תשובה: בלי להתייחס כרגע להוכחות בדבר מציאותו של אלוקים, יש לתת את הדעת על ההשלכות הישירות והעקיפות של חוסר אמונה בבורא עולם.

לפני שאכתוב את ההשלכות אני חייב להקדים ולהדגיש שודאי שישנם אנשים רבים המגדירים עצמם אתאיסטים שמצהירים שאינם מאמינים בבורא אלא מאמינים לתורת דארווין ובכל זאת הם פועלים ביושר ומוסריות וחפצים לעשות טוב.
אבל בכל זאת אי אפשר להתעלם מהתוצאות האפשריות של כפירה בבורא ואמונה בכך ש"התפתחנו" מהחיות, כי זה אומר שאין קנה מידה מוחלט הנמצא מחוץ לאדם הקובע מה טוב ומה רע, וממילא נשאלת השאלה האם יש בכלל משמעות למושג של 'צדק' בעולם של כפירה?
הרי ל'צדק' של אדם אחד אין שום עדיפות על ה'צדק' של האדם השני, גם כאשר שתי הקביעות הן סותרות לחלוטין. ה'צדק' שלו הוא פרי רוחו וצרכיו, וגם אם לך הוא נראה לא צודק ולא מוסרי, אין לך שום עדיפות עליו, כיוון ששניהם באו לעולם באותה צורה.

על איזה עיקרון אובייקטיבי נסתמך כאשר הצדק הוא סובייקטיבי?  האם מילים כמו 'צדק', 'יושר' ו'מוסר' הן לא ריקות וחסרות משמעות בעולם של אתיאיזם?

ובכלל, מנקודת מבט אתיאיסטית, מניין הזכות לבוא ולשפוט אנשים ולהתייחס אליהם כ'פושעים' ולהעניש אותם? 

הרי אם צדק זה עניין סובייקטיבי, אם אין איזה קנה מידה מוחלט הנמצא מחוץ לאדם הקובע מה טוב ומה רע, מה ישר ומה עקום, כיצד יכול לבוא האדם ולשפוט אנשים אחרים על כך שאינם עומדים בקנה המידה של ה'צדק' שלו? האם זה לא חוסר צדק?
כאשר האדם מחליט לבד מה ערכי הצדק שלו, ניתן להגיע לעיוותים נוראיים, אם אדם מאמין שהמוצא שלו מהחיות אז כמו שבגו'נגל החזק שורד אז גם בעולם בני האדם החזק הוא זה ששורד, על מנת לשרוד ניתן לעשות דברים מאוד לא אנושיים אבל זה צדק של הגו'נגל...

לא לחינם כותב פרופסור יעקב טלמון כי התאוריה האבולוציונית הכופרת באלוקים הולידה את הרצחנות של השואה. ואלו דבריו: "הדרוויניזם הפיל את אחד המחסומים החזקים ביותר שהגנו על "לא תרצח"
דוסטויבסקי ניסח את זה באופן קיצוני יוצר וכתב: "אם אין אלוקים, כי אז מותר להרוג את השכן"

שני רוצחים נוראיים חיו במאה השנים האחרונות על פני כדור הארץ. כל אחד מהם השמיד מיליונים על מליונים של בני אדם בלי להניד עפעף. כל אחד מסיבותיו הוא.

הראשון הוא כמובן היטלר. מי שקורא את ה"מיין קאמפ" שלו רואה שהוא פיתוח ישיר של תורת דארוין. הוא כתב - ובצדק (קשה לכתוב את המילה הזו עליו)- הוא כתב כי בעולם הטבע החזק טורף את החלש. הברירה הטבעית עובדת והעולם מתפתח. כך כתב דארוין ואת המסקנה ביצע היטלר.

אך כידוע היטלר לא ראה את עצמו כאדם לא מוסרי. להפך, הוא החזיק את עצמו למוסרי מאד, וראה את השמדת היהודים כדבר חיוני להצלת העולם.

אתה, כמו כל אדם הגון וישר בעולם, מתייחס אליו היום בתיעוב ובסלידה. אבל (עד כמה שנורא לשאול את השאלה הזו) - למה?  על פי מה אתה קובע שהערכים שאתה דוגל בהם טובים יותר ומוסריים יותר? באיזו זכות באת לשפוט את הנאצים פושעי נירנברג?

בעולם הטבע – כתב היטלר - אין רחמים. אין חסד. אין צדקה. בעולם הטבע החזק מנצח. נקודה.

אנחנו "החיה הצהובה" - אמר היטלר. וצריכים להשמיד את היהודים כי הם הכניסו לתרבות האנושית את כל המושגים של החסד והרחמים והצדקה. מושגים שמנוגדים לחלוטין לתהליך בנין העולם הנכון – תהליך הברירה הטבעית. 

אם היה בעולם הטבע חסד ורחמים – הוא לא היה מתפתח לטובה כמו שהתפתח על פי דארוין!!! נקודה.

היטלר לימד את כל צבאו שמי שמרחם על בן אדם, ילד או כפר שלם. מי שמהסס לירות לילדה בין העיניים הוא "נגוע" - "נגוע ביהודיות" חלילה. היטלר הסביר שהיהדות "טימאה" את מחשבת הנצרות בהכניסה בה יסודות זרים לטבע . יסודות של רחמים וחסד.

לכן אמר היטלר . אם הדרך שבה העולם התפתח - על פי דארוין - היא שהחזק טרף את החלש. אם כך הגזעים החזקים ניצחו ושרדו וכו' אם כן - הדרך הנכונה להמשיך ולפתח את העולם היא לגזול את כל רכושם של היהודים. לנצל את כוח עבודתם עד הסוף במפעלים ברחבי גרמניה, להשמיד אותם ולעשות מגופם סבון.

לדעתו של היטלר - היהדות היא זו שהפסיקה את ההתפתחות של העולם. פשוט עצרה את הקידמה. חובה עילאית על הגזע העליון לטהר את העולם מהיסודות היהודים עד גמירה. ולכן הוא קבע שכל מי שיש בו אפילו רבע יהודי – יש להשמידו. כל מי שיש בו שמינית יהודי - לסרסו.

הרוצח השני שגם הוא טבח מיליונים על מיליונים בלי להתבלבל. הגלה עוד עשרות מיליונים למחנות עבודה בסיביר וניצל את כוח עבודתם עד שמתו מיתה משונה. גם הוא שנא יהודים בעומק נפשו. - היה כמובן סטאלין. רוצח הרוצחים שטבח והרעיב למוות מיליונים של אנשים.

במקרה או שלא במקרה היה זה סטאלין שלימד את כולם כי אין אלוקים. דת היא אופיום להמונים. הוא היה הממלכה הראשונה בעולם שביסודה היתה הכפירה באלוקים. וכל מי שהלך לבית כנסת - מיד הוכר כיסוד חתרני שסיים את חייו במרתפי הק.ג.ב. או במקרה הטוב בסיביר הקפואה.

האם הרשע והכפירה שלו השתכנו במקרה באותו אדם. באותה ממלכה?

לא ולא.

אם אין אלוקים.
אם כולנו חיות מפותחות.
נתנהג בהתאם.

היבט נוסף, אם הכול חומרי, אין רוחניות והאדם הוא סך הכל אוסף מולקולות שמבצע פעולה ביוכימית. מה יש מקום לצדק בכלל?
גם האסון הנורא של השואה למשל יכול להצטייר בצורה כלל לא מזעזעת אם נסתכל עליו במבט חומרי אתאיסטי, סך הכול מה היה בשואה? צבירי מולקולות בשר ועצמות (בני אדם-הנאצים) שינו מצב צביר של שישה מליון צבירי מולקולות אחרות (היהודים) תוך הפסקת הפעולות הביוכימיות של הצבירים הללו כמה שנים לפני שזה היה קורה ממילא וכל זה קרה באיזה מקום בכוכב לכת מתוך מאות מיליארדי כוכבים אחרים.

כל דבר הכי מזעזע, הכי מזוויע יכול להיהפך בהשקפה חומרית לדבר חסר טעם ונטול ערך.
בעולם מטריאליסטי הרי שחיי וחייך הם ללא משמעות, רגשי אהבה אינן אלא פעילות הורמונאלית, כימית. רגשי שנאה אינן אלא התפרקויות חשמליות מקריות באוסף המולקולות הנקרא מוח, וכך גם התשוקה, הזעם, התהילה, הכבוד וכל פעולה רגשית.

כולנו יודעים שהאדם הוא בעל נטיות מוסריות, בין אם הוא מאמין בבורא ובין אם הוא כופר, הוא מחפש אחר משמעות לחייו, הוא שואף לאידאלים נישאים, ומעוניין לעשות טוב וצדק,  אבל נשאלת השאלה אם האדם אינו אלא מצבור מקרי של מולקולות, או לחילופין שימפנזה מפותח,  כיצד נסביר את המקור לכל זה?  מה יש בו באדם שלא נותן לו מנוח, שדוחף אותו קדימה, שגורם לו לשאוף לטוב, למוסר, לצדק ויושר?  מה קיים בתוכו שגורם לו לחפש אחר משמעות ותכלית לחייו? יש בכולנו שאיפות מוסריות, רצון להיטיב ולמצוא משמעות לחייך, מניין הם הגיעו?
האם כל אלו לא מגיעים ממקור עליון יותר ועמוק יותר שקיים באדם?

נכון שישנם כיום אנשים שאינם מאמינים ובכל זאת הם מתאמצים להתנהג על פי היושר ולעשות חסד, אבל אם יבדקו טוב טוב, זה לא בגלל האמונה בתורת דארווין אלא למרות האמונה מפני שהם מבינים שאיננו חיות אלא בני אדם שנבראנו בצלם אלוקי, וזה מפני שיש להם נשמה פנימית שדוחפת אותם לעשות מעשי חסד ועזרה לזולת זה לא בזכות ערכי הצדק של תיאוריית דארווין אלא למרות התיאוריה...

לסיכום, ללא אמונה בבורא עולם, העולם יכול להתדרדר לתהום עמוקה, כפי שראינו שהאנושות התדרדרה לזוועות הכי גרועות ב''אישור" המוסר האנושי שהאדם או העם "התאימו" לטובתם.

עולם ללא אמונה באלוקים, הוא עולם ללא אפשרות להסביר מהו צדק מוחלט, מהו רע מוחלט ומהו טוב מוחלט כיון שבעולם חומרי אין אפשרות להוכיח שמוסר מסוים עדיף על מוסר אחר ויותר גרוע מכך אין אפשרות להוכיח שצריך להתנהג על פי המוסר בכלל.