לצערי המוכרת (עולה חדשה לפי המבטא) לא הכירה אותי ונוצרה סיטואציה שהיא חשבה שאני איזה גנב שניסה לפלח לה כריכה בשווי של 4 שקלים.

נכנסתי חזרה לחנות, התנצלתי על כך שאני עפיפון...אבל לך תסביר לה ש.... מה תסביר בעצם?
לא הייתי צריך להיות קורא מחשבות כדי לנחש מה היא חושבת עלי ברגע זה.... לא נעים ואפילו מביך.

אני עפיפון ידוע , תוך שהגוף שלי נמצא על האדמה, המחשבות שלי מפליגות באופן תמידי למרחקים. אני כל הזמן נמצא בסטטוס של הרהורים ומחשבות, תמיד מאתגר את עצמי למצוא פתרון לכל נושא שנקרא בדרך, לכל בעיה בין היא שטותית ובין הרת גורל.

מצד אחד זה העונש שלי, מצד שני זו גם הפרנסה. – למצוא רעיון קריאטיבי מחוץ לקופסא.

המקורבים אלי למדו לחיות עם זה ובמפגשי חברים מריצים קטעים על מקרים הזויים מבית היוצר של אייל. החבר'ה נקרעים מצחוק. (המוכרת של החנות...צחקה פחות.)

אנשי החלל (אלו שמוגדרים כסובלים מבעיות קשב וריכוז) מתקשים לדרוך על האדמה ולכן מכנים אותנו אסטרונאוטים. אולם הפרקטיקה של החיים מאלצת אותנו להיות חלק אינטגראלי מכדור הארץ. אנחנו עושים מאמץ להשתלב אבל מי שאינו עפיפון מצוי יתקשה להבין את הבריחות שלנו למרחקים.

העולם יכול להתנהל לו כסדרו בזמן שאנחנו מתנתקים וכשאנו נוחתים...הם לא מצליחים להבין ש...אומנם היינו איתם, אבל...לא בדיוק היינו שם.

מאחר והיכולת שלנו להיות בריכוז מלא הנה מוגבלת (רק כשהאדרנלין עובד במלוא המרץ) אנו מסגלים לעצמנו יכולת להבין בשניות את הפרנציפ – מה שמנסים להסביר לנו ברבע שעה...אנו תופסים את הפרנציפ בפחות מדקה ואז... פוף! מתפנים לנו 14 דקות לרחיפה.

קשה לומר שאנו סובלים מהרחיפה, להפך, העולם יפה יותר ממעוף הציפור. הסבל שלנו נובע מההערות הבלתי פוסקות שלכם, מהציפיות שנחשוב כמוכם, שנתנהג באופן נורמטיבי, שנשתלב בעולם שרק חציו הוא עולמנו, שנעשה דברים מונוטוניים וצפויים, שנשב עם ידיים משולבות בכיתה שנשים לב לפרטים הקטנים... אבל ראבק! הפרטים הקטנים לא מטרידים את מנוחתנו... אייך נוכל לשים לב שהנעליים זרוקות בסלון אם אנחנו יושבים ברגע זה על ענן ומכינים תכניות כיצד לפתור את כל הבעיות הכלכליות של המדינה???

אל תכעסו עלינו, תיאורטית אנחנו למדנו להבין (מהמבטים הזועפים) שנעלים בסלון זה כנראה נושא מאוד כאוב וחשוב אבל תבינו ש - גם אם המבט שלנו מופנה לאובייקט, זה לא אומר שהמוח נותן הוראה לראות אותו....המוח אומנם פעיל אבל הוא מסוכרן למקום אחר.

לצערנו, אתם אפילו לא מצליחים ליהנות מהרעיונות שאנו מביאים ממרחקים אחרים ומזמנים שונים. קשה להאשים אתכם כי אתם מחוברים למציאות של היום ואנחנו מחוברים למציאות שאולי תהיה מחר ואולי בעוד חזון למועד ואולי לעולם לא. 

כשאתה על ענן, אתה קולט שעומד לרדת גשם....תוך עשירית השנייה אתה נוחת לכדור הארץ וקורא לציבור ללבוש מעילים בו בזמן שקרני השמש עדין מכות לכל עבר....והנה עוד סיטואציה בה נוצר פער בין העפיפונים לבין המחוברים.

הסיטואציות האין סופיות האלו ואחרות גרמו לי להפנים שאני חייב להיות מחובר בחלק משעות היום לאדמה ואת זאת אני עושה היום באמצעות הריטלין. כך שבחלק מהיממה (זמן השפעת הכדור) אני אתכם ובחלק האחר עם החלל. השילוב הזה עשה לי דווקא טוב בתחום הפרקטיקה, הפרנסה ועוד.

אז אם תפגשו בדרכם באסטרונאוט כמוני...אנא ממכם תתחשבו בו, הסבירו פניכם לתייר.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]