טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל – תשע"ב

 

-  אחים ואחיות יקרים,

-  יום הזיכרון לחללי צה"ל בפתח,

    וביחד עם תושבי מדינת ישראל,

    אנו מתעטפים בעצב, מרכינים ראשינו בפני    

    משפחות השכול,   ומתייחדים עם זכרם של

    הנופלים במערכות ישראל.

 

-  וכאן, בעירנו אשדוד, ביחד איתכם

   משפחות יקרות – אימהות ואבות,

   בנות ובנים, אחיות ואחים, סבתות וסבים,

   קרובים, חברים ומכרים –

   יחד איתכם, אנחנו זוכרים את

   בניה ובנותיה של העיר, שנפלו

   על קיומה ושלומה של המדינה.

 

-  כבוד רבני העיר, הרב חיים פינטו שליט"א,

    הרב יוסף שיינין שליט"א.

-  אדוני, השר ח"כ מיכאל איתן,

-  מפקד בסיס ח"י באשדוד-  אל"מ דרור פרידמן ,

-  מפקד משטרת אשדוד – סנ"צ נועם שיקלי,

-  ממלאי מקום ראש העיר –

    מר בוריס גיטרמן, הרב עמרם כנפו,

-  סגני ראש העיר – מר לאון בנלולו,

    מר ולדימיר גרשוב, הרב מרדכי ליברמן,

-  יו"ר מועצת העיר עו"ד גבריאל כנפו,

-  מנכ"ל העירייה,

-  בני נוער,

-  קהל נכבד,

 

 

 

-  המשפחות השכולות אינן לבדן, מאחוריהן

    עומדים עם שכול ומדינה שכולה,

    מדינה שלמה שזוכרת את הבנים והבנות,

-  וגם אשדוד זוכרת, אשדוד זוכרת את כל בניה

   ובנותיה.

-  זיכרונם טבוע, באבניה, בחוצותיה ובנופיה של

   העיר.

-  אשדוד זוכרת אפילו את מי שנפלו כאן

    עוד בטרם קמה אשדוד.

 

-  אנחנו יודעים מה היה כאן, כשדוד בן גוריון

    הכריז על עצמאות ישראל,

    היה כאן רבותי, הצבא המצרי, הפלישה של הצבא

    המצרי עברה את אשקלון ואת ק. גת והגיעה עד     

    הנה, עד הלום.

 

 

-   לכן, כדי לזכור, נקראת הכניסה הדרומית לעיר   

     בשם עד הלום" – כלומר עד כאן, עד הלום-

     הגיעו המצרים,

    וכאן הצלחנו לבלום אותם חזרה מעבר

    לאשקלון – עד עזה.

 

-  לכן, בפארק בן גוריון, בפינת בני ברית יצחק

    הנשיא,

 

יש אנדרטת אבן לזכר הנופלים על שחרור אשדוד במלחמת העצמאות.

 

-  ובסמוך לגן אלישבע, מול בית קנדה,

    אנדרטת ברזל בדמות נר דולק, של הפסלת   

    מתילדה אלפרין –

    אם שכולה מלפני ארבעה עשורים.

 

 

-  אנחנו גם אחד מנמלי הבית של חיל הים,

    ואצלנו בגן אלישבע, שוכנת האנדרטה

    המרכזית לחללי חיל הים

 

-  ובפינת הרצל  רח' החלוצים, בפארק הסיטי,

   האנדרטה המרכזית של חללי אשדוד

   בכל מערכות ישראל, המחיר ששילמה אשדוד,

   שנה בשנה, מגילת שמות.

 

   כולם אהובים, כולם ברורים,

   מאתיים חמישים ושש אבני פינה, אבני דרך

   שנמצאים בכל פינה בעיר ומהוים אבני   

   זיכרון  על לוח ליבה של אשדוד.

 

-  אצלנו, אין אנדרטה לזכר הגיבור האלמוני

    כי אין לנו גיבורים אלמונים, אנחנו מכירים את

    כולם, כל אחד ואחד. בשמם, את פניהם,

    את סיפור חייהם שנקטע באיבו,

    המשפחה, החברים.

-  שוב ושוב, עולים לפנינו השמות

    מכל קצות הארץ.

 

-  ולרי דרצ'וק מאוקראינה, טרקו טמנו מאתיופיה,         

   דוד סמירנוף מבוכרה, תומר סלובקובסקי מפולין,

   אברהם בקרמן מגלות אשכנז, ושחר אזולאי

   מגלות ספרד, מרדכי רחמים מירילאשוילי

   מגיאורגיה, אשר חסון מרוקו, ודוד ודבקר מהודו,

   אברהם מרזוק ממצרים, דינה בן שלוש מצרפת

   ושמות צבריים כמובן.

 

 

-  מאתיים חמישים ותשעה פרחים, שחייהם נקטעו

   באיבם. למען הגבולות, הריבונות והחרות שלנו

   בארץ ישראל.

 

-  ברית - דמים שכאילו נכרתה מראש

    בין בנות ובנים, שהם או הוריהם באו לכאן,

    מארצות ותרבויות שונות כמעט מכל פינה בעולם,

    למען נחלת אחים משותפת – אדמת ארץ ישראל.

 

-  אלה הם בניכם ובנותיכם משפחות יקרות,

    אלה הם יקירכם יקירנו, בניה ובנותיה של עירנו

    אשדוד , אלה הם בניו ובנותיו של העם המופלא

   שלנו.

 

-   האחדות הזאת, שותפות הגורל הזאת,

     היא סוד הקיום הניצחי של העם שלנו

     העם היהודי.

 

   - לא באנו לנחם אתכם, כולנו יודעים

    שעוד לא נולדו המילים שריפאו כאב על אובדן

    של אדם קרוב, ועוד לא נולדו צירופי המילים

    שניחמו שכול.

 

-   באנו לחזק ולתמוך, ולהיות איתכם

     ברגעי הזיכרון האלה הקשים מנשוא.

 

-  ואם יורשה לנו, גם להפיק ביחד איתכם

    צוואה, מהבנות והבנים, בשביל כולנו החיים.

    ומהי הצוואה?

 

-  הבנים והבנות שנפלו יחד בקרב,

    מבקשים שאנחנו החיים, נהיה יחד גם בחיי

    היום-יום.

    למרות ההבדלים בינינו, למרות המוצא השונה,

    הדעות ואולי גם האמונות השונות .

 

-  למרות כל השוני בינינו, הגורל שלנו משותף.

-  דתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים,   

    מסורתיים וחרדים, שמאלנים וימנים –

    הטילים מעזה לא מבדילים בינינו,

    והאיום האיראני מופנה כלפי כולנו.     

 

- היכולת שלנו לעמוד מול כל האיומים

האלה לא תוכל להישען רק על הכח הצבאי,

על העדיפות הטכנולוגית, ואולי גם הגרעינית,

הלווינים, מערכות "החץ" ו"כיפת ברזל".

 

נוכח האינטישמיות הגוברת בעולם, והאיום האיראני, ואיומי הטרור מדרום ומצפון – לחוסן החברתי, יש משקל מכריע. לכידות וסולידריות

חברתית הם תנאי הכרחי להישרדות לאורך זמן.

כשיש קיטוב, דתי, עדתי, ואפילו פוליטי משמעותי,

במיוחד עם פערים כלכליים גדולים,

ואלימות – אפילו חזקות שבמדינות, מתפתחת תסיסה והתפוררות.

והנופלים מצוים אותנו להיות ביחד, להיות מאוחדים.

 

-  מבט חטוף על השנה החולפת מיום הזיכרון

ויום העצמאות הקודמים, מגלה שיש מקום    

לדאגה; הקיטוב הדתי, הפוליטי, הפערים    

הכלכליים שלוו במחאה חברתית, והאלימות   

הגוברת, החברה הישראלית הופכת לסיר רותח של ניגודים שמאיים לפרוץ ולעלות על גדותיו.

 

זה לא המקום ולא הזמן להציע פתרונות, אבל, זה כן המקום והזמן לעשות חשבון נפש, אישי ולאומי,

של כל אחד ואחד מאיתנו, ושל המנהיגים שלנו.

בשמם של הנופלים שנפלו יחד בקרב כדי שתהיה לנו מדינה, ומבקשים שנהיה יחד בחיי היום יום, כדי שתמשיך להיות לנו מדינה.

 

-  למרות ההבדלים בינינו.

 

-  עלינו לשאול את עצמנו;

 

-  האם אנחנו באמת יחד בחיי היום יום?

- האם ערך ה"אנחנו" גובר על ערך ה"אני"

   בחברה הישראלית של היום?

- האם אנחנו מבינים את חשיבות החוסן החברתי

   במשוואת החוסן הלאומי?

  

   למרבה הצער התשובות על השאלות האלה אינן 

   חיוביות במיוחד, כמעט תמיד נמצאים בפני מדינת

   ישראל שלושה אתגרים מרכזיים:

   אתגר השלום, אתגר העוצמה הצבאית והאתגר

   החברתי

-  על העוצמה הצבאית, אין ויכוח ואנחנו אכן,

   משמרים אותו בעקביות לאורך כל שנות קיומה 

   של במדינה.

 

-  אתגר השלום, גם ניצב תמיד לפיתחנו,

   אנחנו עם שוחר שלום.

 

 

    3 פעמים ביום אנו מתפללים לשוכן במרומים

    "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו"

 

-  אפשר להתווכח, עד כמה מנהיגי המדינה

   לדורותיהם, התאמצו ומתאמצים להשיג שלום.

 

-  אבל קשה להתווכח עם העובדות בנוגע לדחיית

   היד המושטת שלנו לשלום.

 

-  הסכם אוסלו, היציאה מלבנון, ההתנתקות,

    ההשלמה עם רעיון ששתי מדינות – כולן נדחו.

    ובתמורה קיבלנו – אינתיפאדה ראשונה,

    ואינתיפאדה שנייה, וירי טילים מתמשך על 

    ריכוזי אוכלוסיה בצפון ובדרום,

   איום שגם באשדוד חיים כדרך שבשגרה.

   וכמובן, איום ההשמדה הגרעינית מאיראן.

 

-  במציאות הזאת, גם האופטימיים שבתוכנו

    אינם רואים את השלום כיעד ריאלי הנמצא

   בהישג יד,

 

-  במציאות הזאת, אם חפצי חיים אנחנו,

   עלינו להמשיך לרדוף אחרי השלום,

   לשמור על עוצמה צבאית, אבל להתרכז

   בעיקר בחיזוק החברה, בחיזוק ה"ביחד" שלנו,

   בחיי היום-יום.

 

- "לעולם לא עוד" משמע חיזוק העוצמה הצבאית,

- ו"לא לעולם חוסן" משמע חיזוק העוצמה החברתית, לחברה –שיוויונית, מוסרית וערכית

 

 זה המסר לעם הזה, זה האתגר הניצב

 לפיתחנו בשנת ה-64 לעצמאות מדינת ישראל.

 

בשמם של הבנים והבנות, שנתנו את נפשם למעננו,

כדי שהשירה שלנו, שירת החיים של עם ישראל בארץ ישראל תימשך לעד.

 

יהי זכרם של הנופלים לשמור בליבנו עד עולם - אמן

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]