איזבלה גנדלין מאשדוד, בת 27 בלבד, נרצחה בדם קר על ידי מחבלים בני עוולה, במסיבת הטבע ברעים. היא הייתה במסיבה עם בן זוגה נדב כשהמחבלים הרצחניים הגיעו למקום וירו בכל מה שזז.

בעוד שבועיים הייתה אמורה להתקיים החתונה הגדולה של השניים, מימוש אהבתם הגדולה והקמת משפחה בישראל. מחבלים צמאי דם שברו את החלום לרסיסים.

הידיעה הקשה בדבר הירצחה הכתה בכאב גדול בחבריה הרבים מהעיר שמבקשים כעת לנקום את מותה באמצעות אקט סמלי שם כתיבת שמה על גבי רימון רסס צה"לי. ברחבי הרשת פורסמו צילומים נוספים של תחמושת צה"לית הנושאים הקדשה לזכרה.

איזבלה, בוגרת מקיף ז' באשדוד, הותירה אחריה הורים, שתי אחיות והרבה מאוד מכרים וחברים שמסרבים להאמין. אתמול היא הובאה למנוחות בבית העלמין באשדוד כשקרוביה מלווים אותה בדרכה האחרונה. 

שרון בנוז, המחנכת שלה בתיכון ספדה לה:

"איזבלה אהובה ויקרה שלי,
לא מאמינה שאני כותבת עלייך בלשון עבר…

זכיתי לחנך אותך בחט״ע, שלוש שנים. החיבור בינינו נוצר מייד, והיה הרבה מעבר למחנכת- תלמידה. אהבתי אותך כבת, והקשר בינינו היה חזק ונשאר לאורך השנים.

זיהיתי בך תמיד את הכח והעוצמות הטמונים בך, את המיוחדות, את היותך חזקה, פייטרית לאורך כל הצמתים בבגרותך, בשנותייך בצבא, כשדיברת איתי על הלימודים שאחרי השרות הצבאי.

התמוגגתי ממך בכל שיחה שהיתה לנו - והיו לנו המון לאורך השנים.

כששיתפו אותי שאת נעדרת, שלחתי לך מייד הודעה לנייד-קיוויתי שתשרדי את הארוע, וכמו בכל הודעה, תעני לי ״חיים שלי״.

חלאות אדם, רוצחים צמאי דם שלא בוחלים בדבר, רצחו אותך בדם קר.

אמש, בשיחת הטלפון שקיבלתי, נודע לי שזיהו את גופתך, הקרקע נשמטה מתחת לרגליי.

שאלתי שוב ושוב אם זה ודאי.

הבכי מאז שעות הערב לא פוסק.

את, איזבלה, אהובה שלי, מלאכית שלי, תמיד היית מחוייכת ושמחה, היית מלאת כריזמה ואופטימיות, חכמה, מצחיקה, הכי יפה וטובה שיש- מצאת את מותך בידי בני עוולה

מזעזע לחשוב שאת תובלי למקום קבורתך, במקום לחתונתך, שאמורה להתקיים עוד כשבועיים.

נוחי על משכבך בשלום, מלאכית אהובה שלי".

השם יקום דמה - יהי זכרה ברוך.