בואו נודה על האמת, אוהדי עירוני ואוהדי האדומים. אתם לא יכולים אחד בלי השני. לצד היריבות הספורטיבית, הדרייב של העונה, הדרייב של ההצלחה והכישלון מוזן מההצלחה הוא כישלון של היריב.

כי בואו נודה על האמת, אין בספורט דבר מתוק יותר משמחה לאיד, אולי אפילו יותר מהצלחה אישית. אוהדי האדומים שעלו ליגה בסטייל, תוך הפגנת עליונות ברורה ואיכותית על כל הליגה, התעסקו אמש (ד') בדבר אחד ויחיד: איך דפקנו את עירוני וכבשנו להם שער בדקה ה- 95. למה? כי זה הרבה יותר מתוק מלנצח את בית שמש, מעלה אדומים או שדרות.

זה התמהיל והדלק של יריבות ספורטיבית, הדלק שמניע את צמיחת הספורט. משהו שבעיר היה חסר לאורך שנים וכיבה כל ניצוץ של גדילה ספורטיבית. איך אומר הסלוגן, "חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל", אז כדורגל עושים משנאה- לאחר, או לא עושים בכלל.

צילום: שחר גרוס, באדיבות אתר ONE

איך אמר לי אחד מאנשי האדומים (שמו שמור במערכת) אמש, בכל הבלגן והחגיגות מסביב, "אני רוצה שעירוני יעלו, הדרבים האלה הם הדלק שלנו ושלי". 

המשפט הזה אומר הרבה וקצת סוחר את החלק הקודם, ברצון לשמחה לאיד של היריב, הרצון לראות אותו כושל ונופל. אבל הדרבים נתנו טעם לקבוצות הללו, אנרגיות, רצון להתעלות על היריבה. 

ליגה ב', ערב חג פסח, מועד לא הכי נוח ומשחק שלא קובע כלום ומעל 2000 אוהדים הגיעו לאצטדיון הי"א. במוצ"ש, מכבי חיפה תגיע לעיר, האם יגיעו כמות דומה של אשדודים? לא בטוח בכלל. 

אין ספק שתעודת הכבוד לפרויקט הזה מגיעה קודם כל לאוהדים, אני מסרב להיכנע לציניות של חלק בעיר, שסופרים אוהדים, הגיעו 100, 200, או 1000, הקבוצות הללו מעוררות רגשות, מעוררות עניין וזה כבר הבדל ממה שהיה בעבר. 

אפשר לספור אוהדים, אפשר להתווכח על כמות כזו או אחרת, אבל חשוב לזכור מדובר על ליגה ב', על קבוצות שקיימות שלוש שנים שעם הצלחה חלקית, מי יותר ומי פחות. שימו את האדומים או עירוני בליגה לאומית ותקבלו משחקי בית עם לפחות 2000 אוהדים ביתיים.

צילום: שחר גרוס, באדיבות אתר ONE

והיה גם צד מכוער מאד

לצד כל החיוב, יש גם שלילי ולא מעט. מראש אני מדגיש, לא מתכוון להכריע מי אשם יותר או פחות בבלגן בסיום. כולם אשמים, לא מובן מדוע אנשים מאותה עיר, שמבלים באותם מקומות, חלקם עובדים באותם מקומות, מגיעים למצב של מכות, קללות וכדומה.

שחקנים, אנשי צוות, אוהדים ומקורבים. שמחה לאיד כפי שכתבנו זה מצוין, מעבר לכך אין לזה מקום, בטח לא על מגרש כדורגל. חבל שעונה נהדרת הסתיימה באקורד סיום של מכות ואלימות.

חלק מהשחקנים החזיקו בידיים את ילדיהם, אין שום סיבה שהילדים יראו את המראות הללו, את הוריהם משתוללים, מקללים וכדומה. 

מעצבן לקבל שער בתוספת הזמן, מעצבן שמקללים אותך ומעצבן שמנסים להקניט אותך, אבל יש גבול בין התרסה, הקנטה ואלימות. 

ראשי שתי הקבוצות רוצים ומצפים בצדק לקבל תמיכה עירונית חשובה, לפני שהם רצים לבקש את התמיכה (שמגיעה להם), כדאי שיבדקו את עצמם, את ההתנהגות שלהם, אחרי הכל הם מייצגים את העיר, את התושבים. 

כדאי מאד שמישהו מהקבוצות ירים את הכפפה ויזום מפגש הרגעה ופיוס, שיכלול שחקנים, מאמנים ואנשי צוות, בסיפור של אמש בסיומה, אין צדיקים, אלא רק רשעים וחבל.

צילום: שחר גרוס, באדיבות אתר ONE

והיה גם צד מקצועי

קשה לדבר על משחק בליגה ב' במושגים של כדורגל מקצועי. הרמה הייתה נמוכה, נמוכה אפילו יותר מהממוצע של שתי הקבוצות הללו, שהן כידוע שתיים הטובות בליגה.

הכדורגל לא התעלה לרמה גבוהה, במחצית הראשונה, האדומים היו מעט יותר מסוכנים וקיבלו בשער את גל אנגלשטיין עם משחק מצוין וכמה עצירות של שער בטוח. כמה חבל מבחינת השוער הצהוב, אותה טעות בסוף, שבה יצא, טעה וספג. 

האדומים הראו שוב שהם משחקים כדורגל התקפי מאד, אפילו הרפתקני לפרקים, עם שני מגנים תוקפים ללא הפסקה ושחקני קישור שנמצאים ברחבה של היריב.

האדומים חיים מהבלגן בהתקפה, מהיכולת האישית ומהמהירות של שחקני ההתקפה, כמו תרועה ווארקט יחד עם התחיכום של טרבלסי. 

קצת מוזר העובדה שלא משתמשים מספיק בדוד רביבו במשחק העומד, כי מעבר למצבים הנייחים שבמקרה שלו כל מצב זה חצי גול (ראו את מקרה השער המשווה), אבל רביבו בטח ברמה של ליגה ב', יכול וצריך להיות מורגש ומעורב הרבה יותר.

צילום: שחר גרוס, באדיבות אתר ONE

מהצד השני, הצהוב, אם יש לקח אחד ומרכזי ששרון מרציאנו יכול וצריך לקחת לקראת משחקי הפלייאוף זה עניין שני החלוצים, ההכנסה של יוסי פליקר בפתיחת המחצית השנייה לצידו של יובל אלמקייס שינתה את המשחק של עירוני ששטפה את המגרש, הניעה כדור ותקפה.

אלמקייס במשחק מצוין, הראה שיש לו גם כוח וגם מהירות, השער היה רק בונוס, עם קצת יותר ריכוז של פליקר, עירוני הייתה מגדילה את התוצאה ודקות הסיום היו לפרוטוקול בלבד.

אוהדי עירוני נשמעו מעודדים בסיום ובטוחים שהיכולת והגישה של השחקנים תהיה כזאת גם במשחקי הפלייאוף אז הקבוצה מסודרת, השאלה היא האם להתייחס רק ליכולת נטו אז יש אכן סיבה לאופטימיות, מצד שני, המכה בסיום, בעיקר המוראלית עשויה להוריד קצת אוויר ורוח מהשחקנים.

האוהדים נראים מגובשים ומוכנים לקראת הפלייאוף וגם שחקני עירוני נראים כיחידה אחת, ברוך דגו העניק לגל אנגלשטיין את סרט הקפטן בסיום בכדי לעודד את השוער שהרגיש רע בסיום. 

ואפרופו דגו, שרון מרציאנו חייב למצוא דרך טובה יותר להשתמש בכלי הכי חשוב שלו, דגו משחק רחוק מהשער ורחוק מהכדור, עם הגב לשער במקום עם הפנים, הוא חייב להיות מעורב יותר ויעיל יותר, אחרת יהיה לעירוני קשה מאד.

"אסור לשכוח ששיחקנו גם בלי ערן מלכין שעל דשא כזה הוא פקטור מרכזי ואולי השחקן הכי טכני שלנו", אמרו בעירוני.

צילום: שחר גרוס, באדיבות אתר ONE

ומה הם אמרו

 דוד רביבו, אמר בסיום: "קצת מעיב על החגיגות כל מה שקרה פה בסיום. אנחנו בסך הכל מתעסקים בספורט, אנחנו שתי קבוצות טובות מאשדוד. בלב שלם אני מאחל לעירוני לעלות ליגה מהפלייאוף. העלייה שלנו משמחת מאוד, היה כיף, אני מאוד שמח שהבקענו בתוספת הזמן". 

ברוך דגו סירב להתייחס להתגרויות מצד הפועל בסיום ואמר: "הם לא מעניינים ואני מעדיף לא להתייחס אליהם בכלל. כואב מאוד ומאכזב לספוג בתוספת בזמן. זה כבר היה בידיים שלנו.

יכולנו לכבוש יותר בחצי השני ולגמור את המשחק. שיחקנו מסודר והתקפי, אך עקצו אותנו. כל הכבוד להם על עליית הליגה. המטרה שלנו היא להתכונן לפלייאוף וללכת על זה עד הסוף.

אנחנו באים בכושר טוב לפלייאוף, אני גאה בשחקנים ובקהל המדהים שלנו. הפועל יכולים לחגוג את העלייה, אבל כדי לחגוג בדרבי הם עוד צריכים לחכות. אני מקווה שניפגש בעונה הבאה".

"אמרו בדרבי הקודם ששיחקנו עם חמישה בלמים ובונקר, אז הערב ראינו שעירוני משחקת התקפי, עם הרבה כדורגל, הנעת כדור וטכניקה".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]