ההיגיון של העולם הזה, אם יש דבר כזה, גדול מבינתנו.

כמה שננסה לחפור ולחפש הגיון בעולם שלנו, לא נצליח למצוא .

כל אחד מהסובבים אותנו יכול להיעלם מחיינו בכל רגע נתון, בכל מקום ובכל עיתוי, ולכן לא כדאי להמתין לפרידה מאדם אהוב כדי להביע את הערכתנו ואהבתנו אליו.  אל לנו לחכות לרגעי ההספד כדי להיזכר באהדתנו אליו ובתכונות המיוחדות שלו.

אם יש לנו משהו להגיד עליו, בואו נגיד לו אותו עכשיו! בכל הזדמנות חגיגית.

הזדמנות חגיגית היא כל רגע שאנו והוא חיים ונושמים. מסתבר שזהו רגע מאוד זמני. רגע שלא יחזור...

 כל רגע עם אדם שלא נראה עוד לעולם, הוא רגע נדיר, חגיגה אנושית. הנפטר הפוטנציאלי (שהוא כולנו, ללא יוצא מן הכלל) זקוק למילים החמות בעודו הוא בחיים, הוא שוקק לגלויי הערכה, כבוד וחיבה כמו שאנו שוקקים לרגע איתו לאחר מותו.

אז למה שלא נתעשת, נקדים את המאוחר ונפרגן לאדם בעודו הוא בחיים?

תחשבו על הסובבים אתכם...מה הייתם רוצים לאמר להם אם חלילה היו נפטרים... ?

הנה יש לכם את ההזדמנות עכשיו! לא, לא מחר כי המחר לא קיים. 

אם כולנו היינו מתנהגים כאילו אין מחר, אזי היו מגיעים ימות המשיח. כל אחד מאיתנו, אם רק היה יודע שאין לו מחר, אזי הוא היה מתנהג למופת, כפי שהיה רוצה שיזכרו אותו.

גם כל מי שסובב אותו, בידיעה שאין לחברו מחר, ודאי היה הרבה יותר סובלני ואוהד כלפיו.

הטוב והיופי של אותו האדם היו נשקפים במלוא עוצמתם וחסרונותיו הקטנים היו לפתע מתעממים.

אל כל הדברים שמוציאים אותנו כיום מדעתנו, היינו מתייחסים כאל הבל הבלים.

אל דברים שעבורם אנו מוכרים כיום את נשמתנו, היינו מתייחסים כחארטה ברטה, כזניחים.

אם היינו רק יודעים שאין מחר, היינו כולנו מרוכזים בעיקר. ומהו העיקר? מערכת היחסים בינינו!

אם היינו יודעים שאין מחר חיים, אזי העכשיו היה מתמלא בכל רגע חיים!

חברים, יש לי בשורה בשבילנו –  אין מחר! וזה הדבר הכי בטוח בעולמנו!

המחר לא קיים, המחר הוא רק בונוס.

אז בואו נתפוס את הרגע הנוכחי ונחקוק בו היסטוריה. במעשינו ניתן עוד שורת כבוד לשמנו עבור הדורות הבאים, עוד סיבה לנוכחותנו החשובה בעולם הנוכחי ובכך נרוויח את חיי הנצח.

בואו ניתן לאחרים להתבשם מאיתנו ובואו נתענג  מתכונותיהם של אלו שלא יהיו פה מחר.

בואו נפרגן לחיים כפי שנפרגן להם לאחר מותם.