פיקוח על התקנת אנטנות סלולריות

הממצאים חמורים: מתוך 13 מתקנים שנבדקו, בשישה לא היו היתרי הקמה מטעם הממונה על הקרינה. 12 מתקני שידור (11 אחוז) מכלל מתקני השידור בעיר לא היו בעלי היתר הפעלה. ב-33 מהמשדרים בעיר לא ביצעו החב' הסלולריות בדיקות קרינה בתדירות הנדרשת.

בתחומי העיר הותקנו 34 'מתקני גישה אלחוטית' (אנטנות קטנות יחסית שפעמים רבות מוסתרות על גגות ומרפסות), שהם כשליש מכלל המתקנים הסלולריים בעיר, נתון שגבוה בערך פי 2 מריכוזם הממוצע של מתקני הגישה בארץ.

מתוך ה-34, 7 משדרים (יותר מ-20 אחוז!) פולטים קרינה גבוהה מהמותר (חריגה מהתקן הסביבתי) והם פועלים ללא היתר הפעלה מהממונה על הקרינה כנדרש. באחד מהם נמדדה קרינה פי 11 מהמותר! איגוד ערים אינו עוקב אחרי תוצאות המדידות ולא מתריע בפני העירייה במקרים של חריגות. במקרים אחרים העירייה התנגדה להצבת מתקנים במקומות מסוימים אך הממונה על הקרינה אישר.

על אף האיסור להקים אנטנות במרחק של 500 מטר מקו החוף, שתי אנטנות הוקמו בתחום האסור: חברת פרטנר הקימה אנטנה במרחק של כ-200 מטר מקו המים בחוף הקשתות, ובחוף הריביירה הציבה סלקום אנטנה במרחק של כ-250 מטר מקו המים.

על גג המלון הנבנה בחוף תל חי היו מוצבות אנטנות ללא היתר, החברות הסירו אותן רק לאחר הליך משפטי. אלא שבהמשך הן הציבו במקומן מתקני גישה אלחוטיים על אף התנגדותה של מהנדסת העיר דאז, רינה קטיף. כך שבמשך כעשר שנים פעלו על גג המלון (שהעירייה באמצעות חפ"א שותפה בבעלות עליו!) משדרים ואנטנות ללא אישורים כנדרש.

ועוד אבסורד: בינואר 2011 הורתה מועצת העיר להקים ועדה לגיבוש כללים בסוגיית הצבת אנטנות בעיר אך היא מעולם לא התכנסה.

מבנים יבילים במוסדות חינוך

תמונת המצב קשה למדיי (ומתקשרת היטב להתרחשויות העכשוויות ב'מתחם החרגול' ברובע ז' שבו נותק החשמל למוסדות חינוך רבים בעקבות היעדר טופס 4 למבנים היבילים וחיבורי חשמל פיראטיים): לפי ההערכה פזורים במוסדות החינוך כ-400 מבנים כאלה, שחלקם אינם ראויים לשימוש, רובם במוסדות חרדיים ותורניים. בבדיקה מדגמית שבוצעה בכמה מוסדות, נמצא שכולם הוקמו ללא היתר בניה! בכולם גם לא הותקנה מערכת כיבוי אש כמתחייב.

מבקר העירייה, שלמה בן עזרא, מציין שבמוסדות החינוך החרדיים לומדים כ-40 אחוז מילדי העיר (בדרך כלל העירייה טוענת שהמספרים נמוכים יותר) ואין פיקוח ממשי על הבטיחות באותם מוסדות. נמצאו ליקויי בטיחות רבים, ש"חלקם עלולים לסכן את התלמידים", כמו חיבורי חשמל מאולתרים ומבנים שעומדים בשיפוע ואינם יציבים.

הביקורת נוקבת: "שימוש במבנה יביל יכול להוות פיתרון זמני לתקופה קצרה אך אינו יכול להוות הסדר קבוע ומתמשך. הביקורת רואה בחומרה רבה מצב בו רבים מילדי העיר לומדים במבנים זמניים במשך כל שנות לימודיהם בבית הספר מבלי שסופקה להם סביבת לימודים ראויה ובטוחה".

מערך המיגון העירוני

הביקורת נערכה בחודשים מרץ-אוגוסט 2011+בדיקות השלמה בתחילת 2012 (לפני סבבי הלחימה האחרונים).

 17.5 אלף תושבים מתגוררים במבנים חסרי מיגון כלשהו אך מכיוון שחסרים נתונים, ייתכן שפערי המיגון בפועל גדולים יותר. העירייה, קובע המבקר, לא עשתה עבודת מטה מקיפה במטרה לקבוע מהן הפעילויות החיוניות שעליה להפעיל במצבי חרום ומהם האמצעים הנדרשים. לא נבחן הצורך באספקת שירותים הכרחיים בזמן חרום. לדוגמא, הפעלת לשכות הרווחה בשעת חרום לא הוגדרה כפעילות חיונית ויתכן שלשכות הרווחה ברבעים א' ו-ב' לא יופעלו  בשל העדר מקום מוגן. לעירייה לא היה מידע בדבר מערך המיגון בכל אחד מהמפעלים החיוניים שנקבעו על ידי משרד התמ"ת.

חלק מהמבנים שיועדו להפוך למתקני קליטת אוכלוסייה בחרום (העירייה מחוייבת להעמיד מתקני קליטה ל-10,000 איש במקרה שיפונו מבתיהם שנפגעו), אינם ממוגנים ולכן אינם עומדים בסטנדרטים. למשל: אולם הספורט במקיף ז' – אחד ממבני הקליטה בחרום אבל הוא בעצמו בעל תקרה קלה שאינה מאפשרת מיגון ראוי.

לא נרכש ציוד לשעת חרום באותם מתקני פינוי. ציוד בסיסי בהקף מצומצם וברמת תחזוקה ירודה: רק כ-200 מיטות מתקפלות, כ-1,000 מזרונים וכ-3,000 שמיכות. לאחר הביקורת נקבעו 21 בתי ספר שיוכלו לשמש מרכזי פינוי בחרום.

העירייה גם טרם החלה בהתארגנות להפעלת 10 חניונים תת-קרקעיים (שכל אחד מהם מיועד להכיל 500 איש) לקליטת תושבים בשעת חרום כפי שהוחלט.

מחיקת חובות באגף הגבייה

ההתנהלות המתוארת בפרק זה יוצרת תחושה של הפקרות אמיתית: נכון ל-12/2011 היקף החובות לעירייה עמד על סכום אסטרונומי של כ-700 מיליון שקל! לא ברור כיצד הדבר התאפשר. כ-300 מיליון שקל חובות נצברו עד 2004 וכנראה שאי אפשר לגבות אותם בגלל התיישנות, גם שאר החובות לא בטוח כלל שיגיעו לקופה הציבורית בסופו של דבר. המבקר קובע שהעירייה לא עשתה די כדי לגבות את החובות.

ב-2009 ו-2010 מחקה העירייה חובות בגובה 12 מיליון שקל בכל שנה, ב-2011 הגיעו הסכומים לשיא של 72 מיליון שקל(!). ההיקף המצטבר הממתין למחיקה: 110 מיליון. נמצאו ליקויים בנימוק ההחלטות למחיקת חובות.

לא נעשה מספיק כדי לגבות חובות מחברות, כולל במקרים שניתן וצריך היה לקיים נוהל של "הרמת מסך". למרות התקשרות עם חברת חקירות לא נערכו כמעט כלל חקירות יכולת וחקירות כלכליות.

הסדרי חניה

"בעקבות הביקורת ב-2009 הנחה ראש העיר לקבוע נהלי עבודה אשר יבטיחו קיום פיקוח, בקרה ושליטה על עבודת הקבלן. התברר כי הנחיית ראש העיר לא בוצעה. כתוצאה מכך נמצאו ליקויים רבים בסדרי הפיקוח והבקרה על עבודת הקבלן שגרמו לעירייה הפסד הכנסות הנאמד ב-1.5 מיליון שקל".

ב-2009 הקימה מועצת העיר ועדה לבחינת הסדרי החניה אך רוב המלצותיה והחלטותיה כלל לא יושמו.

ההכנסה נטו של העירייה מפעולות האכיפה של הקבלן, עומדת על 30 אחוז בלבד. הקבלן החזיק ברשותו באופן קבוע סכומי כסף בהיקף של עשרות אלפי שקלים השייכים לעירייה. הקבלן גם גבה עמלה כפולה בגין כספי פדיון המדחנים: פעם לקח לעצמו 32 אחוז מההכנסות ופעם שניה קיבל מהמדור 32 אחוז נוספים. כך שילמה העירייה לקבלן כ-900 אלף שקל שלא הגיעו לו כלל.

ב-2009 הגיעו ההכנסות לעירייה בתחום החנייה ל-7.7 מיליון שקל, ב-2010 ל-10.1 מיליון וב-2011 ל-9.4 מיליון. מהנתונים עולה גם שב-2010/1  חלה ירידה גדולה בהיקף ההכנסות מדו"חות חניה של כ-40 אחוז.

התפוקה של חלק מהפקחים הייתה עלובה. פקח אחד הניב שישה דו"חות חניה בממוצע ביום וגם דיווח על 25 שעות נוספות בחודש (הערה: סיבוב קצר של רבע שעה בסיטי פעם ביום, מטר וחצי ממשרדי מדור הפיקוח על החניה יכול להביא עשרות דו"חות עם כל עבירות החניה שקיימות שם בכל רגע כמעט).

הביקורת מצאה שקבלן החניה מקצה רכב צמוד למנהל המדור (אהוד מויאל) ומממנת לו גם הוצאות אחזקת רכב: "לדעת הביקורת הקצאת רכב של הקבלן לשימושו האישי של מנהל המדור (האמור לפקח על פעולות הקבלן) מעוררת חשש לניגוד עניינים".

הקבלן מיעט לבצע פעולות לגביית חובות עבר שמגיעים למיליוני שקלים. חמשת החייבים הגדולים בעיר צברו יחד כ-2,000 דו"חות (!) המגיעים לכ-600 אלף שקל.

תפוקה ירודה גם בתחום דו"חות עבירות חמורות. לדוגמא: על עבירת חניה בחניית נכים נרשמו בכל שנת 2011 רק 203 (!) דו"חות.

תחזוקת מתקני משחק בגנים ציבוריים וגני ילדים

אגף הנטיעות פעל לפי תקן ישן מ-2003 ולא בחדש מ-2006. הנתונים הקיימים בעירייה היו חלקיים. העירייה המשיכה התקשרות עם קבלן גם לאחר שתוקף ההתקשרות פקע.

בגנים רבים לא בוצעה הבדיקה השנתית או שבוצעה באיחור ניכר. בדיקה תלת שנתית לא נערכה כלל. הקבלן לא עמד בהתחייבויותיו.

מאז התקן החדש לא בצעה מחלקת גני ילדים את הבדיקות הנדרשות. הקבלן העוסק בתחזוקת המתקנים בגני הילדים אינו בעל תו תקן מתאים. מנהל הבטיחות במוסדות החינוך והעובד מטעמו לא הוסמכו לערוך מבדקים למתקני משחק. רק 13  אחוז מהגנים נבדקו ב-2011. נמצא "כשל מתמשך במעקב אחר תיקון הליקויים". מתקני המשחק בגני הילדים במגזר החרדי נמצאים במצב ירוד וישנן בעיות בטיחות רבות. גם בגני החברה העירונית יש מתקנים שלא עומדים בתקן. מנהלת התחום לא הייתה בקיאה בנושא כלל.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]