מי שבא עם פוזה מהבית של חכם...יקבל בראש!

עם חוכמה לא הולכים למכולת, עם מוטיבציה כן.

כך זה הפך להיות בכל תחום בחיים.

גם בספורט של היום, גם אם תהיה מוכשר כמו מסי, זה לא מספיק, בכלל לא מספיק, אתה צריך לתת את הלב כדי להגיע להישגים, אתה צריך לעבוד על המגרש כמו סוס ואם לא... תישאר באורווה ככוכב של אימא, אבל לא של העולם.

יותר ויותר ילדים גדלו על הסיפור מבית אימא שהם מהההזזזזזההה  חכמים. הכי חכמים בארץ! ועם הסרט הזה שהחוכמה תוביל אותם באופן אוטומטי להישגים על מרבד של קסמים, הם יצאו לעולם הגדול אבל יצאו קטנים.

עובדתית, אלו שיעבדו קשה וירצו יותר, לעולם יצליחו מאלו שחונכו ומתנהגים כמו בובת ברבי.

ילדי הברבי פיתחו יהירות כי ההורים עשו להם מסאג' לאגו, אך מבלי שהם שמים לב, המצטיינים עברו אותם בסיבוב.

אצל הילדים וההורים התפתחה גאווה סמויה סביב המשפט הנורא מכל:

"הוא מביא ציונים מעולים במבחנים בלי לפתוח ספרים. כל המחברות שלו ריקות...". וכשהם מספרים את הסיפור הזה...הם עושים פרצוף של כאילו מודאגים, אבל  הם מה זה מבסוטים מעצמם... והילד מה זה קולט את המסר...זה מחלחל לו לדם.

עבור הילד, זה נהפך סטייל להצליח בלי להשקיע אבל זה עשוי להיות האסון שלו כי אין כזה סיפור בחיים האמתיים. כמו באופניים, הם לא יקדמו אותך אם לא תתחיל להזיז את הדוושות. 

הפערים הולכים ומצטמצמים בין האחד לשני ורק  המשקיענים לוקחים את הקופה.

אדם שנשען על משהו, הופך להיות נכה. אסור להישען לא על חוכמה, לא על כשרון, לא על ההורים לא על החברים ולא על יופי.

גם יפיפיות העל לא יכולות להצליח אפילו כדוגמניות - אם הן לא ישקיעו באופן אובססיבי, הסוכנויות לא ירצו לעבוד עמן.

יותר ויותר בנות אשר למדו להסתמך על המראה החיצוני שלהן כדי לקצור הישגים, ילמדו מהר מאוד שהחיים הם לא קטלוג אלא מה שמושקע מאחורי ההפקה שלו! 

אז מה אנחנו, ההורים הדפוקים שמתלהבים מילדנו כמו ממגה סטאר, צריכים לעשות?

להוסיף את המילה "אבל" ללקסיקון שלנו: "נכון, אתה מוכשר...אבל אם לא...אז חבל לך על הזמן".

אנו צריכים לתת לילד להבין שאומנם יש לו פוטנציאל, אבל ההצלחה שלו בכל דבר היא רק על תנאי.

אין הצלחה אוטומטית, אין כישרון שיוביל אותו להיות הכוכב הנולד הבא, אין פיות טובות שיגלו לפתע את הכישרון החבוי בו ולפתע יובילו אותו כלאחר כבוד אל גן העדן הקסום. פשוט אין אגדה כזאת! אפילו הקוסם הארי פוטר ניצח רק לאחר שהוא נלחם בשיניו.

המקום היחיד שבו הצלחה באה לפני עבודה הוא המילון.

אנחנו צריכים לשננן לילד שיהירות היא אם כל החטאים, מי שמתנהג ביהירות מקבל בראש ומשלם על חטא זה מיד ובמזומן. גם אם קבוצה מהליגה הראשונה באנגליה תשחק ביהירות נגד קבוצה מהליגה השנייה בישראל, היא תפסיד. בדוק!

אי אפשר לשחק ביהירות תוך הסתמכות על יכולת אישית תיאורטית. את היכולת צריך להביא לידי ביטוי כל הזמן ובכל זמן.

בחיים האמתיים הילדים יצטרכו להוכיח את עצמם פעם אחר פעם וכל פעם מחדש. רק המתמיד יצליח!

מילת המפתח להצלחה היא אחת. התמדה! התמדה התמדה, התמדה ושב פעם התמדה.

התחרות היום בעולם הגדול היא קשה. ולא חשוב מה שנעשה, העיקר שניהיה הכי טובים בתחומנו. ואת זה עושים את התמדה ודבקות במטרה!

מי שרודף אחרי שני ארנבים לא תופס אפילו אחד.

את הכושר מפתחים כאשר אנחנו נותנים עוד קצת, מעל היכולת שלנו ורק אז אנחנו מגיעים למקומות ולהישגים שלא חלמנו שנגיע אליהם אי פעם.

זו הסיבה שתמיד המצטיינים מצליחים יותר מבעלי התכונות התיאורטיות. וזהו המסר שאנו צריכים להעביר לילדים בעולם התחרותי של היום.

בעולמנו אין פרנסה להוגי דעות ולפילוסופים שיושבים בבית ומתפרנסים מהיכולת שנוטפת מהם.

בעולם הג'ונגל בו אנו חיים – כדי לאכול צריך לצאת מהמערה לציד.

בעולם של היום כמו בעולם של מחר – אין ארוחות חינם.

נכון, זה לא כייף לשמוע אבל כבר בספר בראשית אמר אלוקים לאדם הראשון:"בזיעת אפך תאכל לחם". וזאת המציאות בה אנו חיים עד היום - בשביל כבוד צריך לעבוד!

אם אתם ההורים ואתם הילדים תשננו זאת השכם וערב, הדרך שלכם להצלחה תהייה סלולה מאליה.

ואחרי כל מה שקראתם כאן...החוכמה היא להנות מאותה דרך שכתבתי עליה...

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]