לכל אלה שחושבים שאני מדברת מתוך מרמור, זוהי אינה הכוונה. איני ממורמרת כלל, להיפך, את תקופת המרמרת שהייתה לי כבר עברתי, השארתי אותה מאחור והתחלתי את השנה החדשה שלי עם אנרגיות חדשות וחיוביות בטירוף, לא נתתי לעצמי לשכוח שלא משנה מה- הכל קורה לטובה ושהמצווה להיות בשמחה היא חלק משגרת היומיום שלי. אני מביטה סביב ולא מבינה אם הדברים הם באמת כך או שמא גדל לי המספר במשקפי הראיה הורודות שלי.. אני החסידה של המשפט "החיים עוברים מהר מדי", אני מרגישה את זה על בשרי, אך אין זה אומר שאבזבז את זמני על דברים שטחיים וריקניים שבמבט ראשוני נראים לנו כהמבורגר 350 גרם, עסיסי, טעים, מגרה, מעורר תאווה וממלא, ובסוף מסתבר שזה רק סתם נקניק מהזן הכי פחות בריא, כזה שגורם לנו אח"כ לכאב בטן ובחילות, כי אחרי כל המסיבות והבילויים והסקס המזדמן, אחרי הסטוצים והקפיצה מפרטנר לפרטנר, ממיטה למיטה, הנפש נותרת ריקה. אם אדם לוקח לעצמו תקופה קצרה לחופש כי הוא זקוק לזה בעקבות דבר מה שהוא עבר אז אחלה, מותר לו ואף מתבקש, אם הוא באמת מרגיש בתוכו שהוא זקוק לזה אז שיילך על זה, אבל אני מתקשה להבין את אלה שעומדים על זה שהרווקות טובה מאהבה. הייתי בצד הזוגיות והייתי בצד הרווקות, ויש יתרונות וחסרונות לשני הצדדים, אין ספק, אך בסופו של יום, אתה תעדיף להיכנס למיטה עם האהבה שלך מאשר עם הטעם בפה של הבחורה ששכבת איתה שעה קודם, זאת שלא תזכור בבוקר שלמחרת. אני לא יודעת איך לתאר את זה אבל אני, מעריצת האהבה המושבעת, מוצאת את עצמי בתקופה בה אני הכי פחות מחפשת את זה. זה לא שאני לא רוצה בזה, פשוט שחררתי כל טיפת לחץ שאי פעם הייתה בי. למה? כי איני זקוקה לו כדי לעבור את הימים האלה. הבנתי שכל עוד שאני ממלאה את חיי באנשים נפלאים, חברים טובים, משפחה לתפארת ואמונה, אז הכל יבוא על מקומו בזמן הנכון לו. אם בעבר הייתי לחוצה מזה שהייתי בת 24 ואין לי זוגיות רצינית, אז היום כשאני בת 26, אני לא לחוצה בכלל, כי עדיף להיות לבד מאשר בקשר שקרי או לא איכותי, שלא יחזיק מעמד. אני אמשיך להיות רווקה עד שיגיע האדם הנכון, אני הרי יודעת בעצמות שלי שה' לעולם לא יאכזב אותי ושאם הוא כבר ישלח לי משהו, זה יהיה משהו טוב, ולדברים טובים צריך לחכות בסבלנות. אין לי חברה אחת שהיא רווקה, כולן נשואות או בדרך להתחתן, להגיד לכן שזה לא מירמר אותי בעבר? מירמר, אבל התגברתי על המרמור בהבנה אמיתית שזה לא העיקר שתהיה לי טבעת על האצבע, העיקר שהיא תהיה מגבר שיכיר אותי כ"כ טוב, עד כדי כך שהוא יידע שהטבעת חייבת להיות עם אבן ורודה. לאלה שעוקבים אחרי המדור שלי בארבע שנים האחרונות, בטח יודעים שלפני כשנתיים בערך התקרבתי מאוד לדת, כתבתי על זה המון, ומאז עברתי מין התרחקות קלה, כאילו חזרתי צעד וחצי אחורה. היום, כששוב אני מוצאת את עצמי מתקרבת אל היהדות שלנו ואל הדבר הנפלא הזה שנקרא אלוקים, אני מסתכלת אחורה, לתקופה בה הייתי מרוחקת ומבינה כמה הייתי מבולבלת ומרוקנת. היום אני מבינה שהדבר שממלא אותי יותר מכל דבר אחר הוא האמונה. אנשים שפחות קרובים לדת, נוטים להגיד משפטים כמו: 'זה הכי קל לבחור בדרך הזאת של האמונה'. מה קל פה? אין שום קשר לקל או קשה, אם אתה מבין את המשמעות והאמונה נכנסת לך אל תוך הנשמה אתה עושה את זה כי אתה מבין שאין לך דרך אחרת להרגיש שלם. איני זקוקה לבן זוג או לעבודת החלומות כדי להתעורר בבוקר עם חיוך, מספיק לי שאדע להעריך את החיים האלה על פני האדמה, שאין זה עניין של מה בכך שהתעוררתי לעוד בוקר בחיים האלה, שכל בוקר בו אנחנו קמים על הרגליים זאת מתנה נוספת מהקב"ה. יש לי חברים שאינם קרובים לדת כמוני, שבזמן שאני שומרת שבת למשל, הם יוצאים לחגוג במסיבות וכד'. בתקופה בה התרחקתי מעט מהדת, ניסיתי לחשוב איך ייראו חיי אם אחיה אותם כמו חייהם שלהם אבל אחרי תחקירים מעמיקים ונסיונות למיניהם, הבנתי שאיני יכולה לחיות את חייהם, אני צריכה לחיות את חיי שלי. ביום שהתחלתי לחיות את החיים מהבטן החוצה ולא מהאוזן פנימה, התחלתי לחיות באמת. הפסקתי להתעסק במה שאנשים חושבים או אומרים עליי, הפסקתי להתעסק במה אנשים יחשבו אם אעשה צעד כזה או אחר, מי שאוהב אותי יקבל אותי ואת דרכיי בכל מקרה, ולמזלי התברכתי בסביבה מדהימה, שעוטפת אותי באהבה ולא משנה אם אני עם ג'ינס קצרצר או עם חצאית עד הברך, לא משנה אם אני עם שיער אסוף או שיער ורוד צעקני, הם אוהבים אותי כמו שאני. זאת הגדולה, לדעת לקבל את האחר כמו שהוא בוחר לחיות ולהפסיק לנסות למשוך אותו בכל מחיר ללכת בדרך שלכם, כי כל אחד הולך בדרכו שלו ולמזלנו, יש מספיק דרכים שמתוכן יכול אדם לבחור את המתאימה לו ביותר, ושום דבר לא ימנע מכם ללכת שביל לצד שביל, גם אם השביל מוביל למטרה אחרת, הדרך משותפת.

אז נכון, חיי הרווקות הם לא ייאוש ואינם סבל כלל, את הזמן בו אני רווקה אני מנצלת בהשקעה על הקריירה, על הלימודים, על זמן איכות עם האנשים הכי איכותיים שיש, וכשיגיע הזמן לאהבה, אקבל אותו באהבה, פנויה אליו לחלוטין, כי אדע שאת כל מה שהייתי צריכה להשקיע בשאר הדברים, כבר השקעתי ומיציתי. בעבר חשבתי שהמסיבות והבארים והפאבים הם הנאה צרופה שממלאה את חיי בכיף וחוויות. אז נכון, חוויתי והכרתי, ביליתי ונהנתי, אבל זהו, מיצינו. כשאתה מתבגר מבפנים, אתה מבין שאתה זקוק למשהו אחר לחלוטין כדי להרגיש סיפוק אמיתי. הבילויים והסטוצים לא יביאו אותך למקום הזה, זה סתם חיזיון תעתועים שקרי. אני לא אומרת לא לחיות ולא לבלות, אבל לזכור ולהבין שזהו אינו העיקר ואף לא שליש מהעיקר. תפקסו את עצמכם על מטרה, רוצו אליה בכל הכוח, אל תפחדו מכלום ולמען השם, תפסיקו להגיד לי שחיים רק פעם אחת אז צריך להנות כמה שיותר, נכון- חיים פעם אחת וצריך להנות מהחיים האלה אבל אנשים שבילויים וסקס בלבד זה מה שגורם להם להנות מהחיים ואינם מבינים שזוהי רק המדרגה התחתונה ביותר, הם אנשים שאני אאחל להם שבשנה הזאת יגלו את האמת, וכמה שיותר ברכות.. בלי נחיתות קשות, כי כשהאמת הזאת מגיעה, לפעמים זה כואב להבין כמה זמן בזבזת על ריק.

ברגעים האלה בהם אתם קוראים את המדור שלי, אתם בטח בעיצומו של צום יום כיפור, אחד הימים ממנו אני הכי חוששת! באופן לא מוסבר, תמיד לפני כיפור אני בסטרס מטורף, מפחדת שיהיה קשה וארוך ומייגע.. מקווה שעובר עליכם צום קל ושאתם עסוקים בחשבון נפש ובהבנה שאם בע"ה תינתן לכם ההזדמנות להמשיך בחיים האלה לעוד שנה קדימה, תדעו היטב מה לעשות איתה. בשנה הזאת בהחלט עברתי לא מעט, נכנסו כמה אנשים חדשים ומדהימים לחיי, עברתי 2 מקומות עבודה ותהליכים ריגשיים שהעלו אותי כמה רמות בבגרות שלי, מה שמתבטא, מסתבר, בעיקר בכתיבה שלי. אז אני מנצלת את הבמה הזאת כדי לבקש סליחה. סליחה מכל אדם שאי פעם פגעתי בו. סליחה אם כתבתי אי פעם משהו שפגע בכם בדרך כלשהי, בסופו של דבר מדובר בטור דעה וזכותכם לחשוב אחרת. סליחה ממשפחתי האהובה, שלא הקדשתי לה מספיק זמן כמו שהייתי אמורה, שלא אמרתי להם מספיק שאני אוהבת אותם אבל אף פעם לא מאוחר ומאחר ואני יודעת שהם קוראים את השורות האלה אז זה זמן מעולה לומר- אוהבת אתכם עד אינסוף. חברתי הטובה ביותר יעל טסה לארה"ב לארבעה חודשים והיא חוזרת בעוד פחות מחודש, מה שגורם לי להתרגשות מטורפת בכל יום שעובר, מחכה בקוצר רוח לחזרתה אליי, אז יעלי, מצטערת אם בשנה הזאת פגעתי בך, תודה שאת חברה נפלאה, מחכה לך! אושר, שהפך לאחד מחבריי הקרובים ביותר בשנה האחרונה, תודה לך שאתה חבר נפלא, תודה שנתת לי מקום של כבוד בחייך, סליחה אם פגעתי, אם לרגע התרחקתי, אני תמיד איתך. רועי, החבר שחזר ביום בהיר אחד לחיי לפני מספר חודשים, תודה על כל מה שאתה בחיים שלי, תודה שאכפת לך כ"כ, תודה שאתה שם בשבילי, תודה שאתה אתה. שרונה, נופי, נטלי, ערן, אחותי הדר וכל מי ששכחתי- תודה שאתם חברים מהשורה הראשונה, חברים מהחלומות. אז בלי עין הרע, טפו טפו שום בצל ורוד ותבלינים, התברכתי בסביבה אוהבת ונפלאה ומקווה שבע"ה זה יימשך ורק נתקרב בשנה הבאה עלינו לטובה. מאחלת לכולם את הטוב ביותר, תודה שאתם אוהבים אותי כמו שאתם אוהבים, גם כשאני לפעמים קצת בלתי נסבלת, ורודה מדי (בעצם אין דבר כזה ורוד מדי!), תודה לכם, קוראיי היקרים על עוד שנה של אהבה.

אז האם אני מסיימת את המדור הזה בנימה אופטימית? ברור שכן! האהבה נמצאת בכל מקום, בואו נתחיל לפזר אהבה ושמחה לכל עבר, למה לא?? אין דבר ממלא יותר מלהיות שמח, גם בלי סיבה מיוחדת. תאהבו גם את אלה שאינם עונים על כל הקריטריונים שלכם ברשימת האדם הכי קרוב למושלם, עדיף לחטוא באהבת חינם מאשר בשנאת חינם. זאת הייתה שנה של שמחות ובע"ה שגם השנה הקרובה תהיה שנה של שמחות, של בשורות טובות, שנה של שמחה אמיתית מהלב, שנה בה נוציא מתוכנו את כל האומץ ונגשים חלומות. אז מה אתם אומרים? מתחילים את השנה על רגל ימין? ברור! כל שעליכם לעשות זה להחליט ולבצע. תזכרו שמה ששלכם יגיע עד אליכם, זכרו לפקוח עיניים ולראות את כל הדברים הנפלאים שמקיפים אתכם ולהודות עליהם כי הם לא מובן מאליו! זכרו להגיד לקרוביכם שאתם אוהבים אותם, כי אין לדעת מתי תהיה הפעם האחרונה שתפגשו אותם, וזכרו- במוקדם או במאוחר יגיע האדם שלא יתלבט, האדם שיידע שברגע שהוא מצא אתכם, הוא מצא את שחשקה נפשו ולא ייתן לכם ללכת, ועד שזה יקרה, תחייכו ותאהבו, אנשים שמחים ואוהבים מזמינים לחייהם רק עוד ועוד שמחה ואהבה. שנה טובה יקיריי.

לתגובות ופניות

[email protected]