בת 19 מאשדוד תובעת 10 מיליון ₪ מבי"ח שיב"א
להאזנה לתוכן:
תגים:
דותן לינדנברג
נ', בת 19 מאשדוד הסובלת משיתוק מוחין, תובעת באמצעות עו"ד דותן לינדנברג מאשדוד, כעשרה מיליון ₪ מבי"ח שיב"א בטענה כי שבועיים לאחר לידתה לא נוקזו נוזלים ממוחה, וכתוצאה מכך חלתה במחלה
נ' נולדה בבית חולים אסף הרופא בשבוע ה-37 להריון ושוחררה למרות שהיקף ראשה גדל בצורה חריגה. בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען כי במהלך שבוע האשפוז שלאחר הלידה לא אובחן כי מקור העלייה בהיקף הראש הינו תולדה הצטברות נוזל השדרה בחדרי המוח כתוצאה מסתימת מעברים.
בגיל שבועיים במסגרת המעקב ההתפתחותי בטיפת חלב, משהיה כבר ברור כי היקף ראשה של התינוקת גדל באופן חריג לכדי כ-38 ס"מ, הופנתה לבדיקת U.S. מוח, שתוצאותיה הדגימו הרחבה ניכרת של שלושה מתוך ארבעת חדרי המוח. לאחר האבחון המאוחר היא הופנתה לבית חולים שיב"א כאשר היקף ראשה בעת קבלתה לביה"ח עמד על 39 ס"מ, עליה של 3 ס"מ מיום לידתה.
בגיל שלושה שבועות בוצע במוחה ניתוח שאנט ראשון במהלכו הוחדרה צינורית סיליקון לניקוז הנוזלים. בכתב התביעה נטען כי בשל רשלנות של בי"ח שיב"א, לאחר הניתוח נגרם זיהום שהתפתח לזיהום קשה שהתבטא בחום גבוה. אבל גם בשלב זה, כאשר ברור מעל לכל ספק כי מדובר בזיהום קשה ופעיל, לא הוציא הצוות הרפואי את השאנט מגופה, פעולה שהייתה מונעת את נזקה הקשה.
גם לאחר קבלת תוצאות בדיקה על משטח חיובי, לא נעשה חיבור של המצב הקליני הקשה לשאנט וחומה של התינוקת לא ירד למרות האנטיביוטיקה. לאחר שהוצא לבסוף השאנט מגופה המשיכה לסבול מפצע ניתוח אדום עם הפרשה.
בכתב התביעה שהגיש לבית המשפט עו"ד לינדנברג עולה, כי התינוקת שוחררה לביתה וכעבור כחודש אושפזה שוב על רקע הגדלת היקפי ראש לצורך ניתוח שאנט חוזר. כשלושה שבועות אחר כך, נמצא בבדיקה CT הגדלה עצומה של חדרים לטרליים במוח. לטענת התביעה בגין טיפול אנטיביוטי קצר מדי.
כחודש אחר כך הוכנס שאנט חדש. בכתב התביעה נטען כי למרות הניתוחים המרובים שנאלצה לעבור בהמשך, הרי שהתפתחות הלקויה של נ' נגזרה, הלכה למעשה, מעצם המהלך הלקוי של בית החולים עד להכנסת השאנט השני.
עקב התקנת השאנט הראשון, כך נטען בכתב התביעה, נגרם נזק קשה למוח המתבטא בהפרעה התפתחותית פסיכומוטורית ובפרכוסים. כבר בשנה הראשונה לחייה ובטרם עברה את הניתוחים בשנים שלאחר מכן, הסתמנה הגדרה ברורה של פעוטה עם תמונה של שיתוק מוחין.
כמו כן, החלה לגרור את רגל ימין, ולא יכלה לעמוד על רגל אחת. כמו כן סבלה נ' מסימני בגרות מוקדמת, חוסר עלייה בגובה, פזילה, והפרעה אורטופדית ברגליים.המוסד לביטוח לאומי קבע לה נכות כללית בשיעור 100%.
הצעירה והוריה תובעים כ-10 מיליון ₪ בין היתר עבור עזרה סיעודית משך 19 שנים ובעתיד, הפסדי שכר להורים ולצעירה, הוצאות רפואיות, הוצאות מוגברות לניידות, כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים.
ביה"ח שיבא וחברת הבטוח ענבל טענו בכתב ההגנה כי הטיפול הרפואי אשר ניתן לנ' היה נכון, המתאים ביותר והמתחייב מהמצב, אין כל קשר סיבתי בין המעשים או מחדלים לנזקיה המוכחשים. עוד נטען כי הטיפולים הרפואיים שניתנו והאבחנות היו נכונים, אין כל קשר סיבתי בין השיהוי בהוצאת השאנט לבין נזקיה, נזקיה היו בלתי ניתנים למניעה, לא היה שיהוי באבחון הזיהום, ובתום האישפוז במהלכו הוצא השאנט שוחררה התובעת לביתה במצב טוב וללא סימני זיהום לאחר טיפול אנטיביוטי מלא ולאחר שכל הבדיקות היו תקינות. לסיום, כך טוענים ביה"ח וחברת הביטוח, מצבה הרפואי הינו חרף הטיפול הרפואי הנאות והמקובל שניתן לה.
שני הצדדים החליטו בעצת בית המשפט לנסות ולהגיע לפשרה באמצעות גישור שיחל החודש (דצמבר).
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
