כמה אנשים אתם מכירים שקמים בבוקר ורק רוצים לנהוג? כזה הוא אלון דאי צעיר בן 19 מאשדוד, שרק רוצה להמשיך את החלום שלו ולנהוג על מסלולי הפורמולה 1. בינתיים הוא מנסה את כוחו בכדי להגיע לשם. לפני כשנה בערך הבאנו לכם את הסיפור על הנער הצעיר עם המשפחה המיוחסת מאשדוד. אלון, אז נער בן 18 מאשדוד, תלמיד מקיף ו' בעיר, חזר בדיוק אחרי שזכה באליפות אסיה, אז רגע לפני הגיוס הוא דיבר בעיקר על הפן המקצועי- תחרותי בקריירה שלו, היום כמעט שנה אחרי, הוא משרת כספורטאי מצטיין בבסיס חצור הקרוב לאשדוד, שם הוא משמש כמש"ק ניווט, רוב הזמן הוא נמצא בחו"ל בגלל התחרויות ועכשיו המטרה שלו היא להגיע לפורמולה 3, שלב אחד לפני הגדולים באמת בפורמולה 1, אלא שבשביל להגיע לשם, הוא חייב עזרה כספית, עד היום מי שתמך בו הוא אביו ומשפחתו, אלא שעכשיו בקטגוריות הגבוהות שאליהם הגיע, הוא חייב עזרה גדולה יותר, כי ההשקעה כפי שעוד מעט תבינו פשוט גדולה מאד. דאי בן ה- 19 נחשב ככישרון גדול ורבים מפרשני הנהיגה מסמנים אותו כאחד שיכול להיות הנהג הישראלי הראשון בפורמולה 1, כרגע מה שכנראה עלול לעצור אותו זה העניין הכספי.

להמשיך את המסע המדהים

דאי, כאמור נער בן 19 מאשדוד, נמצא כיום בפני נקודת מפנה מאוד קריטית בקריירה שלו.כדי להמשיך את המסע המדהים שלו לכיוון הפורמולה 1, הבמה הכי מרכזית של הספורט המוטורי, הוא חייב למצוא מימון ובהקדם. כיום הוא מתחרה בפורמולה 3 שלב שכל נהג גדול עבר בקריירה שלו, והוא עושה את זה במימון עצמי, דרך ההורים, בלי תמיכה מספונסרים. דווקא בשלב הכי משמעותי בקיום של כל נהג באשר הוא. לדאי, שמתחרה על המסלולים באירופה מגיל צעיר ובארבע השנים האחרונות חי על קו אירופה-ישראל, יש חלום, אך הוא כרגע עומד בפני נקודת האל-חזור שלו. הילד, כפי שמכנים אותו כולם, רק רוצה לנהוג, "אותו לא מעניין הקטע הכספי, הוא פשוט אוהב לנהוג", אומר אביו אברהם. התשוקה שלו למסלול, הגאווה לכבוש פודיום ועוד פודיום, כשדגל ישראל ו'התקווה' ברקע. אלא שלצד כל זה יש לאלון לא מעט מאבקים איתם הוא צריך להתמודד, לא מעט בגלל חוסר המודעות לספורט המוטורי בישראל. דאי כאמור הוא אלוף אסיה, כיום נוהג בפורמולה 3, אחד משלושת שלבי המעבר הסופיים לפני הפורמולה 1. את הדרך לשם הוא לא עשה בצורה רגילה. בגלל הקושי לממן אורח תחרותי באירופה, הוא נדד לאסיה והתחרה שם בקטגוריית פורמולה רנו. אלון מספר: "קפיצת המדרגה שלי הגיעה כשעשיתי נסיעת מבחן בפורמולה רנו. עשיתי מרוץ בהונגריה וסיימתי שם שני. הכרתי נהג של פורמולה רנו שנוהג באסיה והוא הביא אותי להתחרות שם. מפה כבר התגלגלתי. להתחרות באירופה זה יקר בטירוף, בקטע לא הגיוני בכלל. אז יצאתי לאסיה, התחלתי להתחרות ולהתאמן שם שנה שלמה, כל יום אימון הוא של 300 ק"מ".

המסע לפורמולה 1

עד כמה קרוב דאי לדבר האמיתי, המסגרת הנוכחית שבה הוא מתחרה כרגע היא הקרובה ביותר לפורמולה 1. "בדרך לפורמולה 1 זה אחד השלבים שחייבים לעצור בהם. יש הרי פורמולה 1, קטגוריה מתחת זה GP2 ופורמולה רנו 3.5 ליטר. מתחת לזה יש את פורמולה 3, שזה באמת שלב שכל נהג עובר אותו ואני לא חושב שיש מישהו שפסח עליו. זאת קטגוריה מאוד קשה, כי המכוניות מאוד דומות ורק הנהג הוא זה שמשנה. המהירות מאוד גבוהה וגם כוח הצמדה מאוד גבוה, אז צריך להיות בכושר מעולה כדי להשתייך למסגרת הזו". בתחילת העונה דאי עשה היסטוריה כאשר הפך לנהג הישראלי הראשון באקדמיה של ה- FIA התאחדות הספורט המוטורי העולמית (היא זו שלמעשה מחזיקה את הענף הזה). לנו בישראל הדבר לא מצלצל, אבל בחו"ל החשיפה היא מדהימה. אין אתר אינטרנט או עיתון בכל מדינה שמכבד את עצמו בלי מדור ספורט מוטורי.

דאי מספר על השינוי שהשתייכות לאקדמיה הובילה אליו: "אני הרבה יותר באירופה בגלל האקדמיה. לדוגמא, עכשיו אני חודשיים באירופה לבד. באקדמיה נותנים הכל כדי שנהג יתפתח להיות כמה שיותר טוב. יש לי מאמן כושר, פסיכולוג, נהג פורמולה 1 שצמוד אלינו ומדריך אותנו, ויש לנו כל מה שנהג צריך כדי לעזור לו. אני בטוח שאם לא הייתי מתקבל, הייתי מפיק תוצאות פחות טובות". רק בכדי להבין כמה הבחור מוכשר, צריך לשמוע איזה מיונים עבר בכדי להתקבל לאקדמיה, "כמה חבל שכזה כישרון ירד לטמיון בגלל עניין כספי", אומרים בסביבתו. "תהליך הקבלה כולל מלא מבדקים. ממש כמו צבא. כושר, כמה שעות טובות רק בריצות ותיזוזים, בדקו איך אנחנו מתפקדים כקבוצה, עם אנשים אחרים, עניין של השתלבות. כל יום בדקו את הנהיגה, מבחני נהיגה, למשל נהיגה על כביש רטוב, או הקפה מאוד מהירה רק על הילוך שישי, שזה דבר די קשה ובסופו של דבר עברתי".

רחוק מהבית: 200 יום בשנה בחו"ל

עונת מרוצים רגילה נמשכת כשמונה חודשים ולרוב נפתחת בחורף. הדבר הזה מצריך מדאי להיות מרבית משלבי השנה בחו"ל. "השהות שלי באירופה תלויה בלוח שנה ובמרוצים. נגיד עכשיו, שזו תקופה עמוסה, אני באירופה לחודשיים. אני אחזור לארץ לחופשת קיץ ואטוס שוב פעם לכמה שבועות. הכול תלוי בלוח שנה, אבל רוב הזמן אני מבלה באירופה". דאי חשוב לציין, הוא חייל בצה"ל, למרות היותו ספורטאי מצטיין, החיים שלו ממש לא פשוטים. "כל חייל שהוא ספורטאי מצטיין זכאי ל- 90 יום בשנה להיות בחו"ל לאימונים או תחרויות, אלון נמצא כמעט 200 יום בשנה בחו"ל, מה שאומר כמובן שאת שאר הזמן שהוא בארץ הוא כמובן מבלה בצבא, ואת מה שהוא לא מספיק, הוא ישלים אח"כ, מה שבעצם אומר שאלון נמצא בסוג של דחיית שירות, בתקווה שעד גיל 23 הוא כבר יסיים את הצבא", מסביר אביו אברהם. "אנשים חושבים שאיזה כיף לו הוא נמצא בחו"ל ומטייל, אבל זה ממש לא ככה, אתה כמעט לא רואה כלום, רץ ממסלול למסלול ובעיקר עובד, כשהוא כבר בארץ אז יש לו התחייבות לצבא, הוא גם לא עושה סתם תפקיד בצבא, אלא יש לו תפקיד חשוב בטייסת וזה לא קל, אנחנו גם משפחה שכל נושא הצבא והשירות הצבאי חשוב לה מאד", אומר האב.

אלון יכול היה לבחור בקריירה צבאית, אחרי שעבר את כל המיונים ליחידות המובחרות, אלא שהוא העדיף את הקריירה הספורטיבית במקום. כמחזיק באזרחות צרפתית הוא היה יכול לוותר על שירות צבאי, אך מבחינתו זו לא הייתה אופציה. "אני מוגדר בצבא כספורטאי מצטיין ואין לי כרגע בעיה עם זה. לא הייתה בעיה להסדיר את זה, עברתי ועדה אחרי שהגשתי בקשה וקיבלתי את זה. היה לי חשוב לשרת כי אני בא מבית שכולם לוחמים, זה פשוט איך שגדלתי. "לאורח החיים הזה יש מחיר. אני מטייל באירופה מגיל 15, בהתנהלות השוטפת אני בחו"ל לבד. מדי פעם מצטרפים אליי אבא או אחי לסוף שבוע, אבל מעבר לכך אני לבד. ויתרתי על הרבה בחיים בשביל החלום הזה ואני דבק במטרה והולך על זה עד הסוף. גם אם יש רגעים קשים, בדידות, מתמודדים. בסוף זה שאני יושב באוטו ונוהג, זה שווה הכול. אם אני מנצח מרוץ אז זה שווה כל דבר אפשרי שקיים בכדור הארץ".

המרדף אחרי המימון

אלא שכרגע נראה שהקריירה הספורטיבית של דאי נמצאת בסכנה, כדי להתקיים בחו"ל, הוא חייב לזכות לתמיכה מספונסרים. כיום רק המשפחה מכלכלת את אלון שמבהיר, בלי תמיכה, חלום הפורמולה 1 עלול להישאר רק בגדר חלום. "כיום, רק המשפחה תומכת בי כי אף אחד בישראל לא יודע מה זה ספורט מוטורי. כשאתה בא לפנות למישהו בקטע של מימון, לא מבינים מה זה. בגלל זה לי הרבה יותר קשה למצוא ספונסרים מאשר אדם שגר באירופה". אביו של דאי מסביר: "עד היום אנחנו הבאנו את הכול מהבית ותאמין לי שזה לא קל, אתה נמצא איתו הרבה בחו"ל וחוזר לעבודה בארץ, היום בקטגוריה שהוא נמצא זה כבר עלויות אחרות, מדובר בעלות של בין מיליון למיליון וחצי יורו וזה כבר לא סכומים שאנחנו יכולים להביא לבד", אומר אברהם דאי.

ועוד הוא מוסיף ואומר: "אין היום נהגים ברמה הזאת שאין להם ספונסר. אני לא בא בכדי להתבכיין. אנחנו ממש לא רעבים לחם, פשוט העליות הם גדולים מאד. מעורבים בספורט הזה הרבה חברות גדולות, רק שלאלון יש בעיה כי הרבה חברות מייצגות מדינות ערביות ואם הפרזנטור שלהם יהיה יהודי- ישראלי זו עלולה להיות בעיה. יש לו דרכון צרפתי שזה יכול לעזור. זה מאד קשה.אני נוסע איתו הרבה לחו"ל בכדי שלא יהיה לבד, כי אין לו מנהל או מאמן אישי בגלל אותה בעיה תקציבית והעובדה שאני הרבה בחו"ל ופחות בארץ, פוגעת בי בעבודה, רק בשנה האחרונה החלפתי שני דרכונים.

"אם לא אמצא ספונסר זו תהיה השנה האחרונה שלי"
אביו של אלון אברהם משוכנע שאם היה לאלון ספונסר זה היה מורגש גם בנהיגה שלו. "אני בטוח שזה עצר אותו באיזו שהוא מקום", אומר אברהם. "הרבה פעמיים הוא לא לוקח סיכונים בנהיגה בכדי לא לפגוע באוטו, כי הוא יודע שכל התיקונים הם עלינו, יש לו מודעות גבוהה לנושא והוא לא נקי לגמרי לנהיגה וברור שזה פוגע בו", מסיים האב.


הרבה פעמיים הנושא הכספי נמצא בעוכריו. "הוא לא נוהג בראש שקט, הרבה פעמיים אני שואל אותו אחרי מרוץ: 'למה לא עקפת?' והוא עונה לי: 'למה לקחת סיכון". גם אלון כנראה מבין שאם לא ימצא ספונסר, הסיכוי שלו להמשיך ברמה הגבוהה הוא סיכוי, "אם לא אמצא ספונסר, זו כנראה השנה האחרונה שלי. אני כנראה אצטרך להפסיק לנהוג. אני נמצא בפורמולה 3 כבר שנה, זו השנה השנייה ויש תוצאות ובדרך כלל כל נהג שמגיע לפורמולה 3, אפשר לקרוא לזה מעבר מסוים בדרך להפיכה לנהג מקצועי. זאת אומרת שאם אני עכשיו אעזוב את הפורמולה 3, אני בוודאות אוכל למצוא לעצמי קטגוריות אחרות, שהן לאו דווקא פורמולה. למשל לנהוג בפרארי או בקבוצות GP בלי לשלם כסף, אלא לקבל משכורת. זה משהו שלא הייתי יכול לעשות לפני ואני עדיין יכול לעשות קריירה כנהג, אבל להגיע לפורמולה 1 יהיה מאוד מאוד קשה". דאי מספר על האטימות והקושי למצוא ספונסר:

"אף אחד לא באמת מבין, זה הקטע המטמטם. אתה מנסה למכור את עצמך, גם אם זה לחברות שדי מעורבות בספורט מוטורי ומי שיושב מולך שואל אותך שאלות הזויות, כי זה בכלל לא מעניין אותו. באירופה נהג ישראלי לא ממש מעניין אף אחד. אין כמעט נהגים ישראלים וזה לא באמת מעניין מישהו. חשבתי על לנצל את האזרחות הצרפתית שלי. אבל כרגע אני לא יכול בגלל הצבא. מצד שני, גם אם אעשה את זה, זה לא כל-כך יועיל לי, חוץ מלהגיע ממרוץ למרוץ. זה אולי קצת יקל, אבל זה לא יועיל מבחינה גדולה". בינתיים מנסים כולם לחשוב על רעיונות לחסיות שיכולות אולי לתת קצת כסף לנושא: "המשפחה עובדת 'פול טיים ג'וב' על העניין הזה. אחי הגדול (גל) הוא סוג של היחצ"ן שלי וכמה שמנסים זה לא מביא תוצאות, אבל תמיד מנסים ואני לא אפסיק עד שאמצא מימון. יש לי מספר אנשים שעוזרים לי ובאמת נותנים את הכול בשבילי, אבל זה לא פשוט".

"צריך לראות את התוצאות ולאן טיפסתי בלי תמיכה, אבל השורה התחתונה היא להביא תוצאות. זה גם הרבה עניין של מזל". אומר אלון. בינתיים אביו מספר על איזו שהוא רעיון שחשב עליו האח גל שאולי יוכל להכניס קצת כסף לנושא, "יש רעיון של הבן שלי לפרסם בפייסבוק תמונות של מי שרוצה לתרום כל תרומה שווה 180 ₪ ומי שתורם התמונה שלו תהיה על האוטו של אלון, ככל שהתרומה גדולה יותר התמונה על האוטו תהיה גדולה יותר, זה יכול להיות לוגו, או שם של חברה. הרבה אנשים לא מבינים כמה כסף יש בספורט הזה, בנאדם שיקנה את הכרטיס על אלון או חלק ממנו, ישקיע אולי עכשיו לא מעט כסף, אולם בטווח הארוך, ההשקעה שלו יכולה להגדיל את עצמה ביותר מ- 100 אחוז, הספורט המוטורי מגלגל מיליארדי דולרים בשנה. כל נהג מתחיל בפורמולה 1, גם אם הוא לא כוכב, מרוויח באזור המיליון יורו".