להגיע, להצליח, ללמוד, לעשות יותר, להיות יותר... אנחנו תלויים בזמן ונעים על ציר הזמן, יש תחושה שהוא תמיד חומק ואין ממנו מספיק. ויש כל כך הרבה להספיק, וכל כך הרבה לגלות, ולא כדאי לבזבז את הזמן, לפעמים אפילו בחופש "אסור לבזבז זמן"... לאן אנחנו רצים? מה אנחנו צריכים להספיק? מה עלול לחמוק לנו בין האצבעות אם נעצור לרגע את ה-doing האינסופי?

בודהה זיהה שאחת האמיתות בקיום שלנו הינה ה-"טנהה", שמשמעותה בסנסקריט היא צמא.  מדובר על צימאון שלא ניתן באמת לספק, של כל הדברים שהם זמניים, הם כבולים לציר הזמן, ולמרות זאת ואולי בגלל זה, הם מחפשים כל הזמן לנוע, אף פעם לא לעצור – שלא ייגמר, שיהיה עוד ושיהיה מה שאין עדיין.

את העשייה המרובה והריצה אחרי סיפוק התשוקות מסכם רבי יהודה הלוי במשפט: "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לעולם חפשי".

מה שמוזר הוא שעבדות הזמן והטנהה, גורמות היאחזות במקום תנועה, אולי יש תנועה חיצונית והרבה doing אבל בתוך האדם פנימה ישנה עצירה. העצירה באה לידי ביטוי באדם על ציר הזמן בשלשת ההיבטים שלו: תקיעות בעבר, תקיעות בהווה ותקיעות בעתיד.

 

תקיעות בעבר מתבטאת על ידי חרטה. מחשבות שאני קוראת להם "חבליטיס” - חבל שעשיתי, שלא עשיתי, שאמרתי, שלא אמרתי, שצעקתי שלא צעקתי. זו יכולה להיות נוסטלגיה על משהו טוב ונעים שהיה, שקרה ושנגמר, זה יכול להיות על משהו שמישהו אחר עשה לנו, או ש"החיים" עשו לנו.

בכך שהאדם תקוע בחרטה על העבר שלו, קשה לו מאוד להיות מי שהוא, מבלי לרדוף אחרי ה"דבר" שישכיח את ה"חבליטיס”. 

בהווה ההיאחזות תבוא לידי ביטוי בפחד לאבד את מה שכבר יש. אז לא לוקחים סיכונים, שומרים על נינוחות, לא זזים מה- comfort zone. חיים במצב מתמיד של פחד ועושים הכל כדי "שלא ייקחו לי, שלא ייגמר לי, ושלא ישתנה לי”. 

ובעתיד? בעתיד אי אפשר לשלוט, אבל אפשר להיאחז בפנטזיה, לצפות לעתיד טוב יותר, שיהיה מה שעדיין אין, בגדול ובקטן - ציפייה לעבור את הפקק, שיום העבודה יסתיים, ציפייה לתפקיד יותר טוב, לחכות לחופשה או לטיול, שהילדים יגדלו, מערכת יחסים משמעותית, הצלחה, עשיית סכום כזה וכזה של כסף... או צפייה להשתנות כבר, להיות יותר סבלניים, ליישם את מה שמבינים, להגיע להארה.

זה נכון שיש חוסר ביטחון לגבי העתיד, אבל חלק מהעתיד שלנו תלוי בבחירות שלנו כאן עכשיו ולא בציפיות וגם לא במחשבות פנטזיונריות. זה נכון ש"אחר כך" ו"שם" קל הרבה יותר להיות כבר מצליחים ומוצלחים אבל זה אפשרי רק אם מחליטים שאחר כך מתחיל עכשיו.

האם נוכל לשחרר את ההיאחזויות הללו? לעצור את ריצת המרתון המטורפת הזו כדי להתקדם באמת?

לעצור רגע, להשתהות ולהיות נוכחים באמת, כמו שכתוב בספר החכמה ההודי, הבהגוודגיטה: “מעולם לא היה זמן שבו לא הייתי, ולא היית, ולעולם לא יהיה זמן שבו נפסיק להיות" - בוא תגלה מה עמיד בתוכך, מי אתה באמת, מעבר לציר הזמן, האם יש דבר כזה, מעבר למה שרואים, ורוצים ומשתוקקים.

העבדות לזמן, ותחושת חוסר הסיפוק שנובעת ממנו, הם תוצאה של ההיקשרות שלנו לדברים שהם חיצוניים, כי מה אפשר לתת לנו ולקחת מאיתנו? רק מה שיש לנו. אבל מה שאנחנו - אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו. זה לא כל כך פשוט כמובן, אבל אפשר להתחיל עם מה שאפשר. יש דברים שאי אפשר לקנות וגם אי אפשר לקחת מהאדם – רעות אמיתית, גם עם עצמנו, תשובות לשאלות מהותיות, משמעות לחיים, אושר קבוע, ביטחון פנימי, שלווה, סבלנות.... כל אלו הם דברים שקשורים לעולם הפנימי של הבן אדם, לבחירות שלו ולנוכחות בחיים. אלו הם דברים שאי אפשר לתת לאדם ואי אפשר לקחת מהאדם. הם נמצאים בתוכנו, בתוך הלב. 

איך נוכל לחשוף אותם? התשובה יכולה להיות “עשה באפס מעשה". אפשר לפרש את זה כ"אל תעשה כלום, והכל יסתדר", אבל ספר הטאו ממנו לקוח המשפט מתאר את הדרך שעושה החכם, זה שנמצא באפס מעשה, כן כאדם של עשייה, אבל ללא היאחזות. המשפט עצמו מתחיל במילה "עשה" וממשיך עם "אל תעשה", אבל איך אפשר לעשות ולא לעשות, להשתנות בלי להתחרט, להנות ממה שיש בלי להחזיק בו, להגיע להארה בלי להשתוקק להארה? זהו המסתורין של החיים! שווה לחקור אותו...

 

ארועי החודש באקרופוליס החדשה:

סדנא בנושא פחד קהל - סדנא עם שחקן התיאטרון ‫צחי גליק, בה ננסה ‫לפרוץ את גבולותינו ולהעז להיות מי שאנו ‫יכולים להיות. 06.12  יום א' בשעה 20:00  - מחיר כניסה: 30 ש"ח

http://www.newacropolis.org.il/?event=%D7%A4%D7%97%D7%93-%D7%A7%D7%94%D7%9C-%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%90

 דקר 26ב' רובע ד' אשדוד 08-8506226