המתלונן בצילומי האבטחה

הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל ערעור שהגיש תושב אשדוד וזיכה אותו מעבירת תגרה.

המערער הואשם תחילה בבית משפט השלום בקרית גת בעבירות חבלה חמורה ואיומים, עקב תקרית אלימה בינו לבין שכנו, אולם לאחר משפט הוכחות הוא זוכה בבית משפט השלום, והורשע תחת זאת בעבירת תגרה.

רקע לפרשה:

ב-5 באפריל 2015, שיחקו שני ילדים בכדורגל בכניסה לבלוק מגורים באשדוד.
מאחר שפגעו מספר פעמים ברכבו של השכן, הוא צעק עליהם דרך החלון, דרש שילכו לשחק במקום אחר ואף איים לפנצ'ר להם את הכדור.
בכתב האישום שהוגש נגד אביו של אחד מהילדים נטען, כי הוא אמר להם להמשיך ולשחק, מה שגרם לשכן לרדת מביתו ולהתעמת עם אביו של הילד.
לפי כתב האישום, בשלב מסוים של העימות אביו של הילד נתן לשכן אגרוף, שבר את לסתו ואיים עליו: "אני אזיין אותך, את אשתך ואת הילדים".

טענת הנאשם:

באמצעות סנגוריו – הוא טוען ומדגיש כי מי שהזעיק את המשטרה אל המקום היה הוא עצמו, בעת שהסתגר בביתו עם הילדים, וכאשר השכן, בנו ושכנים אחרים, התדפקו על דלתו.
בנוסף טענו הסנגורים, כי אם בית המשפט יבחר שלא לקבל את טענת ההגנה העצמית של הנאשם, הרי שעליו להורות על זיכויו מחמת אכיפה בררנית:
סרטי אבטחה תיעדו את השכן ובנו רודפים אחר הנאשם - כאשר בידי האב מקל מטאטא ובידי בנו חלקו האחר של המטאטא - אולם למרות זאת המשטרה בחרה להאשים רק את הנאשם, ואילו השכן אפילו לא נחקר באזהרה.

סגנית נשיא בית משפט השלום בקרית גת, השופטת ד"ר נגה שמואלי-מאייר, החליטה לזכות את הנאשם תוך קבלת הטענה לאכיפה בררנית:
התברר במשפט כי המתלונן היה זה שהיכה ראשון את הנאשם, אולם הוא אפילו לא נחקר באזהרה. עם זאת, השופטת הרשיעה את הנאשם בתגרה בנימוק שאינה מקבלת את טענת ההגנה העצמית, מאחר שלנאשם היה חלק באירוע האלים.
בין יתר הדברים, השופטת פירשה את אמירת הנאשם למתלונן "מה תעשה לי?", כאמירת "קריאה לקרב" שממנה עולה כי הוא צפה את האפשרות שיוכה על ידי המתלונן, ולכן אינו יכול לטעון להגנה עצמית. כמו כן ציינה השופטת כי לא היתה נחיצות שהנאשם יכה את המתלונן באגרוף כדי להגן על עצמו.

הסנגורים ערערו לבית המשפט המחוזי, וטענו בין היתר, כי היה על בית המשפט לקבל את הטענה להגנה עצמית. בניגוד לעמדת בית משפט השלום, השופטים יורם צלקובניק, יעל רז לוי ויואל עדן זיכו כאמור את הנאשם וקבעו כי כל יסודותיה של טענת ההגנה העצמית התקיימו במקרה זה.

השופט צלקובניק שכתב את ההחלטה ציין, כי לאמירת הנאשם יכולות להיות פרשנויות רבות ולא דווקא משמעות אלימה. לדבריו, אמנם אמירה זו אינה נשמעת כאמירת פיוס או הרגעה, אולם גם לא ביטוח שהיא מהווה קריאת "מלחמה שערה". לגבי נחיצות האגרוף שנתן הנאשם למתלונן ציין השופט, כי קיים ספק סביר לגבי השאלה האם במידה ולא היה מכה את המתלונן, היה סופג ממנו אגרוף נוסף.

השופטים רז לוי ועדן הצטרפו לקביעות השופט צלקובניק.