השבוע ב"מי-טל על הבר", סיפור שכל אחד מאיתנו יוכל להתחבר אליו ואולי אף יגרום לכם לעשות איזה שינוי או שניים.. נושא חשוב מאין כמוהו במדור שלפניכם!
לא ייאמן כמה אנשים לא מבינים את המשמעות של הנס הזה שהם קיבלו- להיות בחיים. אני זוכרת את עצמי בעברי, כשלא הייתה לי עבודה, לא היה לי בן זוג, כשרבתי עם חברים או חשתי בדידות- ופשוט ישבתי וריחמתי על עצמי, בכיתי ללא הפסקה, שאלתי שאלות במקום לקבל תשובות. תראו איזה קטע, היום מצבי לא שונה בהרבה מבחינות מסוימות, אני עדיין רווקה ועוד לא מצאתי את העבודה המסודרת שלי, עדיין אין לי הרבה חברים קרובים, אני עדיין יישנה לבד בלילות, אך הפלא ופלא- אני הכי מאושרת בעולם! למה? כי אני כאן, כי זכיתי לחיות חיים נפלאים, ויותר מהכל- אני מתעסקת במה שיש לי במקום במה שאין, כשאת מבינה שיש לך את כל מה שאת זקוקה לו, כל העולם שייך לך. יצא לי להקשיב לאחרונה למס' הרצאות של אנשים שעברו מותת קליני, עברו לעולם הבא וקיבלו הזדמנות נוספת על פני האדמה. אני יודעת שחלקכם מרימים גבה ולא מאמינים שקיימים דברים כאלה באמת אבל גם אני, שהייתי ספקנית גדולה, אחרי שהקשבתי להם לא יכולתי שלא לחוש צמרמורות בכל חלקי גופי ולשמוע את האמת מרעידה כל מילה שיוצאת מפיהם. האנשים האלה עברו לעולם הבא וחזרו רק כדי להבין את משמעות החיים האלה, את העובדה שכל יום כאן הוא מתנה, שבכל בוקר שאנו מתעוררים בריאים, מרגישים טוב ורואים, שומעים ומרגישים, נושמים, אנחנו ברי מזל שאין דברים כאלה! הקשבתי להרצאה של בחורה שמתה מוות קליני, עברה משפט בשמיים בו הוקרנו לה כל המעשים שלה, הטובים והרעים, מול אינספור נשמות.. היא סיפרה על הבושה הבלתי נלאית שחשה כאשר הראו לה את כל החטאים שלה ולו הקטנים ביותר.. "אני בנאדם טוב, זה מה שחשוב", אנשים אומרים לי ללא הפסקה, אבל מי אמר שזה או זה או זה? מי אמר שזה שאתה בנאדם טוב זה אומר שאתה לא צריך לעשות עוד דבר בשביל להתקרב לזה שהביא אותך הנה? לעשות מצוות ולהיות בנאדם טוב זה הולך ביחד, כשתבין שלעשות מעשה טובה זה אומר שיש לך משהו לתת ואת המשהו הזה נתן לך ה', אז אולי תתחיל להבין שיש לך סיבה טובה לגמול לו וכמה שיותר. אני לא פנאטית, לא חזרתי בתשובה ואיני לובשת חצאיות וחולצות גולף, את זה אתם יודעים, אבל אני מתחזקת ומתקרבת לקב"ה בכל יום יותר, כי כל יום כאן הוא מתנה מדהימה שהוא נותן לי, ותארו לכם מה זה לקבל כל יום מתנה.. כל יום! היום אני מבינה שכל יום בו אני בוכה או כאובה, כועסת או מתוסכלת, זה כמו לקחת מיליון דולר ולזרוק אותם היישר לפח הזבל.. כי כל יום הוא מיליון דולר. אנשים שינו את חייהם ביום, אנשים חוו ניסים ביום, ברגע, הכל יכול לקרות.. וכשיודעים שהטוב ביותר עוד לפנינו, אין שום סיבה בעולם שנבזבז ולו רגע אחד על משקעי העבר, העבר מת, ההווה חולף מהר והעתיד קרוב מתמיד, תחיו, תשמחו, תנצלו את הזמן, תאהבו, תתרגשו, תתקרבו לה', זאת דרך מובטחת לאושר אמיתי. לא צריך לקרות לכם משהו קיצוני כדי שתרגישו אושר, עצם היותכם חיים ובריאים זוהי כבר סיבה ממש ממש טובה להיות המאושר באדם, כל השאר זה מותרות שאם זכיתם להם, הפכתם מיידית לאנשים עשירים- משפחה, בית, אוכל, עבודה, חברים, אהבה.. כל דבר זה פחות או יותר 7 מיליון דולר.. אז מה תגידו.. כמה יש לכם עד עכשיו...? ת-ע-ר-י-כ-ו! די לקחת כמובן מאליו כל דבר. תקראו לי חיה באגדה, תקראו לי אופטימית בהגזמה, וואטאבר, גיליתי את מה שבאמת חשוב וזה מה שמעסיק אותי וכמה שתבינו יותר מהר ככה תעלו על דרך המלך יותר מהר! בהצלחה.
"אני לא באמת שזה קרה לי, מי-טל, בואי אליי עכשיו אני חייב אותך!"
"טוב, אתה מוכן להגיד מה קרה?! מה אתה מלחיץ אותי?!"
"זה לא לטלפון, בואי". הוא ניתק את הטלפון ואני קפצתי מהמיטה, התקלחתי וטסתי אליו, לאחד מחבריי הקרובים, אותו נכנה ערן, שהדאיג אותי עד מוות. הגעתי אליו לדירה, פתחתי את הדלת וראיתי אותו יושב על הרצפה, בפינה, לא מדבר, בוהה בפינת הקיר, אפילו לא הסתכל עליי כשנכנסתי. כשטרקתי את הדלת, הוא כנראה נבהל מהטריקה שהוציאה אותו מיד מהחלום בהקיץ שהוא שהה בו והוא התקפל בתוך עצמו והתחיל לבכות. לא אמרתי מילה. חיבקתי אותו ושתקתי. אחד האנשים הכי חזקים שהכרתי בחיי שבור מולי לרסיסים, ידעתי שמדובר בדבר נורא. אחרי שהוא נרגע הקמתי אותו מהרצפה והושבתי אותו על הכורסא. מזגתי לו כוס פטל מתוק והתיישבתי לידו. לא דיברתי, ידעתי שברגע שהוא יהיה מוכן הוא יגיד את מה שהוא אמור. אחרי דקות ארוכות של שתיקה הוא פצה את פיו..
"את יודעת, מיי, כשהכרתי אותך לא באמת יכולתי לדמיין מצב כזה, שאת הבנאדם היחיד שארצה לדבר איתו. זוכרת איך הכרנו בכלל?"
"בטח זוכרת.. שיחקנו משחקי אגו מטומטמים אחד עם השנייה עד שנטע הגיעה". את נטע הכרתי במסיבת יומולדת של חבר משותף שלי ושל ערן, כשערן הביא אותה בתור בת זוגו. מודה, קינאתי, אבל מהר מאוד כשראיתי שהוא מאושר שמחתי בשבילו אך איך לומר.. היא לא נבלעה לי, זאת המילה, נבלעה. משהו בה לא נתן לי לסמוך עליה ב 100%, שלא נדבר על העובדה שהיא הרחיקה אותו מכל החברים שלו.. אבל זה כבר למדור אחר.
"בקיצור, מי-טל, את זה שהייתי עם נטע כבר מעל שנה את כבר יודעת, ואת זה שהייתי מאושר ועיוור לחלוטין את גם יודעת.. בעשרת החודשים הראשונים הכל היה מושלם ויותר מזה, היינו מאוהבים בטירוף, מבלים כל רגע ביחד, לא הייתי נפגשת עם אף אחד אחר חוץ מאיתה, היינו יישנים יחד, אוכלים יחד, מתקלחים יחד, שותקים יחד, הכל ביחד. כעבור עשרה חודשים נטע התחילה קצת להשתנות.. לא הבנתי מה עובר עליה, חשבתי שזה הלחץ בעבודה או מהלימודים, חשבתי שזה זמני ויעבור לה אבל כשהבנתי שזה לא משתנה ורק הולך ונהיה גרוע יותר, החלטתי לנסות להבין מה קורה שם. היא התחילה להעלם בכל מיני תירוצים שלא התאימו לה בשום אופן, אז החלטתי לעקוב אחריה. נסעתי אחרי המונית שהסיעה אותה. היא ירדה באיזשהו בית מלון. ירדתי אחריה כמו בלש מדופלם, היא לא הבחינה בי. היא נכנסה למלון ויצאה משם כעבור שעה. משם נסעה למלון אחר.. עוד שעה ושוב יצאה. לא רציתי לחשוב על כלום, לא רציתי להסיק שום מסקנה אבל צריך להיות ממש אידיוט כדי לא להבין מה קורה כאן.. בפעם השלישית כבר נכנסתי אחריה וכשהיא נכנסה למעלית נכנסתי יחד איתה. היא הביטה בי המומה.. שאלה אותי מה אני עושה שם כשהיא מגמגמת, הוצאתי אותה מהמעלית, לא עניתי לה. לקחתי אותה לרכב ודרשתי הסברים. היא התחילה לבכות וסיפרה שהחברה שלה לא הפסיקה לספר על כל הכסף שהיא עושה כנערת ליווי והיא התפתתה והחליטה לנסות.. והכסף עיוור אותה, היא התחילה לעסוק בזה באופן קבוע. לא הבנתי איך לא שמתי לב אבל כשהיא הסבירה לי איך ארגנה בקפידה את זה שלא ארגיש כשהיא יוצאת באמצע הלילה או כל תירוצי הלימודים וכד'.. הרגשתי אידיוט. מאיפה לעזאזל זה הגיע?! ידעתי שהיא בחורה חומרנית, שכסף תמיד היה חשוב לה אבל לא עד כדי כך.. בהתחלה זה היה רק מופעי חשפנות קלים אך במהרה זה הפך לאקטים מיניים מלאים, כי זה הרבה יותר כסף. הסעתי אותה הביתה ונסעתי לבית שלי מבלי לומר מילה. לא ידעתי מה לעשות עם זה.. לא ישנתי כל הלילה. לא האמנתי שזה קורה, שזה אמיתי. היא לא הפסיקה להתקשר אליי, לא עניתי לה, הייתי צריך לחשוב. אהבתי אותה מדי בכדי לוותר עליה אבל זה היה יותר מדי בשבילי לשאת.. אחרי יומיים נפגשנו לדבר. לא יכולתי, הסכמתי שניתן ליחסים האלה צ'אנס נוסף אחרי שהיא נשבעה שלא תעשה את זה יותר. היא באמת חזרה להיות עצמה והכל הסתדר.. 3 חודשים מאוחר יותר היא מגיעה אליי הביתה בוכה, גמורה, סמרטוט. במשך שעה רק הרגעתי אותה, לא הבנתי מה קרה לה ומה הלחץ הזה.. אחרי שהיא נרגעה היא סיפרה לי שהיא עשתה בדיקת איידס.. והיא יצאה חיובית".
"לא.. אתה עובד עליי..."
"הלוואי, מי-טל, הלוואי שהייתי עובד עלייך.. לא ידעתי למה להגיב קודם, לזה שהיא חולה או לזה שיש סיכוי שגם אני נדבקתי, סיכוי גבוה מאוד. לא דיברתי במשך שעה שלמה, אח"כ התחלתי לבכות, לצעוק, לכעוס, לא ידעתי איך להגיב.. כל החיים הולכים להשתנות, אם הם הולכים להמשיך בכלל.. מכה כזאת בבטן מעולם לא הרגשתי. עברו שבועיים, בשבועיים האלה התנתקתי מנטע, ביקשתי ממנה שתיתן לי את הזמן שלי, שאני זקוק לזמן עם עצמי כדי להבין מה קורה איתי ולאזור אומץ ללכת ולעשות את הבדיקה הזאת.. לא הייתי מסוגל. רק אחרי 3 שבועות העזתי לעשות את זה. אלו היו הימים הכי קשים בחיים שלי. לא ישנתי, לא אכלתי, בקושי נשמתי.. היה לי ברור מאליו שאם היא חולה, זה ודאי שגם אני. ברוב הפעמים נזהרנו אבל גם היו כאלה שלא. איזה אידיוט אני, חשבתי לעצמי, כמה שהייתי שאנן ולא הבנתי את המשמעות. מקודם קיבלתי את התוצאות.." הוא הרים את הראש והביט בי עם העיניים הגדולות והיפיפיות שלו, המבט שלו אמר הכל, הוא חייך אליי ואמר "אני בריא לחלוטין". חייכתי אליו כשאני נושמת לרווחה ומבינה למה הוא היה מכונס בתוך עצמו, בכה, התמוטט, כי הוא נולד מחדש. "היום, מי-טל, אני יודע שאין שום סיכוי לעולם שאשכב עם מישהי מבלי להיזהר, זה פשוט לא שווה את זה.. אני לא מתכוון להיות עם נטע, עברתי מספיק איתה ואם נולדתי מחדש, אני הולך להתחיל מחדש". שמחתי בשבילו אך כאבתי את כאבה של נטע, שכל חייה התהפכו, בעיקר בגלל תאווה לכסף ושאננות יתר. אני יודעת שאני אשמע כמו מורה לחינוך מיני בבי"ס אבל חבר'ה, תשמשו בקונדומים, זה ממש לא מובן מאליו שאם גומרים בחוץ אז אין סכנה להידבקות במחלות (או להיכנס הריון לא רצוי), אתם מבינים את המשמעות? כמה רגעים של כיף יכולים לגרום לכם לאבד את החיים היקרים האלה, שמרו על גופכם, על בריאותכם, על לבבכם ועשו הכל כדי שתוכלו לישון רגועים בלילה. המדור הזה מוקדש באהבה לערן, שלמד על בשרו מהו ערך החיים וכמה כל יום כאן הוא מתנה.