בית מינה

כשחושבים על עיוורים זה מעלה בנו, "הרואים" אסוציאציות של חוסר אונים, תלות, חושך… זה מעלה בנו גם מחשבות על חושים מחודדים, שמיעה, דמיון, ריח, מגע. להיות עיוור זה גם הקשבה, רגישות, מבט פנימי. זה לראות את כל אלה אבל בחושך. עיוורון זה אורח חיים. ולעיוורים בדיוק כמונו הרואים יש חיים מלאים, יש להם צרכים, רצונות חלומות וציפיות מהחיים ומהחברה, וגם העיוורים רוצים ושואפים לתעסוקה מותאמת ליכולותיהם, להתפרנס ולהרוויח את לחמם בכבוד.

האגודה למען העיוור הוקמה באשדוד בשנת 1967. מרש"ל – מרכז רב שירותים לעיוור- הינה יחידה עירונית של המחלקה לשירותים חברתיים, המתמחה במתן שירותים ומענים יחודיים לאוכלוסיית העיוורים ולקויי הראיה ובני משפחותיהם. במרש"ל ניתנים שירותי טיפול, ושיקום תפקודי, ופעילות פנאי וחברה.

בית מינה - הרבה יותר ממקום עבודה

בזכות פועלה של האגודה, העוורים מגיעים מדי בוקר ל-"בית מינה" שמהווה עבורם מסגרת תעסוקתית, מקבלים ארוחת בוקר, עובדים וזוכים לאוזן קשבת לכל בעיותיהם ותמיכה וסיוע.

בבית מינה הוקם מערך ייצור מיוחד המספק עבודות, הרכבה עבור מפעלים שונים בארץ.

מרכז תעסוקתי בית מינה

לאון קורובצקו מנהל את בית מינה כ-15 שנה. ב-1993 הוא עבד כמנהל אריזה במפעל שסיפק לבית מינה עבודה עבור העיוורים. באתי לתת הדרכה מטעם המפעל בו עבדתי, חשבתי שאני בא לכמה שבועות אבל נקשרתי מאד למקום ולאנשים ונשארתי", הוא מספר. לאון עבד כמדריך 10 שנים וכשחנה צילקר אישתו של ראש העיר לשעבר שהייתה ממקימות "בית מינה" יצאה לגמלאות, הוא עבר לעמדת הניהול.

"אני מרגיש שאני במקום הנכון", אומר לאון. "צריך להכיר את אוכלוסיית העיוורים מקרוב, כדי להבין אותה ולסייע ולמרות שיש הרבה קשיים בדרך ולפעמים ההתמודדות לא קלה, אני מסתכל סביבי ויודע שאני עושה משהו טוב וזה סיפוק אדיר".

לאון קורובוצקו מנהל בית מינה

בבית מינה מועסקים כמה עשרות עיוורים שמלווים ע"י מדריכים וג'ני העובדת סוציאלית המקסימה שמלווה אותם לאורך כל שעות הפעילות.

לריסה בת 47 נשואה ואמא ל-3 הגיעה לבית מינה "במצב גרוע", כך היא מעידה על עצמה "גם מבחינה נפשית וגם מבחינת הראייה. הייתי כל היום בבית לבד בין ארבע קירות וזה היה מאד קשה".

לריסה לא לקויית ראייה מלידה. "הכל היה בסדר ובשלב מסויים התחלתי לראות לא טוב וחשבתי שאם ארכיב משקפיים הכל יסתדר ואז הרופאה אמרה לי "את תהיי עיוורת". נכנסתי לדיכאון עמוק. זה היה שוק", היא אומרת. לריסה עובדת בבית מינה כבר שנה והיא מספרת שמאז חייה השתנו. "יש לי עם מי לדבר, יש את ג'ני העובדת הסוציאלית, אני עובדת במחלקת חשמל ובעצם חזרתי לעסוק במה שאני אוהבת כי הרבה שנים עבדתי בתחום האלקטרוניקה. "חזרתי לחיים", היא אומרת בחיוך. הבנתי שלמרות המגבלה אני יכולה לעשות הרבה דברים. מבחינת חיי חברה. אני באה לפה עובדת, מדברת עם אנשים, פעם בשבוע יש חוג יוגה וממש טוב לי".

למרות המגבלה לריסה ממשיכה לעסוק במקצוע שלה בבית מינה

ארתור בן 44 יליד רוסיה עלה לארץ בשנת 1979 בגיל שש. הוא  נשוי פלוס שלושה ילדים וגר באשדוד 20 שנה. הוא סובל ממחלה גנטית שגרמה לראייתו להידרדר עם השנים. לפני כן הוא עבד בחברת "כל יכול" אך עם הרעה שחלה במצבו הבריאותי לא יכל להמשיך ולבית מינה הוא הגיע לפני שלוש שנים.

"בן אדם צריך לעסוק במשהו משמעותי, לתרום לחברה", אומר ארתור "ככה הוא מרגיש שהוא שווה משהו. לעבוד מתוך חובה ולא להתנדב זה מאד חשוב. יש לי בשביל מה לקום בבוקר וחשוב לי לציין שהעבודה שאנחנו עושים פה היא מאד משמעותית, זה לא מועדון שאנחנו משחקים פה שש בש. ואנחנו מרגישים שאנחנו תורמים לחברה ולא רק לוקחים. וכמו בכל מקום עבודה אחר יש לי פה חיי חברה, אני מקבל פה משמעת ומוסר עבודה. אם יש לך בשביל מה לקום בבוקר אתה צריך להיות מגולך, מסופר, לבוש היטב", הוא מוסיף, "וזה נותן לי משמעות וסיפוק בחיים".

ארתור בעמדת העבודה

בסרטון ניתן לראות את העבודות אותן מבצעים העיוורים בבית מינה

בית מינה הוא מרכז תעסוקתי יחיד במינו וחשוב מאין כמוהו לפרנסתם של העיוורים. העבודות במקום מתבצעות בצורה מקצועית תוך הקפדה על איכות ועמידה בלוחות זמנים. בעלי חברות שפסי היצור בחברתם עשויים להתאים ליכולתיהם הגבוהות של העיוורים בבית מינה מוזמנים ליצור קשר בטלפון: 08-8523979

במסגרת אירועי ה"Blind Day", שבוע ההזדהות עם ציבור העיוורים ולקויי הראיה בישראל, יצוינו במרש"ל ( מרכז רב שירותים לעיוורים ולקויי ראייה) ובעיר אשדוד מספר אירועים לפירוט האירועים הכנסו כאן

בליינד דיי

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]