ד"ר הודיה אוליאל | צילום: עמוד הפייסבוק של אוליאל

סיפורה יוצא הדופן ומעורר ההשראה של הודיה אוליאל (28) מאשדוד, שעשתה את הבלתי ייאמן ועל אף שלוקה ב-CP (שיתוק מוחין), עם כל המשמעויות היוצאות בזה, סיימה את לימודי הרפואה בטכניון והפכה לרופאה הראשונה בישראל שסובלת משיתוק מוחין.

הדרך כמובן לא הייתה קלה כלל. בפוסט שפרסמה בפייסבוק עם סיום לימודי הרפואה, סיפרה אוליאל על הקשיים והאתגרים הרבים שנאלצה להתמודד עימם בדרך, כבחורה צעירה וכסטודנטית הסובלת משיתוק מוחין. כמו למשל כשהעתיקה את מגוריה לחיפה בגיל 20 כסטודנטית מן מהמניין ונאלצה להתנהל לגמרי לבדה עם כל מה שכרוך בזה.

הקושי הרב שחוותה היה גדול ורב ובא לידי ביטוי גם בדברים שלאחרים יכולים להיתפס כקטנים ביותר כמו לנעול נעליים, לעלות במדרגות והרשימה, היו בטוחים - עוד ארוכה. הפוסט המרגש ומעורר ההשראה שלראשונה שפך אור על סיפור חייה של אוליאל הפך ויראלי במהרה, חצה גבולות ומגזרים, ריגש ושימש מקור השראה עבור רבים.

ד"ר הודיה אוליאל - צילום באדיבות דוברות קפלן

השבוע, בדרכה מבית החולים קפלן - שם היא עושה את הסטאז', התבשרה בשיחת טלפון מרגשת מהשרה מירי רגב בכבודה ובעצמה, כי נבחרה להשיא משואה בטקס יום העצמאות ה71 למדינת ישראל. מנימוקי הוועדה הציבורית לבחירת משיאי המשואות: ''אוליאל מייצגת בסיפורה את השאיפה לשילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית ואת ניצחונה של הרוח היכולה לכל הקשיים."

ואכן כך, גם במובן המעשי. מאז שזכתה לחשיפה הרבה, אוליאל מספרת כי החלו לפנות אליה הורים לילדים עם שיתוק מוחין או כאלו שלוקים ב-CP בעצמם, ומתוך החוויה האישית שלה זכתה לעזור ולסייע להם, לשמש עבורם כמקור השראה והכי חשוב לתת להם תקווה.

כך אוליאל, שחלמה מאז היותה ילדה להיות רופאה, מגלמת בסיפורה את כוחם של רצון האדם, הנחישות, הסבלנות וההתמדה וכן התעוזה, שכן על אף היותה לוקה בשיתוק מוחין - פרצה אוליאל את המחסומים הפיזיים, המנטליים, הנפשיים והשכליים, בחרה ללמוד רפואה והלכה על זה בכל הכח.

ד"ר הודיה אוליאל בראיון ב"העולם הבוקר"

הודיה, ברכות על הבשורה המשמחת.
ספרי לנו, איך התחושה נוכח הבשורה?

"עוברות המון מחשבות בראש, אני מתרגשת מאוד ובסך הכל שמחה שבחרו בי להדליק את המשואה ברוך ה'. אני שמחה שההתמודדות שלי מקבלת הכרה של המדינה. עברתי דרך לא פשוטה ומסלול לא טריוויאלי ביחס למצב שלי וזה מאוד מרגש."

בהחלט מרגש.
את זוכרת איך הגבת לשרה באותו הרגע ששוחחתן בטלפון?
"האמת לא ידעתי מה לומר לה למעט תודה רבה ומיד לאחר התקשרתי לבשר זאת להורים שלי שהיו בהלם."

דמיינת את עצמך אי פעם מדליקה משואה ביום העצמאות?
"לא מדמיינים דבר כזה, עד עכשיו זה לא נתפס לי בראש".

מרגש מאוד.
איך היית מסכמת את התקופה של הלימודים?

"מבחינתי הלימודים בטכניון היו בחירה מאוד נכונה עבורי למרות הקשיים. נהניתי מאוד כסטודנטית שם ואני מודה לכל מי שעזר לי בדרך. כל בוקר הרגשתי שעשיתי את הבחירה הנכונה על אף הקשיים. אני שמחה שבחרתי ללמוד שם והמשכתי להילחם".

אשדוד הייתה טובה אלייך בילדותך?
"תראה, אף אחד בסביבה שלי לא התמודד עם לקות כזאת, אבל בסופו של דבר היה לי טוב לגדול באשדוד ולהתחנך בה. האולפנא, שם למדתי, הייתה חממה טובה עבורי, הצוות המקסים ומנהל בית הספר - הרב בן נעים, דאגו שאהיה תלמידה שווה כשאר הבנות. היה לי טוב, הייתי מאושרת, היו לי חיי חברה...בשורה התחתונה היה טוב לגדול שם."

את בהחלט מעוררת השראה והסיפור האישי שלך בכלל מרגש גם הוא.
איזה מסר היית מבקשת להעביר בהזדמנות זו?

"אצלי אמנם הקושי בולט לעין ואי אפשר להתעלם ממנו, אבל לכל אחד מאיתנו יש קשיים ואל לנו לתת להם למנוע מאיתנו להגשים את החלומות שלנו. תמיד צריך לנסות לממש את החיים עם כמה שיותר שמחה עד שנצליח. עלינו לדעת להסתכל סביבנו ולשים לב לאנשים שאולי מתמודדים עם קושי וזקוקים לעזרה, ובאותה נשימה לראות בעזרה כזכות ולא כעול. כולנו מתישהו במהלך החיים זקוקים לעזרה כזאת או אחרת."