כמדי שבוע נביא לכם ניתוח מקצועי של משחקי מ.ס אשדוד, אנחנו ננסה לפשט את המשחק עבורכם ולהוכיח גם למאמנים ולכולם שכדורגל זה משחק פשוט. הפעם על הפרק: המשחק מול עכו בליגה וגביע הטוטו מול מכבי 

הרבה אנשים פוגשים אותי ואומרים: "תראה איזה יופי אנחנו קבוצת צמרת, מנצחים ונמצאים למעלה, אפילו כמעט ולא סופגים, אם לא היה הטיפשות מול בני יהודה וההפסד הטכני היינו היום במקום הראשון". אז עובדתית הכול נכון, למעט אולי החלק האחרון מול בני יהודה כי לספוג שערים בדקה ה-90 זה חלק מהמשחק ויעידו אנשי אשדוד שכבשו בתוספת הזמן מול מכבי. אבל אני רוצה להיות דווקא נביא הזעם שמקרר מעט את ההתלהבות של כולם, נכון שיש תחושה של משהו אחר באוויר, השינוי מורגש בעיקר בגישה ואם פעם משחקים מול עכו היו נגמרים לטובת היריב כאן אשדוד יצאה מנצחת, הבעיה שמעבר "ללא סופגים" אשדוד כבשה 3 שערים מול (כולל בני יהודה) מול קבוצות שסביר להניח כול הליגה תכבוש מולם. לנצח את העולות זה נחמד ויפה אבל סביר להניח שרוב הליגה תעשה זאת. מצד שני במחזור השישי אחרי רעננה (בשבת) ור"ג (מחזור לאחר מכן) אשדוד תיסע לאורווה מול מכבי פ"ת שנמצאת בצרות, כאן תימדד אשדוד מול יריבה שעשויה על הנייר להתמודד איתה על הפלייאוף העליון. אם נכנס יותר עמוק לפן המקצועי אז נגד עכו בלט שינוי הגנתי בולט שביצע העונה יוסי מזרחי, אם ברוב המשחקים בעונה שעברה המגינים של אשדוד נאלצו להתמודד תמיד בנחיתות מספרית מול חלוצי היריב באגף, מה שקרוי בשפה המקצועית "2 על אחד", העונה גם צ'קול וגם אוזן מקבלים עזרה בלתי פוסקת מהקשרים באגפים, ככה שכמעט אף פעם אין מצב של 2 על אחד באחד מהאגפים של אשדוד.

מי שחיפש את הסיבה להרכבתו של שי רביבו והפיכתו לשחקן הרכב מעבר ליכולת המדהימה של הבחור, זו העבודה הבלתי פוסקת של רביבו באגף שמאל בצד ההגנתי, גם אוחיון עוזר הרבה לאוזן בצד ימין. שיפור נוסף מגיע מצעד די מהפני שעשו העונה בהגנה של אשדוד, אם עד כה אשדוד שיחקה עם 4 שחקנים בקו אחד אזי העונה מזרחי "מוריד" לעיתים את גונזלס מעט אחורה בכדי ליצור מה שהיה קרוי פעם "תחנה אחרונה", מעין ליברו מודרני כזה... זה לא שאשדוד לא משחקת בקן אחד בהגנה של 4 שחקנים, אלא שבמקרים מסוימים בעיקר בהתקפות מובנות של היריב מזרחי נוהג "להפתיע" את היריב ולהוריד את גונזלס מעט למטה. מבחינה מספרית בעקבות השינוי אשדוד היא הקבוצה "שתופסת" הכי פחות משאר קבוצות הליגה את היריבות בנבדל בגלל אותו שינוי. מאד קשה לנתח מקצועית את אשדוד מול עכו מכיוון שמדובר בקבוצות שונות מאד גם בסגנון וגם במטרות.

אולם ניתן היה לראות שהצבתו של קינג בהרכב מאפשרת למזרחי לקבל את הפליימייקר שהוא כל כך רצה וזה משה אוחיון בעמדה יותר קדמית. קינג לוקח על עצמו יותר את הנטל ההגנתי ואוחיון גם עוזר אבל האנרגיה והכוח מושקעים יותר בניהול המשחק. אם יש דבר שבולט מתחילת העונה באשדוד זה עניין המהירות עוד סיבה לזה ששי רביבו בהרכב היא שהוא בניגוד לאחרים מעט יותר מהיר מאחרים (דגו, או ויצמן). מזרחי מעדיף מתחילת העונה לשחק בשיטת ה- 4-3-3 עם שני חלוצים ליד מקרייב בצד שעוזרים בהגנה ומרכזים תשומת לב הגנתית. הבעיה? בצד משחקים שחקנים כמו שריקי ובדש שאוהבים מאד לשחק במרכז. הפתרון? מעבר לשיטה של 4-4-2 עם קשר אחורי אחד (קינג) שני פליימיקריים (אוחיון ועוד שחקן, דגו או לביא), שחקן אחד שישחק את השחקן החופשי בדיוק כמו שקטן במכבי חיפה (שי רביבו מתאים לתפקיד הזה) ושני חלוצים במרכז הרחבה, שמעת יוסי באמצע, בתוך ה-16 לא בצד, אז יש לחץ של שני חלוצים באופן קבוע על הבלמים (רוב הקבוצות בליגה משחקות עם שני בלמים) מה שיאפשר חופש פעולה לשני הפליימיקרים והשחקן החופשי. ומה קורה באגפים אתם שואלים? מבחינה הגנתית אין שינוי השחקן החופשי (רביבו) ואחד מהפליימיקרים יעזור כל אחד באגף שלו, בהתקפה זה ישחרר את האגף למגנים התוקפים שיש באשדוד העונה להתקפה.

אם בליגה ההתקפה בינתיים מקבלת ציון בינוני וההגנה ציון טוב מאד, אז בגביע הטוטו העניין התהפך, או בעצם חזר למקורות, אשדוד הפכה קבוצה התקפית מוחצת שיכולה בעשרים דקות "לגמור" כל קבוצה ואילו ההגנה? אנחנו קיבלנו פלאשבקים מתקופת שומוטולסקי.... מול מכבי בטוטו היו שתי מחציות שונות, הראשונה בה אשדו לא הופיעה, כמעט ללא הזדמנויות, כמעט ללא לסכן את השער, מכבי עשתה מה שהיא רוצה במגרש והיתרון של 2-0 היה מוצדק. אגב כל השערים של מכבי הגיעו כתוצאה ממהלכי התקפה ולאו דווקא ממהלכי הגנה גרועים אבל סטוקיץ' הוציא שתי כדורים מהרשת. בחצי השני קיבלנו כבר משחק אחר, קרדיט גדול ליוסי מזרחי שעשה צעד חריג בכדורגל והחליף במחצית 4 שחקנים!! אולי חומר למחשבה להרבה מאמנים שחשובים שחילוף צריך לעשות מדקה 60 ואילך. לעיתים חילוף הוא יותר מסם שינוי מקצועי, הוא העברת מסר לקבוצה, "אני לא מרוצה ותתחילו לשחק או משהו"... זה לא תמיד עובד, אבל בטח שמחליפים ארבעה שחקנים זה אומר משהו. אפילו אלי גוטמן אמר לאחר הניצחון על סלטיק ביום חמישי שזה שהוא הכניס 3 חלוצים למגרש שידר לקבוצה שלו מסר מסוים.

באשדוד מול מכבי כל חילוף של מזרחי היה בינגו, אוזן שהחליף את נחום (נגיע אליו) בישל שני שערים וגרם לפנדל, צ'קול היה פעיל מאד באגף שמאל, שי רביבו כבש את שער התיקו בסיום ודימטאר מקרייב שכבש את אחד מארבעת השערים. גם נבו מזרחי שנכנס בשלהי המחצית השנייה הביא לשינוי וחצי בישל את שער התיקו לאחר שחטף כדור בהגנת מכבי. הבליץ' בסיום של התקפת אשדו על הגנת מכבי, בהחלט מלמד על אופי, על רצון ועל ההוכחה שברגע שאשדוד רוצה היא יכולה "לשתק" כל קבוצה בארץ, אשדוד הבקיעה בעשרים דקות שלושה שערים והעפילה לרבע הגמר. מה יכול מזרחי לקחת מהמשחק הזה מעבר לנקודה והעלייה לרבע הגמר? ראשית הניסיון של ניר נחום בתור מגן ימני לא עלה יפה, לא שנחום לא שחקן טוב, אבל עושה רושם שהוא לא מוצא את עצמו בעמדה הזו וזה כאילו ניסיון להכשיל אותו, השער השני של מכבי התחיל מאיבוד כדור שלו בהתקפה ואי סגירה נכונה לאחר מכן בהגנה. מה עושים? ישראל ראש או מתן אוחיון לאורי אוזן לא ניר נחום. קשר ימני תוקף או חלוץ על הקו יכול לבוא בחשבון, מגן? לא. מה עוד? במשחק מול מכבי התגלה במשחק רשמי הילד שהגיע ממרמורק נבו מזרחי, מהיר, נמרץ, חוצפן, בעל שליטה טובה בכדור, נודניק לא קטן, בקיצור כל מה שמאמן רוצה משחקן שעולה מהספסל שיעשה קצת בלגן, ייתן עוד כתובת התקפית ומזרחי עשה את כל אלה. אין ספק שמזרחי עשוי וצריך לשקול את הכישרון הצעיר (קרדיט לשי הולצמן שגילה והביא אותו) יותר דקות משחק גם לפני שחקנים כביכול בכירים.