עוד עונה חסרת משמעות עברה על מ.ס אשדוד, נכון לא היה סרט מלחמה כמו עונה שעברה, אבל גם לא ממש עונה להתגאות בה. בעיקר חוסר יציבות וחוסר ייחוד. קבוצה של איש אחד ולא יותר

ההגנה החלשה, הזרים הבינוניים, חוסר היציבות והיעדר המוטיבציה הפכו את מ.ס אשדוד לקבוצה חסרת ייחוד. מזל שיש את רביבו. עושה רושם שאשדוד ללא רביבו העונה הייתה משחקת בשבת במקום הכוח מול אח"י נצרת או אולי נשארת בליגה בדקה ה-90 ממש כמו בעונה שעברה. למה? איך עונה שהתחילה עם ציפיות גבוהות הסתיימה כך? איך קבוצה עם שחקנים כמו רביבו, אוחיון, דגו, שריקי, מקרייב, מימון וגונזלס מסיימת במקום השמיני הלא כל כך מכובד.

אין סרט מלחמה, האם זה מה שחשוב?

העונה לא היו חסרים אירועים שיכלו לפרק את מ.ס אשדוד: המלחמה בדרום, שגרמה לשבועות ארוכים של מתח וחיים במקלטים. הטרגדיה במועדון, בעקבות מותה במלחמה של אחת מחברותיו הקרובות של הבעלים ג'קי בן זקן והשחקנים ובכלל כל מי שמקורב ומכיר. וההדים סביב עזיבתו לחו"ל של חיים רביבו. למרות כל אלה הצליחה אשדוד להציג לפרקים כדורגל אטרקטיבי, ואחרי שבעונה שעברה נמלטה מירידה רק במחזור האחרון, הפעם הבטיחו שחקניו של יוסי מזרחי עונה נוספת בליגת העל כבר לפני שבועות רבים. מילה טובה מגיעה גם לקבוצת הנוער, שסיימה את העונה במקום החמישי ובעיקר נתנה הצגות והוכיחה שמקומה גבוה בטבלה. בן זקן כבר הצהיר כי בעונה הבאה הקבוצה תעבור מהפכה של ממש בסגל השחקנים, אז תרשמו את השמות ניר ביטון, מור סיאני ובן בוטבול, שבעונה הבאה אמורים לקחת את המושכות. ואולי אפילו את השם של המאמן יגאל זריהן.

המסננת של הליגה, עד מתי תמשיך הצרה?

48 שערים ספגה העונה מ.ס. אשדוד (ובמילים: ארבעים ושמונה), הכי הרבה בליגה. נכון שהגעתם של השוער דראגן סטויקיץ' והבלם שי מיימון בחלון ההעברות עזרו לייצב במעט את החלק האחורי, ונכון שהמשחקים של אשדוד תמיד אטרקטיביים לצפייה (כי נפלו בהם 89 שערים), אבל שום דבר לא יכול להוות תירוץ לכך שאשדוד הציגה משחק הגנה חלש, דבר שקיבע את מעמדה כעוד קבוצה בינונית בליגה בינונית, כזו שלא באמת מסוגלת להיצמד לגדולות של ליגת העל. כמו כן, הקבוצה חשפה מוטיבים לוזרים במהלך העונה, עם ההפסד למכבי תל אביב בגמר גביע הטוטו, ההפסד המביש להכח עמידר רמת גן ברבע גמר גביע המדינה (בפנדלים, בבית), והאפאטיות של שחקניה במחזורי הסיום. יכולים לתרץ ולהסביר את הסיבות להגנה הנוראה של אשדוד, חלק מהסיבות אולי נכונות, אבל העובדה היא שאשדוד היא קבוצת ההגנה הגרועה בליגה. נקודה. יותר מצמד היורדות. 

המצטיין: דוד רביבו

מלך הבישולים של ליגת העל, עם 14 בונבונים, התכבד גם בעשרה שערים. חבל שהוא קצת דעך לקראת סוף העונה ולא הצליח לסחוב את אשדוד לפחות שלב נוסף בגביע המדינה, אבל כך או כך, רביבו הפגין השנה את אחת מעונות השיא שלו בקריירה, וחבל שדווקא בעונה כזו לא היה לצדו שחקן או שניים נוספים שידעו לתת תפוקה נוספת. מאד חבל יהיה אם רביבו יעזוב בקיץ (מה שככל הנראה יקרה) וייקח תואר מחוץ לבית, אם כמה שזה מגיע לו אנחנו נשאר עם טעם מעט חמוץ שזה לא קורה לשחקן הזה דווקא בעיר שלו ודווקא בתור קפטן. ללא רביבו העונה כבר אמרנו אנחנו לא יודעים איפה הייתה אשדוד, אתם יודעים מה? אנחנו גם לא רוצים לדעת. 

המאכזבים: משה אוחיון וברוך דגו

אוחיון עשה את כל הדרך חזרה מהספסל של בית"ר ירושלים רק כדי לשבת על הספסל של אשדוד. בעיר עדיין מתגעגעים לאוחיון של העונה שעברה. לאוחיון עוד זוכרים את סיום העונה שעברה והנאמנות למועדון, אז כך שנשאר לו עוד מעט קרדיט, מה שלא ממש במקרה של דגו. לגבי דגו נשאלת השאלה האם באמת מדובר באותו שחקן שהבקיע צמד במדי מכבי תל אביב מול אייאקס בליגת האלופות? שזכה בתואר שחקן העונה? שזכה עם הפועל תל אביב בשני גביעים? באשדוד מתגעגעים ליהלום שגדל אצלם לפני שנים ארוכות, שכיום לא הצליח להרים את הקישור של הקבוצה, ואף לא התחבר בחזרה לקהל הביתי. עם שער אחד ושני בישולים, נדמה שאין צורך להתעקש על שירותיו. מה יהיה אם הצמד הזה בעונה הבאה, כנראה שדגו יפרד מהקבוצה ואוחיון יקבל את המושכות להוביל בהעדרו של רביבו.  

השער: הפצצה של רביבו

המחזור החמישי, הפועל תל אביב מתארחת באצטדיון הי"א, הדקה ה-75. רביבו מניף רגל מ-30 מטר, והכדור טס היישר לחיבורי הקורות של אניימה. לא רק שהיה זה שער ניצחון ענק, כי בהתחשב בעובדה שמי שספג את הטיל הזה הוא שוער העונה, רק מראה את איכות הבעיטה. אין עוד מלבדו. 

הסאגה: החתמת שוער

דווקא ממאמן שהיה שוער עבר מצטיין בעצמו מצפים שהחתמת שוער תהיה טבעית וקלה עבורו. במקום זה ראינו מצעד ארוך של שוערים זרים, חלקם מצחיקים וחלקם לא קשורים לענף, שנחתו להיבחן באשדוד. צריך לציין שבסופו של דבר בחירתו של דראגן סטויקיץ' הייתה מוצדקת ותרמה לייצוב החלק ההגנתי הרעוע. אם ניקח בחשבון שהצוות המקצועי של אשדוד מורכב כולו משוערי עבר כמו מזרחי, בוכריס וחיון זה רק מעצים את המחדל. 

הלוואי שהיית כאן: חיים רביבו

נדמה שמאז שעזב שותפו של ג'קי בן זקן את המדינה, חלה ירידת מתח כללית במועדון. אין ביטוח על כך שאם רביבו היה נשאר כאן הדברים היו נראים אחרת, אבל התחושה היא שבנוכחותו של רביבו, השחקנים לא היו מרשים לעצמם להתבזות כפי שעשו בשליש שסיים את העונה. על הדשא עצמו נראה שאם בית"ר ירושלים הייתה משחררת דווקא את ג'וניור ויסה לאשדוד ולא את אוחיון, השילוב עם דוד רביבו היה הופך את הקישור של אשדוד לאחד הקטלניים בליגה. 

המשפט שמסכם טוב את העונה

אין קהל, אין הגנה אין קבוצה, אין סיבה לבוא לאצטדיון. אולי תפסיקו לקרוא לנו עיר של כדורגל?