מגזין אשדוד

 
 
       
     
11:52 / 18.11.11
 
 
אייך הפכנו, תושבי העיר אשדוד, פתאום לאזרחים סוג ב' ?! אייך לפתע יצאנו מגבול הקו האדום?!
בואו נדמיין לרגע שטיל יוצא מעזה אל עבר שמיי תל אביב, מפספס בסנטימטרים מגדל מגורים ופוגע במכוניות אשר בוערות באש ומרעידות את לב תושבי השכונה.....
מה קורה אז?
יש למישהו ספק שמדינת ישראל יוצאת מכליה, שצה"ל, על כל חיילותיו יוצא לפרק את עזה במלחמה שכותרתה תהיה:"המלחמה על הבית". או "מלחמת הקיום של מדינת ישראל".....?
יקום ח"כ, שר, מדינאי, מפקד בצבא או כל אזרח ישראלי שיהמר אחרת.
אז זהו שזה לא תסריט בלהות, זה בדיוק מה שקרה, רק לא בעיר ת"א, אלא בעיר אשדוד.
האם דין תל אביב שלא כדין אשדוד? האם דמו של ההרוג באשקלון אינו שווה לדמו של תושב הרצלייה?
בלי שנשים לב, מישהו פתאום חילק את מדינת ישראל לשניים ושם קוו אדום מהנגב ועד אשדוד!
הפלסטינים מפחדים לחצות את הקו האדום, רק שקו אדום זה לא כולל את אשדוד, קו אדום חדש נוצר והוא חוצה את ישראל לשווים יותר ושווים פחות בפני ממשלת ישראל.
10:52 / 06.11.11
   
09:30 / 07.10.11
 
       
       
       
       
       
       
       
       
       
       
       
       
 
פרשנות, מאת: אייל בן שמחון.

סביר להניח שטיל אל אשדוד יהווה עליית מדרגה חמורה שתאלץ את צה"ל לצאת למבצע נרחב בעזה ואת זאת אנשי החאמס לא היו רוצים בשלב זה. הם כבר הרגישו את נחת זרועו של צה"ל שהעמיד אותם בפוזיציה משפילה, תוך שהם מתחפרים ומתחבאים מאחורי משפחות וילדים.
סכנה ממשית תהיה במידה ובמצריים יעלה שלטון פרו חאמס עם אוריינטציה מוסלמית דתית, בלבנון יתחזק משמעותית החיזבאלה והאיראנים ירגישו מספיק בטוחים וחזקים כדי להתעמת מול ארה"ב.
נכון להיום האיראניים מאוד רוצים להבעיר את האזור, אך עושים זאת באמצעות העברת נשק מתקדם בסתר ולא מעיזים לצאת בפרונט מחשש לתגובת המערב.
רק במקרה כזה אנשי החמאס ינסו ליצור פרובוקציות כדי להלהיט את היצרים ולהבעיר את האזור תוך אמונה שהם יזכו לגיבוי מצפון ומדרום ובכך יגרמו נזק אדיר לישראל מחד ומאידך יחזקו את מעמדם ברחוב הפלסטיני.
אם לא תהיה אלטרנטיבה אמיתית של הסכם שלום נרחב, ימצאו עצמם אנשי החאמס זוכים לרוח גבית גם מכיוון אזור יהודה ושומרון לקראת מערכת הבחירות.
סביר להניח שהפלסטינאים ביהודה ושומרון אשר זוכים לעדנה כלכלית יחסית, לא ירצו לחזור לאחור ולחיות כאחיהם בעזה, אלא אם הם יאמינו שהמזרח התיכון הנמצא לקראת מהפכה עממית כוללת, יהיה לצידם.
סביר להניח שמעת לעת נמשיך להיבהל מאזעקות במהלך השנה הקרובה, סביר להניח שבתקופה זו לא תהיה הסלמה.
סייג לפרשנות זו הנה במידה וטיל שישלח, באופן פיראטי ע"י אחד מהארגונים הרבים הפעילים בעזה, יפגע חלילה בנפש. במקרה כזה יוצר לחץ ציבורי ופוליטי גדול לפעולה נרחבת ומידית.
צה"ל יגיב בעוצמה ובעזה יהיו חייבים להגיב בעוצמה מקסימאלית כדי לשפר את מעמדם בהסכם הפסקת אש.
במקרה כזה יהיו לנו כשבוע עד שבועיים "חוויות" שיזכירו את ימי עופרת יצוקה.
19:33 / 23.03.11
     
לכבוד אהובינו וחביבינו, ולגולשי האתר אשדוד נט, ה' עליהם יחיו ובזכות אבותיי הקדושים יגנו עליכם, ואתם שלום וביתכם שלום וכל אשר לכם שלום.

שמחנו שמחה מרובה, בדרכינו פה למיאמי להכנסת שני הספרי תורה ביומא דהילולא של רעיה מהימנה משה רבנו. ובדרך, אדם אשר ישב מאחרינו במטוס היה אוחז בידו את מזמורי התהילים הקדושים עם הפסוקים המיוחדים והמסוגלים, אשר מחזקים אותנו ובכוחם ראינו ישועה גדולה וראינו איך יד ה' הייתה בעושי עוולה, בעודם מדברים ואני שומע בדבקות גדולה ובקול רם היו קוראים את תיקון הנפש.
ודבר זה חיזק את נפשנו ואת רוחנו בימים טרופים אלו ובוודאי סימן גדול, משום שאין נוקפים אצבע למטה אלא אם כן מכריזים על זה למעלה. ובע"ה נשתדל בכל כוחינו לחזק ולהתחזק, לתקן תיקון הנפש ונזכה לטוהר הנפש ולשמחת עולם, שמחה של אמת.

וידע האדם, שאין דבר העומד בפני התפילה, תפילה מבקעת את כל המסכים. יש זמנים שצריכים להסתיר את התפילה, בכדי שהמקטרגים לא יקחו את התפילה. ולכן יש תפילות אשר מתפללים בארמית, וכן יש תפילות אשר מתפללים אותם בסתר וכן רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע.
וכך מצאנו אצל רבי שמעון בר יוחאי אשר שלח את בנו לצדיקים גדולים שיברכו אותו. עמד רבי אלעזר ברטט וחלחלה לפני ברכתם, עמדו ואמרו לו: יהי רצון שתזרע ולא תקצור, וכן דברים קשים. הלך רבי אלעזר לאביו רבי שמעון מזועזע, ואמר לו: ביקשתי ברכה והם קיללו, תזרע ולא תקצור וכו'. ענה רבי שמעון בר יוחאי לבנו: אלו ברכות מוסוות שהשטן לא ישמע ולא יקטרג, תזרע ולא תקצור, פרוש: תלד ילדים ולא תראה את קבורתם ח"ו, וכן הלאה; הנה זו תפילה מוסוות.
וכך מובא על הישמח משה שהיה קודש קודשים אשר היה צדיק יסוד עולם ותפילותיו היו עושות רושם גדול בשמים וכל מה שהיה מבקש מהקב"ה היה מתקבל. אך, אמרו אחריו תלמידיו וצדיקים בדור אחריו שהוא היה מסווה את התפילות שלו עם קמיעים והיה אומר כח הקמיע הוא המועיל והמציל והתפילה הייתה נשארת בצנעה.
וכך מסופר על מו"ר זקננו הקדוש רבי חיים פינטו זצוק"ל הגדול, אשר באה לפניו אשה שבתה הייתה חולה במחלה קשה ביותר ובקשה ממנו ברכה, אמר לה מו"ר זקננו זצוק"ל, תחזרי אלי בעוד כמה ימים, בעוד כמה ימים נתן לה בקבוק עם מעט מים ואמר לה תמרחי את המים האלו על הבת החולה ותבריא. וכך עשתה והנה פלא, נס, הבת הבריאה וכשבא תלמידיו ושאלו, מה הנס הגדול הזה? אמר להם: זה לא מים מברז או מנהר, אלא אלו מים אשר בכיתי כמה לילות להקב"ה שירפא את הבת החולה, ואלו הדמעות בגדר 'שימה דמעתי בנאדך', ולכן המים האלו ריפאו את הילדה החולה.
וכך הישמח משה זצוק"ל, היה עם קמיעים מסתיר את תפילתו. ומסופר על אחד מן החסידים שלו שבא בוכה לפניו, ואמר לו: רבנו, יש לי צער גדול ביותר יש בביתי ובמחסן של התבואה הרבה עכברים ומכלים את כל ממוני ואין לי דרך להיפטר מהם, מה עליי לעשות להנצל ממכה קשה זאת? ענה הישמח משה שהנה הוא נותן לו קמיע וילך עם הקמיע לכל חדר וחדר בביתו ויסתובב ואחרי כן ילך למחסן התבואה ומשם ילך לבית שכנו הרשע אשר מזיק לכולם ויזרוק הקמיע בפתח הבית של הרשע. וכך עשה, לקח את הקמיע, נכנס לביתו לחדר הראשון עם הקמיע והנה יוצאים אחריו מהחדר 10 עכברים; מהחדר השני 20 וכו'. גדוד גדול של עכברים הולכים אחריו ואחרי כן הלך למחסן ומשם יצאו כמות גדולה ביותר עד אין שיעור. הלך לביתו של הרשע וזרק בפתח ביתו את הקמיע והנה כל העכברים הלכו לביתו וביתו של התלמיד נהיה נקי מעכברים. למחרת בא השכן לחברו בוכה בכי תמרורים על מכת העכברים אשר חייו אינם חיים וכו'.
והנה הישמח משה פעל בכח התפילה וכן בכח של קל וחומר, אם איש טוב כזה יש לו עכברים בביתו, קל וחומר הרשע צריך שיהיה אצלו יותר וכו'. אך התפילה הייתה מוסתרת בלי שאף אחד ירגיש וידע.
וכך מסופר, שאחד מן הצדיקים היה חולה ושלח לו הישמח משה קמיע אך אמר לו, יודע אני שתבריא כי תפילתי הייתה שגורה בפי וידוע דברי הגמרא: אם הגמרא שגורה בפה חזקה שתתקיים.
ולכן, נקפיד בכל כח בתפילה, "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך".

הזמנים זמנים קשים ביותר, כל יום צרתו מרובה מחברו, רואים בני עוולה אשר מחרפים ומגדפים את תורתינו הקדושה וצריכים אנו להאשים את עצמנו, כל ישראל ערבים זה לזה, ולהתפלל להקב"ה המאיר לארץ ולדרים, יאיר באורה זו תורה, אור המנורה זכה וברה, ובא לציון גואל במהרה.

נחזק האמונה בהקב"ה בכל הכח, והביטחון יהיה גדול במי שאמר והיה העולם, הוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין עוד.
והנה, התקשנו בשבועות האחרונים, אנו אומרים בתפילה, "ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת". והנה, ודאי שהקב"ה יתן שכר טוב, כל שכר אשר בא מהקב"ה הוא טוב ?! אלא ידוע, כל אדם שנעשה לו נס מנקים לו מזכויותיו, אך כאשר אדם מוסר את נפשו עם אמונה חזקה וביטחון גדול בה' ואין לו שום חשש, לא מנקים לו מזכויותיו, משום שאדם, האמונה והביטחון של המסירות, נותן לאדם שכר גדול, אם כן לא מנוקה כלום מזכויותיו ולכן יובן ותן שכר טוב, ה' תיתן לנו שכר טוב מעצם המסירות והביטחון ולא מניקוי הזכויות.
ה' יקיים בנו הפסוק: "שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה".

אתמול שאל אותנו יהודי צדיק על רשע גדול, כמה רע עושה בעולם ואיך עדיין לא נענש? המשפט והדין של הקב"ה, לפעמים שופט לאט משום שיש חשבונות, אך כאשר המשפט לאט התחינה נהיית דקה דקה, הדק היטב היטב.
ה' יחזיר בתשובה את כל עם ישראל. ונזכה לגאולה שלמה בקרוב, אמן.

15:59 / 14.03.11
 
ישנם ימים לא נוחים, אשר עוברים על האדם והאדם אינו מבין מדוע ולמה ה' מעמידו בניסיונות קשים כאלו, והאדם שואל את בוראו: מדוע תנסה אותי בנסיונות האלו? מה חטאי ומה פשעי, לעבור רע ודברים אשר קושיים קושי גדול ומעל הטבע צערם?! אך התשובות לשאלה זו רבות מאוד, ואחת מן התשובות היא: מעשה במלך גדול, אשר היה לו בן יחיד, אשר כל חיי המלך היו סביב בנו ואשר גדלו ויעדו לגדולות ולרשת את מקומו; המלך השקיע כל הון בעולם בבן זה, מורים המובחרים בעולם אשר הובאו ללמדו וכו'. כשהתבגר הבן, לקח המלך חכם גדול ומינהו להיות המורה אשר יביא את בנו לתכלית החכמה לרשת את מקום המלך, והנה המלך, בשמחתו מן החכם, נתן לו מאה דינרי זהב וגם תעודה מיוחדת על מסירותו למען הממלכה. בסיום הלימודים הארוכים של יותר משנתיים המלך היה בשמחה גדולה ובן המלך הרגיש בנפשו שלמות להיות משנה למלך ולהכין עצמו לרשת את מקום אביו. קרא החכם שוב לבן המלך לביתו לסיום הלימודים. בן המלך הלך בשמחה גדולה וכשנכנס לביתו של החכם, ביקש ממנו החכם שרוצה לקשור את ידיו ואת רגליו של בן המלך, בן המלך הסכים, לא ידע ולא הבין מדוע. אחרי שקשרו, לקח החכם מקל והתחיל להכותו מכות קשות ביותר עד זוב דם ואחרי שעה ארוכה של מכות השליכו מביתו. כשהגיע בן המלך לפני אביו, הזדעזע המלך זעזוע גדול, בנו חמודו כך יעשה לו?! ועוד מן החכם אשר סמך עליו ונתן לו את חינוך בנו ואת חייו וכן מאה מטבעות של זהב ותעודה מן המלך וכו'?! ציווה המלך להוציאו להריגה בתליה. רגע לפני ביצוע גזר הדין, עמד המלך וביקש מן החכם; תסביר לי את מעשיך הרעים, איך העזת לעשות כך לבני חמודי? איך איבדת את עולמך? מדוע ההרס העצמי הגדול הזה אשר בך?! ענה החכם למלך ואמר: אתה מלכי וביקשת ממני ללמד ולחנך את בנך ולהכשירו להיות מלך וזה מה שעשיתי בכל ליבי, בנאמנות גדולה, והנה בנך צריך להיות מלך והוא מפונק ולא יודע מה זה צער, ולכן כאשר יבואו לפניו דין או משפט, אשר יצטרך לגזור על האדם מלקות או דבר קשה, איך ידע מה מרגיש מקבל המלקות, מה מרגיש מקבל העונש, לכן, חלק מן הלימוד זה המכות הקשות אשר קיבל, אני את מלאכתי עשיתי נאמנה והטוב בעיניך עשה לי. כששמע זה המלך, נתמלא ליבו רחמים ונתן לו חנינה. כך האדם, לפני שעולה לגדולה או שנכנס לדברים חדשים בחיים, יותר מורכבים, יותר עם אחראיות על הכלל, הקב"ה מנסה אותו בניסיונות קשים ביותר לבנות אותו לעתיד. לכן, כאשר האדם רואה ומרגיש נסיונות קשים ודברים אכזריים אשר השכל לא מקבלם, יתחזק ברוחו, עוד זמן קט דברים אלו חולפים ופתח של דברים נשגבים וגדולים באים לחיי האדם. ולכן, אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, יעבור הזמן והתיקון יסתיים ונחת ושמחת עולם יהיה מנת חלקנו. ולכן גם כשרואה רשע שמצער ומזיק אסור להתפלל עליו שימות מן העולם, משום שמי יודע על מה ולמה?! ומה' לא יצא רע רק טוב! ואמרו חז"ל על הפסוק: "ואני בכלותם לבושי שק", מובא במדרש הנעלם על הזוהר הקדוש בפרשת וירא: אמר רבי: מצווה לו לאדם להתפלל על הרשעים כדי שיחזרו למוטב ולא יכנסו לגיהנם. ואמר רבי: אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם, שאם סלק הקב"ה את תרח מן העולם כשהיה עובד עבודה זרה, לא בא אברהם אבינו לעולם ושבטי ישראל לא היו והמלך דוד ומלך המשיח והתורה לא ניתנה וכל אותם צדיקים וחסידים ונביאים לא היו בעולם. ולכן, בכל מצב צריך להתפלל על הרשעים שיחזרו בתשובה ואפילו על רשעים גמורים. וכשנתבונן נמצא דבר פלא, מובא שדוד המלך התפלל עד שהחלה את עצמו בתפילות על דואג האדומי ועל אחיתופל. וקשה, מדוע?! הרי כל חייהם ביקשו את רעת דוד ומדוע כך התפלל עליהם?! אלא הגמרא במסכת סנהדרין ס"ט: שלמה המלך היה בנו של בת שבע בת אליעם בן אחיתופל, נמצא שמאחיתופל היה עתיד לצאת שלמה המלך שממנו השתלשלה כל מלכות בית דוד ומלך המשיח. ולכן, נקבל את דבר ה' בשמחה וה' יתן הטוב וארצנו תיתן יבולה. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. יש בליבנו שמחה מרובה, בעזרת ה' יתברך, יחד היום נחזק השיעור הקדוש פה במנהטן, אשר הלימוד תורה בעיר זאת כפול ומכופל והסיעתא דישמיא גדולה ביותר. יעזור ה' על דבר כבוד שמו ויתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם.
20:15 / 10.03.11
 
ישנם ימים לא נוחים, אשר עוברים על האדם והאדם אינו מבין מדוע ולמה ה' מעמידו בניסיונות קשים כאלו, והאדם שואל את בוראו: מדוע תנסה אותי בנסיונות האלו? מה חטאי ומה פשעי, לעבור רע ודברים אשר קושיים קושי גדול ומעל הטבע צערם?!
אך התשובות לשאלה זו רבות מאוד, ואחת מן התשובות היא:
מעשה במלך גדול, אשר היה לו בן יחיד, אשר כל חיי המלך היו סביב בנו ואשר גדלו ויעדו לגדולות ולרשת את מקומו; המלך השקיע כל הון בעולם בבן זה, מורים המובחרים בעולם אשר הובאו ללמדו וכו'.
כשהתבגר הבן, לקח המלך חכם גדול ומינהו להיות המורה אשר יביא את בנו לתכלית החכמה לרשת את מקום המלך, והנה המלך, בשמחתו מן החכם, נתן לו מאה דינרי זהב וגם תעודה מיוחדת על מסירותו למען הממלכה. בסיום הלימודים הארוכים של יותר משנתיים המלך היה בשמחה גדולה ובן המלך הרגיש בנפשו שלמות להיות משנה למלך ולהכין עצמו לרשת את מקום אביו.
קרא החכם שוב לבן המלך לביתו לסיום הלימודים. בן המלך הלך בשמחה גדולה וכשנכנס לביתו של החכם, ביקש ממנו החכם שרוצה לקשור את ידיו ואת רגליו של בן המלך, בן המלך הסכים, לא ידע ולא הבין מדוע.
אחרי שקשרו, לקח החכם מקל והתחיל להכותו מכות קשות ביותר עד זוב דם ואחרי שעה ארוכה של מכות השליכו מביתו. כשהגיע בן המלך לפני אביו, הזדעזע המלך זעזוע גדול, בנו חמודו כך יעשה לו?! ועוד מן החכם אשר סמך עליו ונתן לו את חינוך בנו ואת חייו וכן מאה מטבעות של זהב ותעודה מן המלך וכו'?! ציווה המלך להוציאו להריגה בתליה.
רגע לפני ביצוע גזר הדין, עמד המלך וביקש מן החכם; תסביר לי את מעשיך הרעים, איך העזת לעשות כך לבני חמודי? איך איבדת את עולמך? מדוע ההרס העצמי הגדול הזה אשר בך?!
ענה החכם למלך ואמר: אתה מלכי וביקשת ממני ללמד ולחנך את בנך ולהכשירו להיות מלך וזה מה שעשיתי בכל ליבי, בנאמנות גדולה, והנה בנך צריך להיות מלך והוא מפונק ולא יודע מה זה צער, ולכן כאשר יבואו לפניו דין או משפט, אשר יצטרך לגזור על האדם מלקות או דבר קשה, איך ידע מה מרגיש מקבל המלקות, מה מרגיש מקבל העונש, לכן, חלק מן הלימוד זה המכות הקשות אשר קיבל, אני את מלאכתי עשיתי נאמנה והטוב בעיניך עשה לי. כששמע זה המלך, נתמלא ליבו רחמים ונתן לו חנינה.
כך האדם, לפני שעולה לגדולה או שנכנס לדברים חדשים בחיים, יותר מורכבים, יותר עם אחראיות על הכלל, הקב"ה מנסה אותו בניסיונות קשים ביותר לבנות אותו לעתיד.
לכן, כאשר האדם רואה ומרגיש נסיונות קשים ודברים אכזריים אשר השכל לא מקבלם, יתחזק ברוחו, עוד זמן קט דברים אלו חולפים ופתח של דברים נשגבים וגדולים באים לחיי האדם.
ולכן, אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, יעבור הזמן והתיקון יסתיים ונחת ושמחת עולם יהיה מנת חלקנו.
ולכן גם כשרואה רשע שמצער ומזיק אסור להתפלל עליו שימות מן העולם, משום שמי יודע על מה ולמה?! ומה' לא יצא רע רק טוב!
ואמרו חז"ל על הפסוק: "ואני בכלותם לבושי שק", מובא במדרש הנעלם על הזוהר הקדוש בפרשת וירא: אמר רבי: מצווה לו לאדם להתפלל על הרשעים כדי שיחזרו למוטב ולא יכנסו לגיהנם. ואמר רבי: אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם, שאם סלק הקב"ה את תרח מן העולם כשהיה עובד עבודה זרה, לא בא אברהם אבינו לעולם ושבטי ישראל לא היו והמלך דוד ומלך המשיח והתורה לא ניתנה וכל אותם צדיקים וחסידים ונביאים לא היו בעולם.
ולכן, בכל מצב צריך להתפלל על הרשעים שיחזרו בתשובה ואפילו על רשעים גמורים.

וכשנתבונן נמצא דבר פלא, מובא שדוד המלך התפלל עד שהחלה את עצמו בתפילות על דואג האדומי ועל אחיתופל. וקשה, מדוע?! הרי כל חייהם ביקשו את רעת דוד ומדוע כך התפלל עליהם?!
אלא הגמרא במסכת סנהדרין ס"ט: שלמה המלך היה בנו של בת שבע בת אליעם בן אחיתופל, נמצא שמאחיתופל היה עתיד לצאת שלמה המלך שממנו השתלשלה כל מלכות בית דוד ומלך המשיח.
ולכן, נקבל את דבר ה' בשמחה וה' יתן הטוב וארצנו תיתן יבולה.
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
יש בליבנו שמחה מרובה, בעזרת ה' יתברך, יחד היום נחזק השיעור הקדוש פה במנהטן, אשר הלימוד תורה בעיר זאת כפול ומכופל והסיעתא דישמיא גדולה ביותר.
יעזור ה' על דבר כבוד שמו ויתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם.

20:14 / 10.03.11
 
לאחינו היקרים, ולגולשי האתר אשדוד נט, ה' עליהם יחיו, ושפע וברכה מרובה יחול על ראשכם.

הנה, ימים אלו מיוחדים ביותר ושפע מרובה משמים מושפע, ורק צריך להיות כלי קיבול לקבל את ההשפעה היורדת מן השמים. "אדיר במרום ה'" ואדיר באדר המהודר משפיע ברכה עד בלי די, ולכן כל מי שדעת בו, ישתדל בכל כח להרבות בתפילה.
יש זמנים שהם זמנים של יראה ופחד כחודש אלול - ותשרי, יש זמנים צער כתמוז - אב, ויש זמנים שהם תפילה בשמחה, כאדר וניסן, ובשמחה תצאו מכל צרה; הכח של תפילה בשמחה הוא גדול ביותר.
וידע האדם, כאשר מקבל על עצמו קבלה של לימוד מסוים, או קריאת תהילים, או כל מצוה בחודשי היראה והפחד, אלול - תשרי, מאותו קבלה לכל השנה כולה, כשעושה המצווה המסוימת הזאת, שורש היראה והפחד של אותם ימי יראה נמצאים בו, אף בשאר ימות השנה, הקבלה הראשונה חקוקה ונמצאת בתוכו עמוק. וכן, אם קיבל על עצמו מצווה, או דבר טוב אחר בימי הצער תמוז - אב, שורש החורבן והעצב נמצאים בכל עת וזמן שמעוררים ומקיימים את המצוה ההיא.
וכן, כאשר מקבלים מצוה בימים אלו, "משנכנס אדר מרבים בשמחה", שורש השמחה מבצבץ ויוצא בכל ימות השנה כשמזכירים ומקיימים את המצוה החדשה הזאת.
ולכן הדור קיבלוה בימי אחשוורוש, עם ישראל קיבלו שוב את התורה בימי אחשורוש, משום שבמתן תורה קיבלנו את התורה באימה וחרדה וכדרבי חז"ל: "נפשי יצאה בדברו", אך שוב קיבלנו את התורה בימי אחשורוש בשמחה. ובכל פעם שלומדים מעוררים את השמחה שהייתה בקבלת התורה בימי הפורים ובכל צער ויגון, אשר האדם נמצא, מתעוררים בליבו ניצוצות של שמחה מימי קדם, מהימים ההם, שבים וחוזרים לזמן הזה.
ולכן, כל קבלה רוחנית אשר מקבלים על עצמנו בימים אלו, יש לה כח גדול ביותר ומשאירה רושם בנפשינו לכל חיינו.
המון העם לא יודעים שכל נקודה, אף הקטנה ביותר, העוברת על האדם בחיים, הן לטוב וח"ו לרע משאירה רשמים גדולים על חייו, ובכדי להמחיש את הדברים, נחשוב בדעתנו, אדם אשר לוקח אבן ומשליך אותה לנהר, האבן נופלת במים, אך משאירה סימנים על המים במעגלים מעגלים עד למרחק גדול ביותר, כך כל דבר אשר נופל בראש האדם, אינו דבר יחיד ובודד, משאיר סימנים וגלים ועיגולים אחריו לאורך זמן.
לכן, ניזהר ונשמר מכל עניין משום שאת אותותיו רואים ומרגישים לאורך זמן.
ולכן הגמרא במסכת ברכות ל"א: אין עומדים להתפלל לא מתוך עצבות וכו' אלא מתוך שמחה של מצווה. וכך נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים צ"א ב'): לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה לא מתוך שחוק וכו' אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומין של תורה. ולכן עוד שם מובא אין עומדים להתפלל מתוך דין, אלא מתוך הלכה פסוקה, מדוע? משום שכל דבר לא מושלם גורם חוסר בנפש של האדם ובשעת התפילה צריך שלמות ולכן חסידים הראשונים היו שוהים שעה לפני התפילה, מדוע? להכין את נפשם, משום שזה אשר ישאר עם האדם בכל הישועות אשר ינתנו לו מן הבקשות והתפילות של אותו תפילה.
וזה עומק דברי הגמרא במסכת ברכות ל"ד: רבי חנינא בן דוסא היה אומר; כך מקובלני אם תפילתי שגורה בפי יודע אני שהיא מקובלת ואם לא יודע אני שלא. מה הוא שגורה בפי, בלי שום נטיות בלב, לב טהור ושלם. הקב"ה ליבא בהי, את הלב של האדם רוצה; וזה מה שמובא בנביא עמוס ב' יב': "היכון לקראת אלוקיך ישראל" ולכן צריך לעשות הכנה גדולה.

ובע"ה נשתדל בכל כוחנו בימים קדושים ומיוחדים אלו בתפילה, בקבלת קבלות, בשמחה מרובה וכך נזכה לשמחת עולם ולישועה ולבער את הקוצים מן הכרם והרשעים כרות יכרתו לתקן עולם במלכות שדי.
בעזרת ה' יתברך, נשמח שמחה מרובה ביום חמישי בישיבתנו הקדושה במנהטן בשיעור, ברוב עם הדרת מלך.
ה' הושיע המלך יעננו ביום קוראינו.

14:02 / 10.03.11
 
   
ישנם ימים, אשר האדם מתבונן בהם ואיננו מבין את אשר קורה עימו, מביט ימין ורואה צער, שמאל יותר, מכל צעד ושעל הכאב והיגון גדול.
ולפעמים, דברים אלו לוקחים זמן ארוך, ימים, שבועות וחודשים. אך משנכנס אדר מרבים בשמחה וצריך לדעת, בזמן אשר אנו מחוייבים בשמחה והאור גדול להאיר ולהבין את הזמנים האלו, בכדי להקל בנפש ולהבין הבנה עמוקה יותר את הימים האלו.
הנה, מצאנו בצדיקים גדולים, שקיבלו את צער העולם עליהם והם היו כפרת עוונות ומיתקו את הצער על בני קהילתם ועל בני עירם ועל כלל עם ישראל.
וכך מצאנו בדוד המלך (שמואל ב', כ"ד י"ז):
"הנה אנוכי חטאתי ואנוכי העוויתי ואלה הצאן מה עשו תהי ידך בי" , הנה דוד המלך מבקש את כל הרע וכל הצער מעם ישראל שיבוא על עצמו ולא חס ושלום על כלל עם ישראל.
וכך ידוע, המסופר על בעל עטרת צבי מזידיטשוב, במגפה הגדולה שהייתה באירופה בשנת תקצ"א, אמר: רבונו של עולם הנח נא לבני ישראל וקח אותי מן העולם ואהיה כפרה עבורם, תוך כדי דיבור קרא קריאת שמע ונסתלק מן העולם ותיכף נעצרה המגפה באירופה.
וכך, ידוע המעשה ברבי אליעזר פאפו זצוק"ל, אשר בימיו הייתה בבולגריה מגפה גדולה ומאות אנשים מתו ממנה, ורבינו לא הגיע עדיין לגיל ארבעים, בליל הושענא רבא, עלה על מיטתו ואמר שהוא יהיה כפרה על הכלל ותעצר המגפה וכך היה. וזה עומק דברי חז"ל: ברוח אפינו משיח ה'.
ומצאנו בקדוש ישראל רבי צבי הירש מליסא זצוק"ל, שהיה מקבל על עצמו חולאים של כל הבאים לפניו לברכה, גם מחלות קשות ביותר היה מתפלל שתעבור אליו המחלה, אך אמר שכאשר בא לפניו חולה בנפשו קשה לו לקבל את המחלה הזאת גם על עצמו, אך אחרי זמן היה אומר גם מחלה זאת אני מקבל על עצמי.
וידוע המעשה על היהודי הקדוש, אשר הרבנית הייתה קשה עם החסידים וכשהיו באים לביתם הייתה כועסת ומגרשת אותם, באחד הימים בשיברון לב התפרצה בבכי תמרורים ואמרה מדוע אני מגרשת את החסידים?! משום שכל אדם שבא לבעלי, היהודי הקדוש, ואם בנו חולה ועומד למות, היה אומר שבנו ימות תחתיו וכך מתו כל בניהם ונשאר להם בן אחד ופחדה פחד גדול על הבן הזה ולכן גרשה את כולם.

ומצאנו דרך זאת אצל התנאים, הגמרא במסכת שבת י"ז: רבי טרפון אמר, אקפח את בני. וכן הגמרא בתענית כ"ד: רבי יוסי דמן הקרת אמר, לביתו שובי לעפרך.
צדיקים וחסידים ראו את טובת כלל עם ישראל לפני טובתם וכל צער וכל יגון הוא כפרת עוונות למען כלל עם ישראל.
וכך התחזקנו בנפשנו בשנה קשה זו, אשר ב"ה גאלנו ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו מכל חולי ומחלה ומצער ויגון, ונודה לה' על כל הטובה, וראינו ישועות גדולות בכל הזמן הקשה אשר היה בענייני הפרנסה פה באמריקה, ב"ה לא נידח נדח מבני קהילתנו וכולם עברו ועוברים הימים הקשים ויוצאים מהם, ויעלו מעלה מעלה ובע"ה עוד חזון למועד, וכל צערינו ויגוננו הרב וצער בני משפחתינו יהיה לכפרה ויעלה לפני אבינו כנחת רוח ויזכו לעלות ולהתעלות, "שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו".

משנכנס אדר מרבים בשמחה, והנה קשה, בראש חודש אדר עדיין לא היה הנס, עדיין הייתה גזרת המן ואחשוורוש, להרוג ולהשמיד את כל היהודים ורק ב-י"ד אדר נעשה נס. אם כן, מדוע מתחילים בראש חודש, משנכנס אדר מרבים בשמחה? אלא, אף שעדיין לא הייתה הישועה "אף דהוא לא חזה מזלי חזה"
לפעמים, אדם עדיין לא רואה את הישועה, אך המזל שלו מרגיש שתיכף הכל משתנה ונהיפך לגדר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם,ולכן, משנכנס אדר, באותו דור, המזל הרגיש שהרע נגמר, עדיין שהגזרות עמדו על כלל ישראל, מרבים בשמחה, השמחה הייתה מנת חלקם וההרגשה הייתה הרגשה של ישועה ושמחה והצלחה.
אף אנו מרגישים בשבועות אלו, משנכנס אדר, ישועה גדולה והצלחה גדולה נמצאת בקרבינו. והטוב ומטיב יטיב לכולנו ונחזק ישיבותינו הקדושות ברוחניות ובגשמיות .
חג פסח קרב ובא וצורכי עם ישראל מרובים, נשתדל בכל כוחינו, בכל אחד מבתי המדרש להשפיע, שיהיה שפע מרובה ולא יחסר כל טוב מבית המלך ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.

10:10 / 09.03.11
 
זה כלל גדול בחיי האדם, שיהיה ה' לנגדו תמיד וכן, "והיו עיניך רואות את מוריך".

וכן, ישתדל האדם לבנות בנפשו כמו תבנית אשר בה יוחק באותיות מאש, "שיויתי ה' לנגדי תמיד", יראה את ה' בכל צעד וצעד ובכל מעשה אשר עושה לנגדו תמיד.
וכן, יבנה תבנית מול עיניו עם תמונתו וצורתו של רבו, אשר יבחין בה בכל עת ובכל זמן.
וידועים דברי הקדמונים, שלכל אדם צריך שיהיו שני רבנים; רב אחד בארץ, אשר יורה לו את הדרך אשר בה ילך וזה "עשה לך רב";
ורב אחד בשמים, אשר נפטר ונפשו תהיה קשורה בנפשו, במחשבה ובתורתו לזכות ששפתותיו יהיו דובבות בקבר. וכך, יושפע על האדם שפע רב מכל העולמות.

והנה, ההסתכלות על הרב וכן, המגדל אור של "שיויתי ה' לנגדי תמיד", הוא מן היסודות החשובים בחיי האדם, לבל יאבד את דרכו בחייו, משום שהחיים קשים המה וכדברי חז"ל: מוטב לאדם שלא נברא, מאשר נברא וכשנברא העצה הטובה היא יעסוק בתורה. ומדוע? משום שהתורה ודרך ה' הם הישועה והתרופה לכל החולים ולכל מקרי הזמן הקשים, אשר באים, באו ויבואו לאדם בחייו.
ומי שאין לו את המגדל אור של "שיויתי ה' לנגדי תמיד" ואת "והיו עיניך רואות את מוריך", או שישקע במחשבות ובתפיסות ישנות אשר זמנם תם ונשלם מן העולם ונמצא שהוא חי בחיי העבר, עם התמרמרות גדולה ויאוש מוחלט, או שהולך, חס ושלום, בדרך רעה ובלי הדרכה למכשולים הקשים והמסוכנים, אשר יש לנו בדור הקשה הזה, ויכול לאבד את כל עולמו. וכפי שיש קונה עולמו בשעה אחת, יש מחריב עולמו במחשבה קטנה וברגע קטן.
לכן, רב המאיר והמדריך ומגדל אור של "שיויתי ה' לנגדי תמיד", הם השמירה בימים טרופים אלו.

והנה, ידוע מעשה, כאשר נודע החשמל בראשית, לא כולם ידעו וזכו שיהיה בביתם מנורה עם חשמל. באחד הימים, בא לביתו של אחד החכמים והמשכילים חבר, אשר אף הוא היה חכם ומשכיל, אך עדיין לא זכה לקידמה שבביתו יהיה מנורת חשמל.
בעל הבית כיבדו כבוד גדול ואחרי סעודה דשנה, הכניסו לחדר השינה שיעלה על משכבו, שמח האורח שמחה גדולה ואחרי שקרא מעט מספרי החכמה אשר לו, רצה לעלות על יצועו ולישון, הנה האור הפריע לו לישון; עלה על כיסא וניסה לנשוף רוח לתוך המנורה, בכדי שהאור יתכבה, נשף ונשף, אך האור לא נכבה, חשב בנפשו אני אלך לבעל הבית ואומר לו האור לא נכבה, אך נמלך בדעתו שאין זה מתאים להפריע בלילה וגם דבר זה יוריד מכבודו שהוא לא יודע לכבות מנורה, והרי הוא כן יודע, יש לו בבית מנורת שמן, מנורת גז והוא מכבה אותה בכל יום.
כך, לילה שלם, אותו חכם מנסה לישון ולא מצליח, שוב עולה על הכיסא לכבות את האור ונושף בכל כוחו וגם לא מצליח, עד הבוקר כך היה. בבוקר, כאשר בא אל בעל הבית, סיפר לו על כל אשר עבר עליו בלילה, עמד בעל הבית ואמר לו: זה לא מנורה של שמן ולא גז, זה של חשמל ולא צריך לנשוף ולא כלום, אלא הנה על הקיר יש מתג שרק צריך להזיז אותו והחשמל נכבה או נדלק, וכל מלאכתך וכל צערך כל הלילה היה לשווא.
כך האדם, נשאר הוא עם דעותיו הקודמות, עם מחשבותיו על העולם, על חבריו, על בני משפחתו, על ילדיו, ממשיך הוא לדבר עם ילדיו כפי שדיבר איתם כשהיו קטנים ועם אשתו כפי שדיבר בהיותם צעירים ועם רעיו וחבריו כפי שדיבר לפני עשרות בשנים ואף הוא נשאר כך, ושם החורבן והצער והאכזבה גדולים ביותר. ואם, חס ושלום, ילך לבד לכל קידמות ומחשבות, אשר אין להם גדר יפול בתהום מסוכן ביותר אשר אחריתו מי ישורנו. וזה האדם אשר עומד ליד המנורה שחושב שהיא של שמן ושל גז ובכל כוחו נושם ומתנשף לכבות את האור, אך זה דבר אחר לגמרי היום, והדעות והמחשבות לא יכבו ולא יזוז במאומה כל מעשיו.
לכן, בימים ובזמנים כאלו, המגדל אור של "שיויתי ה' לנגדי תמיד" והדרך של "והיו עיניך רואות את מוריך" הם המדריך הטוב לאדם לא ליפול לשני הצדדים, אשר התהום בהם גדול מאוד.
ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום.

בזכות אבות הקדושים יגן בעד כולנו באלף המגן לא נירא ולא נחת ה' עימנו בכל אשר נלך יגדיל תורה
15:39 / 07.03.11
 
לכל אהובינו וחביבינו לכל גולשי האתר אשדוד נט, ה' עליהם יחיו.

יש בליבנו אהבה מרובה על בני קהילתנו הקדושה שובה ישראל, אשר מוסרים נפשם וכל מאודם, להרבות תודה ודרך ה' ולהאיר לארץ ולדרים בדרך אבותינו הקדושים.
והנה, "משנכנס אדר מרבים בשמחה", ובוודאי אדר המהודר ואין שמחה, אלא שמחת התורה והמצוות ואין שמחה, אלא כהתרת הספקות, ובע"ה הותרו הספקות ונודה לה' אלוקינו על כל הטוב כי גמל עלינו חסדו ואמת ה' לעולם.

והנה, ראשית חדשה, "ויקרא ה' אל משה". מצאנו שמשה הקטין את עצמו מרוב ענוותנותו ואף את ה-א' של ויקרא הקטינה ביותר. וזהו יסוד גדול בעבודת ה', בכל ראשית והתחלה חדשה, בודקים ובוחנים את האדם בניסיון של גאוה, האם מתחיל את דרכו החדשה בגאוה או מתחילה בענווה ובצניעות; אם מתחילה בדרך טובה בענווה ודאי יצליח.
וכבר אמרו חז"ל: "את הצנועים חכמה" ומשם והלך ילך מחיל אל חיל. ואם חס ושלום הולך בדרך של גאווה ויוהרה וראשיתו ראשית רעה, ודאי שעושר שמור לבעליו לרעה ומכל טוב אשר נראה לו שזכה, רק רע יהיה אחריתו ומנת חלקו.
וידוע בזמן התגלותו של הבעל שם טוב, גם היה נסיון גדול, כשנה לפני התגלותו בעולם באה לפניו הרבנית של קהילת בראדי, אשר הייתה חשוכת בנים ובאה בסוד ששום אדם לא ידע על בואה, משום שכל יושבי העיר הזאת היו מתנגדים לדרך הבעל שם טוב.
הבעל שם טוב נתן לה הבטחה, לשנה הבאה את חובקת בן ואני אהיה הסנדק. וכך היה, נפקדה בזמן שהבטיח הבעל שם טוב והנה, ילדה במזל טוב וביקשה להזמין את הבעל שם טוב לברית, כל בני העיר התנגדו בנחרצות, משום שחלקו על דרכו וכו' עד שעמדה ונדרה נדר גדול שרק הוא יהיה הסנדק, וכך היה, הזמינו את הבעל שם טוב להיות סנדק.
לילה לפני הברית, נכנסו תלמידיו של הבעל שם טוב לרבם ומצאו שכולו בבהלה ובאימה גדולה ביותר, עמדו ושאלו את רבם; על מה ולמה כל האימה והחרדה? ענה להם: ראיתי את רבי אחיה השילוני שאמר לי שמחר זה הניסיון הגדול בחיי שלא יכנס בי גאווה, אם יכנס בי גאווה, אאבד אני את חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, שני העולמות, ואם יעבור מחר בלי גאוה, אזכה לאור גדול ממרום ויוכפל וישולש הסיעתא דישמיא בכל העניינים.
חיזקו תלמידיו את רבם וכך בבוקר כשיצאו לעיר, עלה הבעל שם טוב על כיסא העגלון והתחיל להוליך את הסוסים וכך, דרך ארוכה היה הבעל שם טוב העגלון. כשהגיעו לעיר, כל רבני ופרנסי וחשובי העיר, יצאו לקראתו, אך הבעל שם טוב עמד ואמר אני צריך לטפל בסוסים שיאכלו וישתו, לנקותם מן הדרך הקשה אשר עברנו. וכך, עשה הבעל שם טוב את כל מלאכת העגלונים. לאחר מכן ומאותו יום, זכה הבעל שם טוב לאור גדול ולעלייה מרובה אשר אחד בדורות מרובים, זוכה ילוד אשה לאשר זכה, אורו של עולם רבנו הבעל שם טוב.

ידע האדם, שראשית כל דבר, מורה את המשך הדבר, פעמים רבות ראינו בחיינו אנשים אשר עשו עוולות לאחרים וכך חשבו להתחיל דרך חדשה בצער וביגון שהשאירו אחריהם. אך, כל יום שעבר העמיקו את החורבן ההרס ואת מפלתם ואחריתם עדי אובד.
אך מי, שמתחילה נוהג בהגינות, ביושר, בענוה ובמסירות, זוכה למעלות ולגדולות בהא ובבא.
ה' הושיע המלך יעננו ביום קוראינו .

שמחים אנו שמחה מרובה להגיע היום לארץ הקודש ולראות ולשמוח באהובינו ובחביבנו, ימלא ה' שכרכם ותהא משכורתיכם שלמה מאיתו יתברך ונזכה לשמחת עולם ולאור חדש על ציון תאיר.

18:19 / 06.03.11
       
       
       
       
 
לכל בני קהלות הקודש שובה ישראל, בכל מקומות מושבתם, ולקוראי אשדוד נט, אנא ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם. ענין מופלא מצאנו בפרשה, כאשר יתרו פוגש את חותנו משה רבנו, הוא אומר לו דברי ביקורת: "לא טוב הדבר אשר אתה עושה. נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר. וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר" (שמות יח'). וכשנתבונן מעט בהנהגתו של משה רבינו, נראה בגדלות נפשו ובטוהר מידותיו והליכותיו של איש האלוקים. שהרי אף אחד אינו אוהב שיעירו לו הערות על מעשיו והנהגותיו, ומאוד קשה לאדם לקבל ביקורת על מעשיו. וכאשר באים בטענה לאדם, מיד מוצא הוא הסברים ואמתלאות ליישב את מעשיו ודרכו, וכל זאת משום שיקשה לאדם לשמוע ולקבל שטעה בדרכו ובהליכותיו. וככל שמעלת האדם רמה ותפקידו ומעמדו בעיני הציבור חשובים יותר, כך יקשה ויכבד עליו לשמוע הערות והוספות על דבריו. קל וחומר בן בנו של קל וחומר כאשר הביקורת היא בעיניני הציבור, שאז צריך להשפיל עצמו וכבודו בעיני כלל הציבור. וכבר אמר רבי טרפון (ערכין ט"ז ע"ב) תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה, אם אמר לו (המוכיח) טול קיסם מבין שיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך. והיינו, שהאדם אינו מסוגל לקבל תוכחה, ואע"פ שאמרו לו דברים מוצדקים ונכונים שצריך לתקן ולשפר במעשיו, מכל מקום מוצא פגם וחסרון במוכיח, ואינו מוכן לקבל את דבריו, אע"פ שהם אמיתיים וצודקים. אך אצל משה רבינו היה ההיפך הגמור, ובשעה שבא אצלו יתרו חותנו והשיג על כל דרך ואופן הנהגתו את העם, והוכיחו בדברים קשים ואמר לו נבול תיבול גם אתה גם העם אשר איתך, והאריך בדברים להראות לו עד כמה גדולה הטעות בדרך הנהגתו. ולנוכח דברים קשים אלו משה רבינו לא העלים פניו מדברי תוכחת חותנו. ואע"פ שהיה יכול לטעון שמה שהוא עומד על העם מבוקר ועד ערב, הרי זה בכדי לשמוע באופן אישי כל תלונה וטענה של בני ישראל, ושכל אחד ירגיש שיש לו את האפשרות לקבל את פתרון שאלתו ישר ממשה רבינו ללא צורך במתווכים. וא"כ זה רק לתועלת עם ישראל, ובכדי שכל אחד, קטן כגדול ירגיש חשיבות וערך לדבריו, ושהוא מקבל יחס אישי ממשה רבינו איש האלוקים. ובכל זאת משה רבינו סבר וקיבל את טענות חותנו, ומתוך שהבין שטענותיו צודקות ונכונות, מיד פעל לעשות ככל אשר אמר. ולא הרגיש פחיתות בעצמו מה שצריך הוא כעת לשנות את כל דרך הנהגתו עם הציבור, ולטרוח ולחפש דיינים ושופטים על העם, וקבל את התוכחה באהבה רבה. וחז"ל לימדונו עד כמה גדול הקושי לקבל תוכחה, ועד כמה האדם אינו מסוגל לשמוע ביקורת מזולתו, ואפילו שהוא עצמו מודה ומכיר בה. ועד כדי כך העלבון גדול, וקשה לשמוע דברי ביקורת והשגות, שאם יעקב אבינו היה מוכיח את ראובן, היה הולך לו אצל עשיו אחיו ודבק בדרכיו ובמעשיו. היה עוזב את כל מורשת והנהגת בית אביו שיושב אוהלים והליכותיו נועם, והיה דבק בעשיו הרשע איש ציד איש שדה. ולכן הוכיחו סמוך לפטירתו, כדי שלא יהיה בוש מדברי התוכחה. ואכן, קבלת התוכחה היא אחת מהתכונות הנדרשות ממנהיג, כפי שמצאנו במשה רבינו שקיבל תוכחת חותנו וכלכל את מעשיו לאורה. וכן אמרו חז"ל (יומא כ"ב) שאול באחת ועלתה לו דוד בשנים ולא עלתה לו. והיינו, שאול חטא חטא אחד ואיבד את המלוכה, אך דוד אף על פי שחטא בשניים לא עלתה ממנו המלוכה,כיון ששאול לא הודה בחטאו והטיל את העוון על העם, וכאשר שאל שמואל את שאול מה קול הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אני שומע, ויאמר שאול מעמלק הביאום 'אשר חמל העם' על מיטב הצאן והבקר (שמואל א' ט"ו). ואמנם לא רק העם בלבד חמל על הצאן אלא גם שאול שהרי כתוב ויחמול 'שאול והעם' על אגג ועל מיטב הצאן והבקר. . אך דוד המלך קבל את התוכחה, הודה והכיר בחטאו ולא חפש סיבות בכדי להצדיק את מעשיו, משום כך אע"פ שחטא בשניים עמדה לו המלכות לו ולזרעו אחריו. וזו מעלה גדולה, לדעת לקבל את התוכחות, וכמו שאמר שלמה המלך, הוכח לחכם ויאהבך, כי החכם האמיתי יודע להעריך את התועלת שבתוכחה, ולכן מקבל אותה באהבה.
09:58 / 18.01.11
 
לכל בני קהלות הקודש שובה ישראל, בכל מקומות מושבתם, ולקוראי אשדוד נט, אנא ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם.

ענין מופלא מצאנו בפרשה, כאשר יתרו פוגש את חותנו משה רבנו, הוא אומר לו דברי ביקורת: "לא טוב הדבר אשר אתה עושה. נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר. וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר" (שמות יח'). וכשנתבונן מעט בהנהגתו של משה רבינו, נראה בגדלות נפשו ובטוהר מידותיו והליכותיו של איש האלוקים. שהרי אף אחד אינו אוהב שיעירו לו הערות על מעשיו והנהגותיו, ומאוד קשה לאדם לקבל ביקורת על מעשיו. וכאשר באים בטענה לאדם, מיד מוצא הוא הסברים ואמתלאות ליישב את מעשיו ודרכו, וכל זאת משום שיקשה לאדם לשמוע ולקבל שטעה בדרכו ובהליכותיו.

וככל שמעלת האדם רמה ותפקידו ומעמדו בעיני הציבור חשובים יותר, כך יקשה ויכבד עליו לשמוע הערות והוספות על דבריו. קל וחומר בן בנו של קל וחומר כאשר הביקורת היא בעיניני הציבור, שאז צריך להשפיל עצמו וכבודו בעיני כלל הציבור. וכבר אמר רבי טרפון (ערכין ט"ז ע"ב) תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה, אם אמר לו (המוכיח) טול קיסם מבין שיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך. והיינו, שהאדם אינו מסוגל לקבל תוכחה, ואע"פ שאמרו לו דברים מוצדקים ונכונים שצריך לתקן ולשפר במעשיו, מכל מקום מוצא פגם וחסרון במוכיח, ואינו מוכן לקבל את דבריו, אע"פ שהם אמיתיים וצודקים.

אך אצל משה רבינו היה ההיפך הגמור, ובשעה שבא אצלו יתרו חותנו והשיג על כל דרך ואופן הנהגתו את העם, והוכיחו בדברים קשים ואמר לו נבול תיבול גם אתה גם העם אשר איתך, והאריך בדברים להראות לו עד כמה גדולה הטעות בדרך הנהגתו. ולנוכח דברים קשים אלו משה רבינו לא העלים פניו מדברי תוכחת חותנו. ואע"פ שהיה יכול לטעון שמה שהוא עומד על העם מבוקר ועד ערב, הרי זה בכדי לשמוע באופן אישי כל תלונה וטענה של בני ישראל, ושכל אחד ירגיש שיש לו את האפשרות לקבל את פתרון שאלתו ישר ממשה רבינו ללא צורך במתווכים. וא"כ זה רק לתועלת עם ישראל, ובכדי שכל אחד, קטן כגדול ירגיש חשיבות וערך לדבריו, ושהוא מקבל יחס אישי ממשה רבינו איש האלוקים. ובכל זאת משה רבינו סבר וקיבל את טענות חותנו, ומתוך שהבין שטענותיו צודקות ונכונות, מיד פעל לעשות ככל אשר אמר. ולא הרגיש פחיתות בעצמו מה שצריך הוא כעת לשנות את כל דרך הנהגתו עם הציבור, ולטרוח ולחפש דיינים ושופטים על העם, וקבל את התוכחה באהבה רבה.


וחז"ל לימדונו עד כמה גדול הקושי לקבל תוכחה, ועד כמה האדם אינו מסוגל לשמוע ביקורת מזולתו, ואפילו שהוא עצמו מודה ומכיר בה. ועד כדי כך העלבון גדול, וקשה לשמוע דברי ביקורת והשגות, שאם יעקב אבינו היה מוכיח את ראובן, היה הולך לו אצל עשיו אחיו ודבק בדרכיו ובמעשיו. היה עוזב את כל מורשת והנהגת בית אביו שיושב אוהלים והליכותיו נועם, והיה דבק בעשיו הרשע איש ציד איש שדה. ולכן הוכיחו סמוך לפטירתו, כדי שלא יהיה בוש מדברי התוכחה.


ואכן, קבלת התוכחה היא אחת מהתכונות הנדרשות ממנהיג, כפי שמצאנו במשה רבינו שקיבל תוכחת חותנו וכלכל את מעשיו לאורה. וכן אמרו חז"ל (יומא כ"ב) שאול באחת ועלתה לו דוד בשנים ולא עלתה לו. והיינו, שאול חטא חטא אחד ואיבד את המלוכה, אך דוד אף על פי שחטא בשניים לא עלתה ממנו המלוכה,כיון ששאול לא הודה בחטאו והטיל את העוון על העם, וכאשר שאל שמואל את שאול מה קול הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אני שומע, ויאמר שאול מעמלק הביאום 'אשר חמל העם' על מיטב הצאן והבקר (שמואל א' ט"ו). ואמנם לא רק העם בלבד חמל על הצאן אלא גם שאול שהרי כתוב ויחמול 'שאול והעם' על אגג ועל מיטב הצאן והבקר. . אך דוד המלך קבל את התוכחה, הודה והכיר בחטאו ולא חפש סיבות בכדי להצדיק את מעשיו, משום כך אע"פ שחטא בשניים עמדה לו המלכות לו ולזרעו אחריו.

וזו מעלה גדולה, לדעת לקבל את התוכחות, וכמו שאמר שלמה המלך, הוכח לחכם ויאהבך, כי החכם האמיתי יודע להעריך את התועלת שבתוכחה, ולכן מקבל אותה באהבה.

09:57 / 18.01.11
   
     
לאהובנו וחביבנו היקרים, אנא ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם, אושר ועושר בביתכם כל הימים.

ציוי מיוחד הצטוו בני ישראל לפני שיצאו ממצרים, וכמו שאמר הקב"ה למשה רבנו: "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" (שמות י"א ב'). ואמרו חז"ל (ברכות ט' ע"א) אמרי דבי רבי ינאי, אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקב"ה למשה, בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. אמרו לו, ולוואי שנצא בעצמנו, משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם, מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה, ואומר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום.

הקושיא המתבקשת היא עצומה, היאך ניתן להאמר שאברהם אבינו יבוא בטענות כלפי הקב"ה, ויאמר: מדוע ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצא ברכוש גדול לא קיים בהם. הלא כל מהותו של אברהם אבינו היתה, במה שמסר נפשו על דבר ה' בלא שום שאלות ופקפוקים, והיה איתן בדעתו לקיים רצון ומצוות ה', עד שעמד כנגד כל אנשי העולם, ומשום כך נקרא "אברהם העברי", שכל העולם עמד מעבר אחד של הנהר ואברהם אבינו היה מעבר השני של הנהר, איתן בדעתו וברוחו, איתן באמונתו בצור העולמים.

ומצאנו כמה פעמים שהקב"ה ניסה את אברהם אבינו, והיה לו לשאול ולהקשות על מידותיו של הקב"ה, ובכל זאת קיבל את רצון וגזירת ה' באהבה ובשמחה ולא שאל והקשה על הנהגת ה'. כפי שמצאנו שאמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ו) ר' יוחנן אמר, אמר לפניו (אברהם אבינו להקב"ה), בשעה שאמרתי לי קח נא את בנך את יחידך, היה לי מה להשיב, אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו קח נא את בנך. חס ושלום, לא עשיתי כן, אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך. וכן בשאר הנסיונות שעמד בהם אברהם אבינו, לא הקשה ושאל על מידותיו והנהגתו של הקב"ה. ואם כן, מדוע לפני שיצאו בני ישראל ממצרים, בקש הקב"ה שישאלו מהמצרים כלי כסף וזהב, בכדי שלא יאמר אותו צדיק, ומדוע היה חשש שיאמר ויטען כנגד הקב"ה, מאחר שאף פעם לא עשה כן. וקושיא נוספת, מדוע היה צריך לבקש מבני ישראל בלשון בקשה ובתחנונים שיקחו כסף מהמצרים, ומי לא יחפוץ לקחת לעצמו כסף וזהב?

ונראה לבאר, שאם נתבונן נראה, שיש בני אדם שהנסיון שלהם בעולם הזה הוא, לעבוד את ה' ולקיים את המצוות מתוך עושר והרווחה, והקושי שלהם הוא, לעשות את רצון ה' בשלימות, בלי שהעושר יפריע להם ויעמוד להם לרועץ. ומאידך ישנם בני אדם שמטרתם בעולם הזה, לעבוד את ה' דווקא מתוך עוני, והנסיון שלהם הוא לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, אף על פי שביתם ריק וחסר כל.

ומצאנו אצל יעקב אבינו שבשעה שהלך לחרן לבית לבן הארמי לשאת אשה נשא את ידיו ואמר, שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, והיינו, שהתפלל יעקב אבינו תפילה מיוחדת, לפני שהלך לחרן. ומה הייתה תפילתו? אלא, יעקב אבינו גדל בבית מלא כל טוב, שלא חסר בו דבר, וכמו שאמרו חז"ל במדרש, שהיו הבריות אומרים, זבל פרדותיו של יצחק אבינו ולא כספו וזהבו של אבימלך, והיינו, שיצחק זכה בברכת ה' ומצא מאה שערים בחלקו, ועושרו היה מופלג הרבה מעושרו של אבימלך מלך גרר. וכן אמרו חז"ל, שיצחק אבינו כתב לרבקה בכתובתה שתקבל שני גדיי עיזים בכל יום, ומזה יכולים אנו ללמוד ולהבין באיזה רחבות התנהל ביתו של יצחק אבינו. אך בשעה שהגיע יעקב אבינו אל חרן בעירום ובחוסר כל, הבין יעקב אבינו שמעתה צריך הוא לעבוד את ה' מתוך עוני, והיה הדבר קשה עליו מאוד שכן לא הורגל בזה מימיו, שזו הנהגה שונה והפוכה ממה שהורגל בבית אביו, ואמנם שנסיון העושר קשה מנסיון העוני, אבל בכל זאת יעקב אבינו התיירא וחשש היאך יוכל להתמודד עם נסיונות מהסוג שמעולם לא הסכין לעמוד בם.

וזה פשר בכיו של יעקב אבינו בשעה שנפגש עם רחל אמנו על הבאר, ולא שחס ושלום הצטער שלא הביא בידו מאום לרחל, שבוודאי קיבל עליו מידת הדין באהבה גמורה. אלא שהיה מתיירא ודואג על העתיד, איך יעמוד בנסיונות ובפיתוי היצר מתוך עוני, והיה בכיו מלא תחינה ותפילה לה' שיצליח את דרכו החדשה. וזה כוונת המדרש אשא עיני אל ההרים, אל ההורים, והיינו שיעקב אבינו נשא את עיניו אל הוריו שלימדוהו וגידלוהו בדרכם ועל פי שיטתם, ובאותה הדרך והשיטה היה יעקב אבינו מורגל כל ימיו. ועתה הרגיש שמאין יבוא עזרו, שהרי מעתה צריך הוא לברור לעצמו חלק לבד ולסלול דרך חדשה בעבודת ה', ועל כן היה מצטער על שאל הביא עמו מאומה מבית אביו, כיוון שחשש מפני עבודת ה' וקיום המצוות מתוך נסיון העוני שלא הורגל בו.

לכן ציוה הקב"ה למשה שיבקש מבני ישראל שיקחו ממצרים כסף וזהב לרוב, בכדי שלא יאמר אותו צדיק, ועבדום קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש לא קיים. שכידוע שבארץ מצרים התחילה ההתהוות של בני ישראל להיות לעם ה', ובמצרים עברו את כור הברזל ששם זיככו וצרפו את נפשם להיות עבדי ה'. וכל השהיה במצרים מתוך סבל ויסורים קשים, היו לתועלת עם ישראל כדי לתקן את נפשם ולברר הניצוצות. והסבל והיסורים שעברו בני ישראל במצרים, הם נותנים לנו את הכח והיכולת בכל הדורות לעמוד ביסורים ובנסיונות הקשים ביותר, ומה שבני ישראל סבלו במצרים בגלות וזככו את נשמתם, על ידי זה יש לבניהם כח ותעצומות לעמוד בנסיונות הקשים ביותר, ולמסור את נפשם למען קדושת ה'. וכל מעשי האבות סימן הם לבנים, והאבות במעשיהם סוללים את הדרך לבניהם אחריהם, ומצאנו בחז"ל שכשהאבות מסרו נפשם בעבור מצווה מסויימת, אזי גם לבנים יש כח למסור נפש בעבור אותה המצווה. משום שבכל דיבור או מעשה של האבות, נחקק בנפשם ובנפש בניהם הרושם של אותו הדיבור או הפעולה, ולכן מוכרח שהנהגת הבנים תהיה באופן ובדרך הנהגת האבות.

ואם כן נמצא, שבמצרים בני ישראל קנו את הכח לעמוד באמונתם, ולקיים את מצוות ה' מתוך נסיון העוני והמחסור ובמסירות נפש. אך את היכולת לעמוד בנסיון העושר עדיין לא קנו לעצמם, שהרי לא היו עשירים במצרים. לכן אמר הקב"ה למשה שיבקש מבני ישראל שיקחו ממצרים כסף וזהב, כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו', והיינו, שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שבניו יגלו למצרים וישתעבדו שם, ואחרי השעבוד יגיעו לשלמות נפשם ויבואו לידי התיקון השלם, וזה תכלית השעבוד והירידה למצרים. ואם יצאו בלא רכוש ממצרים, יטען אברהם אבינו שעדיין לא הגיעו בניו לשלמות הראויה, שהרי עדיין לא קנו לעצמם קניני נפש שאיתם יוכלו לעמוד בנסיון העושר. לכן ביקש הקב"ה ממשה שבני יקחו רכוש ממצרים, לא בכדי להעשיר אותם ושיהיה להם רכוש גרידא, אלא בכדי לחזק אותם שיוכלו לעמוד בנסיון העושר ושיוכלו להנחיל את הקניינים הללו לדורות הבאים אחריהם.

לכן יובן מדוע היה הקב"ה צריך לבקש ממשה שיאמר בלשון בקשה לבני ישראל שיקחו כסף וזהב מהמצרים, והרי בני ישראל היו צריכים לשמוח על ציווי זה לבקש כסף וזהב ומי לא יחפוץ להעשיר את עצמו. אלא שבני ישראל ידעו שנסיון העושר קשה מנסיון העוני, ולא רצו להכניס את עצמם לנסיונות חדשים שלא הורגלו בהם, וכפי שאמרו למשה רבינו, ולוואי שנצא בעצמנו, והיינו, הלוואי שנצא בשלום ובשלמות הראויה בדרך שנהגנו עד כה, ושנצליח להשלים נפשנו בדרך זו לעמוד בנסיון העוני. אך הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו, שבסוף השעבוד בני ישראל יצאו ממצרים מושלמים, בכל סוגי השלמות וסוגי הנסיונות הקימים, וע"כ אם לא יקחו רכוש מהמצרים הרי שעדיין יחסר שלב אחד בשלמות נפשם, וע"ז יבוא אברהם אבינו ויטען, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ונפשם ונפש בניהם אחריהם מושלמת לעמוד בנסיון העוני. אך ואח"כ יצאו ברכוש לא קיים בהם, וא"כ נפשם עדיין לא מושלמת לעמוד בנסיון העושר. משום כך ציוה הקב"ה למשה שיבקש מבני ישראל שישאלו רכוש מהמצרים, והיה זה ציווי בלשון בקשה, שאף על פי שקשה עליהם הדבר, בכל זאת יתאמצו לשאול כלי כסף וכלי זהבף בכדי להפיס את דעתו של אותו צדיק ושלא יצטער שעדיין לא הגיעו בניו לשלמות נפשם הראויה.
נזכה בעזרת השם לעשות נחת רוח להקב"ה, לעמוד בכל הנסיונות העומדים ובאים לפתחנו בכל יום ויום, וכשם שנגאלו .
21:21 / 06.01.11
 
     
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה