"לפחות ראינו שער", אמר לי בסיום אחד מאנשי האבטחה באצטדיון. וזה אולי הדבר שהכי בלט בכל הדרבי במוצ"ש בין האדומים לעירוני אשדוד.

הדיסוננס בין המתח, היצירים והתשוקה, לצד ההבנה שמה לעשות אחרי הכל מדובר במשחק כדורגל בליגה ג', מחוז דרום.

"תרים בנגיעה", "כדור חד לרחבה", "לך אחד על אחד", היו רק חלק מההוראות- משימות ששמעתי בקרב אוהד הקבוצות. אנשים קצת שכחו שמדובר באנשים שעד לפני שנה פחות או יותר, שיחקו עם חלקנו במתנ"סים או במגרשי הציבור השונים.

האירוניה, או שזה אולי היופי בכדורגל, שיחד עם המתח באצטדיון הי"א, אנשים פזלו לליגה הספרדית, שם ברצלונה רשמה הפסד בליגה. כן, ברצלונה בספרד, עירוני והאדומים באשדוד, אין כמו כפר גלובלי גדול בכדי לחבר את כולם, תחת אותו משחק.

אותו משחק? נו.. נגיד.. החוקים אבל דומים.

זה היה משחק בין שני אג'נדות שונות, מצד אחד הצד האדום, שהגיע לדרבי עם כבוד ברצפה ועונה גמורה, התקוות, הרצון התפוגגו לאורך העונה וכך שבדרבי האחרון לעונה נותרנו עם בקושי 400 אוהדים אדומים וקבוצה אחת שהמטרה שלה היא אחת: להרוס לעירוני את העלייה, או לפחות לקלקל במשהו.

האמת? זה היה אחד מהמשחקים היותר טובים של האדומים שראיתי העונה, טקטית, עמידה נכונה והמון משמעת.

מחמאות לעמי ג'רבי שהעמיד נכון את הקבוצה שלו טקטית וסגר את עירוני בצורה טובה מאד, כמעט לאורך כל 90 הדקות. מה לעשות שבכדורגל ובספורט צריך גם מזל, ואת זה העונה, אין לאדומים בכלל.

ליבי היה בסיום עם אסף בן גוזי שחקן האדומים, שתופקד כבלם והיה יוצא מן הכלל, שבירידה לחדר ההלבשה אמר את המשפט שאולי מסמל את העונה של האדומים: "גם את המעט מזל שאנחנו צריכים שיהיה לנו בכדורגל, אין לנו".

בן גוזי המתוסכל ששיחק בעשרים הדקות האחרונות שהוא בקושי עומד על הרגליים, בגלל כאבי ראש וספק זעזוע מוח.

שחקני האדומים עשו הכל מבחינתם בכדי לצאת מהמשחק הזה עם משהו, הם נשכבו על הדשא, חלקם ביימו פציעות, חלקם באמת נפצעו ולקחו את הזמן, הכל כשר בכדי לא לראות את הצד הצהוב שמח שוב.

במחזור הקרוב הם בחופש ולא ישחקו, מבחינתם, אפשר גם לא לחזור לשחק וללכת לים מוקדם. 

ובצד השני, בדיוק הנרטיב השני מסיפור האדומים. מעין עונה שבה כל הקוביות נופלות בדיוק כמו שצריך. מזל, קצת יכולת והרבה קהל.

זה היה המשחק הכי רע של עירוני אשדוד שהאני ראיתי העונה לפחות, המחמאות על כך קודם כל לאדומים.

כמעט אף שחקן בעירוני אשדוד לא תפקד, שחקני עירוני רצו, נלחמו, אבל נסגרו טוב על ידי האדומים, המתח והלחץ.

שלא תטעו, זה היה באמת משחק חלש, לא מעניין ברמת הכדורגל שלו, אבל מה שהפך אותו למעניין ומסקרן, זו היריבות בין הצדדים, המתח, הצבע וכמובן מפגש בין שתי קבוצות שכל אחת רוצה משהו אחר.

"תשכבו על הדשא, כמו שהם שיחקו", צעק גולן עמוס קפטן עירוני בדקות הסיום לשחקניו. עירוני כבר הובילה ושיחקה עם עשרה שחקנים, לאחר שדניאל אטיאס המחליף הורחק בחגיגות השער, לאחר שביצע תנועה מגונה לקהל של האדומים.

עמוס ידע שהאדומים יעשו הכל בכדי להוציא משהו מהמשחק, ומבחינתו אחרי שעירוני עלתה ל- 1-0 ושיחקה בעשרה שחקנים, כל האמצעים החוקיים כשירים, רק להשאיר את שלוש הנקודות בבית.

"עברנו מוקש רציני, אני מסכים", אמר פיני עייש בסיום. "אבל ממש לא עלינו ליגה, יש לנו עוד ארבעה גמרים וככה צריך לראות את זה", אמר.

אבל לעייש ועירוני יש שחקן סודי, כזה שאף אחד לא יכול לעצור, והוא החולצה הוורדה של המאמן. לכל משחקי העונה ומשחקי המפתח הוא הגיע איתה (שדרות, שני הדרבים בליגה, עוד דרבי בגביע) ובכולם המאזן מושלם.

אם מישהו רוצה לחבל בסיכויי העלייה של עירוני, כדאי שינסה לחבל במכונת הכביסה של משפחת עייש בקריית עקרון. "ממש לא שמתי לב שלבשתי אותה שוב", התייחס עייש בצחוק לעניין הלבוש וחולצת המזל.

"אל תדאג בסיום העונה אם נעלה, אני שורף לו אותה במגרש מול כל הקהל", אמר היו"ר טל אספורמס.

בצד, מחוץ לחדרי ההלבשה עומד לו שוער עירוני, לירן שפיר, בלי חולצה (למרות הקור) ומדבר עם חבר.

בעיניי שפיר הוא הגיבור של הדרבי. אחרי שבוע לא קל, השעייה, חזרה והרבה דיבורים. כולל שירי עידוד מצד האדומים ליוסי שקל (סחתיין על המקוריות), שפיר השאיר את עירוני בחיים, עם הצלה גדולה באחד על אחד בדקה ה- 70 מול נתי זריהן ומשחק מאד שקט ובטוח.

"ידענו שלירן יעלה וישים הכל בצד, הוא גבר שבגברים", אמרו שחקנים בעירוני.

ואולי בכדי לסגור את הערב, באיזה עוד משחק כדורגל אתם מכירים, שקהל יריב מעודד שחקן אחר בכלל (יוסי שקל) ושחקני הקבוצה פשוט עומדים וצוחקים, במהלך המשחק.

גם ההרחקה של אטיאס, במעין מהלך אמוציונאלי כזה, מסמל הכי ברור את השכונה, אבל את השכונה שלנו, את הכדורגל האותנטי של הרחוב, של כולנו, שיוצאים ומשחקים עם חברים ומרגישים לרגע הכוכבים הכי גדולים בעולם.

צילום: עירוני אשדוד פייסבוק, צילום ארכיון: אורי קריספין, אשדוד נט