הדגל לבן, הים שטוח, המים צלוליים, מזג האוויר מושלם - הים קרא לנו ללכת אליו. אם לא היום, מתי?!
התפלשתי בחולות עם ביתי הקטנה, הצבעתי על האופק וספרתי לה:
"את יודעת, פעם אבא היה אוהב להיכנס למים ולשחות הכי עמוק מכולם..." .
רגע, למה פעם, מה השתנה? למה לא גם עכשיו...?!
פתאום החלטתי שאני יוצא לשחיה עד האופק ולפחות עד אחרון האנשים בים....
נפרדתי לשלום ונכנסתי למים כידי לשחות אל האופק. בזה אחר זה עקפתי את השוהים במים והמשכתי לשחות, ככל שהתרחקתי הרגשתי יותר ויותר את תחושת החופש....התחלתי לשיר את השיר של בועז שערבי: " אביא לך אבנים מהירח, אקטוף לך אוצרות מלב הים.." פתחתי את הגרון כפי שלא פתחתי אותו מאז נפל לי המוצץ מהפה והתגלגל אל מחוץ ללול....
היינו רק אני ואלוהים בעולם, לרגע פחדתי שהשירה שלי תציק לו והוא ישלח  איזה כריש להשתיק אותי....
אז שתקתי מיוזמתי והמשכתי לשחות כידי לעקוף חבורת צעירים שהיו לפניי...כנראה שגם הם רצו להיות אחרונים.
חששתי שהם ילכו איתי ראש בראש של שחיה עד אחרון האנשים - הם שאלו אותי עד לאן אני שוחה והשבתי: "אל האניה שם"... הצבעתי אל אניה שעגנה קילומטרים מאיתנו תוך הבעת פנים נחושה וזאת במטרה לשבור אותם פסיכולוגית.
זה עבד - הם כנראה אמרו - "זה פסיכי, זה - בואו נחזור!" ואכן הם חזרו. 
יש!! ניצחתי !! ניצצחחחחתי! עכשיו אני חיית היבשה שהכי בעומק מכולם, אני מלך הים (כך המשכתי לעוף על עצמי בלי להרגיש שאני נסחף תרתי משמע).
מן המעמקים כבר לא רואים אנשים, בקושי את נופה המדהים של העיר אשדוד. הגיע הזמן לחזור.
-
מסתבר שהדרך הייתה יותר רחוקה ממה שתכננתי, הזרמים השתנו וקצב השחייה הואט. ביום יום גם כשאני נמצא בתוך המון, אני יכול לשוט במחשבות למרחקים, אז מה כשאני במעמקי הים לבד?!
המשכתי לשחות ולפתע שמתי לב שאין כבר אנשים ששוחים בעומק, כולם התקרבו ליבשה.... מה יכול להיות שהודיעו משהו ברמקול בזמן שהותי בלב ים??? אולי תקפנו באיראן? הגיוני שצוללת סורית הבריחה אותם? כמה זמן עבר כבר? האם הבת שלי תזהה אותי? 
בסופו של דבר הגעתי לקרבת החוף והסתבר לי שהדגלים בחוף ובמים  לא הותקנו לכבוד שובי... למעט ביתי הקטנה שנפנפה לי בידה בהתלהבות, שאר המתרחצים היו די אדישים לאיש שחזר ממעמקיי הים.
-
לעומתם אשתי לא הייתה אדישה כלל, היא נזפה בי קשות: תגיד השתגעת??? מה אתה ילד??? הפחדת אותנו. שלא תעשה זאת שוב!"
נפרדנו מהים לשלום ואני ממליץ לכם ללכת לבקר אותו במהלך החודש שוב ושוב כי עוד מעט מתחיל להתקרר ואחר כך חורף ומדוזות ותשעה באב ודגלים שחורים וכו'.התקופה הקרובה מושלמת לים. 
או כמו שאומרת ג.יפית המעצבנת - זה כדאי, עלי!
- חזרתי עם המון תאבון כידי שאוכל להמשיך ולחגוג את ראש השנה  כהילכתו (עוד ארוחה אחת ונגמר)

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]