והנה אחד מן הדברים הקשים אשר מביאים את האדם לבעיות והקשיים והצרות הגדולות ביותר בחיי האדם זה הפה, כאשר האדם פותח את פיו לרעה בסוף זה מה שקורה וזה מה שנהיה לאדם ואמרו חז"ל: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".

והנה בפרשת השבוע מטות מצאנו: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה". ומובא במדרש על הפסוק הזה: זה מה שאמר שלמה "כי לא ידע האדם את עיתו", וצריך להבין, מה הקשר בין דברי תורתנו הקדושה לא יחל דברו כל היוצא מפיו יעשה לבין דברי שלמה המלך כי לא ידע האדם את עיתו?.
ועוד קשה המשנה באבות אומרת: "אבטליון אומר חכמים יזהרו בדברכם שמא תחובו חובת גלות ונמצא שם שמים מתחלל". וקשה מדוע מזהיר אותנו אבטליון על עניין גלות, הרי גלות זה למי שהורג בשוגג, צריך באופן כללי להזהר על הכל ומדוע פה התנא מתמקד על דברי החכמים ועל עניין הגלות?.
אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול. הגמרא במסכת יומא אומרת: בית המקדש הראשון מפני מה נחרב, מפני שהיו בהם שלושה עברות קשות: עבודה זרה, גילוי עריות ,ושפיכות דמים ובית המקדש השני מפני מה נחרב אמרו חז"ל: מפני שנאת חינם. ללמדך ששנאת חינם שקולה כנגד שלושה העברות החמורות.
הגמרא שואלת הרי גם בבית ראשון היתה שנאת חינם, כדברי חז"ל, שהיו אוכלים ושותים יחד אך היו דוקרים איש את חברו בחרבות שבלשונם?.


מתרצת הגמרא: בבית ראשון רק אצל נשיאי ונכבדי העם היתה שנאה והיו דוקרים בחרבות שבלשונם אחד את השני, אבל אצל המון העם לא היתה שנאת חינם. ובבית שני השנאה פשטה בכל העם כולו. וצריך להקשות מה הפרוש שנשיאי וגדולי העם היו דוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם וכי יש בלשון האדם חרב?.
אלא הגמרא מספרת במסכת מועד קטן: כשנפטר בנו של פנחס אחיו של מר שמואל נכנס אליו שמואל לעודדו ולנחם את אחיו על האבל הגדול שבנו נפטר, ראה שמואל שצפורני אחיו פנחס גדולים, עמד ושאל אותו: אחי מדוע צפורניך ארוכות מאוד, ענה פנחס ואמר לשמואל: אם לך היתה אבלות, האם גם כך הייתה מזלזל באבלות שלך. הגמרא מספרת: לא עברו ימים וגם שמואל נפטר אחד מילדיו וישב שבעה, כשנכנס פנחס לנחם את שמואל, לקח שמואל את ציפורניו והשליכם לפני אחיו פנחס ואמר לו: האם לא ידעת את דברי רבי יוחנן שברית כרותה לשפתיים ואסור לפתוח פה לשטן.
ועוד מספרת הגמרא במסכת כתובות: היו כמה נערות יהודיות שישבו בשבי בידי גויים, השביים הביאו אותם לעיר נהרדעה, הלך אבוה דשמואל ודאג שיהיו שומרים שישמרו על השבויות שלא יחללו אותם ח"ו, אמר שמואל לאביו: מדוע אתה צריך לטרוח כך לשמור עליהם הרי מי ששמר עליהם עד עכשיו ימשיך לשמור עליהם. ענה אבוה דשמואל ואמר: אם אלו היו הבנות שלך האם גם כך הייתה מתנהג ולא הייתה שם שומר שישמור עליהם?, הגמרא מספרת ואומרת: לא עברו ימים ושבו את בנותיו של שמואל.
ישתדל האדם בכל כח להזהר מלשונו "ברית כרותה לשפתיים". וכך אמר רבי יוסי: "כל ימי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי טוב לגוף אלא שתיקה".
ולכן יובן דברי תורתנו הקדושה: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" זה מה שאומר שלמה המלך "כי לא ידע האדם את עיתו", כי האדם יכול להביא לעצמו את הקץ והחורבן על ידי פיו.


וזה דברי אבטליון, חכמים יזהרו בדברכם שמא תחובו חובת גלות, הדיבורים של האדם יכולים להביא להרס, למות, לחורבן. ויותר בימים אלו, בין המצרים, אשר השטן מרקד, נזהר ונשמר בלשוננו בכל דיבור ודיבור וכן בכל ימות השנה וה' ירחם ויושיע.
שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה.
ונזכה לגאולה בקרוב ממש.