מתיאס בונה על קריירה בינלאומית. עם ה'טוטאל לוק' שלו, הכישרון, האמביציה או החוצפה הישראלית והאותנטיות, שכל כך נדיר לגלות אין ספק שהוא הולך להצליח. הוא למד משחק שלוש שנים בסטודיו של קרן ידובסקי, תוך כדי למד עוד כל מיני דברים ושיטות- משחק מול מצלמה, "צ'בק"- שיטה שמרכזת שיטות משחק שונות לכדי כלי אחד מעשי ומסודר.. השתתף עד כה בכ- 70 הצגות כשהגדול בהן הוא תיאטרון גבעתיים (המחזמר גריז- שיחק בתפקיד הראשי) ובעיקר לוקח חלק בתיאטרון פרינג' על סוגיו. רק בשנה האחרונה היה פרזנטור של האגודה לזכות הציבור לדעת- והופיע כשחקן ראשי בכל סרט שזכה לבין 50 ל90 אלף צפיות, סרט קולנוע ״רוח חדשה״ של דורון ערן, הצגה בתאטרון הסמטה ״משבר זהות״ של אלי דנקר ובעוד כמה פרסומות: מאזדה, מרידול, אוטוקש ועוד.

כתבה על ההצגה "משבר זהות" מתוך תוכנית בוקר חם בערוץ 2:



סקס סמים ורוקנ'רול- הסיפור האמיתי
מתיאס כתב סדרה על אביו שהיה זמר שאנסונים גדול בצ'ילה. עד לאחרונה הוא לא היה מדבר על זה, פחד להתעסק במוזיקה (מנגן ומקליט לאחרונה חומרים מקוריים שכתב והלחין). הוא איבד איתו קשר כשהיה בגיל 3- טס יחד עם אימו לארץ. לאחר מכן אימו נישאה לאחר... בכל נושא המשפחתי הוא ניתק והדחיק קשרים משפחתיים שלו והיום הוא מנסה לחדש אותם.

אם חשבתם שלאנשים יפים יש חיים קלים יותר, כנראה שלא שמעתם את הסיפור של נייבלט. זה שהוא יפה אכן פתח לו דלתות, וסביר ועוד יעזור לו פה ושם. אבל הוא התעסק שנים בעובדה שאביו ויתר עליו, לא חיפש אחריו, בלחיות עם אימו ואחים למחצה והתעסק לא אחת בכאב. דרך המשחק הוא מוצא תרפיה. הוא מוציא דרך תפקידים שונים את כל הכאב והפחדים שלו, מתעמת מול עצמו, חוקר דמויות ואת הרקע שלהן ובאופן אוטומטי, כשהחליט לחקור עבור הסדרה שכתב מי היה אביו עשה גם שם את אותם הדברים וחקר לעומק, שאל שאלות וניסה להבין את דמותו, עד לכדי שהוא ברגעים מסוימים הרגיש כאילו הוא עצמו הופך לדמות אביו. כשהיה בן 24 נסע לצ'ילה לחקור על חייו של אביו, שם הכיר אחות שלא ידע על קיומה ואת המשפחה שלו.

"היה לי רגע קוסמי שלרגע היינו שני אנשים והתחברנו לכדי אדם אחד. אני כמעט בטוח שהדבר הכי גדול שירשתי ממנו זו התשוקה- תשוקה לטינית, לאמנות, ל"להיות", להטביע חותם.
מספיק שבסוף ההצגה יפנה אליי בנאדם אחד שיגיד לי שהוא הצליח להתחבר, להתרגש, לראות צד אחר שהוא לא הכיר או קיבל כלגיטימי במחשבה שלו קודם לכן- שווה בעבורי הכל", אומר נייבלט.


איך אמא שלך הגיבה על זה שכתבת סדרה על אבא שלך?
"היא הייתה בהלם. אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי, לטוב ולרע והבן אדם הכי מכיל שאני מכיר ביקום הזה. מדובר בסדרה שמתבססת עליו אבל לא אוטוביוגרפית".

מתיאטרון פרינג' להוליווד

אז אתה נוסע לארה"ב לנסות את מזלך?
"אין פה עניין של לנסות, אני נוסע להצליח. המשחק אצלי בוער וחי וזו מטרת החיים הגדולה שלי כרגע. אני לא מפחד ממה שאני משאיר ואולי מפסיד פה. מעבר לזה- אם בישראל שחקן יכול לעבור בממוצע אודישן איכותי אחד בחודש, שם יש אפשר לעשות בכל יום שני אודישנים. יש לי כבר סוכן והרבה משמעת עצמית ואני הולך לעוף על זה. אין נוסחה יותר מנצחת מאשר לתת את כל כולך לדבר שאתה אוהב ורוצה להשיג".


נייבלט מקדיש מידי יום כ- 16 שעות למשחק- חזרות, קריאת טקסטים, כתיבה ויצירה, אודישנים, לימודים, פרויקטים של סדרות שעליהן הוא עובד ואמורות להצטלם בקרוב, מלמד נוער בסיכון בעיר לוד משחק ובקרוב יעלה איתם הצגת סוף שנה ולאחרונה גם עוסק במוזיקה. אגב, הוא מנהל את ה'אוטו' בר ברוטשילד ב"זמנו הפנוי" ונמצא שם שלוש פעמים בשבוע.

לאחרונה סיים מערכת יחסים זוגית עם מלכת היופי לשעבר שני חזן שארכה שנה וחצי.
"הזוגיות הייתה מדהימה. אני טוטאלי וקשה לי להיות טוטאלי לשני דברים וכרגע העבודה שלי והאהבה למשחק היא ב'טופ' סדר העדיפויות שלי. יש לי רצון לאהבה אבל יש מכשולים בדרך. זוגיות כמו שמגדירים אותה בחברה היא סוג של מכשול כרגע להצלחה בקריירה שלי".

"אף אחת לא רוצה להיות מספר 2"...
"נכון. אני קצת אגואיסט כרגע. זה נושא רגיש. הזוגיות שלי לא נגמרה בגלל חוסר אהבה אלא בגלל חוסר יכולת שלי לשים את הזוגיות במקום הראשון. לייצר זוגיות כמו שאנחנו רוצים לעיתים גורם לנו לנסות לשנות את בן/ בת הזוג ואני לא מעוניין לשנות אף אחד. אני רואה את החיים שלי בצורה שונה מרוב האנשים שסביבי. אני לא מחפש את המקום הנוח לשבת על זרי דפנה ולהתמסד כמה שיותר מהר. אני לא מאמין במוסד הנישואין. יכול להיות שזה ישתנה מתישהו...
אני מאמין במשפט 'תאהב את החרא שלך'- כל מה שאנחנו עוברים בונה אותנו למי שאנחנו, בעיקר הדברים הקשים והלא נעימים. יש לי ביקורת גדולה על החברה, על זה שכולם מקרינים כל הזמן רק פאן וכיף ושהפכנו לדור מזויף".

עבר מאשדוד לתל אביבי כי התעשייה הזו חיה בישראל שם והצעד הבא מבחינתו הוא לעבור לארה"ב (וזה קרוב מתמיד- יטוס ב- 10 בספטמבר).


הכנת לעצמך כבר את השטח בארה"ב?

"תפסתי את הרגליים שלי ונסעתי לשבועיים לארה"ב עם שלוש מטרות: סוכנות בניו יורק, סוכנות ב- LA ושמישהו חזק ממש יקרא את התסריט שלי. להשיג שם סוכנות זה סיפור רציני... והשגתי את שלושתן. הימים הראשונים בניו יורק היו לי קשים מאוד, הרגשתי שם הכי בודד שאי פעם חשתי. עברתי מסוכנות לסוכנות ואם ראיתי שבריר של אפשרות לעבור את המזכירה ולשוחח איתה מיד שלפתי את האייפד שלי והצגתי את עצמי. למזלי קיבלתי ספונסר משתי סוכנויות- גם בניו יורק (הסוכן שגילה ווין דיזל) וגם בלוס אנג'לס ולבסוף בחרתי בלוס אנג'לס, לשם אני אטוס ושם אני אתחיל את דרכי החדשה עם ויזת אמן. ניסיתי להיות מרשים באודישן והגעתי בהרגשה שאני נוגע ולועס את הייעוד שלי. באתי רעב ושיחקתי את המשחק, כמו שאני יודע. הרגיש לי בית שם והחלטתי ללכת לפי האינטואיציות שלי. נתתי לסוכנות שם את התסריט שלי, שתרגמתי תוך יומיים. קראו אותו. מדובר שם על שנות ה-70, זמר לטיני שהגיע משום מקום ומנסה את מזלו באמריקה, מעין שילוב בין הסדרה "פבלו אסקובר" ל"וייניל"- רק שפה זה מתבסס על אבא שלי".

יכול לתת לנו 'ספויילר' קטן כדי שנכיר יותר את הדמות של אביך?

"תמיד סובבו את אבא שלי בחורות וזה מה שגרם לאמא שלי לעזוב אותו, בתוספת של אלכוהול וסמים. לימים אבא שלי החליט להתבודד וחי מתישהו גם עם שלוש נשים. הוא חלה בסרטן וסירב לעבור טיפולים כלשהם. כלום לא גמר אותו עד שהוא הלך לקנות תפוח, חצה את הכביש ונדרס למוות. למדתי לאהוב אותו בסדרה. מעולם לא הרגשתי שאני אוהב אותו עד כתיבת התסריט ומבחינתי סיפור חייו זה הדבר הכי גדול שהוא נתן לי- שהפך לתסריט ובקרוב אני מקווה ירקום עור וגידים".


מתיאס הוא אמן שמוציא את עצמו החוצה- על הבמה, בכתיבה, במוזיקה וברגע שמוציאים החוצה נחשפים מצד אחד ופורקים את האמת החוצה. הפידבקים שמגיעים לאחר מכן הם אלו שממלאים אותו. זה המחיר והתועלת בלחשוף את עצמך, באמת, ממקום עמוק, כנה וישיר.

יש הרבה מקומות שניתן למצוא בהם כעס בסיפור החיים של מתיאס- על אביו שבחר בחיי רוקנ'רול
מאשר בו. על זה שהוא לא חיפש אחריו, ויתר עליו והרבה כעס עצמי שהוא עבר והשלים איתו- זה שניסה להוציא את האמת שלו בכוח, זה שלא דרש את הנוכחות של אביו קודם לכן, עוד בחייו אבל בסיומו של עניין, יש הרבה סליחה והשלמה שהגיעו אחרי תהליך גדול ועוצמתי שמתיאס עשה עם עצמו אל מול ההוויה של אביו.

לשבת במשך שעה וחצי מול מתיאס זה לא דבר קל. לפחות שלוש פעמים רציתי לקפוץ עליו או לפחות לגעת לו בטעות ביד. יש לו עיניי אגוז ירוקות, עור מתוח ושזוף, חיוך כובש ורמת טסטוסטרון מטורפת שמזכירה את המזרקה הגדולה בברצלונה. הוא חגיגה לעיניים אבל מעל כל זה- הוא כנה ואמיתי ומעניק תחושת נינוחות. לא מפחד לדבר על המקומות הכואבים שלו, על רגשות, על פחדים וכשהוא מדבר על החלומות שלו- משחק וגם על אהבה (למרות שהיא לא במקום הראשון עבורו כרגע) העיניים שלו מנצנצות. ועם הניצוץ הזה הוא בדרך לכבוש את אמריקה הגדולה וכל שנותר לנו זה לאחל לו בהצלחה גדולה ולאחל לו שהכותרת הבאה תהיה על זה שהוא מגשים וחי את החלום.

צילום:  Ran Yehezkel/ רן יחזקאל 

 


 

 

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]