לפני כשנה פנתה למשרד החקירות אישה כבת 40+, היא הציגה עצמה כעובדת הוראה וטענה שהיא פרודה מבעלה כחצי שנה בקירוב. לאחר 20 שנות נישואים החליט הבעל לעזוב את הבית. בשנים הראשונות לנישואיהם הכל היה נפלא, עם הזמן הפרפרים התעופפו להם והאהבה ברחה יחד עימם. השניים פתחו תיק בבית משפט והחליטו לסיים את הפרשה, עוד סיפרה כי על פי המלצת עורך הדין שלה החליטה לפנות לחוקר פרטי על מנת שזה יעזור לה לאסוף פרטים על בעלה שכביכול חי עם אישה אחרת. ככל הידוע לה השניים מתגוררים בצפון באזור חדרה. זה הזמן לעדכן אתכם קוראים נאמנים, כי על פי סקר 'מעריב' הפרפרים, הצלצולים והצפצופים למיניהם נעלמים לאחר חמש (!!) שנות נישואים בלבד וכי כמעט לכל מערכת נישואים יש לעתים נקודות משבר. מחקר גרמני שבדק נתוני גירושים במדינות סקנדינביה, ארצות-הברית ורוסיה, העלה כי הסיכוי הגבוה ביותר לגירושים הוא סביב יום הנישואים החמישי, החוקרים הסבירו כי היציאה של חלק גדול מהנשים לשוק העבודה גורמת ללחצים גדולים יותר ולקשיים בנישואים. (בעבר, לפני כ-50 שנה, נודע כי השלב הקריטי בנישואים מתרחש לאחר שבע שנים) הסבר אחד לכך יכול להיות, שבשלב הראשון של הנישואים נמצאים שני בני הזוג בתקופה קריטית בחיים שלהם-סיום הלימודים, בניית הקריירה וגידול הילדים, כך שלאחר מספר שנים התמונה משתנה. בדיוק כך קרה לגברת שפקדה את משרדו של קיין, לזוג ילדים שעברו את גיל הבגרות וכנראה מזמן קצה נפשו של הבעל באשתו. כאשר התעניין החוקר בזהותו של בעלה, הופתע לשמוע את השם 'יותם' וזיהה כי מדובר בבחור שהכיר מעברו הרחוק כאיש ביטחון. משיקול מהיר ומחשבה נחפזת, כל העסק לא "הריח" לו טוב והוא החליט שלא להיענות בחיוב להצעת העבודה מידי האישה שלמולו. בנימוס הסביר החוקר כי הוא עמוס ואיננו יכול לבצע מעקבים שמיקומם מרוחק מאזור אשדוד והסביבה. למען האמת היחידה, סיבת הסירוב הייתה הימנעות ממעקב אחר אדם שהכיר היטב מעבודתו הקודמת, כמו כן הייתה לו "תחושת בטן" המאופיינת בהצדקות בלתי מוסברות.
חצי שנה לאחר פנייתה של האישה צלצל הטלפון של החוקר, מעברו השני של הקו נשמע קול עליז שהכיר מעברו הרחוק "אהלן, מה שלומך? זה יותם, זוכר אותי?" תוך שניות ניזכר קיין בבחור וזיהה אותו כבעלה של האישה שפנתה אליו חצי שנה קודם. מאחר והשניים לא שוחחו שנים, פצחו בצ'אט נלהב ומיודענו הסיק כי חברו משרת עדיין את כוחות הביטחון וכי הוא חי בנפרד מאשתו ובדיוק בשביל זה התקשר. "אז מה אתה אומר, אני יכול להגיע אליך לקפה?" שאל החבר. "מתי שקבענו", השיב החוקר ללא היסוס. הפגישה המיוחלת התקיימה במשרד, כאשר 99% מהפגישה הוקדשו להעלאת זיכרונות משותפים מהעבר והאחוזון הבודד שנשאר הוקדש לדיון בפרשת הזוגיות. החבר הנושן סיפר שהוא מצוי באמצעו של תהליך גירושים ארוך ומייגע, הסוגיה נדונה בבית משפט רבני ואין שום הסכמה בין הצדדים, הכל מלוכלך והצעדים שנקטה אשתו הותירו אותו נאבק במלחמה אבודה אליה לא ייחל להגיע. מובן שהבחור ביקש מעקב אחרי פרודתו וזאת על מנת לנסות ולהוכיח שש לה מישהו, אם אכן כך יתברר, כל התביעות ששילחה בו בבית הדין הרבני יתבטלו וכך יתפטר מעולה של זו ויוכל להתחיל את פרק ב' של חייו. עד כה לא יכול היה לצאת ל"חיים חדשים" מאחר והיא ממררת לו את השגרה, רודפת אותו ותובעת אותו השכם וערב. כאשר שמע החוקר את הסיפור בפעם השנייה והפעם מהצד השני, החליט בכל זאת לסרב לאתגר ולמרות שאיננו מחויב לאישה, לא היה בטוח לגבי הסיפור והתנער ממכרו בידידות. והנה עברה חלפה לה עוד חצי שנה והפעם קיבל החוקר הודעה דרך אתר האינטרנט שלו בזו הלשון: "שלום, קוראים לי שי, אבקש לשכור את שירותיך לאלתר, אודה אם תחזור אלי ונקבע פגישה". תמוה נראה בעיניו שהדורש לא התקשר אליו ישירות, ובקש להיפגש באמצעות אתר האינטרנט, על אף שפנייה כזו נדירה, ענה החוקר לברנש והשאיר את מספר הנייד שלו ליצירת קשר מיידי. לאחר כשבוע קיבל טלפון והפעם מבחורה צעירה "שלום, קוראים לי שי, כתבתי לך דרך האתר, השארת לי את הטלפון שלך ואני חוזרת אליך. אני מתגוררת באזור עמק חפר והייתי רוצה שניפגש, אם אפשר באזור המרכז". קיין שעוד היה בהלם שהפונה היא בחורה ולא בחור שאל מייד "ומה מביא אותך אלי?"
"העבודה שאני צריכה ממך היא באזור אשדוד, אליך הגעתי דרך המלצה", ענתה
"של מי ההמלצה אם אפשר לשאול?" התעניין החוקר.
"יש לי ידיד שבחודש האחרון שולח לי את הסיפורים שמתפרסמים ב"המגזין" אשדוד, קראתי את הסיפורים והתלהבתי, הוא גם המליץ לי עליך, זאת הסיבה שאני פונה אליך. העבודה שאני רוצה שתעשה היא בטוחה, לא מדובר בהתייעצות או משהו", הוסיפה הבחורה.
"תוכלי לומר לי מי זה החבר?" שאל קיין.
"כן, קוראים לו ירון, אתה מכיר אותו? שאלה.
"כן, שמעתי את השם הזה, אני חושב שאני מכיר", ענה קיין וחייך שהרי מדובר בחברו הטוב ביותר, יפה יפה חשב לעצמו, (לא ידעתי שהוא מעביר את הסיפורים הלאה...)
למרות שחוקרנו איננו נוהג לקבוע פגישות מחוץ למשרד, החליט להגיע לפגישה בתל-אביב וזאת מאחר ומדובר בעבודה שאין עליה עוררין. כמו תמיד הגיע החוקר לפני הזמן המשוער, התמקם בבית הקפה והחל סוקר את השטח כמי שמורגל להיבלע כדי להכיר את הסביבה ולשלוט במצב. בית הקפה ההומה נצבע בנשים שנכנסו ויצאו בכל עת, לפתע נכנסה בחורה יפיפייה וצעדה היישר לשולחן שבו ישב. בעודו מסונוור מיופייה הבוהק שהשתלח לעברו, הצליח לסנן הברה אחת: "שי?"
"כן", ענתה.
"איך ידעת שזה אני? אנחנו מכירים?" שאל.
"כן" השיבה.
"מאיפה אנחנו מכירים?" המשיך להתעניין.
"נפגשנו פעם באיזה אירוע משפחתי של החבר המשותף, אני זוכרת אותך משם, לבשת מכנסי ג'ינס, חולצה לבנה ופאוץ' שחור", אמרה ללא היסוס.
קיין, שהיה המום מבקיאותה של הבחורה בחומר הנלמד, הבין שלפניו אישה שנונה במיוחד, הזוכרת פרטים שוליים מלפני שלוש שנים. בהמשך השיחה התברר לו שהיא לא רק יפה ושנונה אלא חכמה במיוחד, למעשה מדובר במדענית בעלת תואר דוקטור המתהדרת ברזומה של מספר תארים נוספים לתפארת המדינה. תוך שהם יושבים ולוגמים קפה מהביל, התחילה לספר על המקרה שבגינו זימנה את מיודענו לשיחה קולחת. "אני גרושה בת 36, אמא לשני ילדים מקסימים, התגרשתי לפני כמה שנים. בשנה וחצי האחרונות הכרתי בחור, אשדודי במקור, יש בנינו קשר טוב אך לצערי לא ניתן למסד אותו משום שהוא עדיין לא גרוש, הוא פרוד מאשתו. בהתחלה חשבתי שהמצב נוח לו, אבל עכשיו אני רואה את הסבל שלו, הוא לא מצליח להשתחרר מהנישואים הללו. החלטתי לנסות ולהיכנס ל"עובי הקורה" ולעזור לו.
"מה זה "עובי הקורה"? שאל החוקר.
"אשתו, כלומר פרודתו, עושקת אותו יום ולילה, היא פשוט הורגת אותו. מסרבת לכל עסקה שהוא מציע לה, היא משחקת אותה אומללה, מסיתה את הילדים נגדו ומציגה עצמה מול הרשויות כמסכנה שסובלת. הוא עבר כבר את כל מדורי הגהנום האפשריים, לא זו בלבד אלא שהיא עושה כל שביכולתה כדי לאמלל אותו כולל העובדה שבדרך זו או אחרת היא הגיעה אלי הביתה, הפכה לי את הבית, צעקה עלי בגסות וגרמה לבלגן שלם. מה לי ולכל זה?"
הבחורה הציגה את עצמה בפני החוקר כאישה מכובדת, מרצה במכללות ואוניברסיטאות בצפון הארץ, עוסקת במחקר אקדמי ולומדת לקראת הפרופסורה, עם זאת אמרה "אני חייבת לשים לזה סוף".
"איך קוראים לבחור?" שאל קיין.
"יותם", אמרה, "הוא איש ביטחון".
ברגע ששמע החוקר את השם כמעט שנפל מהכיסא, אוזניו הצטלצלו וחיוך קטן ניגר בזווית פיו. הנה נסתרות דרכי האלוהים. זו הפעם השלישית שמגיעים אליו לגבי אותו הסיפור, שלוש דמויות ללא קשר בניהן, כל אחת בדרכה השונה וכל אדם מהקצה האחר של הארץ, ללא תאום או ידיעה האחד מהשני. קיין, שכנראה הבין ש"ממה שכתוב אי אפשר להתחמק", החליט אחרי פעמיים בהן דחה את המקרה, לקחת את העבודה, השניים סיכמו וכל מה שחשב היה, "איזה טעם טוב יש ליותם..."
מובן היה למר חוקר שהעבודה תהיה מחולקת לשניים, בשלב הראשון חקירה כלכלית, יש לנסות ולהביא פרטים שיוכיחו שלאשתו של יותם יש עצמאות כלכלית מסוימת, מה שיוריד ממנו את עול התשלומים שהוא מזרים לה. במקרה הזה הילדים עברו את גיל 18 אך זו הצליחה להשיג צו ביניים המורה לבעלה לשלם לה מזונות בסך 9,000 שקלים בחודש וזאת משום שהיא הורגלה לרמת חיים מסוימת שעליו להמשיך ולספק לה, נסיעות לחו"ל פעמיים בשנה, חופשות בבתי מלון, אחזקת רכב, חוגים ועוד כהנה וכהנה שהוסיפה לרשימתה. כל עוד לא התקיים משפט, עליו להישמע לצו הביניים ולשלם לה את הסכום הנדרש שלכל דעה הוא גבוה מאוד. סכום כזה לא הותיר לו לחיות ברמה נאותה ומאחר ועזב את הבית היה עליו לדאוג גם לצרכיו שלו. השלב השני של החקירה הוא לעקוב אחר האישה ולבדוק האם "ידיה טמונות בצלחת", או שמא היא "רועה בשדות זרים", אם יצליח החוקר להוכיח שיש לה מישהו, הרי זה משובח. את החקירה הכלכלית החליט החוקר לבצע מיידית, מאחר ואסור לו להגיע לחשבון הבנק שלה באופן רשמי, הגיע אליו באופן לא רשמי, דהיינו "פח הזבל". מי שקורא את המדור באופן קבוע, יודע שפח זבל זה דבר מסריח, אבל ככל שהוא מסריח, כך הוא אוֹצֵר בחובו אוֹצָר בלתי נדלה של מידע על בעליו. מחשבוניות על קניות בסופר, ועד תדפיסי בנק ותלושי משכורת ומאחר והזבל הוא "ברשות הרבים", אין בעיה לפשפש בו. החוקרים הופתעו לגלות את הפלוס הגדול ששומרת הגברת בחשבון הבנק שלה, לא די בזה אלא שיש לצרף למידע הזה תצלום וידאו רלוונטי, בו היא נראית הולכת לעבודתה ומלמדת בכיתה. לפיכך היה ביד החוקרים הוכחה חד משמעית שהאישה עובדת ואיננה מסכנה כפי שציירה את עצמה, זוהי הוכחה די טובה שתזכה את בעלה בהחזר כספי הולם. החלק השני של העבודה הצריך מעקב לאחר שעות העבודה וכדי לא להלאות אתכם, הקוראים, במעשיות אלף לילה ולילה נספר על יום קבוע בשבוע, הלוא היה זה יום ג' (פעמיים "כי טוב") בו נהגה הגברת לנסוע לאחר שעות העבודה לאזור י"א, שם נצפתה עולה לבניין בן ארבע קומות, מתדפקת על דלת ונכנסת פנימה. מבירורים מהירים, מדובר שהדייר הוא לא אחר מאשר בחור צעיר ונמרץ, המכהן כמורה לחינוך גופני בבית הספר שבו מלמדת מורתנו, ככל הנראה הבחור רווק ואיננו קשור בשום מחויבות, אך אם זאת על פניו נראה שהתיימר ללמד את המורה שלנו כמה תרגילי גמישות. ובכן, זה הזמן להזכירכם בדבר תרגיל מספר 3 לחוקר המתחיל. (תרגיל מספר 4 "אש אש" מדליקים את גלאי העשן זוכרים?) ואם עסקינן בזוג המסתגר בדירתו, זה הזמן להפעיל את תרגיל מספר 3, התרגיל מומלץ לימים החמים בשנה בהם המזגן עובד שעות נוספות והזוג נמצא בפעילות ספורטיבית נמרצת ובכן לאחר חימום קל של חצי שעה, עולה החוקר ומנתק את השלטר בארון החשמל ובכך "מפיל" את כל החשמל בבית, ברור שהתרגיל טוב רק לדירות בהן ארון החשמל נמצא מחוץ לדירה, ואכן תוך שניות מעטות הדלת נפתחה והמורה לספורט יצא "להרים את הפקק", חדר המדרגות המאובזר במצלמות לא פספס לשנייה את הבחור שנכנס לדירתו שמח וטוב לב. מטבעה של העבודה, למד החוקר כי הסבלנות משתלמת וכי לכל פעם ראשונה יש פעם שנייה ו.. שלישית ו.. רביעית... ולאחר עשר דקות מה חבל, שוב "קפץ הפקק" המורה לספורט פתח את הדלת בעצבנות, שיחרר קללה עסיסית לחלל חדר המדרגות, הרים את הפקק וחזר פנימה. החוקרים ששיחקו במשחק "מי יתיש ראשון" שוב הורידו את החשמל והפעם שמעו את הקללה בוקעת מפנים הדירה, אלא שבפעם השלישית לא יצא המורה בגפו, לידו עמדה הגברת עטופה במגבת מינימאלית וקראה "נו, תסדר כבר..." בינתיים המצלמה תקתקה את הצילומים הדרושים, תיעדה את המעמד ו..בוכה מי שממצמץ ראשון! בשלב זה החליטו החוקרים להפסיק להתעלל בזוג המתעמל והלכו למסור את הראיות ללקוחה. לאחר שהד"ר קיבלה את הצילומים, העבירה אותם לידיים הנכונות ובאורח פלא הבעיה נפתרה, האישה ירדה מדרישותיה המופרזות והגט הושג במהרה וסוף כל סוף איש הביטחון יצא לחייו החדשים, מחק את פרק א' מזיכרונו והמשיך לדרכו. והאישה? היא ככל הנראה ממשיכה בתרגילי ספורט ערניים רק שהפעם המזגן ממשיך לפעול באין מפריע.