בכל קיץ, גם השנה אנחנו עדים למטר של זרים שנופל על עירנו, העונה בניגוד לשנים קודמות, אשדוד עוד במצב יותר טוב שיש לה בין 3-4 זרים חתומים, אבל כבר שמענו על שמות כמו האוזו, אובינה וכדומה. מה באמת מסתתר מאחורי שוק הזרים בארץ והאם עדיף את שיטת המבחנים או שיטת הקלטות. כתבת תחקיר

 

 

איבן ראזיץ'. טוטו רושל. איבן יוליץ'. מוסא סאנוגו. סבסטיאן רוזנטל. הונורה קאבונגו. קונסטנט קיפרה. מכירים? אם כן, כנראה שאתם עכברי ליגת על רציניים ביותר. אם לא- לא נורא. לא הפסדתם שום דבר. מדובר בשבעה שמות אקראיים ששלפנו מתוך רשימה ארוכה, כמעט אין סופית, של שחקני חיזוק זרים (ומוזרים) שהביאו קבוצות ליגת העל שלנו לאורך השנים וממש לא ברור מדוע, משום ששחקנים זרים הם אולי כן, אבל שחקני חיזוק בהחלט לא.רוב הזרים גם אם הם כושלים ימשיכו לקבל קרדיט מאמנם על פני שחקנים ישראליים   מתוך תקווה שיתרחש נס והיהלום האפריקני שהבטיח סוכן השחקנים אכן יתגלה כאחיו האובד של דידייה דרוגבה. אמנם התופעה של שחקנים זרים שמתגלים כחתול בשק החלה בערך עם תחילת עידן הזרים בכדורגל הישראלי, אי שם בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, ובכל זאת נדמה שמימדי התופעה רק הולכים ותופחים, ומן הראוי לתת את הדעת על כך. מדוע בעצם לאפשר לכל קבוצה להביא חמישה שחקנים זרים, אם בלא מעט מקרים (ויש כאלה שיאמרו שאפילו במחצית מהמקרים) השחקנים שמביאים הקבוצות מתגלים כשחקנים בינוניים (במקרה הטוב) שבאים על חשבונם של השחקנים הצעירים שלנו?

 

 

איך זה מתנהל כאן אצלנו? אז גם לאשדוד לאורך השנים הגיעו שמות כגון: קרזמיר בז'ינסקי, יאן סוקאנטינו, אנדרה באליץ', בעבר הרחוק, או גז'גוז' שומוטולסקי לפני שנתיים, רוגירו דוס סנטוס, או אפילו פופוביץ' וקוביצה בטווח היותר קרוב. אז נכון שהיו כאן גם זרים כמו ולב, פולקארוב, מקרייב, גונזלס ואפילו פטרוב, שלא לדבר על סטויקיץ', השאלה כמה כאלה באמת היו ב-14 שנים שהקבוצה בליגת העל? ודבר נוסף, כמה כישרונות טובים נפלו בדרך בגלל אותם זרים? קחו למשל שחקן כמו ניר ביטון, או מתן אוחיון שלא בטוח שהיו פורצים אם בתפקיד שלהם היה משחק שחקן זר, קחו את מרקו פופוביץ' שהגיע במהלך העונה וכל מה שנזכור ממנו זה את העובדה שהוא בסך הכול "לקח" לעידן ציון את דקות המשחק שלו שהיו יכולות לעזור לו ולאשדוד.

 

 

 

לעזור לקבוצות באירופה, או עניין של מיסוי?

כאמור, ראשיתו של עידן הזרים בכדורגל הישראלי החל לפני כ-15 שנה. תחילה הותר לכל קבוצה להביא שלושה שחקנים זרים, ובהמשך גדל המספר עד לחמישה, כפי שהוא גם היום. הנימוקים למתן האישור לשתף שחקנים זרים היו שהבאתם תגרום להעלאת רמת הכדורגל בליגה, ותיתן לקבוצות המשתתפות במפעלים האירופאים סיכוי גדול יותר להצליח, בזכות שחקנים איכותיים ומנוסים יותר. עד כאן הכול טוב ויפה, אך בהתאם לחוקי המדינה, המס המשולם על שחקנים זרים נמוך משמעותית לעומת המס המשולם על שחקנים מקומיים, וזו ככל הנראה אחת הסיבות העיקריות להיווצרות בעיית ה"זרים המוזרים". מבלי להיכנס להסברים ולחישובים מסובכים (שאנחנו בעצמנו לא מתיימרים להבין בהם), השורה התחתונה היא שבגלל אותו הבדל במיסוי, שחקן זר עולה פחות כסף משחקן מקומי, ובעלי הקבוצות, שרובם אנשי עסקים ממולחים שיודעים דבר או שניים על ביזנס, מעדיפים, בין היתר, להביא שחקן זר על פני שחקן מקומי משיקולים כלכליים טהורים. נוסיף לכך, כמיטב המסורת הישראלית, כל מיני עסקנים סוג ז', סוכני שחקנים מפוקפקים, סקאוטרים וסתם מקורבים שמחפשים דרך קלה להרוויח כסף, והנה קיבלנו תעשייה שלמה שעוסקת בהכול חוץ מאשר בהבאת שחקני חיזוק זרים לקבוצות הכדורגל שלנו, מבלי שאף אחד טורח לבדוק לעומק האם באמת מדובר בשחקן שיכול לסייע לקבוצה והאם אין על הספסל או בקבוצת הנוער שחקן מקומי צעיר ולא פחות טוב. הרבה פעמים קבוצות יעדיפו לשלם פחות כסף לשחקן זר במקום יותר לשחקן מקומי, למרות שהזר פחות טוב מהשחקן המקומי, חלם זה כאן.

 

 

 

קלטת או מבחן?

כדי להבין מעט יותר כיצד כל תהליך בחירת הזרים עובד, פנינו לכמה מאמנים בארץ שיעזרו לנו. אם כן יש את שיטת המבחנים שלדעתם כולם היא שיטה שפשטה את הרגל ומתקיימת רק בישראל, אז למה ממשיכים לעשות אותה? כי ככה נהוג, אף אחד לא מנסה לבדוק כיצד בוחנים זרים בקבוצות בחו"ל, "שיטת המבחנים לא מוכיחה את עצמה אבל מהווה סוג של כיסוי תחת" אומר לנו אייל לחמן. "לא ראית באף מקום קבוצה באנגליה אומרת ליוסי בניון בוא תבחן אצלנו שבוע ואז נקבל החלטה לגביך, הרי זה תיאטרון האבסורד שקיים רק בישראל". ממשיך לחמן.מצד שני, השיטה השנייה דורשת זמן וכסף שני דברים שלא ממש חביבים על הכדורגל בארץ, סקאוטניג ומחקר. בכל הקבוצות הטובות בעולם ישנם סוללה של מאמנים שתפקידם לאתר שחקנים ברחבי העולם במהלך העונה, הקבוצה מצמצת את המעומדים לקבוצה קטנה שהכי מתאימה להם. היתרון הגדול בשיטה הזו שכמעט ואין נפילות, והשני שרואים את השחקן בסביבה הטבעית שלו, לאורך עונה וצופים בהסתגלות שלו מעבר לעניין המקצועי נכנס גם העניין החברתי. באשדוד ישנה הרי חטיבת מחקר ועם כל הצוות הרחב שעובד בקבוצה אין בעיה לנתח מועמדים ולבחון את המועמד המתאים ביותר לקבוצה. דן ולנסי שעובד בחטיבת המחקר באשדוד אומר: "תן לי שם של שחקן ואני יכול להפשיט אותו, אני יכול להביא את הנתונים של השחקן בשלושה משחקים אחרונים שלו". אלי כהן מאמן שהביא איזה זר או שניים בקריירה שלו, לא חושב שיש שיטה טובה יותר או פחות טובה, "אין כאן עניין של מה טוב ממה, יש פרמטרים של תקציב וסדר עדיפויות, אני אישית משתמש המון בקלטות ולא דווקא במבחנים, אם כי גם מבחנים עשיתי בקריירה שלי. אני חושב שאין אף קבוצה בליגה שבאמת עושה סקואט רציני, אולי רק חיפה וגם לה יש את פיני זהבי שהוא הסקאוט הכי טוב". ומה קורה באשדוד? לאורך ההיסטוריה מתגלה שכל הזרים שהגיעו ללא מבחנים אלא כתוצאה מהמלצות או קלטות הצליחו יותר מהזרים שהגיעו אחרי מבחנים. רוצים דוגמאות? בבקשה. גוסו, מקרייב, גונזלס, נילאש, קאקאש, אפילו סטויקיץ', היו מהזרים היותר טובים ששיחקו באשדוד בשנים האחרונות, הגיעו ללא מבחנים, חלק דרך המלצות וחלק שיחקו כבר בארץ ויכולתם הייתה מוכרת.

 

 

רוצים דוגמא לזרים שהגיעו למבחנים וחתמו באשדוד? בבקשה. אסיין, דוס סנטוס, שומוטולסקי, סבליוס, בוריץ' (כמעט חתם), מה המשותף לכלום? כולם כבר לא ממש באשדוד. ברור שבכל כלל יש גם יוצא מן הכלל שחקן כמו בלגויה מילבסקי הגיע לאשדוד לאחר מבחנים ולימים הפך לבלם הזר הכי טוב שהיה כאן אחרי פולוקארוב, גם סטפן קינג הוא דוגמא הפוכה לשחקן שהגיע למבחנים והצליח. אז מה נכון? אלי אוחנה מאמן נבחרת ישראל בנערים מסביר: "להגיד שזה טוב וזה רע זה לחטוא לאמת, אני זוכר שהבאתי את סמואל יבואה והוא נבחן שבועיים אצלי בקבוצה וכמעט לא החתמתי אותו. מצד שני אלישע לוי בחן בראשל"צ בזמנו את יעקובו והחליט לוותר וכולם יודעים איפה הוא היום". מה הפתרון אם כן? בקרב המאמנים אין הסכמה איזו שיטה טובה יותר. מה שבטוח שכולם מסכימים שאחד צריך לבוא יחד עם השני ולא אחד במקום השני, על סקאוטניג ומעקב אי אפשר להתפשר, "אולי במקום להשקיע חצי מיליון דולר על חמישה זרים בינוניים, תשקיע 100 אלף דולר על מעקב ומחקר, ותביא שלושה זרים בחצי מיליון דולר, כך כולם יצאו נשכרים, הישראלים ישחקו יותר, והזרים הטובים יותר ישדרגו את הליגה". אומר לופא קדוש. "מעקב של שחקן על פני עונה שלמה עדיף לא רק ברמה המקצועית, אלא עוזר להבין גם את אופי השחקן והתנהגותו, בעיקר אצל השחקנים האפריקאים". ממשיך קדוש.

 

 

 

להפחית את כמות הזרים, לשדרג את השחקן המקומי

מהניתוח הקצר הזה ניתן להסיק שבממוצע, בכל קבוצה בליגת העל ישנם לפחות 2 זרים מיותרים, שניתן היה להסתדר מצוין בלעדיהם. רק באשדוד בעונה האחרונה, בעמדה של הזר החמישי שיחקו בהתחלה ננאד בגוביץ' (משיהו זוכר) שהגיע אגב אחרי צפייה בקלטות ומבחנים, לאחר מכן תפס את העמדה, מרקו פופוביץ' שכמו שאמרנו ייזכר בעיקר בשל דקות המשחק שלקח לעידן ציון. שחקן זר שקבוצה מביאה חייב להיות לפחות ברמה אחת מעל מה שכבר יש לה בסגל, אחרת חבל שיתפוס מקום של שחקן ישראלי. אולם למרבה הצער, השיקול המקצועי אינו השיקול העיקרי שמנחה את הקבוצות, והתוצאה- כל האמור לעיל. לכן יש צורך לשוב ולהפחית את מספר הזרים לשלושה בכל קבוצה, וכל עוד לא יוכח שהקבוצות אכן עושות שימוש יעיל באפשרות להביא זרים, ולא מביאות אותם רק משיקולים כלכליים, אין שום סיבה להעלות את מספרם. קבוצות ליגת העל חייבות להבין שמטרת חוק הזרים הוא לאפשר להן להביא מספר מצומצם של שחקנים איכותיים שישפרו את רמתן, ולא סתם למלא את הסגל ולחסוך בהוצאות. כל עוד השינוי הזה לא יתרחש, נראה כאן פחות ופחות שחקנים איכותיים דוגמת אובארוב, יעקובו, קנדאורוב, רוסו, מקרייב או הלמאי ויותר ויותר זרים מוזרים דוגמת אלו שהוזכרו ורבים רבים נוספים. ונסיים עם טיפ להנהלת אשדוד. בחירת שחקן זר צריכה להיות מלווה בסקאוטינג רציני שנערך על השחקן המבוקש לאורך עונה שלמה ולא עפ"י משחק או שניים. טוב תעשו, אם תמנו אדם, שכל עבודתו תוקדש למטרת סקאוטינג על שחקנים מקומיים וזרים. בדומה לאנשי המקצוע שעושים עבודה דומה במועדונים באירופה. רק אחרי הניתוחים הללו יחליט המאמן האם השחקן מתאים לקבוצה הן מבחינה מקצועית והם מבחינה חברתית. בחיפה למשל מינו לתפקיד את אלון חרזי שמתעסק רק בזה. נראה שבדרך זו ייחסכו הרבה אי נעימויות הן מהשחקן הזר עצמו, הן מהאוהדים הזועמים והן מההנהלות עצמם שנאלצות לשלם כסף רב על טעויותיהם. כמו כן, למרות שהחוק מתיר הבאתם של חמישה שחקנים זרים, עדיף שהקבוצות תתמקדנה בשניים שלוש עמדות חלשות וייפנו את התקציב, שיוותר לטובת זרים ברמה גבוהה, שבאמת ימלאו את ייעודם, להוביל את הקבוצה, ולהיות הערך המוסף. 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]