקבע של הקרקס באולם ההתעמלות של ביה"ס "המגינים",השנה הוחלט לפתוח בית ספר לאמנויות הקרקס שיציע חוגי קרקס במתנ"סים.מייסדי הקרקס ויאצלב נוסינסקי וסרגיי קלינוב,הקימו את ביה"ס ביוזמתו של בוריס גיטרמן,מ"מ ראש העיר ויו"ר דירקטוריון החברה העירונית לתרבות הפנאי.מייסדי ביה"ס הינם אומני קרקס וותיקים וספורטאים לשעבר בתחומי האקרובטיקה, התעמלות מכשירים וקרקע והתעמלות אומנותית.ביה"ס מורכב מצוות גדול ומקצועי שביניהם - במאי, כוריאוגרף, מאמני אקרובטיקה והתעמלות (ביניהם משתתפי אליפויות עולם ואירופה) ואומני קרקס פעילים מתחומי קרקס השונים כגון: אוויר, אקרובלנס, ג'אגלינג ועוד.לבי"ס מתקבלים תלמידים בכל הגילאים מגיל 5 ועד 120 כי בקרקס אין גבול לגיל או ליכולות פיזיות..במהלך הלימודים בבי"ס לקרקס CircusArt, התלמידים ישתלמו בלימודי אקרובטיקה במחצית הראשונה של האימון ובחצי השני יתמחו כל אחד בתחום שיבחרו לעסוק בו. אחת לחודש יוקדשו אימונים לטובת שיעורי משחק, ליצנות ועמידה מול קהל, ועוד שיעור לטובת לימודי קסמים, מניפולציות וזריזות ידיים. בנוסף לכך ילמדו הלמידים גם נושא של תנועה ורכישת בטחון עצמי.בשלב הראשון, יפתחו חוגי הקרקס בשלושה מוקדים באשדוד: במתנ"ס ט', מתנ"ס ט"ו (דקל) ומתנ"ס "עוזיאל". חוגי הקרקס תורמים לדימוי עצמי חיובי, מחזקים את ההתמודדות עם פחדים, מפתחים את העצמאות וכמובן, מפתחים את שיווי המשקל ומשפרים את הקואורדינציה, הכושר הגופני וגמישות הגוף. תלמידים שיצטיינו בלימודיהם יצורפו להופעות ברחבי הארץ מול קהל.
ידיעות אשדוד
יום ראשון 13/6
שבוע טוב וראש חודש טוב! הנה תמוז, מסמן על תחילת הימים הנוראיים. כאדם, אשר עומד, בפני משפט קשה, משפט של חיים וכאשר, מקבל את המכתב הראשון מבית המשפט, המודיעו על יום המשפט, אימה וחרדה אוחזים באדם. ראש חודש תמוז, זהו המכתב הראשון; תמוז ראשי תיבות: זמן תשובה ממשש ובא ואחרי כן, בא מכתב שני, ראש חודש אב, ראשי תיבות, אלול בא. חודש אלול מתחיל, עומק הדין, ראש השנה, המשפט וכו'. יום הכיפורים, חרדת הדין וכו', הושענא רבה, השלוחים יוצאים לבצע את גזרי הדין. אם כך, היום, קיבלנו את ההודעה הראשונה מבית דין של מעלה ומי שחכם, לא מחכה לרגע האחרון, מייד, בכל כוחו, אוסף זכויות, אוסף מעשים טובים ומכין את עצמו, עם ראיות, ליום הדין, אשר כולנו רוצים לצאת בו זכאים. בכל עת, אשר עולה בליבנו עניין התשובה, חושבים אנו בנפשנו, יש כמה סוגים של תשובה: 1) אדם, שגילו דוחף אותו לעשות תשובה, רואה שעברו עליו ימיו ומתקרב לתשובה; 2) אדם, שכל סביבתו התקרבה בתשובה, גם הוא נסחף, עם כולם ושב בתשובה; 3) אדם, אשר מרגיש בערה ודחף נפשי חזק ביותר, המקרבו לתשובה; 4) אדם, אשר, מבחינה שכלית, חוקר ודורש ומגיע לאמונה בהשם; בכל אחת מן הדרכים האלו, יש מעלות, אך אנו, נמצאים בזמנים לא פשוטים, אשר קלו כל הקיצים ואני, כאדם, אשר אם לא יעלה לעגלה ברגע זה, יפסיד את העגלה. גיל, חברה, הארה משמיים, שכל, כל אלו דרכים לזמנים כתיקונם. אנו נמצאים בדור ובזמן, אשר, כל דחייה וכל עיכוב, מסוכן הוא, גם לפרט וגם לכלל ודברי חז"ל, מתחדדים ומובנים יותר, בדור הזה: לעולם, יראה האדם, את האדם כמו, חציו זכאי וחציו חייב. עשה מעשה טוב אחד, גרם לעולם כף זכות, מעשה רע אחד, דן את העולם לכף חובה. ביד האדם הפרטי, להוביל את העולם, לשבט או לחסד. צריכים אנו לדעת, בדרך התשובה, לא קורים ניסים, הכל ביידי שמיים, חוץ מיראת שמיים. אין נס, שפתאום, יוביל את האדם להיות צדיק, אם לא יעמול האדם ויעבוד על עצמו, רגע רגע, שעה שעה, יום יום, לא יוכל להגיע, למה שהקב"ה מצפה מאיתנו. אין עבירה קטנה ועבירה גדולה. כל עבירה היא עבירה, כל מעשה לא טוב הוא גרוע ולא טוב. חשבנו בשבת קודש, למשול, מעשה לא טוב, ללכלוך, אשר נכנס לעין, אין הבדל בין לכלוך קטן ולכלוך גדול; כל שערה, ולו הדקה ביותר, הנכנסת לעין, מפריעה היא מאוד, ומשבשת את כל חיי האדם; עוד שערה, עוד לכלוך, עוד אבק, לעם שלנו וכמה צער ויגון יש בשמיים ולנשמה שלו. אנשים מחפשים שקט ומזור לנפשם. מגיעים אלינו הורים שבוכים ודואגים לבניהם, אשר נסעו למרחקים ושואלים אנו: מדוע נסעו? מה מחפשים? התשובה: מחפשים שקט ומחפשים את נפשם. השקט, נמצא בתוכנו, לא נמצא באף מקום, אם נדע איך ליישר את חיינו, נמצא את המזור לנפשנו. לפני שנים רבות, ראינו בהקדמה, לאחד הספרים, משל לנפש ולהיהודי, אשר לא מוצא שקט לנפשו, על בן מלך מעודן ומפונק, שיצא לציד עם אחד מעבדי אביו ביער. הלכו וטעו בעבותות היער. כאשר ירד הלילה ולא מצאו את הדרך חזרה, חיפשו מקום בטוח ושכבו על הקרקע והלכו לישון. בן המלך, לא יכל להירדם, העבד, מייד נרדם. בבוקר, אמר בן המלך לעבד: כל הלילה לא יכולתי לישון. כשהגיעו לפני המלך, סיפרו למלך, כל אשר היה עימם. אמר המלך: העבד רגיל כל חייו, לישון על הקרקע, ברגע אחד נרדם. בן המלך, שרגיל לישון בתפנוקי בן מלכים, לא יכל לישון. כך גם נשמת יהודי, אנו רגילים לכרית ולמיטה, אשר הנפש שלנו התרגלה בה, מאברהם, יצחק ויעקב, ממתן תורה ומאבות אבותינו ולעולם, לא נוכל לישון כעם אחר, ולמצוא מזור לנפשנו, כאומה אחרת. אם לא ישנים בכרית ובמיטה הרגילה של אבותינו, מדורי דורות, לעולם לא מוצאים שקט נפשי. אנשים מנסים לברוח מהאמת, מחפשים דרכים לשמח את נפשם, אך הנפש, לא תהיה שמחה. זה כמו אדם, אשר חולה בדלקת ושותה כדור לכאבים, כנגד הדלקת. אולי הכאב יעבור, אבל הוא לא יתרפא, צריך לטפל בדלקת, בדרך שמטפלים בה, לא בדרך של הרגעה לנפש, יש דרך, איך מטפלים בה. כמו שאנשים, נזהרים היום באכילה, לשמור על בריאותם, כך יש גם בריאות הנפש, כאשר אדם שומע דברים לא הגונים, רואה דברים לא טובים, מדבר דברים לא ישרים, נפשו נהיית חולה - כך הנפש נהיית חולה ואדם נופל לעצבות, לייאוש, למחלוקת ולחוסר הערכה עצמית. שורש הכל, מנפש חולה. לא מצאנו באף חיה ובאף עוף, מידת השיעמום, רק בבני אדם ומדוע? משום שהחיות והעופות, מתנהגים, בדרך אשר צריכים להתנהג בני אדם, לא מתנהגים, בדרך הבריאה, אשר הקב"ה ברא את האדם. לכן, ימים אלה, מתחיל זמן תיקון הנפש, זמן של התבוננות. י"ז בתמוז, מתחיל הזמן הקשה של עם ישראל, זמן שנחרב ביתינו, זמן שכל הצרות הקשות קרו בו לעם ישראל - חטא מרגלים וכו'. נשתדל לבנות בנפשנו, בניין עדי עד ולברוא את המקדש שבתוכנו בנוי ומשוכלל, שיהיה משכן לשכינה ולתחילת בניין בית המקדש. שנזכה, כולנו, לנחת ולגאולה שלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו. בית הרב. בברכה,
ידיעות אשדוד
יום ראשון 13/6
שבוע טוב וראש חודש טוב! הנה תמוז, מסמן על תחילת הימים הנוראיים. כאדם, אשר עומד, בפני משפט קשה, משפט של חיים וכאשר, מקבל את המכתב הראשון מבית המשפט, המודיעו על יום המשפט, אימה וחרדה אוחזים באדם. ראש חודש תמוז, זהו המכתב הראשון; תמוז ראשי תיבות: זמן תשובה ממשש ובא ואחרי כן, בא מכתב שני, ראש חודש אב, ראשי תיבות, אלול בא. חודש אלול מתחיל, עומק הדין, ראש השנה, המשפט וכו'. יום הכיפורים, חרדת הדין וכו', הושענא רבה, השלוחים יוצאים לבצע את גזרי הדין. אם כך, היום, קיבלנו את ההודעה הראשונה מבית דין של מעלה ומי שחכם, לא מחכה לרגע האחרון, מייד, בכל כוחו, אוסף זכויות, אוסף מעשים טובים ומכין את עצמו, עם ראיות, ליום הדין, אשר כולנו רוצים לצאת בו זכאים. בכל עת, אשר עולה בליבנו עניין התשובה, חושבים אנו בנפשנו, יש כמה סוגים של תשובה: 1) אדם, שגילו דוחף אותו לעשות תשובה, רואה שעברו עליו ימיו ומתקרב לתשובה; 2) אדם, שכל סביבתו התקרבה בתשובה, גם הוא נסחף, עם כולם ושב בתשובה; 3) אדם, אשר מרגיש בערה ודחף נפשי חזק ביותר, המקרבו לתשובה; 4) אדם, אשר, מבחינה שכלית, חוקר ודורש ומגיע לאמונה בהשם; בכל אחת מן הדרכים האלו, יש מעלות, אך אנו, נמצאים בזמנים לא פשוטים, אשר קלו כל הקיצים ואני, כאדם, אשר אם לא יעלה לעגלה ברגע זה, יפסיד את העגלה. גיל, חברה, הארה משמיים, שכל, כל אלו דרכים לזמנים כתיקונם. אנו נמצאים בדור ובזמן, אשר, כל דחייה וכל עיכוב, מסוכן הוא, גם לפרט וגם לכלל ודברי חז"ל, מתחדדים ומובנים יותר, בדור הזה: לעולם, יראה האדם, את האדם כמו, חציו זכאי וחציו חייב. עשה מעשה טוב אחד, גרם לעולם כף זכות, מעשה רע אחד, דן את העולם לכף חובה. ביד האדם הפרטי, להוביל את העולם, לשבט או לחסד. צריכים אנו לדעת, בדרך התשובה, לא קורים ניסים, הכל ביידי שמיים, חוץ מיראת שמיים. אין נס, שפתאום, יוביל את האדם להיות צדיק, אם לא יעמול האדם ויעבוד על עצמו, רגע רגע, שעה שעה, יום יום, לא יוכל להגיע, למה שהקב"ה מצפה מאיתנו. אין עבירה קטנה ועבירה גדולה. כל עבירה היא עבירה, כל מעשה לא טוב הוא גרוע ולא טוב. חשבנו בשבת קודש, למשול, מעשה לא טוב, ללכלוך, אשר נכנס לעין, אין הבדל בין לכלוך קטן ולכלוך גדול; כל שערה, ולו הדקה ביותר, הנכנסת לעין, מפריעה היא מאוד, ומשבשת את כל חיי האדם; עוד שערה, עוד לכלוך, עוד אבק, לעם שלנו וכמה צער ויגון יש בשמיים ולנשמה שלו. אנשים מחפשים שקט ומזור לנפשם. מגיעים אלינו הורים שבוכים ודואגים לבניהם, אשר נסעו למרחקים ושואלים אנו: מדוע נסעו? מה מחפשים? התשובה: מחפשים שקט ומחפשים את נפשם. השקט, נמצא בתוכנו, לא נמצא באף מקום, אם נדע איך ליישר את חיינו, נמצא את המזור לנפשנו. לפני שנים רבות, ראינו בהקדמה, לאחד הספרים, משל לנפש ולהיהודי, אשר לא מוצא שקט לנפשו, על בן מלך מעודן ומפונק, שיצא לציד עם אחד מעבדי אביו ביער. הלכו וטעו בעבותות היער. כאשר ירד הלילה ולא מצאו את הדרך חזרה, חיפשו מקום בטוח ושכבו על הקרקע והלכו לישון. בן המלך, לא יכל להירדם, העבד, מייד נרדם. בבוקר, אמר בן המלך לעבד: כל הלילה לא יכולתי לישון. כשהגיעו לפני המלך, סיפרו למלך, כל אשר היה עימם. אמר המלך: העבד רגיל כל חייו, לישון על הקרקע, ברגע אחד נרדם. בן המלך, שרגיל לישון בתפנוקי בן מלכים, לא יכל לישון. כך גם נשמת יהודי, אנו רגילים לכרית ולמיטה, אשר הנפש שלנו התרגלה בה, מאברהם, יצחק ויעקב, ממתן תורה ומאבות אבותינו ולעולם, לא נוכל לישון כעם אחר, ולמצוא מזור לנפשנו, כאומה אחרת. אם לא ישנים בכרית ובמיטה הרגילה של אבותינו, מדורי דורות, לעולם לא מוצאים שקט נפשי. אנשים מנסים לברוח מהאמת, מחפשים דרכים לשמח את נפשם, אך הנפש, לא תהיה שמחה. זה כמו אדם, אשר חולה בדלקת ושותה כדור לכאבים, כנגד הדלקת. אולי הכאב יעבור, אבל הוא לא יתרפא, צריך לטפל בדלקת, בדרך שמטפלים בה, לא בדרך של הרגעה לנפש, יש דרך, איך מטפלים בה. כמו שאנשים, נזהרים היום באכילה, לשמור על בריאותם, כך יש גם בריאות הנפש, כאשר אדם שומע דברים לא הגונים, רואה דברים לא טובים, מדבר דברים לא ישרים, נפשו נהיית חולה - כך הנפש נהיית חולה ואדם נופל לעצבות, לייאוש, למחלוקת ולחוסר הערכה עצמית. שורש הכל, מנפש חולה. לא מצאנו באף חיה ובאף עוף, מידת השיעמום, רק בבני אדם ומדוע? משום שהחיות והעופות, מתנהגים, בדרך אשר צריכים להתנהג בני אדם, לא מתנהגים, בדרך הבריאה, אשר הקב"ה ברא את האדם. לכן, ימים אלה, מתחיל זמן תיקון הנפש, זמן של התבוננות. י"ז בתמוז, מתחיל הזמן הקשה של עם ישראל, זמן שנחרב ביתינו, זמן שכל הצרות הקשות קרו בו לעם ישראל - חטא מרגלים וכו'. נשתדל לבנות בנפשנו, בניין עדי עד ולברוא את המקדש שבתוכנו בנוי ומשוכלל, שיהיה משכן לשכינה ולתחילת בניין בית המקדש. שנזכה, כולנו, לנחת ולגאולה שלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו. בית הרב. בברכה,
תרבות ובידור
"הבדלה" באשדוד
כוחו של הספרי הוא בעיצוב בימתי מבריק של הוויה ישראלית, כשתוך כדי כך הוא משלב חצים סאטיריים מרירים בהוויה הזאת. יש לו מה לומר על אותה הוויה, והוא מנהל איתה חשבון נוקב. סגולה בלתי נפרדת מהחשבון הזה הוא חוש ההומור השופע שהספרי מבורך בו. ההומור הזה הינו בגדר מצחיקנות לשמה. הוא מובנה אל תוך המצבים הדרמטיים וגם מהווה חלק אינטגרלי בעיצוב הנפשות הפועלות ומניע את השאלות המוסריות שעולות מהעימות הבין-משפחתי. הספרי, מדריך היטב צוות שחקנים מצוין, ובראשם ענת וקסמן, שמביאה לבמה את כישרונה גדול בעיצוב דמותה של "פולנייה" מרושעת, ויוצרת דמות מגובשת דווקא מתוך ההגזמות מתפרעות שלה... בנוסף, מצטיינים בהצגה גם גיל פרנק, המאופק והמיוסר, שמקרין איזו ארשת מכובדת מופנמת, ומוטי כץ, הסוחר הממולח, שאולי נוטה קצת להגזמה, אבל משעשע בהחלט. גם דן פירא וליאת הר-לב הצעירים מביאים איתם לבמה חינניות רבה ומשכנעת. בסיומה של ההצגה צופים בני המשפחה במצעד צה"ל בטלוויזיה. זהו סיום מאולץ, אולי, בעיות שבסופו של דבר אין להן פתרון. הצגה משעשעת וגם נוגעת בלב-לבה של הישראליות.
מגזין אשדוד
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה'. וידוע דברי חז"ל, דישנם שני סוגי בקשות שאדם מבקש מן השמים; סוג ראשון, שהוא המעולה והטוב ביותר, כאשר האדם מתפלל להקב"ה על דבר מסויים והקב"ה מתרצה בתפילתו ועונה לו על בקשתו וסוג שני, שבשעה מסויימת, יש שעת רחמים בשמים ואדם משיח לפי תומו ומדבר על רצונותיו, לדירה נאה, לפרנסה טובה ובאותה שעה שמדבר, אם יש שעת רחמים בשמים העונים ומתרצים ונותנים לו משמים את מבוקשו. אך הבדל גדול יש בין דבר, אשר קיבל האדם בלי תפילה, למה שקיבל האדם עם תפילה; דבר אשר השיג האדם על ידי תפילה, יש לדבר שורשים עמוקים, חזקים ויסודות איתנים ביותר, שקשה מאוד לזעזע דבר שבא על ידי תפילה, אך דבר שקיבל האדם, לא על ידי תפילה, אלא משעבר בשעת רחמים בשמים, אין לדבר הזה יסודות ואפשר לאבדם, ברגע אחד. וראיה לדברים, כאשר אלישע הנביא היה בבית השונמית ושאל אותה מה חסר לך ומה תרצי, אמרה לו שאין לה בנים, הנביא לא התפלל, אלא רק אמר אמרה: 'כעת חיה ואת חובקת בן' לשונמית, נולד בן וקראה את שמו 'חבקוק', על שם דברי הנביא 'ואת חובקת בן', אך הנביא ממשיך ומספר, שאותו בן חלה ומת מן העולם ורק על ידי נס, החזירו אלישע הנביא לחיים. הנה, אם הייתה תפילה עם שורשים ולא אימרה, הילד חבקוק לא היה מת; כמו שמצאנו אצל שמואל הנביא, אשר אמו חנה, התפללה לה' ובכתה לזכות בזרע של קיימא וכשנפקדה הקריבה את בנה שמואל קודש לה' ומקטנותו היה במשכן אצל אלי הכהן. באחד הימים, שמואל הנביא, הורה הלכה לפני אלי הכהן, וביקש רבו להקפיד עליו, דכל המורה הלכה לפני רבו, חייב מיתה! עמדה חנה ואמרה לאלי הכהן: על הנער הזה התפללתי לנער הזה יש שורשים עמוקים וחזקים ואף קיטרוג לא יוכל לפגוע בו, משום שנולד על ידי תפילה ולכן יובן "ויעתר יצחק לה' " יצחק אבינו, ביקש מהקב"ה, על ידי תפילה, על ידי בקשה, ע"י תחינה, שישמע ה' את תפילתו ושבניו יוולדו על ידי תפילה, על ידי כן, שורשיהם יהיו חזקים. ואפשר לדקדק, שזה עומק הפסוק "ואני תפילתי לך ה' עת רצון" מבקשים מהקב"ה ואני תפילתי שכל בקשותינו יבואו בתפילה ולא בשעת עת רצון, אשר אומרים אימרה ונשמעת בשמים ויורדת ההשפעה. לכן, ישתדל האדם, בכל כוחו, שכל עניין אשר פועל ועושה בחייו, יהיו על ידי תפילה ולכן, הרבה דברים הקב"ה מחסיר מאיתנו, משום שמצפה לתפילתנו ועל ידי שנתפלל, יהיו הדברים שרירים, ברירים וקיימים לנצח נצחים "ויהיו כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול"
מגזין אשדוד
"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך..."
"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך..." מובא במדרש תנחומא, זהו שנאמר תהילים קמ"ז: "מגיד דבריו לעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". והנה, ננסה להבין את דברי המדרש תנחומא לפרשת שופטים ושוטרים. ועוד מובא במדרש רבה: שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך... זהו שאמר משלי כ"א: "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח". ואף פה צריך להבין דיברי משלי על פרשת שופטים. אלא, אפשר לבאר ולומר: ישנם שני דרכים שהאדם יכול להתעורר בהם לתשובה, הדרך המובחרת ביותר היא, כשאדם בעצמו מקרב את ליבו לתקן את חטאיו וללכת בדרך הישר והרצוי, אך אם אינו מתעורר מעצמו הקב"ה שולח לו יסורים לעוררו מדרכו הרעה. לכן, טוב לאדם להקדים הוא מעצמו בתשובה ולייסר נפשו, לכפר ולתקן על חטאיו בכדי שלא יצטרך ליסורים. על פי זה יובן דברי משלי, עשה משפט וצדקה, דכאשר האדם מעצמו, עושה משפט בנפשו שמקדים עצמו להיות מודה על חטאיו ולכנס עצמו ביסורים, זוכה שהקב"ה ישפוט אותו בבחינת צדקה, לצדקו בדין לפנים משורת הדין, וזאת נבחר לה' יותר מזבח. והנה זבח מרמז על היסורים דבקורבן מקריבים החלב והדם על גבי המזבח וכך גם ע"י היסורים מתמעטים החלב והדם. ולכן, יבחר האדם בדרך צדקה ומשפט שהוא יקדים את התשובה ואת כפרת העוונות, שלא יבואו ימים קשים שהצער והיגון יקדים אותו, ודמו וחלבו יתמעטו מצער מרובה אשר לו. אך צריך לדעת, שרק אנו, בני ישראל, זכינו לזכות מיוחדת, שהקב"ה גילה לנו מתי יום המשפט שלנו שזה ראש השנה. אומות העולם אינם יודעים איזה יום הוא דינם ואיזה יום הוא המשפט של חייהם, וזה מה שאומר המדרש תנחומא, סמוך לשופטים ושוטרים "מגיד דבריו ליעקב", הקב"ה גילה לבני יעקב מתי יום חוקם ומשפטם שזה ראש השנה ויום הכיפורים, ולאומות הגויים לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, הגויים לא יודעים את יום משפטם. ונמשיך לבאר ולאמר, מובא בשולחן ערוך חו"מ, סימן ק': אדם שלווה כסף ואין לו איך לשלם ופתאום מופיעה ואומר, הריני משלם קיבעו לי זמן כדי שאלווה מאחר או אמשכן או אמכור ואביא מעות, קובעים לו זמן של 30 יום ע"כ. והקב"ה ברוב רחמיו קבע לנו זמן 30 יום לפני המשפט, אשר אנו מחוייבים להשיג את חובותינו ולבא לפרוע ביום הדין את שלנו. ועל פי זה יובן, בפרשה נאמר: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך", "לא תטה משפט", הפרוש הוא על עצמנו, שנדע לשפוט את עצמנו ולשוב בתשובה לפני שנישפט מלמעלה והכאב הוא קשה וגדול, ונדע שלושים יום לפני המשפט, להתחיל לאסוף ולארגן את מחוייבותינו לשלמם במועד, ולא נטה משפט, לא נשחד ונשכנע את עצמנו שהצדק עימנו, משום שהיצר בא לאדם ומסביר לו כמה הוא צודק וכמה העולם טועה וכמה כולם רחוקים וכמה הוא עם כל מעשיו הרעים קרוב להקב"ה יותר מכולם, לא נטה משפט בליבנו. ועד כמה האדם צריך להזהר לא לטעות בשיפוט דעתו נמצא בהמשך הפרשה "כי השוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים". והגמרא במסכת כתובות ק"ה אומרת: אפילו חכם גדול, הלוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמות הלב ואפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף הדעת. והנה קשה, איך יתכן לומר צדיק לוקח שוחד, הרי אם לוקח שוחד אינו צדיק? אלא מסופר על אחד הצדיקים והקדושים, שבא לפניו דין תורה של אדם קשה ורע איש מידנים ומחלוקת, ישבו בבית דין אב בית דין, איש צדיק וחסיד וירא ה', ויחד עימו 2 דיינים לא מבני עליה אשר מכרו את נפשם על שוחד ועל מרמה. וכאשר עמד איש המידנים לפני הדיינים החליט לשחד שניים ממנם, הלך ומסר להם מעות מרובות שיפסקו את הדין כרצונו, וכך במשך כל דיון אשר ישבו והתדיינו שני הדיינים היו עומדים בתוקף על צידקתו והרב הצדיק לא הבין, הרי זה נוגד את ההלכה, היה מנסה בכל דרך להטותם לדרך הישר, אך הם עמדו על שלהם להצדיק את הרשע. עברו ימים ועדיין מתווכחים ומתמקחים הדיינים בינם לבין עצמם על הדין, והרשע רצה להמשיך במעלליו וברשעותו, וויכוח הדיינים הפריעו לו הלך ושאל את חבר מריעיו, הדיינים הלא הגונים, איך ומה אעשה בכדי שאב בית הדין יצדיק אותי וגם הוא יפסוק כמותכם. ענו ואמרו לו, קח עימך סכום מרובה של כסף ובלי ידיעתו, לך ושים הממון באחד מכיסי מלבושיו וכך ליבו יטה לדעתך. הלך הבן בליעל וכך עשה, לקח את אחד מפועלות הבית, מסר לה מעט כסף בשביל עצמה ובתמורה ביקש ממנה לשים באחד ממלבושי הרב את סכום הכסף הזה בלי ידיעת הרב. מאותו יום, כל דיון בדין תורה, הרב הרגיש שליבו נוטה לרשע, אך הרב לא הבין, מדוע אתמול דעתי לא הייתה כך והיום דעתי השתנתה, דחה הרב את הפסק בעוד יום ושוב מרגיש שליבו נוטה כדעת הרשע וכל אשר בנה ימים רבים בדעתו לאוסרו פתאום הכל מופר וליבו רוצה להתיר, לא הסכים הרב לפסוק את ההלכה. עד שהנה הגיע ראש חודש והרב לבש את הבגד המיוחד והמיועד לראש חודש, פתאום מרגיש הרב שחלוקו כבד משש בכיסיו והנה מוצא סכום מרובה ביותר, הלך וחקר ושאל את בני ביתו עד שהפועלת עמדה וסיפרה את אשר היה. חזר הרב לבית הדין, פסל את הדיינים והוקיע את אותו רשע מן הכלל. זהו הביאור כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, אפילו בלי ידיעתם, מסלף את דעתם ומשנה את מחשבתם. האדם אינו יודע שלכל דבר, הקטן ביותר, יש השפעה עצומה לנפשו, יזהר האדם לא לזלזל בדברים הקטנים ביותר, משום שבכל דבר יש משקל שמימי, אחר מהמשקל השיכלי אשר אנו חושבים. "ואי אתה יודע מתן שכרם ל מצוות לעתיד לבא". נמצאים בשבת קודש הראשונה של חודש אלול, שעה לימוד תורה, לפי הבן איש חי, היא כאלף שעות ביום רגיל ועוד אמרו חזל: 5 שעות רצופות של לימוד תורה משקלם כ40 יום תענית. צריכים לחזק בנפשנו את מעלת תורתנו הקדושה התורה ממתקת את הדינים, כשאדם חוטא ועושה תשובה הקב"ה לוקח את כל תיק העוונות שלו ודוחה אותו ומחכה שיעבור זמן, האם יעמוד ויתקן, חטא חטא עוון עוון אשר חטא וזה לשון הגמרא: פוקקים לו את כל עוונותיו, כמו בקבוק הממלאים אותו במים שזה העוונות ופוקקים, סוגרים את הבקבוק עם פקק ורואים אם עשה תשובה ועומד ומכפר ומתקן עוון עוון, פשע פשע, חטא וחטא, לאט לאט, גומר ומנקה את הבקבוק מכל עוונותיו, אך אם חוזר לסורו פותחים את הפקק ומוציאים חזרה את עוונותיו. תשובה צריכה ליהיות מוחלטת, עירעורי תשובה וקבלות לעתיד, עוצרים את הדין והמשפט עד שיבחן על מעשיו אך כח התורה הקדושה שמהדה את העוונות, "אם יהיו עוונותכם כשני כשלג ילבינו", "כל המקבל על עצמו עול תורה מעבירים ממנו עול דרך ארץ". ולכן צריכים אנו בכל כוח להתמיד בלימוד התורה הקדושה, להתמיד בשיעורי תורה ברוב עם הדרת מלך, וידוע שיש כח ומעלה גדולה לדיברי תורה הנאמרים ברבים ובסיומם אומרים קדיש ויענו אמן יהא שמי רבא, בכל הכח כי אז קורעים גזר דין של אדם אפילו של שבעים שנה. לכן בשעה שנכנסים ל30 יום אשר נתן לנו הקב"ה לפרוע חובות לפני המשפט, נקדים לעשות דין לעצמנו, נודה לה' על שגילה לנו, שלא כאומות העולם, מתי משפטינו. ובכח לימוד תורה בשבת קודש והקפדה בהשתתפות בשיעור תורה ועניית אמן יהא שמי רבא בכל כוחנו, ימתק עלינו הקב"ה את הדין ויבשר לנו בשורות טובות. סלח לנו ושלח לנו ישועה ורחמים ממעוניך. שבת שלום.
מגזין אשדוד
יום ראשון 13/6
שבוע טוב וראש חודש טוב! הנה תמוז, מסמן על תחילת הימים הנוראיים. כאדם, אשר עומד, בפני משפט קשה, משפט של חיים וכאשר, מקבל את המכתב הראשון מבית המשפט, המודיעו על יום המשפט, אימה וחרדה אוחזים באדם. ראש חודש תמוז, זהו המכתב הראשון; תמוז ראשי תיבות: זמן תשובה ממשש ובא ואחרי כן, בא מכתב שני, ראש חודש אב, ראשי תיבות, אלול בא. חודש אלול מתחיל, עומק הדין, ראש השנה, המשפט וכו'. יום הכיפורים, חרדת הדין וכו', הושענא רבה, השלוחים יוצאים לבצע את גזרי הדין. אם כך, היום, קיבלנו את ההודעה הראשונה מבית דין של מעלה ומי שחכם, לא מחכה לרגע האחרון, מייד, בכל כוחו, אוסף זכויות, אוסף מעשים טובים ומכין את עצמו, עם ראיות, ליום הדין, אשר כולנו רוצים לצאת בו זכאים. בכל עת, אשר עולה בליבנו עניין התשובה, חושבים אנו בנפשנו, יש כמה סוגים של תשובה: 1) אדם, שגילו דוחף אותו לעשות תשובה, רואה שעברו עליו ימיו ומתקרב לתשובה; 2) אדם, שכל סביבתו התקרבה בתשובה, גם הוא נסחף, עם כולם ושב בתשובה; 3) אדם, אשר מרגיש בערה ודחף נפשי חזק ביותר, המקרבו לתשובה; 4) אדם, אשר, מבחינה שכלית, חוקר ודורש ומגיע לאמונה בהשם; בכל אחת מן הדרכים האלו, יש מעלות, אך אנו, נמצאים בזמנים לא פשוטים, אשר קלו כל הקיצים ואני, כאדם, אשר אם לא יעלה לעגלה ברגע זה, יפסיד את העגלה. גיל, חברה, הארה משמיים, שכל, כל אלו דרכים לזמנים כתיקונם. אנו נמצאים בדור ובזמן, אשר, כל דחייה וכל עיכוב, מסוכן הוא, גם לפרט וגם לכלל ודברי חז"ל, מתחדדים ומובנים יותר, בדור הזה: לעולם, יראה האדם, את האדם כמו, חציו זכאי וחציו חייב. עשה מעשה טוב אחד, גרם לעולם כף זכות, מעשה רע אחד, דן את העולם לכף חובה. ביד האדם הפרטי, להוביל את העולם, לשבט או לחסד. צריכים אנו לדעת, בדרך התשובה, לא קורים ניסים, הכל ביידי שמיים, חוץ מיראת שמיים. אין נס, שפתאום, יוביל את האדם להיות צדיק, אם לא יעמול האדם ויעבוד על עצמו, רגע רגע, שעה שעה, יום יום, לא יוכל להגיע, למה שהקב"ה מצפה מאיתנו. אין עבירה קטנה ועבירה גדולה. כל עבירה היא עבירה, כל מעשה לא טוב הוא גרוע ולא טוב. חשבנו בשבת קודש, למשול, מעשה לא טוב, ללכלוך, אשר נכנס לעין, אין הבדל בין לכלוך קטן ולכלוך גדול; כל שערה, ולו הדקה ביותר, הנכנסת לעין, מפריעה היא מאוד, ומשבשת את כל חיי האדם; עוד שערה, עוד לכלוך, עוד אבק, לעם שלנו וכמה צער ויגון יש בשמיים ולנשמה שלו. אנשים מחפשים שקט ומזור לנפשם. מגיעים אלינו הורים שבוכים ודואגים לבניהם, אשר נסעו למרחקים ושואלים אנו: מדוע נסעו? מה מחפשים? התשובה: מחפשים שקט ומחפשים את נפשם. השקט, נמצא בתוכנו, לא נמצא באף מקום, אם נדע איך ליישר את חיינו, נמצא את המזור לנפשנו. לפני שנים רבות, ראינו בהקדמה, לאחד הספרים, משל לנפש ולהיהודי, אשר לא מוצא שקט לנפשו, על בן מלך מעודן ומפונק, שיצא לציד עם אחד מעבדי אביו ביער. הלכו וטעו בעבותות היער. כאשר ירד הלילה ולא מצאו את הדרך חזרה, חיפשו מקום בטוח ושכבו על הקרקע והלכו לישון. בן המלך, לא יכל להירדם, העבד, מייד נרדם. בבוקר, אמר בן המלך לעבד: כל הלילה לא יכולתי לישון. כשהגיעו לפני המלך, סיפרו למלך, כל אשר היה עימם. אמר המלך: העבד רגיל כל חייו, לישון על הקרקע, ברגע אחד נרדם. בן המלך, שרגיל לישון בתפנוקי בן מלכים, לא יכל לישון. כך גם נשמת יהודי, אנו רגילים לכרית ולמיטה, אשר הנפש שלנו התרגלה בה, מאברהם, יצחק ויעקב, ממתן תורה ומאבות אבותינו ולעולם, לא נוכל לישון כעם אחר, ולמצוא מזור לנפשנו, כאומה אחרת. אם לא ישנים בכרית ובמיטה הרגילה של אבותינו, מדורי דורות, לעולם לא מוצאים שקט נפשי. אנשים מנסים לברוח מהאמת, מחפשים דרכים לשמח את נפשם, אך הנפש, לא תהיה שמחה. זה כמו אדם, אשר חולה בדלקת ושותה כדור לכאבים, כנגד הדלקת. אולי הכאב יעבור, אבל הוא לא יתרפא, צריך לטפל בדלקת, בדרך שמטפלים בה, לא בדרך של הרגעה לנפש, יש דרך, איך מטפלים בה. כמו שאנשים, נזהרים היום באכילה, לשמור על בריאותם, כך יש גם בריאות הנפש, כאשר אדם שומע דברים לא הגונים, רואה דברים לא טובים, מדבר דברים לא ישרים, נפשו נהיית חולה - כך הנפש נהיית חולה ואדם נופל לעצבות, לייאוש, למחלוקת ולחוסר הערכה עצמית. שורש הכל, מנפש חולה. לא מצאנו באף חיה ובאף עוף, מידת השיעמום, רק בבני אדם ומדוע? משום שהחיות והעופות, מתנהגים, בדרך אשר צריכים להתנהג בני אדם, לא מתנהגים, בדרך הבריאה, אשר הקב"ה ברא את האדם. לכן, ימים אלה, מתחיל זמן תיקון הנפש, זמן של התבוננות. י"ז בתמוז, מתחיל הזמן הקשה של עם ישראל, זמן שנחרב ביתינו, זמן שכל הצרות הקשות קרו בו לעם ישראל - חטא מרגלים וכו'. נשתדל לבנות בנפשנו, בניין עדי עד ולברוא את המקדש שבתוכנו בנוי ומשוכלל, שיהיה משכן לשכינה ולתחילת בניין בית המקדש. שנזכה, כולנו, לנחת ולגאולה שלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו. בית הרב. בברכה,
לכל האירועים והמופעים
הקרנות סינמטק אשדוד
בשעה 19:00 אינשאללה ביום ראשון (צרפת-אלג'יריה 2001) בימוי: ימינה בן-גיגי ,משחק: פז'ריה דליבה, ראביה מוקדם, זינדין סואלם, אמינה אנאבי . זואינה מגיעה מאלג'יר לצרפת, עם שלושת ילדיה וחמותה, להתאחד עם בעלה, אותו לא ראתה 10 שנים. בין קבלת הפנים העוינת משכניה, לבין היחס המשפיל והשתלטנות של חמותה, היא מנסה להסתגל לחיים החדשים בגלות. מכשיר רדיו קטן הוא הקשר היחיד שלה לעולם שמחוץ לכותלי הבית וגם מלמד אותה דבר או שניים על האישה המודרנית...הסרט מספר בצורה שובת לב ולעיתים הומוריסטית, את סיפורן של נשים מהגרות בשנות ה70, שלא בחרו להגיע לצרפת ושום דבר לא הכין אותם לעולם החדש אליו הגיעו, ולהלם התרבותי אותו חוו. (98 דק'. ערבית וצרפתית, תרגום לעברית) הקרנות סינמטק אשדוד נערכות באולם "בית לברון" (אגף התרבות), רח' נתן אלבז 25 רובע ו'. לשאלות, לבירורים ולהזמנת ורכישת כרטיסים טלפון: 08-8555834 בשעות 9:00-19:30 מחירי היכרות מיוחדים לחודשים נובמבר-דצמבר: כרטיס בודד - 25ש"ח כרטיסיה ל-5 סרטים – 100ש"ח 20% הנחה לגימלאים חיילים ובני נוער
 
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה