לכבוד יום ההולדת ה90 של שמעון פרס, החלטתי לספר על הרומן האישי שלי  איתו שהחל בברית המילה שלי. פרס בא לשמש כסנדק משותף עם משה דיין (כן, 2 סנדקים על עולל אחד).
הסיפור היותר פיקנטי הוא המתנה שפרס (אז מנכ"ל משרד הביטחון) הביא עימו לברית:

בתקופה זו אבי ניהל מאבק דמים נגד הממשלה שהחליטה להקים את מפעל אלתא בבאר שבע. אבא שלי הזהיר מלהפוך את אשדוד לעיר פועלים בלבד - עד שסוף סוף המדינה מקימה מפעל הצורך גם מהנדסים וכו'...הוא חייב לקום באשדוד!

זה נראה אז חסר סיכוי שכן החלטת ממשלה כבר ניתנה....

ביום הברית שלי הביא שמעון פרס מעטפה ואמר לאבי:"הבאתי לך מתנה לברית, תפתח". במעטפה שכנה להנאתה ההחלטה החדשה – אלתא תקום באשדוד! את המשמעות של החלטה זו כולנו מרגישים עשרות שנים.

מאז, בכל אירוע משפחתי שלי: בר המצווה, החתונה, הברית של הבן, הבריתה של הילדה, בת המצווה – שמעון פרס התייצב מבלי לפספס ולו אירוע אחד.

לימים כשהתמודדתי על ראשות העיר, עלה במוחי הקודח רעיון שנשמע אז (וגם עכשיו) הזוי לחלוטין – להקים באשדוד שלוחה של האוניברסיטה היוקרתית ביותר בעולם, אוניברסיטת הרווארד....

מה אני דפוק? אז קודם כל כן, אני דפוק.
שנית, בדקתי ומצאתי שנשיא הרווארד הוא יהודי חם וחבר של שמעון פרס.
אז מה?! זה מספיק כדי להקים באשדוד שלוחה של האוניברסיטה שכל סטודנט ברחבי העולם חולם ללמוד בה?? בוודאי שלא! אבל (על פי היוזמה שלי)השלוחה הזאת הייתה אמורה להפוך למכון מחקר עולמי לשלום (בעיקר במזרח התיכון ) התוכנית שלי הסבירה גם למה הכי חכם להקים אותה במדינת ישראל ודווקא באשדוד.
בתוכנית הייתה תפיסה חדשנית המסבירה את הצורך של העולם במכון מחקר כזה שייתקיים בחסות ובליווי אוניברסיטה בעלת שם עולמי. השתדלתי לשכנע - מדוע יוזמה זאת תעלה עוד יותר את קרנה של האוניברסיטה היוקרתית שתזכה לכך:
על פי התכנית - העיר אשדוד תביא את הקרקע (500 דונם ברובע המיוחד), פרס יגייס משקיעים מרחבי העולם והרווארד תעניק חסות אקדמית רשמית, כולל תעודת בוגר על שמה לסטודנטים שייסמו.

על פי החזון - סטודנטים מכל רחבי העולם וישראל יבואו להשתלמויות וללמוד: שלום כפילוסופיה ככלכלה כאידיאל חברתי/מנהיגות /כלכלה גלובלית במסגרת אינטרס עולמי (במקום משאבים להרג, משאבים למחקרי חיים וקידום האנושות), חשיבה ירוקה למען שמירה על העולם וכו'.
בזכות מהלך מטורף (אבל הגיוני זה), העיר אשדוד (היוזמת והמארחת)תפרח כלכלית/ חברתית והמוניטין שלה יעלה פלאים!

נפגשתי עם פרס בנושא שהביע את התלהבותו ונכונותו להירתם למהלך ובהמשך אף שוחח טלפונית עם לארי סאמרס, נשיא הרווארד דאז כדי לקבל ברכתו.

בשנת 2003 ערכנו שמעון פרס ואני מסיבת עיתונאים משותפת באשדוד, שם הוא הצהיר כי "במידה ואייל בן שמחון יבחר לראשות העיר, אני מתכוון  להקדיש את עצמי ליוזמה שלו" 
למה רק אם אייל בן שמחון יבחר? למה לא אם וכאשר גם כשצילקר יבחר? 
לטענתו למיזם מטורף צריך אנשים מטורפים שיובילו אותו בנחישות ובהתלהבות ולאייל יש את זה.

טוב לא צריך להיות הסטוריון כדי לנחש שלא נבחרתי לראשות העיר....בזמנו צילקר ולסרי רצו ברשימה אחת, סגרו הסכמים עם החרדים ומפלגות העולים ו...הסיפור נגמר לפני שהתחיל...

לאחר אותם בחירות פרשתי מהפוליטיקה. טוב, אז אין  אוניברסיטת הרווארד באשדוד וגם לא אוניברסיטת סכנין, אבל יש את הטור האישי שלי בו אני יכול להרשות לעצמי לפעמים להמשיך ולהזות.

האם הרעיון המטורף היה אפשרי? אני מאמין שכן, שניתן להגשים כל רעיון הזוי בתנאי שיש בו קמצוץ של רציונאל וצורך ממשי....( אבל אני כאמור לא דוגמה כי יש בי מן הדפיקות).

הפואנטה בסיפור  היא שכדי להתחיל לקדם רעיון לא קובנציונאלי,  הייתי זקוק לאדם שחושב מחוץ לקופסא, מישהו שמעיז לחשוב מעבר לגבולות ההיגיון הקר, מישהו שהמושג בלתי אפשרי לא נמצא בלקסיקון שלו, אופטימי מושבע, שמוכן להעז ולשים על כף המאזניים את היוקרה שלו..את האיש הזה מצאתי בדמותו של שמעון פרס.
עובדתית, לא חשבתי בכלל על מישהו אחר.
מה שיותר מפתיע הוא שלא היה לי כל צל של ספק שהוא יסכים.
אז לא רק שהוא הסכים הוא אפילו עזב את הכול, בא במיוחד לשבת איתי על הנושא ואף העז לקיים מסיבת עיתונאים ולהצהיר בקול ובאופן רשמי שהוא הולך איתי יד ביד על המהלך ואף להוביל אותו באופן אישי.

היום שאני מנסה לחשוב....אם שוב הייתה נדפקת דעתי (זה קורה לי וקרה לי מאז מפעם לפעם וכנראה שעוד יקרה).... אל איזה גורם פוליטי/ממסדי הייתי יכול לפנות? אני חושב וחושב שוב ו...אין אחד כזה! פשוט אין! סביר להניח שאם הייתי פונה אם מיזם דומה למי מהפוליטיקאים הנוכחיים...הם היו מזמינים לי את המאבטחים תוך דקה.

רעיונות פחות הזויים שיזמתי  וכתבתי (כמו התמ"א 38) הצליחו לעבור רק אחרי ייסורים קשים את מנגנון הבירוקרטיה הישראלי. אני גאה שהם פורחים ועושים טוב לאזרחים ולמדינה.

לרעיונות יותר מטורפים אין כתובת. זה משאיר אותי עם מציאות אפרורית שאין בה חלום, שאין בה תקווה למשהו משוגע, לסיפור ענק שיקרה כאן. כולם שמרנים מידי לטעמי, כולם חושבים בתוך הקופסא והממסד בירוקראטי מייבש כול חלום רטוב.

לכבוד חגיגות יום ההולדת ה90 של פרס, רציתי לתת איזו זווית אישית, אשדודית על מהותו של  האדם המיוחד הזה. חבל שאין עוד כמוהו והלוואי שיקום עוד אחד. (וכך גם אוכל לשלוף  כמה מהרעיונות שהעלו קורי עכביש במגירה).

שלכם באהבה אייל