השנה מתחלקת לזמנים ובכל זמן טמון בו כוחות מיוחדים אשר לא טמונים בזמן אחר ובכל פרק בשנה אפשר להשיג השגות אשר אינם בפרק ובזמן אחר, חודש אלול- חודש של חשבון נפש, תשרי חודש של תשובה, ימי חנוכה- ימים של התפעלות מן הניסים אשר נעשו לאבותינו והשפעה לנפש מן האור אשר האיר הקב"ה לאבותינו ומשפיע עד הזמן הזה, פסח- אמונה בהקב"ה על הניסים ועל הגאולה שעברה והגאולה העתידית, תמוז - אב- זמן של עבודת ה' במרירות ובימי זעם ועברה.

 אך ימים האלו, הכח המיוחד שבהם הוא לשאוב ולינוק כח מאמונה בחכמינו ורבותינו בדיבוק חברים, באהבת חינם, זה זמן של כח לשאוב מרבי מאיר בעל הנס, רשב"י וכן כל חכמינו. ולכן מקפידים בתקופה זאת להשתטח על קברי צדיקים ולשאוב ולינוק כח מהם.

הנה בדרכינו היום לישיבה הקדושה בניו יורק דיבר איתנו ראש ישיבה חשוב ושאל ואמר: זה זמן של ואהבת לרעך כמוך, איך מגיעים לדרגה גבוהה ומיוחדת הזאת ?!.


וענינו ואמרנו שלדעתנו, הרבה אנשים אינם מבינים מה הפירוש ואהבת לרעך כמוך, דהנה רואים בחוש, כששני אנשים נפגשים וכמה דברים נראים להם נוחים כלפי חוץ בעסק או בכל דבר אחר בחיים, מתפתח בינהם הרגשה של קשר ויוצאים למסע יחד, לפעמים המסע יכול לארוך ימים ולפעמים חודשים ולפעמים שנים, אך ברבות הימים עולים וצפים חילוקי דעות וחוסר התאמה בין שותפים, בין חברים וכו'. מהיכן נובע כל הדברים הלא נוחים שפתאום עולים, הרי דברים אלו לא ראינו לפני כן ולא הופיעו לפני כן ?!.

אלא, ככל שהאדם מתחיל להכנס בתוך עצמו ולהתבונן בנבכי נפשו כך נערמים ועולים קשיים וחוסר התאמה ולכן גם כך רואים בין אחים, בין קרובים מאוד, אף שהיה קשר חזק וידידות גדולה ואהבה מרובה, אם וכאשר האחד עובר ימים או משבר קשה לאחר מכן מתחיל כמו ריחוק ואיש לדרכו הולך ואין הקשר כשהיה מימים ימימה. ומדוע? הרי להפך צריך לקרות?, אלא, כאשר האדם עובר זמנים קשים והתמודדויות קשות, מתחיל יותר לשקוע במחשבות בתוך עצמו וככל ששוקע יותר בתוך עצמו כך נבנה ריחוק יותר גדול מכל סובביו.
ומדוע?, ואפשר להתעמק ולבאר ולאמר, הנה הרבה מה שהאדם חושב שזה אהבה שאוהב את חברו אין זה אהבה אלא כמו תחינה שנהיית בין שני אנשים וישנם כמה דברים אשר מתאימים להם לשותפות. ועוד בזמן שהאדם חושב שזו אהבה, חלק ממנו "אוהב" כי זה מה שנכון וטוב לו באותה שעה, חלק ממנו שני מחפש מה לא נכון וטוב בחברות, הידידות והשותפות באהבה הזאת ועוד באותו הזמן חלק מחפש את היציאה מהשותפות הזאת ועוד חלק מתחיל כבר לבנות את השנאה הניתוק והמחלוקת. לפעמים החלקים האלו הם קטנים מאוד וקשה להבחין בהם רק ברבות הימים.
כל זה נכון כשהקשר והשותפות היא קשר הבנוי על שותפות שנוצרה מדבר מסויים או חיבור של כמה מרכיבים, אך ברגע שהקשר בנוי על אהבת אמת בלי שום סיבה, אהבה שאינה תלויה בדבר, זה קשר אמיץ חזק נכון ואמיתי.

 

וזה דברי רבי עקיבא: "אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך", כמו שאתה אוהב את עצמך בלי שום הבנה מההבנות האחרות ולא האמיתיות.
וישריש האדם בתוך עצמו לאהוב כל דבר בפני עצמו לא רק ככלי ששירת את רצונותיו וצרכיו.
ובכל עת וזמן עומד מול עיניו מעשה שיש בו מוסר גדול: מסופר על אחד האדמורים הגדולים אשר יצא עם שני תלמידיו לגלות, שאף אדם לא ידע מי הם ומה הם וכך הלכו ימים וחודשים ושום אדם לא ידע מי האדמו"ר, מי התלמידים ומי האנשים הללו. והנה בוקר אחד הגיעו לבית מלון ישבו לאכול את ארוחת הבוקר והנה בעל המלון פתאום נכנס והתחיל לנשק את רגלי האדמו"ר ולאמר: אתה קדוש וכו'.... התלמידים לא הבינו ולא ידעו את נפשם, איך ידע שהוא הרב, מי גילה?, עמדו התלמידים והתחילו לדרוש ולשאול את בעל המלון: מי גילה לך שזה רבנו הגדול וכו' ?. ענה ואמר: שום אדם. אם כן, שאלו אותו, איך ידעת ?, ענה ואמר להם: ראיתי איך הוא מסתכל על הכוס של התה שנתתי לו באיזה כבוד, לא כאדם שרואה את הכוס בתור כלי לשמש את צרכיו ורצונותיו זה מורה על איש גדול, קדוש, בעל מידות גדולות ביותר.
כך ישתדל האדם ואהבת לרעך כמוך, לא כאמצעי לרצות אותך ולמלאות את רצונותיך אלא כמוך .
ונשתדל בכל כוחנו בימים אלו, אשר אהבת אמת נהיית לא מצויה והקשר האמיתי בין הבריות הולך ונהיה קשר מורכב ביותר, שיטחי בלי עמקות ועל פי רוב אלו דברים שאין להם שיעור ואחריתם ריב ומדון.
נשתדל לינוק בזמן מקודש זה אהבת חינם אמיתית כפי שיסדו לנו חכמינו "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". ועל ידי דיבוק בחכמים מקבלים הכח להרבות באהבת חינם. הנה באחרית דבר מבקשים אנו מכל אחינו ורעינו אהובינו בני קהילת קודש שובה ישראל, לקבל על עצמנו קבלה בשבת הבאה עלינו לטובה, שבת אמור בארץ הקודש, לקבל את השבת הקדושה כשעה לפני זמנה, יודעים אנו שעת דודים בא ולהרבות זכויותנו כי כל מי שנעשה לו נס מנקים לו מזכויותיו, נרבה זכויות הכלל והפרט.
ובשבת קדושה זאת אשר נכללים בה בפרשה כל מועדי ישראל אפשר לינוק כח ושפע על ידי הקריאה שמעוררת הזמן, שפע מכל המועדים. ובעזרת ה' "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו". בזכות אבותנו הקדושים יגנו בעד כולנו ונזכה לישועה בקרוב ממש.