הקולות של הישראלים שהגרו ואשר רוצים להגר לגרמנייה בגלל יוקר המחיה הם כדקירות סכין בלב עבורי. אבל הטענה שלי היא דווקא כנגד המדינה שבגדה בערכיה הכי בסיסיים.

אני  זוכר את התקופה בה התגאינו שבישראל המזון הוא מהזולים בעולם ושכל אזרח כמעט יכול היה לרכוש לעצמו דירה, גם אם הוא היה מפרנס יחיד עם שכר של זוטר (בזכות כך, לדור שלם יש היום דירה).
לא היה הרבה, אבל היה אוכל בשפע, הייתה קורת גג, הייתה ערבות הדדית ונאמנות מוחלטת. כן זאת הייתה המדינה שכולנו היינו הכי גאים בה ובמה שהיא מייצגת.
המילה "יורד" הייתה מילת גנאי. ירידה מהארץ הייתה נתפסת כבגידה.
מי היה מעז לחשוב להתגרש מהמדינה האהובה???

אובדן הדרך:

אבל מאז משהו השתנה וראש הממשלה הקפיטליסט הגאה, שינה את התמונה ולדור שלם אין דירה ולא ברור איך תהייה לו אי פעם. הפכנו מהזולים ליקרים ביותר במחירי המזון והדיור, השכר לא מספיק לקיום. משפחות מצמצמות באוכל, בבריאות ואפילו בחיוך...

ממדינת רווחה שכל מהותה לדאוג לבעליה כדין, הפכנו למדינה של חזירים כאשר כל אחד מנסה לחטוף ככל יכולתו על חשבון האזרח הקטן.
-
כל השירותים ששמרו על איזונים ועלות מחיה שפויה: חברות בנייה ממשלתיות שבנו בכל רחבי ישראל, הבנקים, רשתות מזון, בריאות, פנסיות ועוד, הופרטו ועברו לידים של בעלי הון פרטיים. 
המדינה העבירה את אחריותה כלפי האזרח לאחריות של בעלי אינטרסים גדולים...ומסתבר שלאלו אין אף פעם שובע... ר המינימום המגוחך נועד למקסם את רווחיהם, ככול שתאבונם גדל וגדל, הכל נהיה יקר ועוד יותר יקר ועוד יותר יקר. ככל שהם התעשרו עוד ועוד כך האזרח קיבל פחות ושילם יותר.

אובדן התמימות:

המסר שכל אחד אדון לעצמו, עבר מלמעלה למטה, חלחל וממשיך לחלחל אל אחרון האזרחים שהפנימו - "אם אין אני לי, מי לי? "

אז מה הפלא שאזרחיה הנאמנים ביותר, שהיו מוכנים להקריב את חייהם למענה, מרגישים נבגדים ופגועים?
המדינה הפכה לפתע את עורה והעדיפה את המאהבים העשירים על פניהם, התנתה איתם אהבים במחשכים והעבירה להם את כל חסדיה הטובים... כן, את הרכוש שנועד לשרת את בניה החוקיים.

והנה גם לאחר שהם יצאו למחאה, פנו למגשרים (עם שמות ארוכים) שהציעו הצעות לפתרון משבר הנשואין... אך המדינה שוב לא עמדה בהבטחותיה.  

והנה באה המאהבת הגרמנייה משוחה בקרם מילקי ושוקולד תוך שהיא מסבירה שזו רק דוגמית ומפתה את הישראלים הנבגדים לבוא אליה...ועוד בלי מחוייבות.  

והנה חלקם נופלים לזרועותיה והנה אחרים מפנטזים והנה המדינה מרימה גבה בהפתעה גמורה - הכיצד בני ביתה, שהיו מובנים מאליהם עבורה, רוצים להתגרש?!

-

מה צריכה המדינה לעשות כדי להחזיר את עטרתה?

במקום ראש הממשלה, הדבר הראשון שהייתי מחליט כמדיניות הוא -
כל תושב בישראל זכאי לדבר הבסיסי ביותר - לסל מזון נגיש וזול ולקורת גג!

אייך?

  1. הגבלת מחירים על סל מוצרים (כתנאי לרישיון להפעלת מרכולים) + 0 מע"מ על סל מזון בסיסי + הפחתת מכסים

    המשמעות הכלכלית לקופת האוצר = הפחתה של כ7 מיליארד ₪ הכנסות.

    המשמעות לצרכן – הפחתה של כ35% מעלות המזון למשפחה ממוצעת (כ1500 ₪ בחודש למשפחה ממוצעת)
     
  2. ויתור של 50% מהכנסות המדינה על מכירת הקרקעות לבניה + יישום ביטול המע"מ על דירות + הגבלת הרווח היזמי על הבנייה עד גבולות ה 15%.

המשמעות לרוכשי הדירות =  כחצי מיליון ₪ חסכון בממוצע ברכישת דירה (כ3000 ₪ בחודש חסכון על משכנתא למשך 20 שנה = אווויייירררר לנשימה)

המשמעות הכלכלית לקופת האוצר = הפחתה של כ8 מיליארד ₪ מההכנסות הישירות

התוצאה:

תקציב מדינת ישראל יפחת מ 325 מיליארד שקל ל312 מיליארד שקל.

ברוח החזון של הרצל ודוד בן גוריון הייתי אומר לשרי הממשלה –
הדבר הראשון שעלינו לעשות כנבחרי העם, כשליחים של הציונות וחזון המדינה היהודית הוא לנקות מגביית המיסים את המזון וקורת הגג לבני ישראל (במקביל לפעול על הקטנת החזירות של המתווכים) ועם מה שנותר בקופה (312 מיליארד) להסתדר...כלומר לחלק לכל מגוון הנושאים.
חסר כסף? קחו מהמותרות, אבל אל תגעו במזון ובדירות.

אין מחיר לצדק:

בתמורה לויתור על 15 מיליארד ₪ הכנסה בשנה לקופת המדינה (מתוך 325 מיליארד ₪ ) - תהיה לנו מדינה צודקת שניתן לחיות בה באופן שפוי, מדינה שדואגת לבניה (לא רק בנאומים ובהבל פה) כזאת שמאפשרת למאות אלפי משפחות להרים את הראש מעל המים. 

לזוגות הצעירים יתפנו כ5000 - 4500 ש"ח בחודש (משכנתא + סל מזון מופחת) לכלל המשפחות בישראל יתפנה בתקציב כ1500 ש"ח כל חודש.

זהו  למעשה כל ההבדל בין חיי מצוקה לחיים! זה ההבדל בין צדק לצדקה. זה ההבדל בין נאמנות לבגידה.

הכסף קיים, הכל עניין של סדרי עדיפויות...

תנו לישראלים אצבע, והם ימשיכו לתת למדינה את כל היד והגפים (תרתי משמע) ושתקפוץ לנו המאהבת הגרמנייה... היא והמילקי שלה.