אשדוד

לפרסום באתר

|

המייל האדום

|

25 אפריל 2024 / 22:48

בית

חדשות

ספורט

רכילות

תרבות

קהילה

עסקים

דרושים

דירות

קולנוע

משפט

ישראל נט

אודות אשדוד נט

חינוך

צור קשר

ישראל נט

|

|

תמונות מספרות

מגזין אשדוד

מגזין אשדוד "ושמחת בחגך, והיית אך שמח" לאהובנו היקרים, בכל קהילות הקודש 'שובה ישראל', די בכל אתר ואתר, בארץ הקודש ומחוצה לה, ה' עליהם יחיו. ידוע שבחג הסוכות נצטווינו לשמוח, וכמאמר הכתוב (דברים ט"ז) "ושמחת בחגך, והיית אך שמח". ושמחה זו היא גדולה ועצומה, שמחה של מצווה, כמו שכתב רבינו הקדוש רבי אליעזר פאפו זצוק"ל בספרו "פלא יועץ" (ערך סוכה): שאם בכל הרגלים מצווה לשמוח, על אחת כמה וכמה בחג הקדוש הזה, שהוא זמן שמחתנו. וסיבת השמחה, שמה נעים ומה טוב חלקנו וגורלנו אשר בחר בנו יוצרנו ולא זז מחבבנו, וחיבה יתרה נודעת לנו עד אין חקר, ועד מקום שאין יד שכלנו מגעת. ידוע מה שאמרו בספרים הקדושים, שבהילולא של צדיקים עושים שמחה גדולה, כיון שביום פטירת הצדיק יש עילוי לנשמתו בעולמות העליונים, ובאותו היום מתנוצץ ומאיר אור וזוהר נשמת הצדיק, ועולה בדרגה נוספת בישיבה של מעלה. ולכן נהגו לעשות הילולא ושמחה ביום פיטרת הצדיק. והנה בעת ימי שמחת חג הסוכות, שהיא שמחה של מצווה, נצרף יחד שמחה נוספת של מצווה, הלא היא שמחת הילולת הגאון הצדיק, קדוש יאמר לו, רבנו אליעזר פאפו זצוק"ל בעל 'הפלא יועץ' ושאר ספרים. שהערב בליל כ' בתשרי, הוא יום ההילולא שלו. ובשנה זו ימלאו 183 שנים לפטירתו. תולדותיהם של הצדיקים הם לימוד לדורות, והבעש"ט הקדוש אמר: שמסיפורי צדיקים ניתן לשאוב שפע של קדושה ויראת השם. על כן נשנה בקצרה את תולדותיו של הצדיק, ובשמחת הילולתו, נזכה לשאוב שפע של קדושה וטהרה. רבי אליעזר פאפו נולד בשנת ה'תקמ"ו (1785) בעיר סארייבו שבבוסניה. לאביו רבי יצחק זצ"ל ולאמו מרת בלקנה ע"ה. בבית גדול בתורה, ספוג ומלא ביראת השם גדל, אביו רבי יצחק היה צדיק חסיד ועניו, וכפי שהעיד עליו בנו בספר 'פלא יועץ' (ערך חולה), "ברם זכור לטוב עטרת ראשי אבא מרי זלה"ה, כי בכל יום מימי חוליו ההוא אמר בקשת 'לך אלי תשוקתי' ושאר וידויים ותחינות של יום הכיפורים, ופלגי מים ירדו עיניו. אשרי עין ראתה אלה, וכל מי שיהיה נכנס אצלו היה אומר לו 'ראו סופו של בשר ודם' עין ראתה ותאשרהו, אשריו ואשרי חלקו" גם הקהילה היהודית בסארייבו הייתה מלאה בחכמים וסופרים, ורבים מגדולי ישראל ישבו בה על כס הרבנות, וביניהם רבי שמואל בן ברוך זצ"ל, רבי צבי אשכנזי זצ"ל – 'החכם צבי' ועוד. במקום תורה זה, שהיה מנותק מכל הבלי העולם, צמח לגאון ולתפארת רבי אליעזר פאפו. ככל הידוע, רבותיו היו: רבי אליהו חיון זצ"ל ורבי משה דאנון זצ"ל שניהם מתלמידיו של רבי חיים מוסאפייה זצ"ל שהיה מגדולי תלמידיו של הגאון הנודע רבי דוד פארדו זצ"ל בעל ה"חסדי דוד" על התוספתא. בגיל י"א שנים, עוד לפני שהגיע לגיל מצוות, כבר הוכר רבי אליעזר כלמדן, עניו, וזכרן, ומתחסד עם קונו. את דרשת 'הבר מצווה' חיבר בעצמו, ודרש בפני רבותיו החכמים בסברה ופלפול, במשך כמה שעות. לאחר שסיים את מדברותיו, הכריזו עליו רבותיו כי למרות גילו הצעיר, הרי שמעתה מקומו יהיה בבית המדרש, בקרב חבורת החכמים הגדולים, ולא בין החכמים הצעירים. רבי אליעזר סירב לשבת בבית המדרש הגדול, אלא בישיבה לצעירים בלבד. ובמעשהו זה גרם ''לקנאת סופרים תרבה חכמה'' וחבריו בישיבה החלו לעמול בכל כוחם ביום ובלילה כדי להגיע להישגיו המופלאים. בהיותו בן כ''ה שנים בשנת תק''ע (1810) החל להפיץ את מעיינות תורתו וחכמתו חוצה, והעלה בכתב את חידושי תורתו על התלמוד הבבלי על דרך הפלפול בחריפות ובסברא בספרו ''חודש האביב'', ספרו זה הוא אחד מיני רבים שהוציא לאור בכל ענפי התורה. זכה להעמיד תלמידים בקיאים בתורה, גדולים ביראה בניהם: רבי יהודה שלמה חי אלקלעי בעל ספר מנחת יהודה, ורבי משה פירירה. (כידוע רבי משה פירירה הדפיס הדפסה ראשונה לספר משלי של רבי יאשיהו פינטו זיע''א. שרבו רבי אליעזר פאפו מצאצאיו. וכך הוא כותב בהקדמה שהוא היה גר בבולגריה והלך לרבו רבי אליעזר פאפו ואמר לו שהוא רוצה להשתקע בא''י ולגור בעיר חברון, והוא מבקש ברכה שיזכה להתיישב בחברון ולמצוא שידוך טוב, ואמר לו רבי אליעזר פאפו תלך לא''י ואם אתה רוצה לזכות לישוב א''י ושידוך טוב, תמצא פירוש של הרב הגדול והצדיק רבי יאשיהו פינטו זצוק''ל ותדפיס אותו וכן עשה. ונתקיים בו ברכת רבו זיע''א. בשנת ה'תקע"ד (1814) התמנה רבי אליעזר פאפו, כרב הקהילה היהודית בסליסטרא, וכיהן ברבנות העיר י"ד שנה עד לפטירתו. על פי עדויות וכפי הרשום בפנקסי קהילת סליסטרא, בעת כהונתו באה בעקבותיו ברכה אל העיר, ובכל שנות כהונתו לא נפטר אף אחד מבני הקהילה בדמי ימיו וכל היהודים חיו עד זקנה ושיבה. בפנקס קהילת סיליסטרא מובא מעשה מופלא אודותיו, שבאחת הפעמים כשהוצרך רבי אליעזר לשהות עד לערב שבת בעיר וורנא, יצא בערב שבת השכם בבוקר לדרכו מוורנא לסליסטרא, במהלך הדרך הבחין רבי אליעזר שהשעה מתאחרת והעגלון וסוסיו נוהגים בעצלתיים ושחלילה לא יספיקו להגיע לעיר לפני כניסת השבת, חרד רבי אליעזר חרדה גדולה שמא חס ושלום יחלל את השבת או ייאלץ לשבות על אם הדרך, ונשא עיניו כלפי שמיא בתפילה כי יזכוהו לכבד גם שבת זו כמנהגו בכל שבת ושבת. עוד רבי אליעזר מתפלל, והנה נפלה על העגלון המוליך את סוסיו תרדמה עזה, והסוסים החלו דוהרים במהירות מסחררת לכיוון העיר סליסטרא, בטרם חלפו דקות אחדות ניצבה העגלה בלב העיר בדיוק בעת כניסת השבת קודש. על נס זה ועוד רבים אחרים שאירעו עמו, היה נוהג לערוך סעודת הודיה להשם יתברך על שהיטיב עמו ברוב חסדיו. רבי אליעזר כיהן ברמה היה מוכיח בשער את בני קהלתו ועמד בפרץ לגדור את פרצות חומת הדת, ואת מיטב זמנו הקדיש למען הציבור. עד שנאסף הצדיק אל עמיו, בחולו של מועד, בחג הסוכות בתאריך כ' בתשרי שנת ה'תקפ"ח (1828) והוא בן ארבעים ושתים שנה בלבד. כשנה לפני פטירתו, בשנת תקפ''ז (1827) נודע לו בחלום שנגזרה גזרה קשה וסכנת מגיפה מרחפת על העיר, ונתונה בידו הבחירה להקריב את עצמו, על מנת לכפר על בני עירו וקהילתו. רבי אליעזר בחר להקריב את עצמו בעבור בני עירו. בימי מחלתו הוסיפו לו את השם "יחזקאל". הוא אף הוסיף ואמר לפני פטירתו: שמי שיטבול במקווה טהרה ויתפלל על קברו בלב נשבר, הוא יהיה ערב שתפילתו תתקבל. בעקבות הבטחה פלאית זו נוהרים יהודים רבים לפקוד את קברו של, ורבים זכו לראות ישועות רבות בענייניהם. בעת שכבשו הרוסים את בולגריה הגיעו אל סליסטרא וחפשו אחר שטח רחב ידיים כדי להקים בו כנסייה נוצרית, לאחר חקירה ודרישה הוחלט על ידי הרוסים לעקור את בית הקברות היהודי ולהשתמש בשטחו, הרוסים החלו מבצעים את זממם ופינו חלקים מבית הקברות, אך משהגיעו אל מצבת קברו של 'הפלא יועץ' הם לא הצליחו לעוקרה ולהזיזה ממקומה, גם ניסיונות לפוצץ את המצבה לא צלחו והיא נותרה שלמה. לאחר מספר ניסיונות נגלה לעיני הרוסים דבר פלא, המצבה בשלמותה החלה שוקעת באדמה למול עיניהם הנדהמות, הרוסים הבינו כי במקום זה טמון גופו של איש קדוש וחזרו בהם מתוכניתם, עד היום נראה לעין רק החלק העליון של מצבתו של 'הפלא יועץ' ואילו חלקה התחתון של מצבת האבן שקוע תחת האדמה. בחייו הקצרים הספיק לכתוב ספרים רבים שנתקבלו בכל בית ישראל. ספרו המפורסם ביותר שעל שמו הוא נקרא, הוא הספר 'פלא יועץ'. הספר 'פלא יועץ' הוא ספר מוסר והשקפה לפי נושאים על סדר א'-ב', הערכים בספר נכתבו בשפה קלה השווה לכל נפש. רבי אליעזר כתב בהקדמתו לספרו: 'קראתי שם הספר הזה פל"א יועץ כי בתיבת פלא רמוז שמי הדל באלפי אליעזר פאפו ס"ט יועץ אנוכי לעצמי ולאנשי גילי אנשי סגולה'. ספר פלא יועץ הוא ספר מוסר חשוב הנלמד בכל העולם כולו. מלבד החיבורים 'חודש האביב' ו'פלא יועץ' חיבר רבי אליעזר גם את הספר 'אורות אילים' בו מכונסים דברי מוסר מהתלמוד בבלי, החיבורים 'דן ידין' ו'אלף המגן' על התורה, הספר 'חסד לאלפים' ובו פסקי דינים על 'שולחן ערוך' חלק 'אורח חיים', הספר 'בית תפילה' המבאר את כוונות התפילה, הפירוש 'יעלזו חסידים' על 'ספר החסידים' ועוד חיבורים אחרים. רבי אליעזר זכה לאשה צדקנית שהייתה למדנית בתורה ובדברי חסידות. ורבות נועץ בה בחיבור ספרי מוסריו. לרבנו נולדו שני בנים ושתי בנות. בנו רבי יהודה חיבר את הקונטרס ''שבר פושעים'', נפטר בירושלים ביום י''ב בניסן תרל''ג (1873) על מצבתו כתבו: ''איש אלוקים קדוש, רב משרשיא, מבני עליה, חסידא ופרישא, ראשון לכל דבר אשר בקדושה, הרב המופלא וכבוד ה' מלא...''. בנו השני רבי מנחם. בתו שרה, נישאה לגאון החסיד רבי אהרון עזריאל בעל ספר: ''כפי אהרון'', ששימש כראש ישיבת ''בית אל'' בירושלים. ונפטר ביום ט' לחודש סיון בעיר יפו. וחתנו השני היה הגביר יצחק פרחי בעל צדקה וחסד. זכותו יגן עלינו באלף המגן אכי"ר. 10:21 / 28.09.10		מגזין אשדוד דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א לאהובינו היקרים בימים קדושים אלו, חול המועד, חג הסוכות, ישנם כוחות גדולים אשר כל יהודי יכול להשפיע וליהיות מושפע שפע גדול מן השמים. ונבאר הדברים, הגמרא במסכת תענית י"ט: פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות, היית זו שנה שלא ירדו בה גשמים. הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד, אמר לו: הלוה לי 12 מעיינות מים לעולי הרגל ואני אתן לך 12 כיכר כסף ואם לא ירד גשם עד התאריך שנקבע הכסף יהיה לך. כיון שהגיע זמן הפירעון ולא ירד גשם בשחרית, שלח לו: או מים או כסף, ענה לו נקדימון בן גוריון: עדיין היום ארוך. בצהריים שלח לו: או הכסף או מים, ענה לו הגוי: נשארו כמה שעות בודדות, שמח הגוי שמחה גדולה בליבו ואמר כל השנה לא ירדו גשמים ופתאום ירד גשם ביום חם כזה ובכמות כל כך גדולה שתמלא 12 מעיינות. נכנס הגוי לבית המרחץ להכין עצמו ללילה, למסיבה וסעודה גדולה לכבוד העושר העצום שודאי בלילה עומד להתעשר. ונקדימון בן גוריון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב להתפלל, נתעטף בטלית נשא תפילה להקב"ה, מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו 12 מעיינות מים ואף יותר. והנה גמרא זו יש בה מוסר גדול וחקוקה בנפשנו מימי ילדותנו בכל עת ובכל זמן בשעות ובזמנים שצריכים חיזוק באמונה, דלתי מרום לעולם לא ננעלים וישועת ה' כהרף עין. אך ננסה להתעמק ולהבין את אשר קרה, הנה הייתה מידת דין בשמים על עם ישראל וכל השערים היו סגורים, אך על ידי שיהודי אחד התנהג במסירות נפש גדולה והוא מעצמו נהג בשפע גדול, בדרך שאדם מודד מודדים לו, החזירו לו מהשמים השפע מרובה ואף לכלל עם ישראל ולעולם כולו, הושפע שפע גדול לעולם כולו. וזה יסוד גדול כשרואה האדם צימצום ודוחק, ינהג בשפע, בחסד וע"י זה יושפע עליו שפע ממרום והקב"ה מרחם על הכלל בשביל הפרט. ועל ידי יסוד זה נבאר הגמרא במסכת עירובין נ"ד: רב פרדא היה לו תלמיד קשה הבנה והיה חוזר לו 400 פעמים על כל דבר עד שהיה מבין. יום אחד באו להזמין את הרב פרדא לאיזו מצוה, הרב פרדא סיים ללמד את התלמיד 400 פעמים ובסוף אומר התלמיד שלא הבין, שאלו רב פרדא: מדוע לא הבנת, הרי חזרתי 400 פעמים על הדבר, ענה התלמיד: חששתי כל העת שמא עכשיו תניחני ותלך, אמר לו רב פרדא: מעכשיו תן דעתך ואני אשנה לך, חזר ושנה לו עוד 400 פעמים. יצאה בת קול מהשמים ואמרה: או שתיזכה רב פרדא ויוסיפו לך 400 שנים לחייך או שאתה וכל דורך תיזכו לחיי העוה"ב. אמר: מעדיף אני שאני וכל בני דורי ניזכה לחיי עוה"ב, אמר להם הקב"ה תנו לו שתיהם. והנה גמרא זו קשה ותמוה לזכות לחיי עוה"ב זה לא דבר פשוט וקל, צריך עמל וטורח גדול ולא עוד אלא כל בני הדור יזכו לחיי עוה"ב?, אלא כדברנו, כאשר אדם מתנהג בצורה מסויימת, משפיע שפע עצום, יכול לשנות עולם שלם בהתנהגותו. הנה אנו נמצאים בדור קשה ביותר, דור של בילבול הדעת גדול, מצד אחד מוצאים ותמלא הארץ דעה את ה, ישנם הרבה יהודים המתקרבים אל ה', כל צעד ושעל שפונים בארץ הקודש מוצאים בתי כנסיות, בתי מדרשות ועוד יהודי ירא את דבר ה', לא היה כדור הזה דור של התקרבות להקב"ה בשום עת ובשום זמן, אך בילבול הדעת מרובה ביותר והשיטחיות גדולה מאוד, צריכים להעמיק את השורשים, צריכים להבין את אשר אנו עושים ולרדת לעומקם של דברים. ולעולם לא נקיים מצוות ומעשים טובים על חשבון חברינו או קרובינו ונדע ש"ואהבת לריעך כמוך" ו"ויראת את ה' אלוקיך", צריכים ללכת יחד, אי אפשר לקיים ויראת את ה אלוקך ולזנוח את ואהבת לריעך כמוך. בימי חג הסוכות האלו, שהקירבה גדולה להקב"ה, נדע שזה הזמן שכל מעשה וקבלה שנקבל ונעשה, נשפיע מכוחו כח גדול על העולם כולו, ואחרי כן "כל המציל נפש מישראל כאילו קיים עולם ומלואו". "שמחנו ה' באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך במהרה יבא ויגל ליבנו". הקב"ה ישלח שפע ושמחה, מזל והצלחה וסיעתא דישמיא גדולה. 14:10 / 26.09.10		מגזין אשדוד דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א לאהובינו היקרים בימים קדושים אלו, חול המועד, חג הסוכות, ישנם כוחות גדולים אשר כל יהודי יכול להשפיע וליהיות מושפע שפע גדול מן השמים. ונבאר הדברים, הגמרא במסכת תענית י"ט: פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות, היית זו שנה שלא ירדו בה גשמים. הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד, אמר לו: הלוה לי 12 מעיינות מים לעולי הרגל ואני אתן לך 12 כיכר כסף ואם לא ירד גשם עד התאריך שנקבע הכסף יהיה לך. כיון שהגיע זמן הפירעון ולא ירד גשם בשחרית, שלח לו: או מים או כסף, ענה לו נקדימון בן גוריון: עדיין היום ארוך. בצהריים שלח לו: או הכסף או מים, ענה לו הגוי: נשארו כמה שעות בודדות, שמח הגוי שמחה גדולה בליבו ואמר כל השנה לא ירדו גשמים ופתאום ירד גשם ביום חם כזה ובכמות כל כך גדולה שתמלא 12 מעיינות. נכנס הגוי לבית המרחץ להכין עצמו ללילה, למסיבה וסעודה גדולה לכבוד העושר העצום שודאי בלילה עומד להתעשר. ונקדימון בן גוריון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב להתפלל, נתעטף בטלית נשא תפילה להקב"ה, מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו 12 מעיינות מים ואף יותר. והנה גמרא זו יש בה מוסר גדול וחקוקה בנפשנו מימי ילדותנו בכל עת ובכל זמן בשעות ובזמנים שצריכים חיזוק באמונה, דלתי מרום לעולם לא ננעלים וישועת ה' כהרף עין. אך ננסה להתעמק ולהבין את אשר קרה, הנה הייתה מידת דין בשמים על עם ישראל וכל השערים היו סגורים, אך על ידי שיהודי אחד התנהג במסירות נפש גדולה והוא מעצמו נהג בשפע גדול, בדרך שאדם מודד מודדים לו, החזירו לו מהשמים השפע מרובה ואף לכלל עם ישראל ולעולם כולו, הושפע שפע גדול לעולם כולו. וזה יסוד גדול כשרואה האדם צימצום ודוחק, ינהג בשפע, בחסד וע"י זה יושפע עליו שפע ממרום והקב"ה מרחם על הכלל בשביל הפרט. ועל ידי יסוד זה נבאר הגמרא במסכת עירובין נ"ד: רב פרדא היה לו תלמיד קשה הבנה והיה חוזר לו 400 פעמים על כל דבר עד שהיה מבין. יום אחד באו להזמין את הרב פרדא לאיזו מצוה, הרב פרדא סיים ללמד את התלמיד 400 פעמים ובסוף אומר התלמיד שלא הבין, שאלו רב פרדא: מדוע לא הבנת, הרי חזרתי 400 פעמים על הדבר, ענה התלמיד: חששתי כל העת שמא עכשיו תניחני ותלך, אמר לו רב פרדא: מעכשיו תן דעתך ואני אשנה לך, חזר ושנה לו עוד 400 פעמים. יצאה בת קול מהשמים ואמרה: או שתיזכה רב פרדא ויוסיפו לך 400 שנים לחייך או שאתה וכל דורך תיזכו לחיי העוה"ב. אמר: מעדיף אני שאני וכל בני דורי ניזכה לחיי עוה"ב, אמר להם הקב"ה תנו לו שתיהם. והנה גמרא זו קשה ותמוה לזכות לחיי עוה"ב זה לא דבר פשוט וקל, צריך עמל וטורח גדול ולא עוד אלא כל בני הדור יזכו לחיי עוה"ב?, אלא כדברנו, כאשר אדם מתנהג בצורה מסויימת, משפיע שפע עצום, יכול לשנות עולם שלם בהתנהגותו. הנה אנו נמצאים בדור קשה ביותר, דור של בילבול הדעת גדול, מצד אחד מוצאים ותמלא הארץ דעה את ה, ישנם הרבה יהודים המתקרבים אל ה', כל צעד ושעל שפונים בארץ הקודש מוצאים בתי כנסיות, בתי מדרשות ועוד יהודי ירא את דבר ה', לא היה כדור הזה דור של התקרבות להקב"ה בשום עת ובשום זמן, אך בילבול הדעת מרובה ביותר והשיטחיות גדולה מאוד, צריכים להעמיק את השורשים, צריכים להבין את אשר אנו עושים ולרדת לעומקם של דברים. ולעולם לא נקיים מצוות ומעשים טובים על חשבון חברינו או קרובינו ונדע ש"ואהבת לריעך כמוך" ו"ויראת את ה' אלוקיך", צריכים ללכת יחד, אי אפשר לקיים ויראת את ה אלוקך ולזנוח את ואהבת לריעך כמוך. בימי חג הסוכות האלו, שהקירבה גדולה להקב"ה, נדע שזה הזמן שכל מעשה וקבלה שנקבל ונעשה, נשפיע מכוחו כח גדול על העולם כולו, ואחרי כן "כל המציל נפש מישראל כאילו קיים עולם ומלואו". "שמחנו ה' באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך במהרה יבא ויגל ליבנו". הקב"ה ישלח שפע ושמחה, מזל והצלחה וסיעתא דישמיא גדולה. 14:10 / 26.09.10		מגזין אשדוד דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ערב חג הסוכות, מהזמנים המיוחדים בשנה לעם ישראל; יש ביום זה כוחות גדולים מאוד ומי חכם, יודע לנצל זמן קדוש זה ולהשיג בו מעלות וכוחות נשגבים. והנה, מלבד האושפיזין, שהם שבעת הרועים, גם אליהו הנביא בא לסוכה ורמז לדבר (ויקרא כ"א): "ב-סוכות ת-שבו ש-בעת י-מים"- ר"ת "תשבי" שזה שמו של אליהו הנביא, אשר בא ונמצא בסוכות יחד עם עם ישראל. וידע האדם, שיש לסוכה כח כמו למקווה ומטהרת את נפש האדם; וידוע אשר מובא בישעיה ד': וסוכה תהיה לצל יומם, לצל עם הכולל בגימטריא- מקווה. וכך אומר המגן אברהם: מצוות סוכה היא בסוד מקווה טהרה, כמו שהמקווה מטהר, כן מצווה זו מטהרת את ישראל, לאביהם שבשמים ומגינה ומצלת אותם מכל הרעות. ובזכות מצוה זו זוכים לזרע של קיימא, ודקדקו "למען ידעו דורותיכם" (ויקרא כ"ג), זוכים לדור ישרים יבורך. וכן, על יד מצווה זו מתעורר רחמי שמים ומי שצריך ניסים מן השמים להיוושע מבעיות וצרות אשר לו זוכה ונושע מן השמים. ועוד, אמרו חז"ל, בזכות מצוות סוכה, זוכה האדם לשמירה כל השנה מן השמים ואור המקיף, מקיף אותו ברגעים וזמנים קשים. וכך, כשמרגיש אדם בליבו גאווה, כח הסוכה להכניס בלב האדם מידת הענווה. והאר"י הקדוש הוסיף ואמר דעל ידי חג סוכות נשפע כל השפע לעולם לכל ימות השנה. וידע האדם, דעל ידי מצוות סוכה, אם מקפיד נפטר הוא מן כל צער אשר לו ודקדקו ואמרו המצטער פטור מן הסוכה, המצטער על ידי מצות הסוכה נפטר מכל צער אשר לו. חג זה נקרא חג האסיף, אוספים בו כח לכל השנה כולה, והאר"י הקדוש חיזק ואמר: מי ששמח בסוכות, חזקה שיהיה שמח כל השנה כולה, ומובטח למי שמקפיד במצוות סוכה שלום בית דהיא סגולה לשלום בית. ועל ידי מצות הסוכה מתקן כל מה שחשב מחשבות רעות במשך השנה. לולב, ר"ת ו-ט-הר ל-בנו ל-עובדך ב-אמת. לולב, ר"ת לו-לב, וידע האדם, דעל ידי שמחת בית השואבה כל שמחה ששמח במשך השנה, שאינה שמחה של מצווה, מתקן אותה על ידי שמחת מצוה בחג הזה. והנה, כשחושבים דברים אלו, לפני החג ויודעים לקראת מה נכנסים, אימה וחרדה נכנסת באדם. וישתדל האדם לעשות הכל במסירות נפש גדולה ביותר, משום שעל ידי המסירות נפש יכול לזכות לדברים גדולים ביותר בחג הסוכות. וידוע המעשה, אשר היה האדמו"ר משינואה מספר בכל שנה בחג הסוכות, על יהודי עני מרוד, אשר לא היה לו מאומה ובקושי הצליח לבנות סוכה, אך סכך לא היה לו ובצער גדול הלך ליער ואחר טירחה מרובה, הביא עימו מעט סכך וסכך את הסוכה; והנה, עומד ליד סוכתו אדם עני ומבקש לעשות עימו חג ראשון, ענה לו העני: אני איש עני, בקושי יש לי מה לאכול, יש בעיר הזאת אנשים עשירים גדולים ואולי טוב יותר שילך ויתארח אצלם השפע מרובה ויהיה לעני יותר טוב אצלם, ענה העני: לא, אני רוצה אצלך! בשמחה קיבלו העני, בעל הבית ובמעט שלו עשו ביחד חג בשמחה מרובה, בסיום החג ענה ואמר לו העני, דע לך אני הוא אברהם אבינו ומשום שמסרת נפש על הסוכה ביום האושפיזין של אברהם, שלחו מן השמים שאברהם יהיה איתך ביום האושפיזין. הנה, מה יכול לזכות האדם על ידי מסירות נפש מרובה ביום קדוש ונורא זה. ונוהגים ביום זה להרבות בצדקה יותר מבכל השנה כולה, וסגולות נשגבות ישנם בנתינת צדקה ביום קדוש זה. הנה, עלה בדעתנו קושיה, לסוכה קוראים סוכת שלום וקשה מדוע שמה סוכת שלום? ואפשר לפרש ולומר, הנה בשבת מלווים את האדם שני מלאכים והם נקראים מלאכי השלום ומדוע שמם מלאכי השלום? אלא, ידוע דבכל השבוע יש לאדם שני מלאכים, אחד יצר הטוב ואחד יצר הרע, יצר הטוב מנסה להביא את האדם לטוב, שיקיים מצוות ומעשים טובים ושכל דרכו והליכותיו יהיה לטוב, ויצר הרע גורר את האדם לרע לתאוה וכו'. והנה בשבת, גם האכילה ודברים שבימי חול גשמיים, הם רוחניים ולכן, יש שלום בין המלאכים ולכן, נקראים מלאכי השלום בשביל השלום שבינהם. ועל פי זה יובן, אף בסוכות כולם בשלום בינהם, משום שהסוכה היא קודש ולכן, הסוכה נקראת סוכת שלום. יהי רצון שיתן ה' שלום בחלקנו ושנזכה לאורות הגדולים המושפעים בחג זה והשמחה תיהיה מנת חלקנו. חג שמח! בית הרב. 11:20 / 22.09.10

מגזין אשדוד חזק ברדיו לאחר כ-3 שנים של שידור התכנית "ישיבה מזרחית" ברדיו דרום 101.5, בה הוא מגיש מדי יום 3 שעות של מוסיקה מזרחית, מתרגל אט אט שרון סיאני למעמד של "סלב", ונהנה מכל רגע. כתב "המגזין" בילה באולפן התכנית ושמע משרון קצת על סוד ההצלחה, על הפרגון לאמנים צעירים מקומיים, על הצורך בשמירה על איכות גבוהה ועל התמודדות עם מעריצות שמגיעות לשידורי החוץ מאת: אוהד צויק 10:15 / 22.09.10		מגזין אשדוד המנהיג הרוחני שפרץ מתוכנו 6 שנים עוקב העיתונאי, אסף לוי אחר תופעת הרב האשדודי והוא מביא אל קוראי המגזין את סיפורו מתוך הסתכלות אישית. ערב יום הכיפורים תשע"א, מספר העיתונאי על אחד מהמנהיגים הרוחניים הבולטים ביותר בישראל ובעולם, ראש ישיבת 'שובה ישראל', הרב יאשיהו פינטו והוא עוד לא בן 40. יום כיפורים. בקרוב יתעטפו רחובות ישראל באותו שקט אפוף קדושה שמכסה את הארץ מדי שנה למשך יום אחד. כמו שמיכה רכה שנחה על הגוף ומכבה את המחשבות, ככה הכבישים ישתתקו, ההמולה הבלתי פוסקת של המרוץ אחרי הדבר הבא תנוח לרגע בצד. זה זמן טוב לחשבון נפש, זמן טוב להרהר. במובן הפשוט, החילוני והדתי כאחד, במוקד היום הזה עומדים התשובה והסליחה. הרעיון ולפיו אפשר לעשות מעין ריסטרט, דף חדש עליו ייכתבו מעתה היחסים שבין האדם לאלוהיו ובין האנשים לבין עצמם, נמצא במהותו של היום הזה. מעין תזכורת חד שנתית לאפשרות של התחלה נוספת, טובה יותר מקודמתה. ואולם התזכורת הזו, שמקורה בציווי אלוהי והמשכה במציאות קיימת בת אלפי שנים, לא עומדת לבדה. מלווים אותה במשך חיי היום יום ולאורך כל ההיסטוריה היהודית מנהיגים רוחניים, רבנים, מורי דרך שנושאים בעול המייסר לעתים של תפקיד המצפן. אלו מילים גדולות – מנהיג רוחני ומצפן, מילים טעונות ועמוסות בסמלים. הרבה מאוד טוענים להתהדר באצילותן, אלא שרק מעטים מאוד ראויים לכך. 10:48 / 19.09.10		מגזין אשדוד "ראש העיר המקסים שלנו" רויטל, תושבת העיר, ואמא לילד עם שיתוק מוחין, בסך הכל רצתה לתת לבנה להרגיש חשוב ליום אחד. ביום הולדתו שהתקיים לפני כחצי שנה, היא אירגנה לו מפגש עם המשטרה, צוותי כיבוי וניסתה לארגן פגישה עם ראש העיר. אך הנסיבות בהם היה מצוי ראש העיר לפני חצי שנה, שעה שסעד את אישתו, לא איפשרו את המפגש של בנה עם ראש העיר. הזמן כבר חלף והיא ובנה שכחו מהמפגש, אבל אז הגיע צלצול בשבוע שעבר מלשכתו של לסרי... 00:06 / 19.09.10		מגזין אשדוד דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א מצאנו בהפטרת יונה, אשר אמרו חז"ל, שיש בה שני כוחות חזקים, אחד סגולה לשוב בתשובה ודבר שני לימוד דרך התשובה. 15:36 / 16.09.10

מגזין אשדוד דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א מצאנו בהפטרת יונה, אשר אמרו חז"ל, שיש בה שני כוחות חזקים, אחד סגולה לשוב בתשובה ודבר שני לימוד דרך התשובה. 15:36 / 16.09.10		מגזין אשדוד מצאנו בהפטרת יונה, אשר אמרו חז"ל, שיש בה שני כוחות חזקים, אחד סגולה לשוב בתשובה ודבר שני לימוד דרך התשובה. הנה רב החובל עומד ואומר ליונה: "מה לך נרדם קום קרא אל אלוקיך אולי יתעשת האלוקים לנו ולא נאבד". וצריך לדקדק, מה פרוש יתעשת אלוקים "לנו", מה המשמעות של "הלנו", היה צריך לאמר אולי ירחם ה' ולא נאבד?. אלא אפשר לבאר ולומר, מצאנו בעזרא הסופר (עזרא י'), כאשר חטאו בני דורו ונשאו נשים נוכריות, מובא וכהתפלל עזרא וכהתודותו, בוכה ומתפלל לפני בית האלוקים, נקבצו אליו מישראל קהל רב מאוד, אנשים נשים וילדים כי בכו העם הרבה בכה ע"כ. והעניין הוא, כאשר צדיק בוכה ומתפלל על צרה מסויימת או על דבר מסויים, אפילו שבוכה בסתר ליבו ובוכה בביתו ואין איש יודע, הוא מעורר בזה התעוררות בליבם של ישראל. ואפשר לבאר את הפסוק בתהילים ק"ט: "אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו", כאשר אני מודה ומשבח לבוראי, נכנס בתוך רבים הלול להלל את ה' וניהיה מסילות בלבבם של הכלל. וכך, רב החובל אומר ליונה, אתה נביא אלוקים, איש צדיק גדול ועל ידי שאתה תתפלל, יכנס בליבות של כולנו התעוררות גדולה ביותר וזה אולי יתעשת האלוקים "לנו", בזכות תפילתך, לנו לבנו יפתח ותפילתינו תיהיה יותר חזקה. והנה, זה יסוד גדול, כאשר צדיק מתעורר בתוך ליבו, מעורר יחד איתו את כולם. ולכן נהגו ישראל קדושים להקפיד ביום כיפור ובימים נוראים להתפלל עם צדיקים, דבזכותם מעוררים את הכלל בתפילתם וכו'. ועל פי יסוד זה נבאר דברי הגמרא במסכת יומא ע"א: מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש ביום הכיפורים, אחרי עבודת הקודש בקודש הקודשים והיו כל עם ישראל מלווים אותו לביתו ופתאום שמעיה ואבטליון יצאו מבית מדרשם וכולם הניחו את הכהן גדול והלכו ללוות את שני גדולי עם ישראל, שמעיה ואבטליון. לבסוף באו שמעיה ואבטליון להפרד מהכהן גדול, אמר הכהן לשמעיה ואבטליון: שלום בן העמים, (שמעיה ואבטליון היו גרים), אמרו לו: אנו בני גרים אך עובדים את עבודת אהרון הכהן. והגמרא הזאת תמוהה, מה פירוש? ואפשר על פי דברינו לבאר ולאמר: אותו כהן, אמרו חז"ל, היה עם הארץ, אך הוא מבני אהרון ונבחר לשרת את ה', אך את הכח שלו להתפלל ולשרת ביום הכיפורים, ינק וקיבל בזכות הגדולים והצדיקים, שמעיה ואבטליון משם ינק את כוחו. ולכן, ענו ואמרו לו שהם עושים את עבודת הכהן, הנה כל כח בעולם הולך ונדלק על ידי גדולי וצדיקי הדור. ולכן, הכהן כשהיה גומר את עבודת יום הכיפורים, "ויום טוב היה עושה לאוהביו", מי הם אוהביו? אלו האנשים אשר מכוחם הגיע למדרגתו הרמה ביום הכיפורים. ימים אלו, אשר נותרו לנו לפני יום הדין, יום הכיפורים, צריכים להתחזק בליבנו להתקרב לצדיקים ולחסידים וכל אחד סולל מסילה חזקה לעצמו ולכלל כולו. נחזק עצמנו באהבת ה' "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". והקשה הרמב"ם: איך אפשר לצוות לאהוב, אהבה זה דבר שבלב, ואיך אפשר לצוות על האהבה? ותירץ ואמר: ה' הוא אלוקינו הוא אבינו והאהבה אליו, טמונה עמוק מאוד בתוך הלב של האדם ורק העוונות והחטאים מפרידים ואחרי שמסיר את העוונות האהבה לה' נמצאת בתוכנו. נחזק עצמנו ונתקרב לבוראינו ונזכה לגאולה שלמה בקרוב. 12:57 / 15.09.10		מגזין אשדוד ספרים נפתחים דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ספרי חיים ומתים לפניך נפתחים". וצריך להבין ספרי חיים מובן, אך מדוע צריך לפתוח אף ספרי מתים, על מה ולמה? והנה בעזרת החונן לאדם דעת ובכל עת וזמן, אשר משתדלים למסור נפש על הכלל וכהיום הזה אשר נסענו בצער לארץ אחרת ובנינו הקטנים בארץ אחרת, ומאהבת ה' הגדולה אצלנו מכל אהבה אחרת זיכנו ה' להבין יסוד גדול וחדש בחיינו והבנה מחודשת בחיי העולם. הנה לכל אדם נכתב כמה זמן יחיה אך יש אנשים אשר לא נוהגים כשורה עם אשר נתן להם ה', או בגלל סיבה מסויימת אינם יכולים להמשיך את חייהם הקב"ה לוקח מחייהם ונותן לאחר וכאשר האחר משלים טוב את חייהם הם מקבלים בשמים שכר כמו שהם עשו את הזמן הזה הטוב ביותר על פי דרך ה' וחייהם מסתיימים ונוספים לאדם אחר והשכר בשמים מתחלק לשניים וזה "את מספר ימיך אמלא" ה' ממלא ומוסיף על האדם עוד חיים. וכן "שני חיי שרה" מה שחיה ומה שלא השלימה את חייה ואחר השלים גם על זה קיבלה שכר בשמים. וכך מצאנו אצל כלב בן יפונה ויהושע בינון אשר הם היו מן המרגלים והם חיו חיים ארוכים ביותר יותר מכולם ומדוע? אלא כל חיי המרגלים שמתו לפני זמנם העבר אל כלב בן יפונה ויהושוע בן נון וחייהם היו חיים ארוכים ועל ידי שהם לקחו את חייהם והם נהגו בדרך ה' טובה, המרגלים שמתו לפני זמנם על חטאם קיבלו ומקבלים שכר בשמים משום שבחייהם שניתנו לכלב וליהושוע הם שותפים והחיים האלו מביאים אותם למעלה גדולה ביותר בשמים. וכך מצאנו בחטא בעגל, הקב"ה אומר למשה "הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים ואעשה אותך לגוי גדול עצום ורב ממנו", הקב"ה יודע שמשה לא יסכים להכחדות עם ישראל אלא ה' אומר לו, גוי עצום ורב, "ממנו", מהחיים שלהם אתה ומשפחתך תמשיכו את חייהם ואתם תתקנו את כל אשר בני ישראל עיוותו ותביאו אותם למדרגה ודרגה גבוהה ביותר. ועל זה אנו אומרים: "זוכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכותבנו בספר חיים" ואם נתבונן נמצא שכופלים, חיים חיים, אלא לפעמים נכתבים לחיים אך על ידי החטאים והמעשים הלא הגונים נלקחים החיים למישהו אחר, והם נשארים חיים שלו מעוברים למשהו אחר, ולזה אנחנו אומרים וכותבנו לחיים, החיים האלו יהיו כתובים שלנו ולא ינתנו למישהו אחר. ועל פי יסוד גדול זה נבאר ונאמר, משה רבנו התפלל וביקש בכל דרך לזכות להכנס לארץ ישראל וכשראה שאין מסכימים מן השמים שיכנס רצה למות ואמר יהושוע יכנס וביקש למות לפני הזמן ומדוע? אלא על פי דברנו משה אמר אם לא נכתב עלי להכנס לארץ ישראל לפחות מן החיים שלי יהושע יכנס ויהיה לי בזה שותפות, אך מן השמים לא הסכימו לזה, ולכן, לפני פטירתו של משה עומד ואומר "בן מאה ועשרים שנה אנוכי עימכם" מודיע שלא נתן לשום אחד מימיו וימיו מלאים, ולכן בסוף האבל של משה נאמר: "ויתמו ימי אבל משה", לא נשאר ימים אצל אחרים, נגמר ימי משה רבנו ולא נתנו לשום אחד אחר. 13:37 / 14.09.10		מגזין אשדוד לאהובינו היקרים שבכל קהילות הקודש שובה ישראל,תחל שנה וברכותיה, שנת שלום טובה וברכה, בכל מכל כל. נמצאים אנו בימי עשרת ימי תשובה, ימים אלו נפלאים ונשגבים, ימי חסד וחנינה מאת השם יתברך, אשר חפץ חסד הוא, ובכל שנה ושנה ישוב ירחמנו ונותן לנו, את האפשרות והזכות לשוב בתשובה ולכפר את אשר עיוותנו. וימים אלו נפלאים ונשגבים ומעלתם גדולה משאר כל ימי השנה, עד שדרשו חז"ל (במסכת ראש השנה יח'), על דברי הנביא ישעיה שקרא ואמר: "דרשו השם בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" - אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. ובימים אלו קרוב השם יתברך בקרבה יתירה ומיוחדת וכביכול, ממציא את עצמו ומתקרב לעם ישראל, כדי שיחזרו בתשובה. לכן, ימים אלו, אינם במניין הכללי של השנה, אלא קובעים לעצמם מניין ותקופת זמן נפרדת משל עצמם. וכן פירשו דורשי רשומות, שתקופת הזמן שמראש השנה לראש השנה, היה צריך להיקרא בשם "שסה", כמנין שס"ה ימים שיש בין ראש השנה אחד למשנהו. אלא, קבעו חכמים שתקרא בשם "שנה" כמנין שנ"ה ימים והעשרה ימים הנותרים, אלו עשרת ימי תשובה, הרי הם מנין של זמן נפרד ונבדל משאר ימות השנה הרגילים. חז"ל מספרים (יומא פז') דבר מופלא על רבי אבא, הידוע בכינויו "רב"; שהיה בשכנותו קצב, שהיה גס רוח ונעדר מידות טובות. באחד הימים ציער אותו קצב את רב, ופגע בו בצורה שלא הייתה לכבודו של רב. כמובן שחטאו של הקצב היה גדול עד למאוד, שפגע וביזה את גדול הדור ומטבע הדברים, שהיה צריך להגיע ולבקש את מחילתו של רב. אך אותו קצב המשיך במריו ולא בא לבקש את סליחתו של רב. כשהגיע ערב יום הכיפורים, ראה רב שאותו קצב לא בא לבקש ממנו מחילה. הקדים ויצא לכיוון חנותו של אותו קצב כדי להתפייס עימו. כשהיה בדרכו לשוק פגש אותו רב הונא, שאלו: להיכן הולך מר?! השיב לו רב: לפייס את פלוני הקצב! נחרד רב הונא מחוצפתו של אותו קצב על שגרם לרב בכבודו ובעצמו להגיע אליו בערב היום הקדוש כדי לפייסו. ורב הונא ספק את כפיו ואמר בינו לבין עצמו: "כעת נפש הולכת להיאבד מן העולם"... התלווה רב הונא לרב בדרכו. כאשר הגיעו בסמוך לחנותו של הקצב, היה עסוק הקצב באותה שעה בפירוק ראש של בהמה וסכין הקצבים בידו, הבחין הקצב ברב והפטיר לעומתו בזילזול: "אבא, לך מכאן, אין לי שום עסק איתך". הקצב ברשעתו, אפילו לא כינה את רב בשם תואר של כבוד, אלא פנה אליו בשמו הפרטי! מספרים חז"ל, שתיכף ומיד כשהשלים הקצב הרשע את אמירתו המזלזלת כלפי רב, בעודו מכה בראש הבהמה בסכין הקצבים שבידו, ניתזה עצם ופגעה בראשו והרגתו לאלתר. מעשה נורא ומופלא, שיש בו לימוד עצום על חומר העוון בפגיעה בצדיקים ותלמידי חכמים. אך, הקושיא הגדולה ביותר היא: מדוע ראה רב צורך ללכת ולטרוח בכבודו ובעצמו, בערב יום הכיפורים, עד לחנותו של אותו קצב, על מנת לנסות להתפייס עימו. הלא החובה לטרוח ולפייס, הייתה חובתו של הקצב, שהיה צריך לבוא הוא ולבקש את מחילתו של רב. ואם רב הטריח עצמו ללכת אליו, הרי שיש דברים בגו! מבארים חכמי המוסר, שרב למד זאת מהקב"ה בכבודו ובעצמו! שהרי בימים אלו שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אנו צריכים וחייבים לחפש את קרבת ה' ולהמציא את עצמנו אל ה' ולבקש מחילה. כיוון שאנו חטאנו פשענו ומרינו בכל ימות השנה, והקב"ה רק השפיע עלינו טוב. אך עם כל זאת, הנביא ישעיה גילה לנו, שהקב"ה בכבודו ובעצמו, ממציא את עצמו אל בני ישראל כדי שיבקשו ממנו סליחה ומחילה. וכיון שכך, חייבים אנו לדרוש אל ה' ולקרוא אליו בכל ליבנו, וכמאמר הנביא: "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב". מו"ר זקננו הרי"ף ד'עין יעקב', זכותו תגן עלינו, כתב: שבכל ימות השנה יש מעלה מיוחדת לתפילה בציבור, תפילת רבים, והן אל כביר לא ימאס בתפילת רבים. ובוודאי שתפילת יחיד גם יש לה מעלה, אך תפילת הרבים יש לה מעלה גדולה יותר. מחדש הרי"ף חידוש עצום, שבעשרת ימי תשובה, כל כך קרוב השם לכל קוראיו, עד שגם לתפילת היחיד יש מעלה של תפילת רבים ותפילת הרבים, בעשרת ימי תשובה, אין אנו יודעים לשער את גודל מעלתה. ימים אלו של עשרת ימי תשובה, הם בבחינת מה שנאמר בשיר השירים: "קול דודי דופק, פתחי לי", הקב"ה ממציא את עצמו עד לפתח לבבנו, דופק ומקיש על חדרי מצפוננו, ואומר: פתחי לי! רק שנפתח פתח ולו הקטן ביותר, כחודו של מחט, ואז השם יתברך יערה עלנו רוח ממרום, ויפתח את ליבנו כפתחו של אולם גדול. בימים אלו חובה עלינו להאזין למסרים העדינים שנשלחים אלנו ממרום, חובה עלינו לשמוע את "קול דודי דופק", לנצל את השעות והימים המיוחדים הללו ולזכות לקרבת השם המיוחדת שיש בימים אלו. בימים אלו הזכות היא גדולה וניתן לקנות את עולמנו הרוחני בשעות מועטות, ויש קונה עולמו בשעה אחת 10:46 / 13.09.10

מגזין אשדוד הכל נשאר במשפחה... רבים מהעסקים באשדוד מנוהלים על ידי משפחות, שלהן העסק הוא הרבה יותר ממקום עבודה ומזמן הפך לדרך חיים. כתבת "המגזין" ניצלה את אווירת החגים הקרבה, המתאפיינת במשפחתיות רבה ויצאה לפגוש שלושה 'בנים ממשיכים', שמספרים על השילוב המורכב שבין שותפות הדם המשפחתית לשותפות העסקית מאת: אפרת ארבל ודאי שכל בן שעובד בעסק משפחתי, מכיר את הרצון העז לקום בבוקר קצת יותר מאוחר, להתקשר לבוס שבמקרה שלו זה בד"כ האבא ולבקש הערכה של עוד רבע שעה בזמן ההגעה, אבל הוא לא מעז, או סתם לקחת חופשה בקיץ בזמן שכל החברים משתכשכים בים סוף או בחופי תאילנד, אבל החופשה שלו מגיעה בחורף, כשקפוא בחוץ וכולם מתחת לפוך. ללא ספק, אחת השאלות הבסיסיות אשר מלוות כל ילד של בעל עסק משפחתי היא השאלה האם להיכנס לעסק ולהשתלב בו או להישאר 'בחוץ' ולעבוד במקום אחר. אז כמה פעמים שמעתם בחייכם את האמרה-"עסקים? לא במשפחה!"? הרשו לי לנחש-לא מעט פעמים. אם כן יש לתהות מדוע. האם באמת לא ניתן לשלב את השניים? במקורותינו, אברהם אבינו הציע ללוט לחלק את הארץ ביניהם, כך שלכל אחד יהיה חבל ארץ נפרד וזאת על מנת לחסוך מריבות משפחתיות, מסתבר שהוא ידע לחזות את הנולד, אחרת הוא לא היה אבי האומה. לא בכדי, עסק משפחתי- מצד אחד עסק, מצד שני משפחה, במילים אחרות- השילוב להשקיע את מירב היכולות והכישורים שלנו עם הדמויות המוכרות, הנאמנות ובעלות הכישורים הנדרשים (מן הסתם, אחרת לא היינו בוחרים בהן)- נראה כשילוב מנצח, שכולל את כל המרכיבים שעסק צריך. משפחה ועסק זה כמו שמן ומים, לעיתים קרובות צריכה התערבות מקצועית חיצונית על מנת להגיע להרמוניה בשני התחומים במקביל, אך לאחר שנחשפתי למספר עסקים משפחתיים בעיר, אני בעלת אופטימיות זהירה, ויותר מכך נהניתי להיחשף לדרך ההתנהלות שלהם... 12:37 / 08.09.10		מגזין אשדוד השנה הגדולה שלך מתחילה.... עכשיו! 11:26 / 08.09.10		מגזין אשדוד עומדים ונצבים אנו בפתחם של ימי ראש השנה, ימים אלו מיוחדים ונעלים משאר כל ימות השנה, כיון שבהם נקבע כל מהות השנה כולה ואופיה ומשום כך, נקראים ימים אלו "ראש השנה", שהם ראש ותחילה לכל השנה כולה. ולכן, נוהגים אנו - על פי המובא בגמרא - לאכול בראש השנה מאכלים מיוחדים, "סימנים", כדי שיהיו לנו לסימן טוב לשנה כולה. שתהא השנה מתוקה כדבש, ומלאה מצוות כרימון, ושירבו זכיותינו בימות השנה, שנהיה לראש ולא לזנב, ועוד ברכות ותפילות, כל קהילה לפי המנהג שלה שיסודתו בהררי קודש.‬‫ ‬‫ אכן, מדקדקים אנו בראש השנה אחר סימנים, ומהדרים אנו בהם, אך מובא בספרים הקדושים, שאין סימן טוב ומהודר יותר, מהארת הפנים לזולת, לשמח ולעודד, לברך ולאחל טוב. וזו העצה הטובה ביותר לזכות ביום הדין לשנה טובה ומתוקה, כי המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, וכל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר (מיכה ז'): "נושא עוון ועובר על פשע", ודרשו חכמים (ראש השנה י"ז): למי נושא עוון? למי שעובר על פשע! ‬‫ ‬‫כי זה השער לה' והמבוא להשגות גדולות, לכבוש את הכעס ולהעביר על המידות, ולהידבק במידותיו של הקב"ה. תוך חיזוק האמונה שאין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, ושבורא העולמים הוא המנהיג את העולם, ובלעדיו לא ירים איש את ידו ואת רגלו מטוב ועד רע.‬‫ ‬‫אמרו חכמים (תענית כ"ה), מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה בתענית של עצירת גשמים, ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה, ולא ירדו גשמים. ירד רבי עקיבא אחריו, ואמר: "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו", וירדו גשמים. היו החכמים מרננים אחרי רבי אליעזר, שכל כך הרבה בתפילה, עשרים וארבע ברכות, ולא נענה, ורבי עקיבא נענה מיד. יצתה בת קול מן השמים ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו.‬‫ ‬‫ולא שחלילה רבי אליעזר לא היה מעביר על מידותיו! אלא, רבי אליעזר בן גדולים היה, ומקטנותו חונך והודרך למידות טובות וישרות ואורחות צדיקים. כשבא איפוא להעביר על מידותיו, לא נותרה בפניו מלאכה מרובה, ובקלות העביר על מידותיו. אך רבי עקיבא בן גרים היה, ועדיין היו טמונים בו שורשי המידות הרעות. לכן כשבא להעביר על מידותיו, היה צריך להתאמץ מאוד כדי לשרש כל נטייה שאינה הגונה. לכן נענה ה' לו ולא לרבי אליעזר. הרי לנו, כמה גדולה מעלת המעביר על מידותיו, שבזכותה נושא ה' פנים ומקבל את התפילות.‬‫‬‫‬ ‫אמרו חכמים, ששני משיחים עתידים לעמוד לעם ישראל, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. ובמה זכו שבט יהודה ושבט יוסף למתנה נפלאה זו, שגואלן ומושיען של ישראל יעמוד מצאצאיהם? בכח ההעברה על המידות! כשהעביר יהודה על מידותיו, ואמר קבל עם ועדה, שתמר כלתו צדקה ממנו. בזה קנה לעצמו את המלוכה והזכות שמחלציו יצא משיח. וכן יוסף הצדיק, העביר על מידותיו, ולא שמר טינה לאחיו, אלא עודד את רוחם וחיזקם. בכח זה זכה יוסף, שיעמוד מזרעו משיח שיושיע את עם ישראל. כי כה גדול כוח תיקון המידות, המצמיח ישועות ומקרב הגאולה, ופודה מכל צר וצוקה.‬‫ ‬‫אמרו חכמים (שבת פ"ח) הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". כה קשה לשמוע חרפה ולא להשיב, לקבל עלבון ולא להחזיר בהעלבה חוזרת. אך הידיעה על גודל השכר הצפון למי שכובש את מידותיו, ההכרה בגודל הזכות והמעלה, היא זו שתתן את הכח להתמודד בשעת נסיון. וכתב רבי אליהו הכהן זצ"ל בספרו "שבט מוסר" (פרק כ'), שבשעה שהעליב שמעי בן גרא את דוד המלך וקללו קללה נמרצת, ומנגד לא השיבו דוד דבר, נמנו וגמרו בבית דין של מעלה, ועשו את דוד לרגל רביעי במרכבה.‬‫ ‬‫כה רבה זכותו של השומע חרפתו ואינו משיב, עד שאמרו חחמים (חולין פ"ט.), שאין העולם מתקיים, אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר: "תולה ארץ על בלימה" (איוב כ"ו). ואם בני אדם היו משכילים לבלום את פיהם בשעת מריבה, אם היו יודעים את הטוב הגנוז למי שבולם את פיו, עד שאין כל מלאך ובריה יכולים לשערו. וכמה וכמה מחלוקות היו נמנעות, וכמה וכמה משפחות היו נשארות מאוחדות באהבה ואחווה, מבלי שידבק בהן עוון השנאה והפילוג.‬‫ ‬‫הנביא ישעיה קרא ואמר: "ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך" (ישעי' נ"ד), ב"רגע קטון" של חוסר שליטה והתלהמות, ממנו נמשכות כל הרעות כולן, עד שצריך רחמים גדולים לקבץ את כל הנפזרים ולאחות את כל שבורי הלב. דווקא בימים אלו של רחמים וסליחות, ננהג "ברחמים רבים", נכבוש את מידותנו, ובזה נקבץ את הנידחים ונלקט הנפזרים, נתקרב אחד לאחד בקירוב הלבבות, ובזה נזכה לשלמות אמיתית.‬‫‬‫ ‬‫בימים אלו שעיני ה' פקוחות על כל דרכי בני האדם, וכולם עוברים לפניו כבני מרון. יש להקפיד מאוד להעביר על המידות, למחול בלב שלם לכל איש ואיש, ולדון את כל האדם לכף זכות, וכל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, ובמידה שאדם מודד בה מודדין לו.‬‫ ‬‫ יהי רצון שתהא השנה הבאה עלינו לטובה, שנת גאולה וישועה, שנת ברכה והצלחה, שנה שתעלה קרן ישראל מעלה מעלה.‬‫ ‬‫ תחל שנה וברכותיה!‪ ‬‬‫ 10:38 / 08.09.10		מגזין אשדוד לידידנו ואהובנו היקרים. אנשי שלומנו בכל קהילות הקודש 'שובה ישראל'. יום כ"ז באלול, הוא יום שלישי לבריאת העולם, ומובא במדרש, שביום זה נברא גן העדן. וודאי שתכלית כל יהודי באשר הוא, לזכות לעשות נחת רוח להשם יתברך, ולזכות לחלק בגן העדן יחד עם שאר צדיקים וחסידים שבעם ישראל. ובכדי לזכות לחלק בגן העדן, צריך כל אחד לשוב בתשובה שלמה, תשובה שתשנה מקצה לקצה את כל מהותו. וידוע, שעיקר גדול מעיקרי התשובה, שידע ויכיר החוטא בחטא שחטא, ויכיר גם שבמעשה החטא מעל בה', וכל עוד שלא הגיע להכרה והבנה ברורה ברעת החטא, לא יוכל החוטא לבוא בשערי תשובה. כי כאשר אדם חטא ועבר על רצון ה', אם בעל נפש הוא, לא יאוחר שיעלו בקרבו הרהורי חרטה ותשובה, ויכיר בחטאו ובפשעו להשי"ת ויחזור וישוב מאשר עיוות. אך אדם שחוטא ועובר על רצון ה', אך לדעתו והבנתו אין במעשהו כל פגם וחטא, במצב זה יהא קשה עליו לשוב בתשובה מחטאו, וליבו לא יהא נוקפו כלל, והרהורי תשובה לא יעלו ברעיוניו, שהרי לדעתו כלל לא חטא. התורה הקדושה מספרת לנו וגו' (בראשית י"ג ז'-ט') שהיה ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפריזי אז יושב בארץ. ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי. וצריך להבין, הרי אברהם אבינו היה מקרב תחת כנפי השכינה את כל גויי הארץ, ובודאי שהיה סובל את כל טענותיהם ואופי הנהגתם, ועל אף הכל, היה מקרבם באהבה רבה לבל ידח ממנו נדח. וא"כ מדוע בקש אברהם אבינו, שהיה אב המון גויים, שלוט יפרד מעליו, הלא בכך גרם לו שיתרחק מה' והלך להתחבר עם אנשי סדום שהיו רעים וחטאים לה'. ועוד יש לדקדק, שמובא במדרש (בראשית רבה מ"א ו'), רבי עזריה בשם ר"י ב"ר סימון אמר, כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט, כך היה ריב בין אברם ללוט. ומדרש זה פלא, מדוע אומר המדרש שהיה ריב בין אברהם ללוט, אחרי שכל המריבה היתה רק בין הרועים. אך גילו לנו חז"ל שלוט התיר לרועים שלו לתת מרעה לצאן שלהם בשדות של זרים, ולוט סבר שאין זה גזל, כיון שכל הארץ נתונה לאברהם, ולוט הוא יורשו כי לאברהם עדיין לא היו בנים, ומימלא אין גזל במה שרועיו שולחים את בהמותיהם לרעות בשדות זרים. וכיון שלוט לא הכיר ברעתו, ולא הבין את חטאו, לכן אברהם אבינו אבי החסד שהביא לביתו כל אדם, ראה חובה וצורך לשלוח מעליו את לוט שהיה שארו ובשרו, שכן שבטענה שטענו רועי לוט כנגד רועי אברהם, בעצם כוונתם היתה להכשיר את מעשה הגזל שלהם משדות אחרים, ויסוד ההיתר שלהם היה, ע"י שאמרו שהם בס"ה מאמינים בהבטחת השי"ת שהארץ נתונה לאברהם, ולוט הרי יהא יורשו, וא"כ מה שהם אוכלים משלהם אוכלים ואינם גוזלים דבר. וא"כ טענת רועי לוט, שבעצם הם מאמינים גדולים בהבטחות ה', ומשו"כ אין כל מניעה לאכול משדות אחרים ואין זה גזל כלל, שהרי אדרבא בזה הם מקיימים את מצות ה' ומחזיקים בארץ המיועדת להם. אך האמת היא, שעדין לא הגיע השעה שאברהם יירש את הארץ, וע"כ אין זו מצוה אלא עבירה גמורה. וזו גרועה שבמדות, לעשות מעשה עבירה ולהכשירה במצוה, וזו ממש כמצוה הבאה בעבירה, כאותו חזיר טמא הפושט טלפיו ואומר כשר אני, וכל כוונתו היא להכשיר רשעתו ומעשיו הטמאים בסימני טהרה. ולכן לא היה זה ריב גרידא בין הרועים, אלא ריב ומחלוקת על השקפה ושיטה בין אברהם אבינו ללוט, וכפי שדרשו חז"ל. ולכן שלח אברהם אבינו את לוט מעליו, ואע"פ שהיה הדבר כנגד כל מדתו ואופיו. ולכן אמרו חז"ל בגמרא (יומא כ"ב ע"ב), שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו. שאול עבר עבירה אחת ואבדה ממנו המלוכה, ודוד המלך עבר שתי עבירות ולא אבדה ממנו המלוכה בגין כך. וחטאו של שאול היה על אשר השאיר בחיים אחרי מלחמת עמלק את מיטב הצאן והבקר, ועל אף שנצטווה להרוג את כל שלל המלחמה, בכל זאת חמלו על הצאן, שכן בדעתם דימו שיהא זה לרצון ולריח ניחוח לה' כשירצוהו בעגלים ופרים בני שנה. ומשו"כ שאול באחת ועלתה לו, כיון שהפגם היה מהותי ויסודי, שכלל לא הכיר בחטאו. אך דוד המלך אע"פ שהיו בידו שתי חטאים בכ"ז לא עלתה המלכות ממנו, כיון שהכיר בחטאו, וכאשר הוכיחו אותו, מיד אמר חטאתי, ולכן זכה שהמלוכה תשאר אצלו. מובא במדרש (תנחומא ראה י'), מעשה באחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיתה לו שדה אחת והיתה עושה אלף מידות, והיה מוציא מעשרותיו ממנה מאה מדות למעשר, ומן המותר היה מתפרנס הוא ובניו ובני ביתו כל ימיו. בשעת מיתתו קרא לבנו, אמר, בני, תן דעתך על השדה, כך וכך מידות היא עושה וכך אני מוציא ממנה מעשר, וממנה הייתי מתפרנס אני וביתי כל ימי. שנה ראשונה זרע הבן אותה ועשתה אלף מידות, הוציא ממנה מאה מידות מעשר. שניה, נכנסה בו עין רעה ופיחת הוא עשרה מידות, ופחתה היא מאה מידות כנגדו, עד שבסוף תשע שנים הוציאה השדה רק מאה מידות. אמר רבי לוי, שאף שהפחת בשדה היה הולך ופוחת בכל שנה עד ט' שנים, מ"מ לא נתן אותו הבן על ליבו לדעת שמחמת שפיחת את המעשרות לכן הוא נענש. אלא היה סבור שיש כאן סיבה טבעית, והזמן הוא עת רע לגידולי השדה. ונמצא שאותו אדם איבד את כל ממון אביו, ולא שת ליבו לחקור בטעם האמיתי שהביא לכליון ממונו, מחמת שפיחת את מעשרותיו, אלא חשב שיש כאן מכת מדינה. כי פעמים אדם לא מכיר בחטאו ולא שם על ליבו להבין ולהתבונן שמעשיו הם מקוקלים. ועל זאת ניתן להמליץ מש"כ (משלי י"ט י"ד) בית והון נחלת אבות, כלומר מתי משתמר אצל האדם בית והון שקיבל מאבותיו, כאשר נחלת אבות בידו, והיינו, כשעומד ומקיים את צדקתם והנהגתם של אבותיו והולך בדרך האמת והישר שהנחילו לו. וזהו התיקון וההכנה הראויה לימי הדין הממשמשים ובאים, ללמוד ולהכיר את חטאו ולדעת את גודל פשעו ואשר עיוות, ואחר כך יוכל להכנס בשערי התשובה עד שישלים את תיקונו וזוכה לחלקו בגן העדן מקום עידון הנשמות. 12:44 / 07.09.10

מגזין אשדוד לאהובינו היקרים, דבכל אתר ואתר: זה זמן מרומם ביותר, ליל הילולתו של מו"ר זקננו רבנו חיים פינטו זצוק"ל הגדול, אשר מעלתו רמה, ולאורו אנו הולכים ומנסים בכל כוחנו לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו ולא לבייש את אבותינו הקדושים. והנה שנים רבות הייתה בליבנו קושיה, יעקב אבינו לפני פטירתו אומר: "ושכבתי עם אבותי...וקברתני בקבורתם". וקשה: הרי הגמרא במסכת סנהדרין (מ"ז): אין קוברים צדיק שאינו גמור אצל צדיק גמור. וא"כ, ודאי יעקב עניו ואינו מבקש דבר שנראה מידת גאוה, לקבור אותו עם אדם הראשון, אברהם סבו, יצחק אביו, שנעקד על גבי המזבח ומחשיב עצמו כמותם?, אלא יעקב אבינו מבקש, בזכות הרצון שהיה לו ליהיות כאבותיו, מכח זה, יקברו אותו עם אבותיו. והנה רצון של מצוה, רצון של דבר מרומם, נותן כח גדול מאוד לאדם וזה "רצון יראיו יעשה". כשיש רצון ויש יראת שמים, יעשה, הקב"ה מביא את האדם למעלה הגדולה ביותר. ומכח זה מבקש יעקב להיקבר במערת המכפלה. הנה כשנתבונן, איך אפשר בימים אלו שיש יצר הרע גדול ובלבול הדעת קשה, אשר לא היה בשום דור, איך אפשר לעלות ולהתעלות ולהגיע לדרגות מרוממות?. חשבנו בדעתנו לחזק עינין אונקלוס, אשר היה אחד הגרים המפורסמים ביותר ביהדות, בנו של קיסר רומאי שעזב את ביתו ופנה ללמוד יהדות בארץ יהודה. הגמרא מספרת; שהקיסר שלח גדוד של חיילים להחזיר את אונקלוס הביתה ולהניעו מלהתגייר, אך לאחר שהחיילים הגיעו אל אונקלוס ופתחו בשיחה עימו, כולם התגיירו. הקיסר שלח גדוד שני ושוב כולם התגיירו. לבסוף בתסכול ובכעס, שלח הקיסר קבוצת חיילים שלישית, וציוה עליהם לתפוס את אונקלוס ולהחזירו ולהימנע מכל שיחה איתו. כאשר תפסו את אונקלוס, ראו החיילים שהוא מושיט ידו ומנשק את המזוזה, מה זה, שאלו אותו וכו', וגם הם התגיירו. והנה מהיכן היה כוחו של אונקלוס, הרי היה רק בראשית דרכו ביהדות, ומהיכן היה לו כח זה?. אלא, היה לו כח אחד, כח של "בהירות", מה שידע היה בהיר לו וברור לו ביותר. כאשר יש לאדם כח של בהירות והוא בטוח בעצמו במאה אחוזים במה שעושה ובמה שאומר, כוחו גדול ביותר ובכח זה גייר את כל מי שבא לתופסו וזה "דע מה שתשיב לאפיקורוס", אתה צריך לדעת, להבין בבהירות ואחרי כן תענה לאפיקורוס. כל הקושי להתמודד עם היצר הרע בא מהכח אשר יצר הרע מתשתש את הידיעה אשר צריכה ליהיות ברורה ביותר. אם אדם יודע ומאמין בדבר בסוף ישיג את הדבר. ואם האדם אינו מאמין והאמונה רפה, לא יוכל להשיג את מבוקשו. וזה היה כח אבותנו הקדושים, אשר נקראו "איתני העולם", עמדו איתנים על דעתם, כל כח בעולם לא הוזיזם מדעתם וממחשבתם. ולכן, אפשר תבאר דיברי הגמרא: "כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו". וקשה, מדוע על קביעת מקום לתפילה מקבלים שכר כל כך גדול?, אלא, כאשר האדם איתן אף בכיסאו בבית הכנסת ואין מחליף ומשנה ונשאר יושב באותו כיסא שנים רבות, אפילו שעלה לדרגה גבוה והוא מחשובי הקהילה וכו', אך הוא עדיין במקומו, אלוקי אברהם בעזרו, הקב"ה עוזר לו ומסייע לו, משום שדעתו דעה חזקה יציבה ואימיתית. וזה גם מבחן לבחון בני אדם, מובא, אם יש ברווז אשר נפל ממקום גבוה ופוחדים אולי נשברו עצמותיו, ורוצים לבדוק האם כדאי לשוחטו או אולי מוטב להשאירו בחיים שיתאחו עצמותיו, איך יבדוק?, מובא, ישליכנו לנהר, אם ישחה כנגד הזרם, סימן שעצמותיו לא נשברו ואם נסחף עם הזרם ואינו עומד איתן, אלא ניגרר ונסחף, סימן שעצמותיו נשברו וחבל לו לאדם לשחוט את אותו ברווז . כך האדם מי שיודע לעמוד איתן, סימן גדול הוא לו ומי שאינו יודע לעמוד איתן, יפול מדחי לדחי. מו"ר זקננו הקדוש רבני חיים פינטו זצוק"ל, כל חייו עמד איתן, מקטנותו סבל סבל מרובה, התיתם מגיל קטן, צער וצרה, ועמד איתן בכל דרכיו, כשעמדו אנשי הכנסיה וביקשו ממנו להמיר את דתו, עמד ואמר להם, פה בסתר זה לא טוב תכנסו את כל היהודים ובפני כולם אני אמיר ח"ו את דתי, שמחו שמחה גדולה כל הכמרים, הרב הגדול של היהודים ימיר את דתו וכו', והנה ביום ובשעה המיוחלת כולם עמדו בפחד ואימה לראות ולשמוע מה יעשה רבנו הקדוש, והוא עמד בעוז ובתעצומות וצעק; "שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד" ואמר, כעת אני יודע שלימדתי את כולם מה לעשות בשעה כזו, כעת תוציאו אותי להריגה. זו היא איתנות וזה בא בעבודה של שנים של יושר פנימי, של אמונה בדרך ונאמנות לדרך בלי עליות וירידות ובלי נפילות. בזכות רבנו חיים פינטו זצוק"ל, הקב"ה יזכנו לחזור בתשובה שלמה ולישועה גדולה ולגאולה קרובה ונזכה להתקרב לאבינו שבשמים מתוך אהבה ולא מתוך יסורים וצער . יהיה להגיע לשלימות האמיתית. 09:06 / 05.09.10		כתבות "עזרו לנו לעזור לנזקקים" עמותת "קרן החסד", הפועלת באשדוד זו השנה החמישית, מחלקת מדי שבוע סלי מזון ל-300 משפחות מעוטות יכולת. ערב ראש השנה תשע"א, הדרישה הכפילה את עצמה ובעמותה נערכים לחלוקה של כ-600 סלי מזון לחג הקרב ובא. משה בן זקן ממייסדי העמותה פונה בקריאה נרגשת לתושבי העיר "תמורת 100 ₪ בלבד תגרמו לעוד משפחה באשדוד להיות מאושרת בראש השנה" 17:20 / 02.09.10

2010 2011 2012 2013 2014 2015 2016 2017 2018 2019 2020 2021 2022 2023 2024

ינו פבר מרץ אפר מאי יונ יול אוג ספט אוק נוב דצמ

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30

pikud horef

פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271

פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה