בעיתוני יום  כיפור העיתונאים נוהגים לשאול את השאלה הנדושה שחוזרת על עצמה מידי שנה:

"ממי אתה צריך לבקש סליחה?". כמו השאלות כך התשובות חוזרות על עצמן באופן קבוע מידי אדם ומידי שנה:

" אני לא חושב שאני צריך לבקש סליחה ממישהו...אבל אם פגעתי במישהו מבלי לשים לב, אני מתנצל....".
יש שמוסיפים: " אם אני צריך לבקש סליחה, זה  מהילדים והאישה, שלא הקדשתי להם מספיק זמן...".  
כך זה חוזר על עצמו כמו תקליט שבור מידי שנה ומידי אנשים שונים ומשונים – מסתבר שהמרואיין מרגיש עם עצמו די מושלם.
משה רבנו חטא בכך שהכה בסלע פעמיים, במקום פעם אחת. אבל הישראלי המצוי? חלילה וחס!
"אם פגעתי לכאורה  במישהו... זאת כנראה הייתה איזו  נמלה שעברה בזמן ששוחחתי בנייד עם נציג עמותה למען נזקקים... אבל לא  קרה לה כלום, אולי קצת כאב אבל זה בטח עבר... בעצם ...זה היה ההוא שדרך עליה, אני הייתי רק בסביבה...".

אלפי מרואיינים במשך השנים עם אותה התשובה -" אני לא חושב שאני צריך לבקש סליחה ממישהו...אבל אם פגעתי במישהו מבלי לשים לב, אני מתנצל....". 

עולם מושלם. אידיליה של ממש, אז למה אנחנו מתלוננים?

עובדתית, בנושא אדם לחברו, אנחנו די טעוני שיפור. אבל איך אפשר לשפר את הטעון אם כולנו מרגישים כמו הכלאה של אברהם אבינו עם אליהו הנביא במובן המשופר של הדוגמה?!

כולנו בטוחים שיש בעיה חברתית באוויר, אבל כולנו בטוחים עוד יותר שהבעיה היא אצל מישהו אחר, לא אצלנו.

מלאכי השרת היקרים, כך לא נתקדם לשום מקום, להפך רק נמשיך ונתדרדר. 
אם לא נכיר בשגיאות שלנו, אם לא נדע לקחת אחריות, נמשיך להרגיש ממורמרים מבלי להבין מה הסיבה (אה, בעצם כן נבין – זה בגלל שדיכאו אותי בילדות ובגלל השותף שגנב אותי והשכנה שעשתה לי עין הרע...וההוא שדפק אותי וההיא שאמרה להיא....כולם אשמים! ומי לא אשם? אני!)

-

אני רוצה להדהים אתכם בבשורה מרעישה. תחזיקו חזק  את הכיסא בזמן שתקראו את השורה הבאה (לא מומלץ לנשים בהריון ובעלי לב חלש):

והבשורה היא... הוא...היא..... שאפילו אנחנו חטאנו!!!!!
כן, כן, אנחנו בכבודנו ובעצמנו. מה אתה מסתכל הצידה, אני מתכוון גם אליך!

-

טוב חטאנו, אייך מכפרים?
הסיכוי לשפר את עצמנו ואת סביבתנו הוא, לבחור חטא אחד משותף לרובנו ולהחליט להוציא אותו מהאופנה.  יש לי הצעה לחטא אחד שעליו נוותר השנה:

רובנו מפרגנים לאנשים בפנים, אבל נותנים ביקורת מאחורי הגב.

באו נתבייש בפינה ונודה שזה נכון (אל תתחמקו, אם לא תודו אני יגלה למסכנה שהשמלה שלה לא באמת מההממממממת....הרי אייך שהיא הלכה הצהרת שהיא "ממממההזזזזה משמינה אותה...".)
בואו  נכתוב מאה פעם – " צריך לתת ביקורת בפנים ולפרגן מאחורי הגב".

אם נתהפך והעולם סביבנו יהיה יפה וצודק הרבה יותר.
אנשים בהתחלה יעלבו, אחר כך יתרגלו.

בואו נעיף לעזאזל את מה שאנחנו אוהבים לשנוא – את הצביעות שמתפשטת בנינו.
בואו נתרגל לדבר סטרריט מצד אחד ונפרגן  חופשי במצ השני.

מי שמרגיש שזה מאוד קשה לו לבקר בפנים ולפרגן מאחורי הגב – יכול לערוך תרגילים ולהתאמן מול המראה בחג.

לסיום אני רוצה לאחל לכולם גמר חתימה טובה ולבקש מכולם סליחה:

סליחה שבטוח טעיתי, סליחה אם חלילה התנשאתי ובטוח שכן, סליחה אם בטוח ריכלתי, סליחה אם בטוח לא פרגנתי, סליחה אם הצלחתי ומישהו הרגיש עם זה רע, סליחה אם שעממתי, סליחה שפגעתי, סליחה שלא הייתי יותר טוב וסליחה שהייתי רע, סליחה שחשבתי שאני יותר חכם, סליחה שהייתי קצר רוח, סליחה אם ובטוח שכן אכזבתי, סליחה שמנעתי חיוך, שגרמתי לדמעה לזלוג, סליחה שהטרחתי, סליחה שאני רחוק מלהיות מושלם, סליחה שתאוותי, סליחה שיש לי תירוצים והסברים לכל העוונות וסליחה שלא אמרתי עוד הרבה סליחות.

 

אשתדל להשתפר בשנה הבאה.