ליעל אין אקדח. זה מזל גדול שליעל אין אקדח מכיוון שאם היה לה אקדח, סביר להניח שהיא לא הייתה פה. אולי גם אני לא הייתי פה.

ליעל אין הסתכלות רוחבית על החיים, היא בעיקר מרוכזת בעצמה וב״כאן ועכשיו״ כי למה לה לחלום חלומות? גם ככה היא חולמת על ריסוס אנשים ברובה אוטומטי בפארקים, כשסביבה מתהלכת להקת ברווזים שרואה בה את המנהיגה שלהם או שהיא חולמת על זה שהיא בלרינה מצליחה, אבל אז היא מתעוררת בבוקר חושבת לעצמה שכמה חבל שיש לה חזה גדול ובכלל, שהיא שמנה ולכן לעולם לא תוכל להיות בלרינה.

תמונה (1)יעל עלתה לא אחת על הגג של מגדלי K.

היא מעריצה את מי שבנה את מגדלי K, יש שם נוף נהדר וזה אחד המקומות היחידים שנותנים לה את התחושה המיידית של ״אני חיה על הקצה״. כשהיא מתהלכת שם בשעות בהן כולם ישנים, על קצות האצבעות, בעיניים עצומות ונותנת למה שצריך לקרות, לקרות. כנראה שלא רק מזל שאין ליעל אקדח, גם מזל שההתגרות שלה על הגגות הגבוהים של אשדוד לא צריכות לקרות עדיין.

תמונה (3)הכרתי את יעלי בתיכון. כתה ז׳. תמיד אמרו לנו שאנחנו דומות מאוד אבל אני תמיד חשבתי שהיא יפה ממני.

החברות האמיצה שלנו התחילה בזה שהיינו אמורות ללמוד למבחן והודענו, כל אחת בביתה שתישן אצל החברה השנייה לקראת המבחן כי נלמד ביחד ואז פשוט הברזנו מבית הספר ונסענו בטרמפים לאילת. שתינו אלכוהול, פלירטטנו עם בחורים שחשבו שאנחנו לפחות בנות 16 ואפילו התפלחנו לשחייה לילית בעירום באחת הבריכות בבית מלון שם, קרוב לחוף.
היינו כל כך קטנות אבל יכולנו לעשות הכל. צחקנו מלא. זו הייתה תקופה מאושרת ושובבה. הרגשנו ממש ב״וידיאו קליפ״ של אירוסמית׳- יפות ופרועות וכל יכולות.

תמונה

ככל שהתבגרנו יעלי הפכה לעצובה ויפה יותר ואני לעסוקה. התעסקתי בכל כל הרבה דברים בבת אחת, שהיום זה נראה לי מטורף שהספקתי לעשות כל כך הרבה דברים במקביל ביחס לזה שהיום אני רק רוצה להגיע הביתה אחרי יום עבודה ולהתרסק.

באמת מזל שליעל אין אקדח כי יום אחד פשוט גיליתי שזה כבר כמה זמן יעלי ממש שונאת. שונאת לאהוב, שונאת לאכול, שונאת אנשים, שונאת טלוויזיה.
שנאה את כל מה שאהבתי, כך שלא היתה לי ברירה אלא להסיק שהיא שונאת גם אותי.
זה הלחיץ אותי מאוד.

תמונה (2)הנחתי לעצמי תיק וירטואלי על הכתפיים והחלטתי שאני צריכה לעזור לה. להיות לידה בכל מצב למקרה שהיא תפתח בירי, למקרה שהיא תוותר סופית על הבחורה הכיפית שהכרתי, למקרה שהיא תעשה לעצמה משהו כמו לאלתר לעצמה מוות באמצעות מוט המתח של אחיה, חגורה וכסא ותשאיר לי את הכתפיים שמוטות לנצח כי דאגתי שהיא שונאת כל כך הרבה דברים ולא הבנתי שהיא שונאת בעיקר את עצמה.

ליעל אין אקדח. זה מזל גדול שליעל אין אקדח מכיוון שאם היה לה אקדח, סביר להניח שהיא לא הייתה פה.