לכל בני קהלת קודש שובה ישראל ולכל קוראי האתר אשדוד נט, ישאו ברכה מאת ה', ובכל אשר תפנו ברכת ה' עליכם.

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", דיני המשפטים פותחים בדיני עבד עברי הנמכר בידי בית דין, ונתנה התורה כח בידי בית הדין למכור את הגנב, כדי שיוכל לפרוע את חוב גניבתו. ולא בכדי פתחה התורה את דיני המשפטים, בדיני עבד עברי, ללמדנו, על הכח הנתון בידי חכמי ישראל, ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו, תורת ה' תמימה יחד עם הסיגים שקבעו חכמי ישראל. כי חכמת התורה עמוקה מי יכילנה, וירדו חכמים לסוף דעתו של אדם, שלפעמים קשה לו להשמר מן החטא, לכן כאשר דברי התורה ומשפטי ה' משתלבים יחד עם הדינים שקבעו חז"ל, ועם הסייגים וההרחקות שקבעו חכמים, אז צדקו הם יחדיו. כיון שאי אפשר לאדם להיות נבדל ומופרש מהרע ביום אחד ובשעה אחת, וצריך לזה עבודה ועמל גדולים ביותר. על כן, העצה להתחזק בזה היא, שיעשה האדם לעצמו גדרים וסייגים כדי להתרחק מהרע, או אז לאחר שיגדור עצמו, שוב לא יכשל בעשיית רע או באהבת  הרע.

כי עיקר ההליכה אחר הרע נובעת מתוך ההרגל והתדירות עם הרע, ומתוך ההרגל והקירבה סוף סוף שיבוא האדם לעשות הרע בעצמו. ומשום כך אמרו חז"ל (אבות א' ז') הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע, משום שעצם השכנות עם הרשע גורמת לאדם אט אט לנהוג במעשי רשע בעצמו, ואף על פי שהוא עצמו מעיקרו ויסודו הוא צדיק. אך כאשר האדם גודר את עצמו ועושה סייגים יוכל להמלט מעשיית הרע בעצמו.

וכשנתבונן בדברי חכמינו ז"ל נראה עד כמה גדול כוחו של סייג להרחיק את האדם מן העבירה, דהנה נצטוינו בתורה במצוות כיסוי הדם, וכשאדם יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר (ויקרא יז' יג'), וטעם המצוה כתבו הראשונים (בספר עיר מקלט בשם בעלי הנפש) שכידוע יש איסור לאכול דם כי הדם הוא הנפש, ואמרו חז"ל (סיפרי יב' מב') רבי יהודה אומר, שהיו בני ישראל שטופים לאכול את הדם, לפיכך הוצרך לאמר רק חזק לבלתי אכול הדם. ומתוך החשש שמא כשהאדם יראה את הדם הולך לאיבוד ויבוא לאוכלו, על כן נצטוינו לכסות את הדם. ודוקא דם חיה ועוף שדמם דק יש חשש שמא יבוא לאוכלו ועל כן צריך לכסותו, אבל דם בהמות שהוא עבה וגס אין צורך לכסותו משום שבלאו הכי נפשו של אדם קצה בו.

נמצינו למדים, שאף על פי שבני ישראל היו להוטים אחרי אכילת דם, עד שהוצרך הקב"ה לצוות על איסור אכילתו בלשון תקיפה, ואמר: "רק חזק לבלתי אכול הדם", מכל מקום די בכיסוי הדם כדי למנוע את האדם מאכילתו. ולכאורה קשה, הלא האדם יוכל להסיר את העפר מעל גבי הדם ויאכלנו, ואם כן מה הועילה התקנה. אלא מוכח מזאת, שכאשר האדם עושה לעצמו סייג, ואפילו שהוא מעשה קטן ומועט, בכל זאת מועיל הדבר כדי שלא יבוא לעשות את גוף האיסור.

אך אם האדם לא יעשה מעשה, ולא ישים לעצמו גדר וסייג יכול לבוא לידי חטא, שהרי נפסק להלכה בשולחן ערוך (יו"ד כח), כסה הרוח את הדם בעפר פטור מלכסותו, ואם חזר ונתגלה חייב לכסות. אבל אם הוא עצמו כיסהו, ונתגלה מעצמו אינו חייב לכסותו פעם אחרת. ואפשר לבאר את ההבדל בין שני המקרים, שכאשר עשה האדם בעצמו את מעשה כיסוי הדם, כבר קבע בעצמו סייג והרחקה מן הדם, ולכן גם אם חזר הדם ונתגלה אין צריך לחזור ולכסותו, כיון שמכל מקום כבר פעל האדם בעצמו את הפעולה הנצרכת. אבל אם נתכסה הדם ע"י הרוח, וחזר ונתגלה, צריך לחזור שנית ולכסותו, שהרי כעת הדם עומד גלוי ואפשר שיתגבר עליו יצרו ויבוא לאוכלו, שהרי לא עשה בעצמו סיג וגדר למנוע מעצמו את אכילת הדם, משום כך צריך לחזור ולכסותו בשנית כדינו.

ועל פי זה יובן מה שנפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח ק"פ) שנוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון, ונהגו שלא לכסותו בשבת ויום טוב. ומובא בבית יוסף (שם) טעם לדבר בשם רבינו שמחה, משום שפעם אדם אחד כשהיה מברך ברכת המזון והגיע לבונה ירושלים נזכר בחורבן הבית ומרוב צערו נטל הסכין ותקע בבטנו, ומשום כך נהגו לסלק הסכין בשעת ברכת המזון. ולכאורה מה יועיל כיסוי או סילוק הסכין מעל השולחן, הלא אם האדם יצטער כל כך בשעת הברכה מי יעצור בעדו מלקחת הסכין ולסכן את עצמו, ואם יש בדעתו לעשות את המעשה ילך ויקח את הסכין ממקום שהניחו שם. אלא למדים אנו, שכאשר עושה האדם סייג לעצמו, וגורם לעצמו עצירה או שהייה, ואפילו שהיא קטנה ומועטת, בכ"ז יש בכח אותו סייג או מעצור להניא אותו מלעשות את הדבר או המעשה שאינם ראויים על פי הדין והיושר לעשותם.

וכעין זאת מצאנו עוד במה שאמרו חז"ל (מנחות מ"ד ע"א) השוכר בית בחוצה לארץ כל שלושים יום פטור ממזוזה, אבל השוכר בית בארץ ישראל עושה מזוזה לאלתר מפני ישוב ארץ ישראל. וכתב רש"י, משום ישוב ארץ ישראל דלאחר שקבעה שוב אינו נוטלה משם אפי' יוצא ממנה. הילכך בקושי יוצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת. ואפילו יוצא ממנה ישכרנה אחר מהרה כשימצאנה מזומנת במזוזה, ונמצאת ארץ ישראל מיושבת. הרי לנו כמה גדול כוחו של סייג, שמאחר שקבע מזוזה באותו בית, מחמת כן ימנע לעבור לחוץ לארץ ללכת לדור במקום שליבו חפץ, ואע"פ שטרחה מועטת היא. אלא כיון שהניח מזוזה בפתח הבית, גילו לנו חז"ל שבזה הוא כבר עשה מעשה של קביעות דירה בארץ ישראל, כיון שיהיה קשה לו לעזוב את דירתו, מחמת הטרחה המועטת שיש לו לטרוח בקביעות המזוזה.

לכן מזה נלמד להוסיף לקח, ולקדש עצמנו במותר לנו, ולגדור ולעשות סייגים ומשמרת למשמרת, ובזה נינצל מן החטא ומכל דבר רע. וכאשר האדם עושה לעצמו סייג ומשמרת גם שאינו מחוייב בה, בזה הוא מכניס את עצמו בכלל אוהבי ה' ששונאים את הרע ומתרחקים ממנו בתכלית הריחוק, ועל ידי כך יקבל סיעתא דשמיא מיוחדת להנצל מכל רע, ולדעת לכוון לאמיתה של תורה, ללכת בדרך האמיתית העולה בית אל.

 

 

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]