זעקת כאב גדולה נשמעה הצהריים (ו') בבית העלמין באשדוד, בלווייתו של ולנטין לוז'קין בן ה-34 שנהרג בתאונת האופנוע הקטלנית הלילה בכביש 4 סמוך לאשדוד. מאות ובהם בני משפחה, חברים וקרובים פקדו את בית העלמין, והגיעו לחלוק לולנטין ז"ל כבוד אחרון וללוותו בדרכו האחרונה.

אחיו וחבריו ספדו לו בזה אחר זה וסיפרו על איש משכמו ומעלה, אדם בעל מידות ראשונות במעלה שנכון תמיד לעזור ולסייע...גיבור חיל של ממש. אהבתם והערכתם העצומה כלפיו הורגשו בכל מילה ומילה שאמרו. ולנטין, היה מטפס מקצועי, שהפך את התחביב לעבודה ועסק בסנפלינג בבניינים בגובה רב. הוא הותיר אחריו את הוריו ושני אחיו.

ולאד, אחיו הצעיר ספד לו: "הוא כל כך אהב את האופנוע ואת הדרך שהלך בה. מנחם לראות כל כך הרבה חברים שהגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה. ולנטין אחי היקר, אנחנו מתגעגעים אליך המון".

אייל חברו: "ולנטין. בשבילי המשמעות של השם שלך, זו חגיגה אחת גדולה. אבל חגיגה שמחה, לא כזאת...יש כאן ועכשיו המון אהבה עבורך, אבל אתה לא פה. היינו צוחקים המון, מתכננים טיול אופנועים יחד במזרח...כנראה אלוהים היה צריך חילוץ למעלה ואיזה פקל קפה בסוף.

בהרבה הזדמנויות הייתי אומר שאתה כוכב, כוכב קולנוע. ואתה עדיין כוכב...מצחיק, נאה, צנוע, עדין, לבבי, משפחתי, מקצועי, אתגרי ושמח. לבוא בבוקר ולשמוע אותך מדבר על האחיינים שלך ולהבין מה אתה עבורם...כמו מפל עצום של נתינה. ככל שהיית צנוע, ככה אני הייתי גאה יותר להכיר אותך.

הייתי מעריץ שלך, זה לא סוד. ביום ראשון הדרכתי כיתה, ביקשתי שתיכנס כדי שיכירו אותך ואת הסיפור שלך. כולם היו מוקסמים. איך טיפסת לבד פיר של 15 מטר עומק עם עורק קרוע ביד ועצמות שבורות.

היית דוגמה למחשבה תחילה. דואג לעצמך ולאחרים, היית קר רוח בדרכך המיוחדת, ובאופן מקצועי וייחודי במצבים שונים. באחת מהדרכות הלילה חילצת חניך שנתקע על חבל. בכל הזדמנות הצעת עזרה וכתף מכל הלב. היית אדם שעושה, שמחבר בין אנשים, שמתנדב, שמטייל...פשוט אדם אוהב.

אמרת שאתה איתנו עד הפנסיה...אני רק יכול להודות על הזמן שהיה לנו יחד כזכות. הקול שלך מהדהד לי בראש. אתה בליבנו לעד, יהיה זכרך ברוך".

חבר אחר שלו סיפר: "ולנטין תמיד אהב לחייך, אף פעם לא ראיתי אותו במצב אחר גם ברגעים הכי קשים שעברנו יחד, בין אם זה בצבא ובין אם זה באופן כללי. תמיד הוא ראה אותי, כיוון אותי בדרך. אזכור אותך תמיד".

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים