חניך קורס צלילה טבע בשיעור הראשון - בית המשפט קבע כי המדריך לא אשם

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('c9b1dcd4-d36f-447f-9f3c-a9efda91559b','/dyncontent/2024/3/10/d666082b-1e2d-4310-a54a-51b66018a2ce.gif',17601,'אלדן אייטם כתבה ',525,78,true,21779,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('c9b1dcd4-d36f-447f-9f3c-a9efda91559b','/dyncontent/2024/2/21/19022398-7ad1-43fb-980e-4729804bbbee.gif',17526,'הילה אייטם כתבה ',525,78,true,21779,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('c9b1dcd4-d36f-447f-9f3c-a9efda91559b','/dyncontent/2024/3/19/08f1124b-66b0-4b70-8f17-5dd7ae679819.gif',17617,'מכבי אסתטיקה אייטם כתבה ',525,78,true,21779,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('c9b1dcd4-d36f-447f-9f3c-a9efda91559b','/dyncontent/2024/3/13/eba24287-81c1-4524-8420-9aa872b7d7a6.gif',17612,'סמי שמעון אייטם כתבה ',525,78,true,21779,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('c9b1dcd4-d36f-447f-9f3c-a9efda91559b','/dyncontent/2024/3/21/79c4fc7d-daf2-4d30-9381-e64313eaf03f.gif',17653,'די אוון אייטם כתבה ',525,78,true,21779,'Image','');},15]]);})
להאזנה לתוכן:

לבית המשפט הוגשה תביעה בגין טביעה, שארעה במהלך קורס צלילה.
בשיעור הראשון של התובע בים הפתוח, נעלם מעיני המדריך ושאר החניכים שהשתתפו בצלילה וטבע. לאחר שהורגש בחסרונו של התובע החל המדריך לחפשו, מצא אותו מוטל על קרקעית הים, משה אותו מעל פני המים, ביצע בו פעולות החייאה והציל את חייו. לאחר שנמשה מהים הובהל התובע לטיפול נמרץ בבית החולים ולאחר מכן אושפז במחלקה פנימית למשך מספר ימים. לטענת התובע, הוא נותר, בשל האירוע, עם נכות נפשית

בית המשפט ציין כי שיטת המשפט בישראל איננה מכירה בעיקרון של אחריות מוחלטת, למעט בענפים מוגדרים, שהוגדרו בחקיקה, הבולט שבהם הוא תחום תאונות הדרכים. בשונה מכך, הגשת תביעת פיצויים באמצעות עורך דין טביעה מחייב הוכחת "אשם" כתנאי לפסיקת פיצוי.

כבר נפסק, כי רבים הם הסיכונים החזויים שאינם מטילים אחריות בנזיקין. גם במסגרת עוולת הרשלנות, יש וסיכונים חזויים אינם מטילים אחריות, אם משום שאינם מבססים 'חובת זהירות', אם משום שאינם מבססים סטייה מסטנדרט הזהירות הנדרש ואם משום שלא מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש.

אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו.

מי שעוסק בפעילות של צלילה עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית זו. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. 'מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור'.

השאלה אינה אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כעניין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון - לא יישמע. עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה, והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק הנובע מסיכונים שהם טבעיים לאותה נדנדה, המשחק עם כלב עשוי להישרט והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו.

הדין מכיר אפוא בקיומה של חובת זהירות מושגית ביחסים שבין הניזוק לבין המזיק; זהו תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לקיומה של האחריות בעוולת הרשלנות. עדיין קמה ועומדת השאלה הנוספת, אם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש. בעוד שבמסגרת חובת הזהירות המושגית השאלה הנשאלת היא אבסטרקטית; הבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי, ניצבת חובת הזהירות הקונקרטית, שבמסגרתה מתחשב בית המשפט בעובדותיו המיוחדות של המקרה.

במסגרת המשפט, התובע טען כי, כשאדם נמצא בקורס צלילה ראשוני, אשר בו הוא נמצא תחת מרותו הברורה והמלאה של המדריך ומועדון צלילה, וצלילתו הראשונה בים מסתיימת בטביעה, האירוע אשר גרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהמדריך ומועדון הצלילה לא נקטו זהירות סבירה מאשר שעשו כן.

לטענת מועדון הצלילה, עוד לפני השיעור המדובר, כמו גם במהלכו, התובע הצטייר כ"חניך בעייתי", ובשל כך נדרשה, לכאורה, תשומת לב מיוחדת אליו. בהקשר זה אין מחלוקת, כי המדריך נפגש עם התובע וקבוצתו לראשונה רק ביום שבו אירעה התאונה, כך שלאירועים קודמים יש משקל לא משמעותי, אם בכלל.

הצלילה נשוא התאונה נעשתה בעומק של 8 מטר. בפועל בוצעה צלילה ראשונה, שלאחר תרגול של כ- 30 דקות נסתיימה. בינתיים, תנאי הים השתנו, והיה ניכר שעליה לסירה על מנת להחליף מכלים לצלילה נוספת מהווה סכנה בטיחותית ובשל כך, הפעיל המדריך שיקול דעת ולאחר הפסקה של כ- 10 דקות, שבמהלכה בוצעה בדיקת מצב כל החניכים, הוחלט על ירידה נוספת למים, המשך הצלילה הראשונה, על מנת להפיק עוד "זמן מים". במהלך השהות שבין שתי הצלילות, התובע לא ציין דבר בפני אמיר. התובע תיפקד היטב בחלק הראשון של השיעור, 30 דקות בעומק, ולא הייתה שום אינדיקציה או ביטוי לקושי אפשרי כלשהו בהמשך.

התובע טען, כי לחץ האוויר שלו היה נמוך וכי המדריך התרשל במהלך צלילה זו בשל המרחק שהיה בינו לבין החניכים ואורך הזמן שלקח לו כביכול להגיב לסימון של התובע.

בית המשפט פסק כי התובע לא עמד בנטל להוכיח, שבתום הצלילה הראשונה היה לו לחץ אוויר נמוך משאר החניכים (75 או 80 אטמוספירות). בסמוך לאחר מועד התרחשות התאונה הנדונה הודה התובע בפני חוקר שהגיע אליו מטעם הנתבעות, שלא הסתיר את זהותו בפני התובע, כי בתום הצלילה הראשונה לחץ האוויר שלו היה 120 אטמ'.

כמו כן נפסק כי לא הוכח ששיקול הדעת של המדריך עת החליט על המשך השיעור, היה שגוי.

התובע אישר כי כשעלה למעלה, במקום לפעול בהתאם לנהלים, הוא הוציא קודם את הווסת, מבלי להוריד את המשקולות. במענה לשאלה מדוע לא פרק את המשקולות השיב התובע שניסה בתחילה, אך שני גלים חבטו בו בזמן העלייה, ולאחר מכן לא שחרר אותם כי רק רצה אוויר. התנהגותו זו של התובע היא זו שהביאה לטביעתו.

בסופו של דבר בית המשפט פסק כי התובע לא הוכיח שמועדון הצלילה או המדריך פעלו ברשלנות.

 

$(function(){setImageBanner('96a07415-0cce-45f7-a76e-197cf3a2f10d','/dyncontent/2023/2/12/e960374e-11ea-41ca-b46e-f63254187ad1.jpg',15395,'עירייה אייטם כתבה ',525,78,false,21781,'Image','');})
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה