השבוע נחשפתי לכך ביתר שאת שעה שהתוודעתי למקרה בו היו מעורבים אנשי הארגון. באחד הבקרים התקבלה במוקד הארגון קריאה שבה דווח על ילד כבן 4 הלומד במסגרת חינוך מיוחדת הסובל מקוצר נשימה. המשפחה הסבירה שלא התקשרה להזמין אמבולנס כי אין מי שיסע עם הילד לבית החולים. האבא היה במקום עבודתו ואילו האמא הייתה צריכה למצוא סידור לשאר הילדים, ביניהם תינוק שטרם מלאה לו שנה.

האם ביקשה לשאול אם יש מתנדב שמוכן לנסוע עם הילד לבית החולים, ועוד שעה יחליפו אותו.
המוקדן ב'איחוד הצלה-דרום' הבין מייד את המצב ומיהר והזניק לכתובת שנמסרה לו ניידת טיפול נמרץ, ובמקביל שלח מתנדב שייסע עם הילד לבית החולים, עד שבן משפחה יגיע להחליף אותו.

בינתיים עברה שעה ואף שעתיים, ואף אחד מבני המשפחה לא הגיע. הרופאים נתנו לילד את הטיפול הראשוני, תיקשרו עם ההורים דרך הטלפון, ולאחר כמה שעות בישרו למתנדב שהוא משוחרר עם הילד מבית החולים, וכי מצבו יציב, והם יכולים לחזור הביתה.

כל זה התרחש כאמור, עוד בטרם ההורים הגיעו לבית החולים. ההורים עצמם היו בדרכם לבית החולים מתוך ידיעה כי הם הולכים לבלות שם לפחות כמה ימים, אבל כשהגיעו למקום מצאו את הילד שלהם עם המתנדב כשהם מוכנים כבר לחזור הביתה. דומה שלאחר סיפור כמו זה מיותר להכביר במילים. ולא שאני מציעה לבקש פעם נוספת בקשה דומה ממתנדבי הארגון, אבל טוב לדעת כי בכל מצב חרום שנוצר, המתנדבים כאן, בשביל כולנו (גם אם יש צורך בשירותי 'בייבי סיטר')...

המכתב פורסם במקור בעיתון החרדי "אשדוד בכותרות".

צילום ארכיון

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]