מדי בוקר מגיע רכב של חיל האוויר לווילה גדולה בצפון, נעצר מול השער ואוסף חמישה חיילים אמיצים שיוצאים לעוד יום של שירות.

בניגוד לחיילים מן השורה, שגם לא ממש זוכים להסעות מהבית, החיילים האלה מלווים במדריכה שצמודה אליהם למשך כל שעות הפעילות בבסיס הטכני של חיל האוויר במפרץ חיפה. לא צ'ופר שהרבה חיילים זוכים לו, אבל חמשת המופלאים לא חייבים כלל להתגייס, יש להם פטור משירות צבאי.

מודל לחיקוי לצעירים בעלי מוגבלויות. מימין: מנחם, אושר וברוך. צילום: נחום סגל
רובם סובלים ממוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה), והשירות שלהם התנדבותי. למרות זאת, החמישה לא מפספסים יום שירות אחד, והכל לשביעות רצונו של הבוס בבית הספר הטכני, איציק פרץ, אותו מכנים החיילים הצעירים "המלאך".

מי שאחראי למיזם הוא עידו ראפ, המנהל מטעם ארגון 'עדן' את בית עדן קרית אתא. מדובר בפרויקט ראשון מסוגו בצפון הארץ, אבל לא אחרון, שבמסגרתו צעירים עם מוגבלויות מתנדבים לצבא כחלק מתוכנית "גדולים במדים", המופעלת על ידי עמותת 'יד לילד המיוחד', בשיתוף JNF ארה״ב. המיזם משלב כיום 400 צעירים עם צרכים מיוחדים ב-30 בסיסי צה״ל בכל הארץ.

עד לפני מספר שנים, פרויקט מהסוג הזה היה נחשב למדע בדיוני. במשך שנים, צעירים עם מוגבלויות היו מבלים את חייהם במעונות, שם קיבלו את כל מה שהם זקוקים לו, ללא קשר עם העולם שבחוץ. אבל הזמנים השתנו, וביוזמת משרד העבודה והרווחה, הוקם לראשונה מעון עדן ברמלה, שהיה הבסיס למיזם. בהשראתו החלו לצאת לקהילה קבוצות של צעירים להוסטלים ולבתים נוספים ברחבי הארץ, שם הם חיים בצוותא, בתוך הקהילה, ומנסים להיות עצמאיים ככל שניתן.

חוג גינון טיפולי
הבית הזה הוקם במיוחד עבור חבר'ה שמיועדים להתנדב לצבא. בכמה מקומות כבר היו מקרים שגייסו אותם, אבל פה זה בעיקר מתנדבים. בכל בית כזה יכולים להיות עד 12 דיירים, ונכון להיום יש לנו כאן חמישה צעירים, ואנחנו בתהליך להשלים את מספרם ל-12. פתחנו את הבית בדיוק לפני שנה.

לא מפספסים יום שירות אחד. צילום: נחום סגל

"העניין פה הוא לא רק השירות בצבא. הם עולים על מדים ומשרתים בבית הספר הטכני של חיל האוויר עד לשעות הצהריים המאוחרות. אחר כך חוזרים לכאן וממשיכים בפעילות - חוגים שאנחנו מארגנים להם פה, או שהם יוצאים למתנ"ס להשתתף בפעילות. מקבלים פה צעירים בגילאי 18 פלוס, ואצלנו טווח הגילאים הוא בין 19 ל-23.

"בסופי השבוע הם נוסעים למשפחות שלהם, והדבר הכי מדהים הוא שחלקם, שעד לפני שנה לא היו מסוגלים כלל לחשוב על זה, נוסעים לבד בתחבורה הציבורית עד הבית".

ביום שלישי השבוע, בשעות הצהריים, חזרו החיילים המתנדבים לווילה בקרית אתא. בית גדול, מטופח ומשרה אווירה נינוחה. בחוץ השתוללה סערה, אבל בתוך הבית הכל התנהל על מי מנוחות. החיילים חיכו לחוג של גינון טיפולי. דיירי הבית נמצאים בהשגחה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. בנוסף לעידו ראפ עובדות בבית שלוש מדריכות מסביב לשעון, ומשגיחות שהכל יתנהל על מי מנוחות.

ביום שלישי הכינה המדריכה איילה חן תה לחיילים לפני החוג, וניסתה לשכנע את אחד החניכים, שרצה לישון, שכדאי לו לקום ולהשתתף בפעילות. בנוסף לאיילה עובדות בבית עוד שתי מדריכות, נופר חן ופאתן פאחורי משפרעם, המסייעת בעיקר לצעיר הדרוזי שבחבורה.

בעבר, משרד הרווחה התייחס לסוגים השונים של המוגבלויות, ועל פיהם ניתנו השירותים. כיום החלוקה נקבעת על פי היכולת התפקודית של אנשים עם מוגבלות. בקבוצה בקרית אתא ישנם צעירים בעלי מוגבלויות שונות, אבל יכולת התפקוד שלהם כמעט זהה.

אווירה של רוגע
המעון בקרית אתא הוא הראשון מבין שלושה שייפתחו בצפון. בינתיים הניסוי מצליח מעל המשוער, ועידו ראפ מציין את ההתקדמות של כל אחד מהצעירים. "גם האווירה במקום משרה סוג של רוגע: חלק מהצעירים, כשרק הגיעו לבית, נטו מדי פעם להתפרצויות זעם. היום זה לא קיים, ובטח לא אלימות".

האשדודים שבתוך הבית ?
אושר, תושב אשדוד, בן 23, אובחן בזמנו כמש"ה, היום הוא התקדם והוא מוגדר גבולי. לפני שהגיע למקום, מהמעון ברמלה, לא נסע מעולם בתחבורה ציבורית. היום הוא נוסע לבד לביתו באשדוד. בסוף השבוע הזה הוא אמור לנסוע לאילת, וסיפר על כך בהתרגשות רבה לכל מי שהיה בבית ביום שלישי.

ברוך, בן 23, גם כן מאשדוד. חניך מצטיין בקורס גדנ"ע, סוג של טירונות שעברו כל הצעירים שמיועדים להתנדב לצה"ל. הגיע לבית כשהוא מסוגר ומפוחד, היום נפתח לגמרי, עצמאי. פעם חשש לצאת לבד לרחוב כדי שלא ילך לאיבוד. היום הוא מסתובב לבדו ברדיוס של קילומטר מהבית.

קפה עם עוגיות
ומה הם עושים בצבא? רובם עובדים באפסנאות, מקפלים ציוד, מסדרים מחסנים. אחד מהם אף השתלב בשקם. הם מחולקים לקבוצות, לא כולם ביחד, ולדבריהם זוכים ליחס טוב, גם מהמפקדים וגם מהחיילים שמכבדים אותם על הרצון לתרום למרות המגבלות.

סדר היום שלהם בבית די קבוע: קמים בבוקר, שותים קפה עם עוגיות, בסביבות 8:00 בבוקר נוסעים יחד עם המדריכה לבסיס חיל האוויר. אוכלים ארוחת בוקר, עובדים באגף הלוגיסטיקה בבסיס, אוכלים צהריים וחוזרים לדירה. בבית יש להם מספר חוגים: גינון טיפולי, חוג כלבנות טיפולית, חוג מוסיקה ועוד. אחר כך הם יוצאים לפעילויות בקהילה, ומשתלבים במה שקורה בספרייה או במתנ"ס. שני צעירים אף מתנדבים בבית אבות לא הרחק מהבית.

ומה אומרים חיילינו?

ברוך: "אני מטפל במדים ובנעליים. מסדר הכל. נהנה מאוד ממה שעושה. היה מאוד חשוב לי להיות בצבא והמשפחה מאוד גאה".

אושר, בלי ספק הכי ורבלי מבין דיירי הבית: "בהתחלה הייתי בארכיון בבסיס, איפה שיש את הקלסרים של כל התלמידים. זה כמו מחסן גדול. עשיתי שם סדר. עכשיו אני במחסן, מסדר מדים. אני אוהב את הצבא, החיילים נחמדים, שואלים עלינו. גם המפקד איציק פרץ, שהוא אזרח עובד צה"ל, מרוצה. גם המשפחה שלי מאוד מבסוטית מזה שאני משרת בצבא".

לסיום עידו ראפ עורך לנו סיבוב בבית. יש עוד אגף, שמיועד לבנות, ועדיין לא אוכלס. גם זה יקרה. לדבריו, מאחר שהצלחת החיילים בבית עדן מהווה מודל לחיקוי עבור צעירים בעלי מוגבלויות, רבים רוצים ללכת בדרכם.