בכל מקום ומפגש שואלים אותי: "איך היה החג?" חודשים של התאוששות אולי לא יעלימו את אותותיו:
ליל סדר אצל אימי עם מגוון סלטים כמספר הכוכבים, סוגי דגים כמספר ירחי לידה, מיני בשר כמספר האמהות, וכוכביא מצות .
בעשרת הדיברות דורשים לכבד את אביך ואת אימך, אבל שכחו להזכיר את חמותך- למחרת בצהריים, כיבדתי את חמותי בכך שטעמתי מהכל כולל הכל.
בחול המועד חובה לעשות פעם או פעמיים על האש בחיק הטבע? חובה! כמה בשרים? כמה שיש!
ואז...מגיע יום שישי המסורתי עם כל התבשילים – תזכורת: הבשר והדגים הם רק התירוץ לרוטב.
ובשבת בצהריים? שבת זה שבת, נו מה??!!
לפני שאנו מספיקים להגיד מה נשתנה, מגיע כבר ביום ראשון ערב חג שני.
בחג זה התפילה אומנם קצרה אבל הארוחה לא! וכל המרבה להגיש מטעמים, הרי זה משובח.
תרצה או לא... לכל ליל חג יש את ארוחת צהרי החג וכשמה כן היא – חגיגית! 
יש יהודים רבים שפה מסתיים סיפור פסח עבורם... אבל אצלנו...העלילה ממשיכה במלוא עוצמתה:
בו בערב יציאת החג, נכנס גם חג שלישי – המימונה...ואווו עליך אם תסרב למופלטה השנייה...
סירבת? כאילו אמרת – "המופלטה שלך (הראשונה) - לא הייתה טעימה"... ואיך תגיד? הרי במרוקאיות עסקינן.
עכשיו, מה קורה כשעל פי המסורת והפרצופים הנעלבים שלמחרת...צריך לעבור בין בית לבית לבין עוד ועוד בשלנית מרוקאית אסלית עד לתוך הלילה? עכשיו תכפילו את מספר הביקורים במספר המופלטות כפול 2....
בצהרי המימונה, במקום לצאת אל מדשאות העיר כדי לנגוס בעוד נתח פרה שלא עשתה לי רע (מה עוד שאחרי החג הפכנו להיות ממש דומים) בחרתי למרוד בריחות הבשר שמציפות את אשדוד ולצאת לשחייה. אחרי חצי שעה של פעילות רצופה הצלחתי להשיל מעלי רק את החמאה של המופלטה הראשונה שאכלתי אצל הגברת מרציאנו.
אז איך היה החג אתם שואלים? מה אני אגיד לכם...איך התגעגעתי לבגט...

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]