השבוע ישראל ציינה את יום המעשים הטובים וטוב שכך. יום בוא אנו צריכים להזכיר לעצמנו את הדבר החשוב ביותר לקיומנו – את הנתינה.

אדם יסודו בעפר. אולם הוא נברא עם חלקיק אלוהי - '"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ..".
כלומר הוא השאיר משהו מתוכו אצלנו כדי שנבצע משימות בשמו ו/או במקומו, כדי שייבצע את ייעודו.
כשמישהו בסביבתנו רעב, אומלל, נטוש וכו' זה לא משום שאלוהים לא דאג לו. זה קרה משום שלא אתה ולא אני רצינו לתת לו את מה שהוא היה צריך.
כשאדם מאבד או לא ממלא את ייעודו, הוא נובל והופך להיות אומלל, הוא חסר מנוחה, הוא חי בתחושת החסך.
כשאדם ממלא את ייעודו, הוא מתמלא מבפנים הוא אדם מאושר.
כמו הצורך הבלתי נשלט של הגבר לפזר את זרעו החוצה, כך גם כל מה שאנו נותנים מאתנו החוצה אל העולם, אל המציאות שהיא מעבר לנו ולקיומנו, אנו מאפשרים לחלקים שלנו, מהם נפרדנו, להתקיים הרחק אל תוך הנצח.
מכאן ש"היחידים בינינו שיהיו מאושרים באמת הם אלו שחיפשו ומצאו את הדרך הטובה ביותר לשרת את בני האדם."  (אלברט שוויצר(

מי זקוק לנו?
קודם כל האנשים שבחיוכם וברווחתם אושרנו שלנו תלוי לחלוטין, ואז רבים אחרים שאינם ידועים לנו.

מה אנחנו אמורים לתת?
היעוד שלנו הוא לתת כל מה שאנו עשירים בו לאלו שעניים בו.
יש שקבלו הון כלכלי בעודף, יש שקבלו במתנה הון פנימי שהוא אוצר גלום.
"המדליק נר מנר הנר דולק וחברו אינו חסר" (במדבר רבה, פרשה י"ג)
או כפי שאמר הרב קוק: "צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר...".  עם הנר שיש לנו את צריכים להאיר לעניים שבתוכנו.
בתלמוד יש סיפור על קיסר רומאי שדרש מרבי עקיבא להסביר מדוע יש עניים כה רבים בעולמו של אלוקים, עולם שאמור להיות מושלם. הייתכן שהאלוקים הכל-יכול אינו מסוגל לדאוג להם? "מובן שאלוקים יכול היה להעלים את העוני, אולם זה לא היה משיג את המטרה", השיב רבי עקיבא. "העניים נמצאים פה למעננו. הם כאן כדי שנוכל לתת".
אז שלא כרבי עקיבא אני לא מקטלג אותנו לעניים ולאחרים  שכן לדעתי כל אחד מאיתנו הוא עני בדברים מסוימים ועשיר בדברים אחרים וכדי ליצור הרומנייה בעולם (כלומר איזון מושלם) צריך לשחרר את העודף העצור בתוכנו ובמקביל להשלים את החסר לנו מאחר.

מי הם העניים הזקוקים לנו?
בטמטומנו הרב אנו חושבים שמשמעות העוני היא להיות רעב וחסר בחומר....אז זהו שזה רק מרכיב קטן בעוני – העניים הם אלו שחסר להם מה שיש לאחרים - חוסר באשר הוא!
מכאן שרובנו ככולנו עניים ורובנו ככולנו עשרים, השאלה היחידה היא -  במה?.
עני למשל הוא גם זה שלא יודע לחייך, עני הוא זה שחסרה לו אהבה, הוא מי שלא זוכה להתייחסות מן הסביבה ועוד.
כדי לרפא עוני זה, פזרו אהבה , חייכו דווקא אל זה שלא מחייך אליכם, כי דווקא הוא זקוק יותר מכל לחיוך!  תנו את מה שניתן לכם בעודף, כי לשם כך הוא ניתן.
מה קורה שאנו לא משחררים?
מי שלא נותן את מה שקיבל בעודף נענש  בכך שלא לא נהנה באמת מעודף זה לעולם!
"מי שלא יודע להעניק מרוחו לזולתו, כמעט שאינו מוצא כלום בעולמו כדי להעניק לעצמו."  (אדוארד נויס וסקוט).
"יש הנותנים בשמחה והשמחה שכרם ויש הנותנים בכאב ובצער ואלה מנת-חלקם!"(חליל ג'ובראן)

אני למד על חובת השחרור של מה שיש לך בעודף כמו שחרור הצרכים המצטברים בגופנו שנוצרים אף הם מעודף שלוחץ....דינו של מי שלא מצליח לשחרר את העודף, כדין מי שלא יכול לשחרר את צרכיו. ניתן ללמוד על כך גם מהטבע, מהמים שחייבים לזרום ולא...הם יהפכו למים עכורים.
ניתן ללמוד זאת מאלו שלא עושים כלום ואף פעם אין להם זמן לעומת אלו שעושים המון ותמיד יש להם יותר זמן לעשות עוד, להתנדב וכו'
אז במקום לחפש דרכים "להרוג זמן" בואו, (עשירי הזמן שבייננו) נציע אותו בנדיבות לאחרים.

השבוע התקיים בישראל יום המעשים הטובים, יום זה אמור להזכיר לנו לתת מעצמנו בכל בוקר שאנו פותחים את עיננו כדי להציע את עושרנו, זמננו הפנוי וכו' בנדיבות.
האוגרים ואוגרים ואוגרים...יהיו עצורים כמים עכורים והנותנים ייהנו משפע, מזרימה אין סופית, מהתחושה שהם חיים, מהתחושה שהם נתנו  למישהו משהו שהיה זקוק לכך ובכך מילאו את ייעודם הבסיסי .

שבת שלום, באהבה אייל