השבוע פגשתי בידידה שסיפרה לי כי היא רוצה להתגרש.

את "התובנה", לטענתה, היא קיבלה לאחר מספר פגישות שקיימה עם פסיכולוגית. הפסיכולוגית ערכה עימה מסע של סטריפטיז ומסע לעבר ילדותה, כמובן גם למערכת היחסים שלה עם הוריה, עם החברות, עם בעלה ועוד... כך היא מצאה מלא נקודות ציון שלדעתה המקצועית, השפיעו על התפתחותה או חוסר התפתחותה האישית.

כך מצאה הפסיכולוגית מלא אנשים שאשמים בחוסר הסיפוק האישי שלה ובאומללותה... כולם כמובן היו אשמים, חוץ מ...ממנה, האומללה.

ידידתי יצאה מהטיפול מלאה בכעסים על הסובבים אותה שגרמו לה, לכאורה, לא להגיע להישגים אישיים מרשימים, לא לממש את הפוטנציאל הגלום בה ובקיצור היא מצאה את האשמים שדפקו לה את החיים.

 לאחר שהקשבתי לה בסבלנות רבה השבתי לה:
"יש לך פסיכולוגית מטומטמת, שהצליחה גם לטמטם אותך".

רק לוזרים מאשימים את כל העולם ואחותו בכישלונות לכאורה שלהם, רק לוזרים עסוקים בלהסביר למה הם נכשלו, רק לוזרים מחפשים כל הזמן את האשם במצבם, רק לוזרים משלימים עם חוסר סיפוק במקום לתור אחריו.

אדם שרוצה להצליח ולהגיע לשלמות פנימית חייב להבין ולהפנים שהוא ורק הוא מוביל את עצמו למקום בו הוא נימצא ורק הוא יכול להוביל את עצמו למקומות טובים יותר.

אנשים יכולים לחוות טראומות קשות בימי חייהם- להיאנס, לאבד אדם יקר, לגדול במצוקות ואפילו בבית היתומים, להינשא לבעל אלים, להתאלמן, להיוולד עם חלק פגום בגוף ועוד ועוד – זה לא תירוץ, אוי ואבוי לאדם שישתמש בכול אלו ואחרים כדי לעשות הנחות לעצמו, לשקוע ברחמים עצמיים ו/או לנסות לזכות ברחמים מאחרים.
ברגע שיעשה כן... הוא מאבד את עצמו, את עוצמתו, את הסיכוי לאושרו ואת יכולת המימוש העצמי שלו.

ברחובות תמצאו הומלסים שיספרו לכם כמה העולם התאכזר אליהם ועל האנשים הקרובים שפגעו בהם, בבתי הסוהר תשמעו סיפורים על עבריינים שגדלו במשפחות מצוקה. הם יספרו לכם אין ספור תירוצים למצבם האומלל.
אבל המשוקמים שביניהם, הם אלו שהפנימו שהם ורק הם אשמים במצבם.

האנשים המוצלחים הם אלו שאומרים: "אני מטומטם שהקשבתי לו", " רק אני אשם שהסכמתי". הם מצליחים, כי הם לא מרפים את ידי עצמם, הם מבינים שכל מה שקורה הוא פונקציה של ההחלטות שהם לקחו בעצמם.

תפיסה זו מחשלת אותם, גורמת להם לקחת אחריות בוגרת, מחדדת את חושיהם, מפתחת בהם מנהיגות טבעית ועוצמה פנימית.

מי שיתרגל את עצמו בלהאשים אחרים...ימצא כל חייו את עצמו מאשים מישהו אחר באומללותו: מס הכנסה, ראש העיר, האישה הלא מפרגנת, ההורים העסוקים, החברים שהשפיעו לרעה, השותף שדפק אותו, העובדים ששמו לו רגל, השכנה שעשתה לו עין הרע ומי לא??? רק הוא לא!

בן האדם צריך להבין שלהיות מאושר או אומלל זו החלטה שלו! כן, אין תירוצים.

מי שמחליט להיות אומלל יהיה אומלל ולו מהסיבה שבבריכת השחייה הפרטית שלו אין גם אפקטים של ג'קוזי כמו בוילה של השכן ממול.

מי שמחליט להיות מאושר, יהיה מאושר גם בצריף רעוע בזמן שטיפות הגשם חודרות דרך הסדקים. הוא כבר ימצא את הסיבה שבגינה הוא יהיה מאושר.

אנשים שרוצים לעשות סדר בחיים שלהם הולכים לפסיכולוגים שמסבכים להם את החיים עוד יותר.

אבל בשביל לעשות סדר בעצמך... תבין שהחיים שלך הם סרט.

תרצה או לא תרצה אתה הבמאי של הסרט, רק מחשבותיך ואך ורק החלטותיך יוצרות את העלילה.

אם תחליט שהעולם הוא חרא, והאנשים הם חארות- באופן טבעי החיים שלך יראו כמו.....הבנת כבר לבד.

אבל אתה יכול לעומת זאת להחליט, למשל, שהשלולית שמתחת לביתך היא אגם מלכותי, שדירתך היא ארמון קסום, שבת זוגך היא המלכה... אז תגלה לפתע שאתה למעשה הוא מלך העולם!

שבת שלום מלך, בוקר טוב נסיכה. החיים הם סרט והאושר נמצא רק בראש שלך.