כבר הכריזו כי ישראל שלנו לא עובד כבעבר, שהפער בין רברבנות היתר על ביצועינו המופלאים
והציפיות הגבוהות מאיתנו לבין היכולת שלנו בפועל – גורם לנו לאימפוטנציה.

ב-4 השנים האחרונות חיינו תקופה ארוכה בתחושת חסך, שמענו את השכנים שלנו מאחורי הקיר (הגבול) מצחקקים, מתגרים בנו ומציקים לילדינו. השמועות רצו בכל שכונת המזרח התיכון ובקרב החברים מהמערב, שאין מה לעשות - ישראל המהולל נהיה חננה, ביישן כזה ונורא מאופק, מרוב שהתאפק... הוא כנראה כבר לא מסוגל... ועדיין המוח לא הצליח לתת פקודה לישראל – פעל!

והנה הגיע הזמן שבחודש ינואר בנות ישראל צריכות לבחור להן בעל (עד עכשיו הן חפשו את הכי
גבר שיש) ואנחנו שומעים את הקולות והצחקוקים, והמוח שעומד בראש המערכת מבין שזהו, הוא הולך להיות רווק מאוד לא מבוקש, אולי רווק לעולמים.

והנה השכנה מהדרום, המעצבנת, נתנה לו השבוע את ההזדמנות, ועוד איך נתנה: היא ממש נכנסה אליו שוב ושוב למיטה, עמוק יותר ונועזת מבעבר וכאילו התגרתה בו – בוא נראה אם אתה גבר?!

המוח שלנו עדיין פחד להגיב – אבל כל האברים והשרירירים האחרים החלו לדחוק בו, "נו מוח, קדימה מוח, אם לא עכשיו מתי? יאללה תן הוראה לישראל! האם אתה רוצה שכל החבר'ה יהפכו בגללך לרפויים, לרווקים/מובטלים???".

ואז קרה הנס – המוח נתן את ההוראה - ישראל התעורר והגיב... אוההא ועוד איך הגיב:
הוא פרץ את הדלת שלה בבעיטה חזקה ונתן לה את שהיה צריך לתת לה כבר מזמן.

אולם השכנה הגאוותנית, לא צעקה: "די מספיק!", אלא היא המשיכה להתגרות בו (מתוך הנחה שישראל לא יהיה מסוגל להמשיך ויגמור מוקדם).
אך ברגע שההוראה ניתנה - את ישראל אין לעצור והוא המשיך וממשיך כמו בימיו הטובים ומתכוון
עוד להמשיך עד שהשכנה תגיד: "בבקשה די, מספיק!".

מאחורי הקירות מתקבצים כל השכנים לשמוע את הקולות. יש שצועקים: "אונס!" וקוראים ל"משטרת ערב" ול"משטרת המערב" - להתערב. אחרים טוענים שאם היא לא אומרת לא, שאם היא עדיין ממשיכה להתגרות, זה לא אונס, זו תגובה גברית טבעית.

ואנחנו? משילים מעצמנו כל תחפושת של התייפייפות - כשישראל עובד כמו שצריך... אנחנו חווים את האורגזמה במלוא עוצמתה, נהנים, מסופקים ולא רק מהפעולה עצמה, אלא בעיקר מתחושת הכיבוש, מההכרה שאנחנו מסוגלים. החזה מנפח והגנים החייתיים שלנו פורצים ללא מעצורים.
סוף סוף אנו במלוא אוננו, כבודנו עולה והבית נשמר.

אפילו הפולנייה מהשמאל, זאת שלא מסוגלת ליהנות מכלום ותמיד אוהבת להלכות אותנו ואת עצמה, זאת שמחפשת את הבעיה מעצם ההנאה... לא תצליח לעצור את תחושת הנקם.

בעיצומו של הסקס המטורף, אנו רוצים לשמוע רק מילות דרבון, לטפח את האגו, מבלי שיציקו לנו באמרות ציניות שזה בזכות הויאגרה שקיבלנו מהאמריקאים, שרק בגלל הבחירות הערנו את הישן זמנית... שאנו אגרסיביים מדי וכו'...
ברגעים חייתיים אלו - אנחנו רוצים שישראל שלנו יתגלה במלוא הדרו ויעניק לנו חומר לסיפורי גבורה בין החבר'ה לעוד הרבה שנים.
אנחנו רוצים ודורשים שימשיך עד שנשמע סוף-סוף את השכנה צועקת:
" די! הרגת אותנו!". או! רק אז (כך אנו מקווים) נקום ונצא בגאווה מהמיטה.

ולמי שטוען שסקס לא עושים עם כוח, אלא רק בליטופים – נאמר לו:
"כל שכנה והגחמות שלה. זה לא אנחנו יזמנו את האגרסיביות, זו היא שאוהבת סאדו ודורשת בכוח. היא קבעה את הסגנון, אנחנו צריכים לספק את התוצאה -
הרי אלו הם החיים – כשהסקס מספק, הבית נשמר.

בהצלחה לצה"ל!

(שורות אלו נכתבו  עם יציאת צה"ל למבצע "עמוד ענן")