במהלך הנסיעה הארוכה הביתה מר"ג לאשדוד חשבנו האם אחרי הרבה שנים בליגה מ.ס אשדוד יכולה לאיים על ארבעת הגדולות בצורה קבועה, לא משהו חולף, לא איזה גניבה של תואר אחת לעשר שנים, אלא משהו אמיתי. אז חשבנו והבאנו לכם את הנתונים כולל נימוקים של למה כן ולמה לא. את התוצאה הסופית אתם תשפטו

הישגים:

אליפויות: 0, סגנות: 0, גביע המדינה: 0, גביע הטוטו: 0 (ארבע פעמים פינליסטית), עלייה למפעלים אירופאים: 2, ירידות ליגה: 0 (מאז עלתה ב-1998), מיקום ממוצע בטבלה: 9.7 (בעונה בה הקבוצה לא הייתה קיימת או בארצית, היא דורגה 12; ב-13 שנותיה בליגת העל המיקום הממוצע הוא 7.7), כמות ניצחונות על ארבע הגדולות ב-10 השנים האחרונות: 25, אצטדיון: הי"א (8,000 צופים), תקציב: כ-12 מיליון שקל.

למה כן?

הקבוצה לא מטלטלת בין ליגת העל לליגה הלאומית כמו בעבר עם עירוני אשדוד, העובדה שמאז 1998 ועד היום הקבוצה לא ירדה מליגת העל, אומרת דרשני. מבחינה תקציבית והשקעות ברכש ובקבוצה אשדוד בשנים האחרונות בהחלט במקום החמישי בארץ”. היציבות הכלכלית של אשדוד היא תנאי הכרחי למועדון עם עוצמה. שי הולצמן המנהל הטכני של הקבוצה אומר: "מבחינה ניהולית אנחנו בין חמש הראשונות, יש אווירה של משפחה, המשכורות בזמן וג'קי בן זקן הוא עוגן. מכל המועדונים בליגת העל, בעלים בודדים מחזיקים לאורך השנים. יש את שחר בחיפה, הלוזונים במכבי פתח תקווה, וג'קי באשדוד מאז האיחוד ועד היום. בשאר הקבוצות היו שינויים”. עוד נתון חשוב, אשדוד היא העיר החמישית באוכלוסייתה בישראל, כך שלקבוצה פוטנציאל אדיר להפוך לכוח משמעותי. זאת עיר שמתחזקת מאוד מבחינה כלכלית, היא בדרום אבל בעצם סמוך מאוד למרכז הארץ, עם ישות עצמאית, הווי משלה, בן זקן ורביבו שייכים לקהילה, גאידמק או אגייאר זאת בדיוק האנטיתזה לזה. התרומה לקהילה מתוך הקהילה מהווה מודל נכון ליצירת זהות ודוגמה להצלחה עבור תושבי העיר. "הקבוצה במגמת התפתחות מאוד גדולה, יש השקעה כספית מטורפת בילדים ובנוער וגם בבוגרים”, מסביר הולצמן למה בכל זאת מדובר במועדון גדול, גם אם ארון התארים שלו עדיין ריק. "נבנית אקדמיה בכ-15 מיליון שקל עם השקעה בלתי נתפסת של ג'קי, שגם באירופה אין הרבה כמותה. מה שאשדוד נותנת לקהל שלה אף מועדון לא נותן.

למה לא?

מבחינת מסורת אשדוד היא אחרי הקבוצות האחרות, היא קבוצה בהתהוות, האיחוד קיים רק כמה שנים ככה שאי אפשר להשוות למועדונים שקיימים הרבה שנים, מצד שני 14 שנה בליגה הבכירה זו בהחלט תקופה להשיג כמה פריטים לארון. אם מתסכלים על קבוצוןת כמו סכנין או הפועל ר"ג שהשיגו לא מובן למה באשדוד זה עוד לא קרה. אולי משהו באופי של הקבוצה, או העיר. גם מבחינת קהל אשדוד לא מתקרבת לקבוצות אחרות בליגה. האיחוד בין עירוני להפועל אשדוד גרם לאוכלוסיית העיר הוותיקה להתנתק מייצור הכלאיים המודרני, ועד שהעולים החדשים שהיגרו לעיר יפתחו אהדה לקבוצה, אשדוד תמשיך להיות קבוצה לא מעניינת. ההשקעה בקהל בחצי גמר היא לא רק לחצי גמר אלא התחלה של משהו אחר, פקדו אוהדים בחלוקת כרטיסים, יש היום לקבוצה את כל הנתונים מה שבעבר לא היה, מה שיאפשר למנף את אירועי גביע המדינה לגרעין אוהדים, כי קבוצה ללא אוהדים היא קבוצה ללא זכות קיום. אבל עד שזה יקרה לאשדוד אין מסורת, אין קהל ואין תארים, אלא רק יציבות ניהולית. אפילו כשהקבוצה החתימה כוכבים מקומיים בשנים האחרונות, היא לא הצליחה לחדור לתודעת הציבור. קליטה של עשרות אלפי בני אדם בעיר ובמרקם התרבותי שלה לוקחת הרבה שנים. זה אולי יקרה עוד עשור או שניים, גם הכמיהה להפועל או מכבי עירוני אשדוד תקהה עם השנים. קשה מאוד לבנות מסורת לקבוצה ובאשדוד הרגישו את זה שוב יפה מאד השבוע.

שורה תחתונה:

למרות היציבות הניהולית והכלכלית, אשדוד עדיין קבוצה נוכחת-נפקדת בליגה. אף אחד לא שונא אותה, אף אחד לא מחבב אותה, אפילו בעיר שלה אדישים אליה. בשנה הקרובה הנהלת הקבוצה תשים דגש על שיווקה לקהלים בעיר, והצלחה מקצועית, בליגה או בגיע, או  העפלה למפעיל אירופאי  תקל את המלאכה. ניהול זה חשוב, אבל אוהדים ומסורת חשובים לא פחות, ועד שאשדוד לא תצבור קילומטרז' גם בנושא הזה, היא לא יכולה להיות הקבוצה החמישית בישראל.