הזעיק את ידידים לאחר שנתקע בדרך ונשאר בהלם
רפאל ביתן נתיב נתקע עם רכבו בתחנת הדלק ניר גלים, ממהר לניחום אבלים אחרי שהיה בחופה בעיר. כל ניסיונותיו למצוא פיתרון בתחנה עלו בתוהו, הוא התקשר לידידים והופתע ממה שקרה אחר כך. הפוסט המרגש שהעלה רפאל בשעות הלילה הפך לויראלי ברשת
רפאל ביתן נתיב הגיע אמש לחופה באשדוד, נתקע עם רכבו ביציאה הצפונית של העיר ולא שיער שהטלפון שעשה ל"ידידים" יצליח להשאיר אותו בהלם. בפוסט שהעלה בשעת לילה הוא מספר את מה שקרה - פוסט שהפך לויראלי בתוך שעות ספורות.
הפוסט המלא של רפאל ביתן נתיב - לא נגענו:
"חברים, תעצרו הכל, תשמעו סיפור מטורף, ואולי גם אתכם זה יעיף... אין מצב שלא!!!
אני בדרכי מסיום חופה באשדוד ל"ניחום אבלים", נכנס לתחנת הדלק ניר גלים, וחונה בסמוך למכשיר ניפוח הגלגלים.
אחרי 20 שניות אני קולט שהמכשיר מקולקל, ובמקום לנפח הוא פשוט הוציא לי את כל האוויר מהגלגל, המתדלק ניסה לעזור ואין, בחנות הסמוכה דווקא עכשיו אין להם את המכשיר החשמלי לניפוח גלגלים, בקיצור כמו פנצ'ר אבל בלי, כמו עם סיגריה אבל בלי אש.
דבר פעוט, אך כשהלוז עמוס דברים חשובים כיאה ליום ראשון העקשן, זה הדבר שבלעדיו הכל קורס.
בצר לי וכאדם המנסה את מזלו באופציות שהכי לא נראות לו, אני מתקשר לארגון "ידידים", שם אני מועבר לאזור הדרום, עונה לי נציג ולוקח ממני פניה, בה אני מפרט לו הכל והוא רושם, פותח תיקייה, מקבל כתובת, וזורק קריאה בקבוצת המתנדבים המתוקים.
הלוואי שמשרדי ממשלה היו אדיבים כך
בקיצור, אני נכנס למצב של לתת לארסנל התקוות שלי לפנצ'ר את בלון שאיפותיו, כך אוכל להזמין גרר ללא יסורי מצפון.
אך פתאום משומקום, רבע שעה, מגיע רכב גדול "הלו, אתה הזמנת מידידים", ואני בשׁוק חיי כמו אחד שנפגש עם השמש אחרי שבי בחמאס עונה לו "כן, כן זה אני".
והוא באותו הקצב, ובאותה עליזות אומר לי "היידה, גש לבגאז', תוציא את המכשיר, חבר את האדום לפלוס ואת השני למינוס, וקדימה לנפח", וממשיך לשבת בכסאו בשלווה.
ואני תוך כדי שנפעם ממעשה החסד שלו תמה לעצמי "רגע, למה הוא לא קם לעזור, כאילו אני מבין שאולי הוא לא רוצה להתלכלך, אולי זה חלק מהאג'נדה של הארגון עזוב תעזוב עמו, כשהאדם גם שותף, כך למקצע על הדרך גם את הנהגים, אבל מוזר שהוא כאילו בכסא לא זז, ורק נותן הוראות".
וכמובן, אני שאין לי ידע בשום תחום חוץ מאשר התחום האפור, פונה אליו בקול שבור "אחי היקרר, הרכב חדש, אין לי שמץ מה זה הפלוס ואיפה המינוס, אני רק יודע שאני כעת במינוס של זמן מטורף... תוכל להראות לי אתה איפה כמה למה", והוא כזה "בכיף".
ואז קרה הדבר ההזוי והבלתי צפוי ever
נפתחת הדלת האמצעית של האוטו הגדול, ועל ההדום שנפתח לו, מתגלגל לו שלומי צנוף בכסא הגלגלים שלו, עף לעברי, מאתר איפה החיבורים, עוזר לי לחבר, נותן עוד כמה הוראות, והיידה נפתרה הבעיה"
ואני בשלב הזה פועל על אוטומאט, בשוק מוחלט
מהו הסיפור הזה בעיני תקלה על אם הדרך? עזרה פשוטה
מהו בפועל? מהו עבורי?
משנה חיים
האדם הזה שאם תשימו את שנינו זה על יד זה, ונחזיק שלט "מי צריך לעזור למי", 99% יגידו שאני צריך לעזור לו, הוא בלי רגליים, כן ממש בלי רגליים, ואני עם, עזבו את כל השאר שלו יש ולי אין, והרגע, דווקא בסיטואציה בה נדרשת עזרה פיזית טכנית הוא מושיע אותי.
עף מהיכן שהיה, נסע לעברי, ופתר לי בעיה קטנה אך מאוד קריטית בנקודת הלוז בה הייתי.
זה לא הזוי?!
לא, אצל אדם שהסטטוס הנצחי המקועקע על מאור פניו הוא "תן, בלי לזכור, וקבל בלי לשכוח", הכל ברור, הכל מובן, הכל אופציונאלי
שלמה (הסכמת לי לקרוא לך שלמה) יא מלאך, שתמיד תפגוש בטוב, מינימום באותה עוצמה בו אתה מפגיש אותו עם אחרים באמצעותך".
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
