וזה מה שצועק הפסוק באיכה, אחד הסיבות לחורבן ולגלות, שהקפידו היכן שלא היה צריך להפקיד והקלו ראש היכן שכן היה צריך להקפיד וזהו "גלתה יהודה מרוב עוני", עניות במקום שצריכים להקפיד ולהרבות "ומרוב עבודה", במקום שלא צריכים להקפיד ולהרחיב.

ולכן בימים אלו אשר הם ימים של חשבון נפש ישתדל האדם להתבונן בהם ולדעת איפה הם המצוות אשר האדם דש בעקביו אשר הם המצוות אשר צריכים להרבות ולהקפיד בהם.

וכדברי חז"ל: עיקבתא דמשיחתא, מהו עיקבתא דמשיחתא?. ומובא בספרים הקדושים שמיום חורבן בית המקדש זמן הגלות נמשל לגוף האדם, תחילת הגלות גלות הדעת אחרי כן גלות הלב וכן עד גלות העקב, עיקבתא שזה סוף הגלות ומהו עיקבתא?, שהניסיון בזמן הגאולה יהיה ניסיון במצוות שהאדם דש בעקביו מצוות שהאדם מזלזל ומלשון דורך בעקביו ואין נותן בהם ממש.

ובעיקר המצוות האלו, המצוות בין אדם לחבירו אשר רואים בעוונות הרבים מיום ליום כלפי חוץ כולם חברים, כולם ידידים אך בלב רבים זוממים רע אחד לשני ואין ליבם ופיהם שוים ועל זה נחרב בית המקדש על שנאת חינם ובית המקדש יבנה על אהבת חינם על הקפדה באלו המצוות אשר האנשים דשים בהם.

הנה בשבוע החולף שמח ליבנו שמחה מרובה בהיותנו בונצואלה בעיר קרקאס, ניגש אלינו נער ושאל אותנו: רבי תתן לי עצה איך לעבוד את ה' ועוד בימים האלו ימי בין המצרים. שאלה זו כל יהודי שואל את עצמו חדשים לבקרים, איך לעבוד את ה', איך להתגבר על המכשולים, איך להתגבר על היצר הרע, איך להתגבר על הנסיונות. אך אותו נער בשאלה ששאל אותנו הרגשנו ששאלתו באה מעומק הנשמה, חדרה ונכנסה לעומק נשמתנו איך לעבוד את ה'.

והנה אחרי מחשבות רבות חשבנו בנפשנו שהתשובה לשאלה זו נמצאת במעשה המובא בשם הבעל שם טוב, אשר גם אותו שאלו תלמידיו: רבנו איך נעבוד את ה'. ענה להם הבעל שם טוב במשל ונמשל: מעשה במלך שהיו לו שני ידידים אהובים וחביבים אשר חטאו כנגד חוקי המדינה ויצא דינם למיתה ואף המלך עם אהבתו הרבה לא יכל למתק עליהם את הדין, חשב המלך דרכים איך להציל את אוהביו והגיע לעצה אשר הסכימו לה אנשי המשפט במדינתו: ימתחו חוט ארוך בין שני ערים ועל החוט יצטרכו ידידי המלך לעבור, מי שיפול אחת דתו למות ומי שיעבור חייו ניצלו. ידיד המלך הראשון עבר וניצל, חברו השני מהעבר השני היה צועק ושואל: חברי האהוב איך עברת וניצלת, מה עשית?, ענה לו החבר שניצל: אין לי עצה מיוחדת איך ניצלתי, אף פעם לא עמדתי במצב כזה אלא דבר אחד, כל רגע שעמדתי ליפול נטיתי לצד השני עד שעברתי מצד לצד.

וכך ענה הבעל שם טוב לתלמידיו: כאשר אתם רואים שהיצר בא מצד אחד תטו את עצמכם לצד שני וכך תינצלו לאט לאט לעבור את כל העולם כולו גשר צר מאוד.

והנה כשנתבונן במעשה של רבנו הבעל שם טוב נמצא מוסר עמוק וחזק: ישנם שני סוגים של אנשים ושני התמודדויות עם נסיונות, אדם אחד הראשון כאשר עומד לפני נסיונות לא חושב הרבה מוסר נפש וראשון כנחשון בן עמינדב רץ לעבור מקצה לקצה, סוג שני של אנשים שתמיד חוששים ומנסים להשען ולהתמך על אחרים על נסיונם, איך עברת, איך ניצלת וצריכים לשאול את האדם השני איך עברת ומה עמד איתך להנצל. ידע האדם לשים את עצמו במקום הראוי והנכון וידע כאשר ניסיונות והתמודדויות באים אליו איך לעבור בדרך ולהגיע לקצה השני.

יחזק האדם בליבו אהבת ה' מסירות נפש והקפדה רבה במצוות שאדם דש בעקביו.

העצה היעוצה בדור הזה להשען על דורות הקודמים כפי שאמרו לנו חז"ל: "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן". ודרשו חז"ל: אם יבוא דור שלא נדע איך לנהוג בו נצא ונבדוק בעקבי הצאן, בעקבות של דורות קודמים איך נהגו ואיך עשו.

בשורות טובות ישועות ונחמות.