והנה חושבים אנו בדעתנו, בימים טרופים כאלו אשר הכל נמצא בערפל גדול מאוד ורואים אנו דברים אשר לא שיערנו ולא תיארנו שיהיו כאלו דברים בזמן קודם, צריכים לקבל על עצמנו הנהגה בחיים שהיא חשובה ביותר ונותנת לאדם כח ותקוה ואף מעוררת על האדם רחמים בשמים.


הנה לכל דבר בחיים יש טוב ויש רע, גם ברע אם נסתכל ונתבונן נמצא שיש גם טוב וכמנהג העולם לאמר להסתכל בחצי כוס המלאה ולאותה חצי כוס מלאה יש גם חצי כוס ריקה, אפשר לראות את החיובי עם חצי כוס מלאה ושעדיין אפשר שמתמלא בעוד חצי כוס ברבות הימים, או להסתכל רק על החצי כוס הריקה, להתמרמר ולהתיייאש האדם צריך לחזק בנפשו את המידה של לראות את הטוב ואת המלא וכמה שפחות להזכיר את הרע ולחשוב על הרע להתמלא בתקוה.


וכך אומר דוד המלך: "וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל", אפילו שאנו עומדים ורואים את חורבן בית המקדש ושיממון היכלו אך תמיד נראה את התקוה "וראה בטוב ירושלים", נראה את החיובי, הטוב. וזו היא מהמידות המיוחדות ביותר, ליתן תקוה חזקה, לראות את העתיד, לראות את החיובי שבכל דבר ולא לחפש את השלילי. כמה שפחות לדבר על הרע, כמה שפחות להזכיר את הקושי שעברנו.


וכך אנו בלי נדר מקבלים קבלה על עצמנו להפחית ולהפסיק לדבר ולהשתדל לדחות את הצער והכאב והרע, לראות את הכוס המלאה וראה בטוב ירושלים, לראות את הטוב. אדם אשר חולה אף שהתרפא כל עוד הוא מדבר על החולי עדיין הוא לא התרפא, אפשר שעברו שנים מהמחלה אשר עבר אך הוא עדיין מדבר על אותו מחלה ועל אותו חולי, כל עוד שהוא מדבר ואומר על אותו חולי הוא עדיין לא התרפא מהחולי הזה. 


לכן נקבל על עצמנו לסיים עם הצער, לסיים עם הכאב, העבר אין, העתיד עדיין לפנינו, הכוס החצי ריקה לפנינו למלאותה בטוב ירושלים.


וכך מצאנו עד כמה נזהרו קדושי עם ישראל לא להזכיר לאנשים את הרע אשר הם עשו, מסופר על האחים הקדושים הנועם אלימלך ורבנו זושא אשר היו הולכים מעיר לעיר בהסתר שלא ידעו מי הם וכשהיו רואים אדם אשר חטא היו עומדים לידו ומדברים על עצמם בצער ומתוודים על החטא שאותו אדם חטא כמו שהם חטאו וכך היו עומדים ובוכים ועושים תשובה על חטאו של אותו אדם עד שהאדם היה נכנס להרהורי תשובה והיה חוזר בתשובה.


וכך אנו עומדים בימים קדושים אלו ומהרהרים בתשובה. וכשנתבונן שאחד הדברים המיוחדים של חודש הרחמים והסליחות זה תקיעת שופר ומדוע, משום ששמיעת השופר יש בה יסוד גדול, גורמת לאדם להרהר בתשובה אך בלי שום תוכחה, רק הרהור שנכנס ללב בלי להזכיר את הרע אשר עשה האדם באותה שנה, השופר קול מיוחד מדליק את ליבו של האדם בלי אמירה של הרע אשר חטא ועשה. אף אנו נראה את הטוב בלי להזכיר את הרע.


וכך אנו מוצאים אצל רבי עקיבא ורחל אשתו, רחל אשת רבי עקיבא הייתה בתו של כלבא שבוע, עשיר מעשירי עולם והוא התנגד לחתונת רחל עם רבי עקיבא שהיה רועה צאן ועל זה נידה אותה מנכסיו וגרשה מביתו. רבי עקיבא ורחל היו גרים במחסן של התבן, באחד הימים ראה רבי עקיבא את שערה של אשתו מלא בתבן, אמר לה: יבוא יום שעל השער הזה אני אשים תכשיט יקר ירושלים של זהב. הנה רבי עקיבא עומד במצב קשה, רואה את אשתו בשפלות הזאת, אך הוא לא זוכר ומזכיר את הרע ובוכה על מצבם, הוא מסתכל על הטוב, על העתיד, תכשיט של זהב מבטיח לה שיעניק לה על ראשה, רואה רבי עקיבא את החיובי ולא את השלילי.


הנה ימים אלו ימים של סיום פרק בימי קהילת קודש שובה ישראל והתחלה של זמן חדש עם כוחות ומחשבות וקבלות חדשות, נקבל על עצמנו, את העבר נסיים.


ולכן בע"ה ביום חמישי בשיעור הקדוש באשדוד נסיים את הפרק הזה בחתימה של דברים. ונראה את חצי הכוס המלאה, כמה תורה, כמה חסד, כמה מצוות יש בקהילתנו הקדושה ונראה את הטוב לעתיד למלאות את החצי הכוס.
ה' הושיעה המלך יעננו ביום קוראנו.