אין אדם נוקף אצבע למטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה והכל תיקון וכפרת עוונות ויסורים של אהבה, אך יקיים בנו הקב"ה "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה" ובע"ה עוד בניסן ניגאל בכל העניינים "כי עת לחננה כי בא מועד.
הנה הארי הקדוש בספר הליקוטים פרשת בא אומר שגלות מצרים הייתה גלות הדיבור וזה עיקר גלות מצרים עכ"ד.
ועומק הדברים הם, יסוד גלות מצרים החל כשאברהם אבינו אמר להקב"ה בברית בין הבתרים: "במה אדע כי אירשנה" ועל זה ענה לו הקב"ה: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדו ועינו אותם ארבע מאות שנה", על הדיבור הזה של אברהם אבינו במה אדע כי אירשנה נענשו בני ישראל 400 שנים בגלות המרה והקשה בארץ מצרים. ולכן גם הגואל, משה רבנו, היה ערל שפתים וכבד פה וכן עומק שמו של המשעבד פרעה, פה רע.
וידוע שברית המאור וברית הלשון אחד הם ומי שחוטא בלשון סימן שגם בברית חוטא הוא ולכן בימים אלו ימי הפסח אשר דרשו ואמר פה-סח, הפה סח ומדבר התיקון הוא לדבר דברים של קדושה של יראת שמים של עבודת ה' של סיפורי צדיקים ודברי אמונה בהקב"ה ולא יהיה ח"ו בימים קדושים אלו בגדר של מושב ליצים לא ישב ויקפיד לקיים דברי תורתנו הקדושה "ודברת בם" בם זה דברי תורה, רק בם ידבר ולא דברים בטלים.

וידוע אשר מובא בספרים הקדושים תורה שבעל פה מתחילה באות מ' פתוחה "מאימתי קוראים את שמע בערבית" ומסיימת באות ם' סתומה "יברך את עמו בשלום". וכן כשאדם מבטא את האות מם מבטה בפה סגור וכך רומזת לנו התורה הקדושה כשאתה מתחיל ללמוד תורה תתחיל במם פתוח של התחלה רק בדברי תורה ותסיים במם סגורה, רק בדבר ה' יהיה פיו פתוח ולא חס ושלום בדברים ריקים. ובודאי דברים שהשתיקה יפה להם "סוד ה' ליריאיו" ומי שמפר סודו מפר בריתו.
 
ולכן ימים אלו ימי תיקון ונשתדל להיות כלי קיבול להיכנס לליל הסדר בנפש מרוממת בכלי קיבול לטהר את נפשנו ולהגיע לספר הניסים והנפלאות והטוב אשר גמלנו הקב"ה ולדקדק בדברי המשנה באבות (אבות א'): "כל ימי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה".
ומצאנו על הקפדה של ראיית העיניים, שמובא על רב יוסף ורב ששת שהיו עיוורים ומדוע?, אמרו חז"ל לפי שרצו לנהוג כרב שלא הסתכל חוץ ל4 אמותיו ולא יכלו לעמוד בזה ולכן סימו את עיניהם וכן מעשה ברבי מתיא בן חרש וזה בראיית העיניים וצריך לדעת שבאותו משקל זה גם בשמירת הלשון.
ה' עוז לעמו יתן ונזכה בניסן הזה להיגאל גאולת עולמים.