המראות והזכרונות צפים ועולים 
 אני רואה אותם, את חברַי החללים.

הם עוברים בסך, צועדים בגלים צעירים, חסונים, אך פניהם נפולים.

 ואני שואל אותם לאבלם, והם תוהים: למה עצובים כולם?

את חיינו הרי נתנו בשבילם שיחיו בשלום ובטחון בגבולם.

ואני משיב להם בראש מורכן, כי הצער והכאב הם מהאובדן.

החלל שנותר מכל קורבן מתמלא יגון, אבל וחורבן.

 

                             לכן ביום זה, אני לובש לבן וכחול

                             ובוכה עם כל משפחת השכול.

                             לא עת היא לרון ומחול

                             ביום זה, לעצור דמעתי, איני יכול.

 

כתב: יעקבי שמעון

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]