את הכינוי ONE LOVE משייך דודי שובל לעולם ה- היפ הופ אליו הוא מחובר בכל רמח איבריו, חי ונושם אותו ומזרים אותי מידי סוף שבוע לקהל האשדודי ומרחבי הארץ מגיעים למועדון ה- DOPE שברשותו, הממוקם באזור התעשייה באשדוד.

אשדוד היא בירת ה'היפ הופ' בישראל

את ה- DOPE פתח שובל לפני כשלוש שנים, ביום שהשתחרר משירותו הצבאי בגבעתי. הוא התחיל כפאב, הפך לדאנס קלאב והיום כבר נחשב למועדון לכל דבר. היום הוא אחראי שם על השיווק, הבאת האמנים ועוד ומזמין את כל מי שמחפש רחבת ריקודים להגיע. המקום מוקדש כל כולו לעולם ה- היפ הופ- החל מציור הגרפיטי שעשה על הקירות, המקום מעוצב אורבנית, מתקיימות שם תחרויות "ברייקדאנס" עם רקדנים שמגיעים מרחבי הארץ. הוא בעצמו מאוד אוהב לזוז וחי סביב מוזיקה.

להיפ הופ יש ארבעה אלמנטים משמעותיים: 1. הדיג'יינג- מהביטבוקס אל הסקראטץ' ומוזיקת ההיפ הופ שנבעה ממוזיקה שחורה: R&B, פאנק, בלוז וכיום היא עברה אבולוציה ונהייתה יותר אלקטרונית ונכנסה למיינסטרים, פחות או יותר, ויש את הרגאיי והדאנסהל שזה הכי מדהים. 2. הראפ והאמסיינג- הנחיית אירועים ואילתורי פריסטייל, אומנות החריזה המתחברת עם נאום, דיבור, פרוזה ושירה. סחף את העולם ויצרה בין היתר את הסלנג שהשפיע על כל השפות בעולם  3. הברייקדאנס (ריקוד שהוא בעצם אקרובטיקת רצפה בסגנונות שונים על מקצב הברייקינג) והאולסטיילס (בריקוד ההיפ הופ יש הרבה סגנונות ותת ז'אנרים לכל סגנון, גרוב, פופין, לוקינג, וויוין, קראמפ וכו' ..כל אחד והסטייל שלו!) 4. הגרפיטי- זהו בעצם עולם האומנותי בתרבות, ההתקשורת החזותית של הרחוב בימינו, החלק הפלילי, טיפוגרפיית האותיות המסוגננת והפצת השם והמסר שלך".

סדנאות לנוער


אחד הדברים הכי מעניינים ששובל עושה הוא לימוד של בני נוער מידי יום בסדנאות מיוחדות עם ספריי ומעביר איתם שעות של חוויה שבסופה הם יוצרים יחד אמנות גרפיטי על קירות. הוא מסביר להם את העקרונות החשובים, נותן להם הוראות בטיחות, יוצר את הסקיצה של הציור על הקיר ומלמד אותם כיצד לעבוד נכון ולצבוע. מכיוון שמדובר לרוב בציורים ענקיים, כל קבוצת ילדים מתרכזת באזור אחר ורק בסיום הצביעה ניתן לראות את התוצר הסופי, שלרוב מותיר את כולם פעורי פה, נרגשים והמומים.

שלא תחשבו שקל לצייר עם ספריי. לשובל לקחו 3-4 שנים ל"השתלט" על כל הסיפור הזה ולהבין כיצד לעבוד טוב ונכון. יש סדנאות שהן תהליכיות וארוכות שהופכות כבר ממש ללמידה של "תרבות הרחוב" ויש סדנאות מזורזות כדי לקדם פרויקטים יחד עם קבוצות.

דודי עושה היום סדנאות בכל רחבי הארץ, לא רק לבני נוער אלא גם לאוטיסטים, סכיזופרנים ובעלי מוגבלויות שלא יכולים אולי לעשות כלום, על פניו אבל מצליחים ללחוץ על ה"הדק".


הדרך לאמן גרפיטי רצופה בוונדליזם
"התחלתי מגיל קטן לאהוב ציור דרך סדרות טלוויזיה מצויירות. חבר ילדות שלי בשם יאן לימד אותי קצת אנטומיה, רקעים ושליטה בעפרונות ואז בגיל 14 נחשפתי והתחברתי לעולם ההיפ הופ. זה התחיל עם היכרות עם כמה רקדני ברייקדאנס שהיום לא רק מייצגים את ישראל אלא שופטים בתחרויות ברחבי העולם והכירו לי את עולם הציור בתרבות שלהם: הגרפיטי".
באותו היום, מספר שובל הוא כבר הלך וקנה פחיות ספריי צבע. בכל השנים הראשונות, הוא מעיד על עצמו שלא ממש הבין מה הוא עושה ובעיקר היה משחית בוונדליזם את הקירות ברחבי הארץ ובעיקר בתל אביב.

איך ההורים שלך הגיבו כשהם הבינו שאתה אמן גרפיטי?

"תראי, למדתי במקיף ז', שירתתי בצבא ובסך הכל הייתי בסדר. כמובן שההורים שלי לא אהבו את זה בהתחלה. ברגע שאמא שלי הבינה שאני עשיתי בעצם הרבה ריסוסי גרפיטי שהיא ראתה היא גם סילקה אותי מהבית- זה התחיל בתור תחביב והתאמנתי הרבה, הייתי עובד ומבזבז את כל הכסף שלי עם פחיות צבע... לימים, מהרגע שהשתחררתי ההורים שלי "זרמו" עם זה".

סוג של עבריינות, לא? איך מינפת את הוונדליזם לאמנות?
"תפסו אותי בעבר באשדוד- העירייה והמשטרה ביחד וביטלו לי את התיק הפלילי והפכו אותי לצייר הגרפיטי הרשמי של עיריית אשדוד. הפקתי מסיבת רחוב שכללה תחרות ברייקדאנס ועשינו ציור קיר ענק כחלק מיום המעשים הטובים לפני כשנתיים. בקרוב אגב, מתוכננת עוד מסיבה תחת חסות העירייה בשוק ו'. אבל השינוי המשמעותי קרה ברגע שהתחלתי עם הסדנאות. ברגע שהייתי בשירותי הצבאי הראש שלי היה במקום יותר מסודר ומקובע אך ההיפ הופ היה נמצא בפנים, ופתאום כשנפל לידיי להפעיל קבוצת ילדים, לצייר,  לענות על שאלות ולהוות דוגמא בו זמנית.. והצלחתי! הבנתי שיש בי את הכח הקטן להשפיע בין אם אני אומן גדול עדיין, או לא. יש משהו מעבר לונדליזם שהשפרצתי להנאתי בלילות נעוריי.. התחושה הזאת בערה בי! ומהר מאוד הגיע הדואופ, מה שדחף אותי להמשיך להתעסק ולהעסיק את כל הסביבה שלי בתרבות המובילה אותי קדימה עד היום!"

מה עם אשדוד?
"לצערי אין באשדוד מספיק יזמות. אז אני עובד לרוב מחוץ לאשדוד ומצייר בכל מקום שצריך. עשיתי במגוון רחב של מסעדות וברים ברחבי אשדוד כמו: "זה", "החוף", "אילומינטי", לורנס" ועשיתי 2 פרויקטים בשדרות בני ברית-מנחם בגין ובמתנ"ס עוזיאל.

מחוץ לעיר אני עושה פרויקטים מדהימים בבתי ספר, מועדוני נוער, מרכזי קהילה ואפילו וועדי בית מזמינים אותי לשכונתם. הלוואי ויכולתי לעשות יותר מזה ולצבוע כל שטח מקושקש ומוזנח או להרים פה פסטיבל גדול עם הרבה צבע מוזיקה וריקודים לבני נוער באשדוד".


גרפיטי כתקשורת חזותית

שובל לומד ב- HIT המכללה הטכנולוגית חולון תקשורת חזותית והתחיל לא מזמן את לימודי הסמסטר השני. הוא הבין מזמן שגרפיטי הוא חלק מתרבות רחוב והעברת מסרים לא רק דרך היפ הופ אלא בכל דבר שקורה ברחוב ומשלב כישרון מסוים.


זוהי רק ההתחלה לה לה

אם נראה לכם שדודי כבר מיצה וחי לאורך ולרוחב את החלום שלו, תבינו שמבחינתו זוהי רק ההתחלה. יש לו וויז'ן וחלומות גדולים והוא כאן כדי לשנות, ללמד, לעשות ובעיקר להשפיע לטובה דרך האמנות שלו על בני נוער.

"ספייס פיקס" היא למשל רשת חדרי כושר ענקיים בהם שובל צייר גרפיטי, תוכלו לראות את הציורים שלו גם ב- 26 סניפים של "דרינק פוינט" ברחבי הארץ וגם באשדוד. חוץ מזה הוא עושה עבודות פרטיות בבתים ועבודות בינלאומיות של ציורים על בתי ספר שלמים כמו זה שיטוס אליו בקרוב באוסטריה למשל.

כמה זמן לוקח לצייר ציור כזה גדול?
"תלוי מה הגודל. יש ציורים שלוקחים עבודה של 22 יום ויש ציורים שמתחילים ומסיימים באותו היום, בין 6-14 שעות".


הרבה פעמים יש ריסוס גרפיטי לא ברור על קירות, מה הקטע?
"גרפיטי לרוב זה אותיות גרפיטי. לעיניים שלא מבינות זה נראה כמו קשקוש/ כיתוב על הקירות. אמני גרפיטי לרוב עושים "טאגינג"- מי שמבין בתוך התרבות מה המשמעות- מבין ומי שלא- לא. בגרפיטי יש מספר אמנויות מורכבות הנשענות בסופו של דבר על מספר אותיות, אז כל אחד לוקח את זה למקום אחר, ישנם מגוון סגנונות כגון: טאגינג, טרואו אפ, טראש, באבל, בלוק, סימפל, תלת מימד וכו'. כיום זה משתלב עם ה"סטריט ארט", לאומנות יש המון פלטפורמות ואפשר לראות את זה ברחובות, בין אם זה דמויות וקריקטורות לצד דיוקנים ריאליסטים מעוררי השראה, ובין אם זה רקעי נוף מסוימים או עיצוב גרפי דקורטיבי... יש לזה השפעה! הצבע משרה אנרגיה מסוימת על הרחוב שחייב לייחס לו חשיבות. אחרי הכל הזיכרונות שלנו נצרבים ואנחנו גדלים ברחובות הללו. אפשר לקחת את הכוח של האנרגיה הזאת לשלוט על המסרים. ככה נוכל לפתח מזה משהו כל כך חיובי לקהילה.


פותח הרכב של אמנים.
בנוסף אליו יש לו עוד שני חברים- אחד מירושלים ואחד מחיפה, איתם יעבוד ביחד בפרויקטים גדולים ויספק אומנות בכל רחבי ישראל- גם יותר מהר וגם יותר כיף: עובדים, מציירים, שומעים מוזיקה. לא יכולתי לחשוב על עסק יותר מענג ומספק מזה, ולקוחות מבסוטים!


כמה עולה פחית ספריי?
"בין 30-50 ₪ לפחית. יש אחת מספרד בשם 'מונטנה' ו'בלטון' מגרמניה. יש את כל הצבעים שאפשר לדמיין. אין צורך "לערבב".


יש מקומות ש"דורשים" גרפיטי באשדוד?
"איפה שיש וונדליזם גרפיטי לרוב יש אלימות ופשע. ברגע שצובעים את המקום לחלוטין הכל משתנה. עשו מחקרים על נושא האנרגיה שהאומנות משרה על הסביבה ועל תודעת האדם ומהמחקר שלי אני יכול להגיד שצריך לקחת דוגמא מהערים הנפלאות ביותר בעולם ולהתחיל לתת לזה במה מסודרת מתוקצבת ואחראית. אחרי הכל אם תטיילו בתל אביב או בעולם אתם תשימו לב, שהגרפיטי יוצר את האווירה של "חו"ל" ! האווירה התוססת ברחוב, השמחה הסתמית לצאת ולהסתובב ברחוב. ולאשדוד יש פוטנציאל מדהים ומעמד מעולה. אני רק משתוקק ומחכה שיאפשרו לי ללכת לעשות גרפיטי במקומות כמו הכניסה הצפונית לעיר, שכונות, בניינים ענקים, שוק רובע ו' ורובע ב' ועוד...  אך ציורים בסדר גודל שכזה זהו עסק לא פשוט בכלל. אך למזלי הרב יש לי את ה DOPE ואני כן מצליח להשפיע באשדוד".

אירועים בינלאומיים? מה עם פסטיבל?
אם יהיה לי תקציב אני לגמרי יכול להרים פסטיבל שיפנה לבני נוער. היפ הופ זה לח'ברה הצעירים- יש כאלה שלוקחים את זה והופכים את זה לאמנות ומקצוע. יש כאלה שזה שלב אצלם בחיים. חשוב להבין שעבור ילדים- צבעוניות עושה משהו חיובי. אנחנו חיים בעיר אורבנית עם המון צבע "אפור". ההשפעות החיוביות שיש לילדים ביצירת או בחשיפה לצבעוניות הזו היא אדירה ומלאה בשמחת חיים ואנרגיות טובות".


רוצים להצטרף לחגיגת ההיפ הופ של שובל? תגיעו ל- DOPE בימי שישי- ה- ביג פארטי- החל מהשעה 23.00 ועד השעה 04.20.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]